"יוו, איך בא לי לרדת עכשיו על איזו שווארמה ככה.."מתוק מדבש

 

בסיעתא דשמייא!!

 

 
יצא לכם פעם לראות אנשים אוכלים בשיא התיאבון והמהירות?
ז'תומרת שהם אוכלים מלא ומהר, כאילו לא אכלו איזה מינימום חודש, וכל האוכל נוזל להם על הפרצוף ו..
בקיצור - בעע.. מת



עכשיו - תדמיינו את הרב שלכם אוכל ככה.
מהר, מלא, בתיאבון, כאילו הוא באיזה תחרות אכילה, כל הזקן שלו מלא באוכל..
זה לא מסתדר לראות רב אוכל ככה, נכון?..
 
למה באמת אנשים שחיים את התורה לא אוכלים בתאווה?
אלא - הם מתונים יותר, אוכלים לאט יותר, פחות יותר..
ולמה בכלל יש לנו את התאווה הזאתי של האכילה?

כאילו - ה' לא יכל לגרום לגוף שלנו לעבוד בלי שנהייה תלויים במשהו גשמי?!

ובכללי היום נראלי שיש יותר מדי הערצה של אוכל -
לאן יוצאים עם חברים? לשווארמה.
על מה חושבים ישר כשמזמינים חבר\ה הביתה? מה נאכל.
איזה תכניות יש ברוב הערוצים בטלוויזיה? תכניות בישול.
מה עושים כשמשעמם? אוכלים.
כאילו, בואנ'ה, לא הגזמנו קצת?!
--

בפרשת השבוע שלנו [שלח] כתוב:
"בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה,
והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'"
 
ר' זושא מפרש את הפסוק הזה ככה >>
אבאל'ה שבשמים בעצם אומר לנו כאן -
נכון, אתם צריכים לאכול, ואתם צריכים להתעסק גם בדברים הגשמיים,
כי באמת אי אפשר לחיות בלי לאכול, לשתות, לעשות ספורט מדי פעם.
אבל גם כשאתם אוכלים, וגם כשאתם עוסקים בדברים הגשמיים -
אתם צריכים להבין שה' רוצה שדווקא תעשו את זה מתוך הקודש.

ז'תומרת שגם כשאנחנו אוכלים - 
אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו עושים את זה כדי שיהיה לנו כוח לעבוד את ה'.
גם כשאנחנו עושים ספורט בשביל לשמור על כושר -
לשים לב שזה לא העיקר בחיים שלנו,
אלא שזה בא בשביל שיהיה לנו אח"כ כוח להמשיך לחיות ולהמשיך לעבוד את ה'.

בעצם, ר' זושא אומר שאפשר להסביר את הפסוק ככה:
"בבאכם אל הארץ" - כשתתעסקו בדברים הארציים = הגשמיים.
"אשר אני מביא אתכם שמה" - תזכרו שה' מביא לנו את כל העולם הגשמי הזה - ה' גורם לנו להיות רעבים כדי שנצטרך לאכול, ה' ברא אותנו ככה שאנחנו ממש תלויים בדברים גשמיים.
"והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'" - ובגלל זה תזכרו שגם כשאתם אוכלים ומתעסקים בדברים הגשמיים, צריך לאכול בצורה שתעלה את האוכל לה' - שתגרום לאוכל לשמש בשביל עבודת ה'.
 
וכשאנחנו באמת נאכל מתוך הבנה שוואלה, אנחנו אוכלים בשביל שיהיה לנו כוח להמשיך לחיות ולהוסיף יותר דברים טובים פה בעולם -
האכילה שלנו באמת תראה אחרת. 
 
אז מעכשיו, כל פעם שבאים לאכול איזה משהו, שימו לב שאתם באמת אוכלים בשביל שיהיה לכם כוח להמשיך ולעבוד פה בעולם, ולא סתם.

תראו מה הרווחתם פה - גם ד"ת, וגם מתכון לדיאטה.
איך אני? 

בבקשה תקפיצו את הד"ת, כדי שבעז"ה עוד חברים שלכם יוכלו בעז"ה לקרוא ולהתחזק!
 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
לא מסכים איתך...לוקסוס

גם ביהדות יש צורך לאכול כי זה טעים לי..אני אוכל כי אני אדם ויש לי צורך גופני לאכול....לא צריך להצדיק את עצמנו בכך שאנחנו אוכלים כדי לעבוד את ה'..הרי בינינו כולנו יודעים שזאת לא הסיבה האמיתית..אדם אוכל שווארמה כי זה טעים לו וזה מאד לגיטימי..אולי לא צריך לאכול בחזירות אבל לא צריך לחפש סיבות רוחניות למה לאכול...

מצטרפת ללוקסוס....עדן16
ביהדות יש עניין שכל מעשינו יהיו לשם שמים.אבגדה

כמובן, שבשביל לעבוד לשם השם, אנחנו צריכים לדעת גם מה הוא רוצה מאתנו.

איך נדע מה הוא רוצה מאתנו? בשביל זה יש תורה, ובה יש תרי"ג מצוות שבה הקב"ה מגלה לנו את רצונו.

הקב"ה לא ציווה בשום מקום על סיפוק הצרכים הגשמיים.

 

כל פעולה ופעולה בחיינו צריכה להיות מכוונת לשם שמים-דהיינו לקיום אחת מן המצווות.

סיפוק הצרכים הגשמיים, בכללם הצרכים הגופניים לאוכל, אוויר, שתיה, שינה ובריאות, וגם הצרכים הנפשיים-שלווה, נחת, הנאה ועוד, נועדו אך ורק לשם חיזוק הגוף והנפש בעבודת ה', כי כאשר הגוף והנפש בריאים וחזקים, הם יכולים לתת ביטוי לרוח באופן שלם יותר.

 

אין מי שחולק על כך שצריך לכוון את כל המעשים לשם שמים (רמב"ם, טור, שו"ע, רמח"ל, מ"ב, הרב קוק, וכן כל חכמי הדורות בעמ"י).

גם השיטה של הרב קוק שעלולה להשמע כאילו החול הוא חשוב מכוח עצמו, אין כוונתו של הרב שהחול חשוב כשלעצמו אלא שכאשר החול משרת את הקודש, אז יש לו חשיבות מכוח היותו חלק מהשלמות שתכליתה הוא הקודש.

חשיבותו של החול לא נובעת רק מכוח הצורך בחול בשביל הקודש, אלא גם מעצם היותו של החול כחלק מהמערכת שבראשה הקודש. אבל עדיין ברור שהקודש הוא מקור החשיבות לכל דבר, והוא תכלית הכל.

רוב בני האדם כשהם נהנים לא חושבים על ה'ענבל
בס"ד

אני לא חושבת שהיו דורשים דבר כזה כי זה יחסית "גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה".
כשאתה הולך ללונה פארק (אני יודעת שאתה לא אבל רק לשם העניין תדמיין את זה טוב?) אתה באמת חושב שתחשוב על "וואי אני עושה זאת למען עבודת ה' שלי"??
אם כן אז אשריך אבל רוב האנשים הולכים ללונה פארק כדי להנות ואני עדיין לא מצאתי הלכה שטוענת שאסור להנות.
להפך, צריך להנות!לך דומיה תהילה

גם נזיר חייב להקריב קורבן על עצם ההרחקה שלו מההנאות

ותוספת החומרות עליו. ה' ברא לנו עולם כדי שנשתמש בו, לא

כדי שנדחה אותו.

העיקר הוא לא להפוך את ההנאות למרכז ההוויה שלנו ולא ללכת

עם ההנאות רחוק מדי.

 

מי שנהנה במה שמותר לו הוא טוב. מי שלוקח את ההנאות ומקדש

אותן הוא טוב יותר.

גם לא ממש מסכימה...ענבל
בס"ד

רוב האנשים כמדומני הם לא אנשים שאוכלים כל הזמן ושהאוכל הואא העיקר שלהם.
וכן, מותר גם לגרום לגוף שלנו הנאה.
אין שום הלכה שאומרת שאנחנו צריכים לסבול, להסתגף וכו'.

אגב, בחסידות האמינו שאכילה זה אמצעי להגיע לדבקות כי לפני שמספקים את הרוחניות חיבים לספק לנשמה את הצרכים הגשמיים (אחח שיעורי היסטוריה ).

מותר לנו להנות בגבולות ההלכה.
ואין הלכה שמורה כמה לאכול.
יש הלכה שמורה איך אבל לא כמה.
אבל "מתוק מדבש" זה מוסר, לא הלכה.לך דומיה תהילה
עבר עריכה על ידי לך דומיה תהילה בתאריך כ"ד סיון תשע"ב 18:38

אגב, הד''ת הזה הזכיר לי שיעור שמתקשר לנושא (איזון בין קודש לחול).

אולי זה שיעור קצת מורכב, אבל הנה:

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=11423&cat_id=3706

"להתענג בתענוגים, ברבורים ושלו ודגים"ראש יהודי

חשוב להבין, היהדות איננה כאסלאם שמקדשת את האדם הפורש מתאוות ותענוגות העולם. היהדות דוגלת בשיטה של- להשתמש בתאוות לדברים טובים. אם אדם יאכל שווארמה טובה שתגרום לו לעבוד את ה' יותר טוב- כל הכבוד לו וטוב אם יעשה כך!

לצדיקים ישנה מעלה- שאינם צריכים צ'ופר שיגרום להם להתעלות בעבודת ה' אלא הם לומדים תורה ועובדים את ה' בחשק תמידי.

הערה על החסידות וההיסתוריה: הרבה דברים על החסידותדביר א.מ

שהיו כתובים בחוברת של היסתוריה הם לאו דווקא על החסידות אלא על כל ישראל [לשחוט בסכחן מושחזת מטעמים קבליים לדוג'. פחחחחחח איזה שטויות] ויש גם דברים שהוצגו כניראה באור לא נכון (אני  לפחות מקווה שזה ככה מתוך לימוד זכות על החסידים] אני לדוגמא ממש הזדעזעתי מהשאלה השניה (ניראה לי) בחסידות, לומר שאין הבדל בין אכילה ושטיה בכוונה לבין לימוד תורה ועשיית מצוות?????!!!!!

 


 

גילוי נאות :אני מגדיר את עצמי כ"מתנגד " לחסידים בעקבות רבותינו מהגר"א ועד הרב צבי יהודה זצ"ל

מאד אהבתי...תודה!האלי גאלי


מעניין.. שכוייח על ההשקעההסנה-בוער
דווקא אצלי מצטייר יותר מישהו שהוא 'רוחני' כשהוא אוכל מהר, ובכלל לא נותן לאוכל מקום..
דווקא 'הרב' האוכל במתינות, לי זה מצטייר כאדם שהופך גם את הגשמי שלו לחלק מעבודת ה' ולכן גם אותה צריך לעשות בעדינות ובנחת...
ויש משהו יפה, בעייני, בזה. של להפוך את האוכל לחלק מעבודת ה'.
לגישה שרואה באוכל אמצעי דרכו נהיה בריאים יותר וחזקים יותר *כדי* לעבוד את ה'- יש לה באמת סימוכים מאנשים גדולים (רמבם למשל), אבל אני יותר מאמינה בגישה שאומרת שעצם ההתעסקות בחיים עצמם זו עבודת ה'.. (ואת זה אפשר אולי יותר לראות אצל הרב קוק)... לא לייחד כל ביס וביס לשם ייחוד קודשא וכו', אלא פשוט.. לא יודעת, לחוות את ה' גם דרך האוכל..
יפפה!!! תודה רבה בשמחה תמיד!
בדיוק סיימתי לרדת על 3 לאפות שווארמה...אברי

[ומי שיודע איך אני נראה יבין למה זה סיפור.....]

יואווו אברי י'שמןןן!! בחיים לא גמרתי לאפה שלמהה!..תהילול
אברי באמת שאתה שמןידיד
אני רזה בדיוק כמוכם... אולי יותר...אברי
תודה רבהגפן36

וודאי שיש מימד של הנאה, אבל הוא לא המטרה באוכל, אלא נלווה..

כן אבל לאכול האכזריותדודוסאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך