הקטע עם הפאדיחה  זה דבר שאף פעם לא הבנתי.

אם מפריע - מובן.

אבל מה אפכת לכם מה אחרים חושבים.

כשאני אוהב מישי- לא אכפת לי מה כל העולם חושב עליה. היא שלי ואני אוהב אותה.

וכן, שווה להמשיך כמה פגישות.

מראה זה דבר סובייקטיבי, וכמה שאנחנו יותר אוהבים מישו הוא נראה לנו יותר יפה (כמו שאמהות אומרות שהתינוקות יפים למרות שהם מזה מכוערים). על עצמי שמתי לב שהיופי של הבחורה השתנה בעיני אחרי כמה פגישות, ושוב אחרי עוד כמה פגישות.

בקשר לשידרוג-

אם הוא מפריע בגלל איך שקוב"ה ברא אותו, אז סבבה. אין איך לשנות אותו.

אבל אם זה בגלל  הלבוש - לשנות לבוש זה מאד פשוט.

לרוב הבנים זה קטע שלא משנה כ"כ, הם לובשים מה שיש, לא משקיעים בזה יותר מידי מחשבה.

אז כדאי לנסות להתעלם מזה ולהסתכל עליו במבט שונה קצת, על איך שהוא באמת. ואולי גם לדמיין אותו עם בגדים אחרים...

בטח בפגישות הראשונות, בהן כמובן עדיין לא מתאהבים, ואם כן - אז באמת גם אני לא מבינה מה יש להתפדח.

דוגמא להתפדחות: פגישה שנייה. יושבים באיזו גינה ואוכלים גלידה. הבן אדם אוכל את הגלידה בצורה מצחיקה. הקשר עדיין לא כל כך חזק, כאמור. טבעי להתפדח... לא? (בל נשכח שבמצב זה האדם עדיין "זר" במובן מסוים)

זה כיף, זה נותן קצת רטיבות לפגישה, ויש אחרי זה מה לספר...

כמובן רק אם זה באמת התנהגות מביכה ולא סתם משהו שמפדח אותך כי הקשר בתחילתו.

תנסי לחשוב אם היית מתפדחת מהתנהגות דומה של חברה ותיקה (ובכוונה לא השויתי לאח כמו חברה שלך).

אני מעולם לא התפדחתי בדייט מהמישהי 

גם שהיו הבנות הכי מוזרות.

מי שמכיר אותי, מכיר אותי ואמור לדעת מי אני וזה לא ישנה לו את המחשבה עלי

ומי שלא, הוא גם לא יכיר אותי אחרי

אולי ההגדרה היא אי נעימות מהבן אדם עצמו. שלא נעים לך להסתובב/לדבר איתו, ואת יותר מתפדחת שיראו אותך איתו, כי גם ככה את סובלת מנוכחותו ולא רוצה שיחשבו שזה רציני... אם אחרי מס' פגישות זה לא נעלם, אין טעם-את סתם מטעה את הצד השני שמתפתח משהו רציני, והכאב גדול יותר.

(אדם שמדבר בקול רם, צוחק צחוק מוזר, אוכל מוזר וכו'... כמובן הכל תלוי ברמה של עד כמה זה מפריע. לא ישר לחתוך, אבל אם זו רמה שזה בלתי נסבל ואדם מרגיש שהוא לא יכול להכיל ולחיות עם דבר כזה...)

אלא הכל תלוי ברמת ההפרעה.

שמתביישים להמצא אתו יחד?

מצאו לעצמכם מישהו או מישהי שאתם גאים ושמחים להכיר ולהיראות במחיצתו.

אם הדבר נעשה דרך שידוך כלשהו (דרך חבר/ה, שדכנית, דודה...) איך אפשר לדעת לפני כן שהשהות במחיצת אותו בן אדם תהיה מפדחת? כל השאלה כאשר אחר הפגישה הראשונה נוצרת תחושה כזו - האם להמשיך בכ"ז לפגישה שנייה? ואם כן, האם להמשיך שוב בשלישית וכן הלאה... ומתי עוצרים? זה היה הבסיס לויכוח פחות או יותר. האם "לתת לזמן לעשות את שלו", כי למרות הכל השיחות והפגישות זורמות ונעים לדבר, או לחתוך?

אני רואה שאני מתקשה בהגדרת ה"פאדיחה"... אני מרימה ידיים!

שנוכל לדעת איך הוא נראה, ולפעמים תמונה לא אומרת דבר עד שהוא פותח את הפה..אז איך נדע אם טוב לנו או לא?? קצת הגיון לא הזיק לאף אחד....

בחורה שבהמשך נהיה לנו חיבור מצויין (עד הפרידה).

בהכירות לא ממש התלהבתי מהמראה החיצוני וקצת נרתעתי.. לא שהיא היתה 'לא יפה' זה פשוט לא מה שהצטייר לי בראש..

אבל בהמשך היא היתה בשבילי הבחורה הכי יפה בעולם!!\

מסקנה - לא כדאי להתקבע על משהו.

אלא על כל מה שקשור בחיצוניות: תנועות גוף, צורת דיבור, קול...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳