אני יכולה לענות לך מהצד של הילד.

(אני כרגע עם 2, עוד לא מתקרבת למספר שלך)

אנחנו 8 ילדים,

ואמא שלי ילדה את הקטן כשהייתי בת 17.

אמא שלי ידעה לתמרן בין הילדים והבית,

אחרי הלידה היא קיבלה תגובות של- איזה יופ! יש לך ילדים גדולים שיעזרו!

ומה שהיא ענתה היה ש-היא לא בונה על הילדים לעזרה רבה מידי. הבחירה להביא ילד לעולם היא של ההורים,

והם יתמודדו עם היךד.

לא להפיל על הילדים הרבה.

אם הם רוצים לעזור- סבבה, ואם לא, תתומדדי לבד, או שתקרסי?

אז אם אתם מרגישים שתוכלו להתמודד כך, מעולה.

כי אם זה יהיה משהו שיפול על הילדים האחרים שבבית,

הם ירגישו שהם לא אוהבים את הילד הזה (בעיקר הגדולים),

אולי לא ירצו להביא ילדים מוקדם,

ולא יודעת איזה עוד מחשבות יסתובבו להם בראש.

אולי כדאי לעשות שיחה ותיאומי ציפיות עם כל אחד מהילדים- איזה הוא יתרום ואיפה הוא יתרם.

זו הגישה שהייתה אצל הורי בבית,

ובעיני זה מעולה.

בתור אחת למשפחה עם אחד עשר ילדים (אני באמצע) אני ממש מזדהה עם המשפט לא לבנות על הילדים. הבחירה להביא ילד לעולם היא של ההורים, והם התמודדו עם הילד.

כמובן שכדאי וצריך לעודד את הילדים לעזור. חשוב שהם ירגישו שותפים.

אבל שהם לא ירגישו שנאה כלפי הילד או ההורים.

בסופו של דבר, הבחירה וההתמודדות היא של ההורים.

לפני 4 חודשים ילדתי בשעה טובה את ביתי השמינית. הבכור בן 18 וחצי, שעור א', הקטן בן שנתיים וחצי.

ממש המקרה שאת מתארת.

מעבר לגידול וההשקעה בחנוך צריך לחשוב ולתת את הדעת על תקופת ההריון. איך ההריונות שלך? מה מצב כוחותיך ומה מידת התפקוד שלך בבית? לדעתי, אסור להקל בכך ראש.

עד כמה את יכולה להיעזר מבחינה כלכלית ולהסיר מעליך מטלות?

כל תינוק מביא איתו את השפע והברכה שלוץ

נכון, זה לא קל, יש ימים מאתגרים מאד- הגדולים דורשים את שלהם וגם הקטנים, יציאה לבילוי משפחתי מאתגרת מבחינת טווח הגילאים- אבל האושר הוא ענק!
אני משתדלת לא להעמיס על הילדים. לפעמים "נמאס" להם לשמור על אחותם וזה בסדר גמור.

אני לא מהססת לקחת ביביסיטר מהשכנות- שנהנות מכך מאד.

האינטראקציה בין האחים מדהימה- מקוה שימשיך כך.

החלטות נכונות והצלחה רבה!!!

אין עם זה בעיה לדעתי. להפך כל אחד צריך לעזור איפה שהוא יכול.

אחי הקטן מרגיש שאני כמו אמא בשבילו וזה היה שווה הכל.

כמובן שעכשיו האחים הקטנים כבר גדלו (11-18) והם משמשים מעין אחים גדולים לבני בן ה3.

זה תלוי בגישה כמובן. אני לא גידלתי אותם אבל כן עזרתי.

אני מאמינה שאם כל ילד יורד השפע,תעשו בינכם תיאום ציפיות אם מתאים לכם ויש לך את הכוחות והעזרה.

אשרייך!

9 ילדים

אמא שלי מקפידה לתת יחס אישי לכל ילד. 

לקחת להליכה, לשיחה אישית וכד'

גם כשהיא עמוסה ועסוקה, היחס האישי מונע חסכים 

אני בת 24 אחי הקטן בן שנתיים וחצי- קטן ב-3 חוד מהבת שלי..

כלומר , שההתחלה של הקטן תהיה רגועה ?

למשפחה עם 8 ילדים.

אני הבכורה, אחי הקטן נולד כשהייתי בת 17.

(ואמא ל- 3 חמודים)

לא לוותר על יחס אישי גם לגדולים, אישית בשלב מסוים הרגשתי שאמא שלי התייחסה אלי פחות ממה שהייתה מתייחסת אלי בשנים הצעירות יותר, כי היה לה את העומס של לגדל משפחה גדולה ולטפל בענייני הבית (ואני ממש לא מאשימה אותה, גם אני לפעמים נופלת בזה עם הגדול שלי, כי האחרים דורשים יותר).

לשתף אותם בהריון (לא מובן אם את כבר בהריון, או שאתם רוצים)- כמובן לא צריך לשתף אם להביא עוד אחד או לא, ולא בכל פיפס בדיקה, כן לשתף כשאת כבר בהריון, לפני שכל הסביבה יודעת. ממש לא נעים בתור ילד לדעת מסבתא או מדודה או ממישהו חיצוני או לגלות לבד כי פתאום הבטן של אמא תפחה. לשתף שאת חלשה יותר והכוחות שלך כרגע מופנים לגדל את התינוק שבבטן.

להעביר לילדים תחומי אחריות, בשיתוף פעולה שלהם, את תבואי עם רשימה של מטלות אותם את רוצה שהם יבצעו וכל אחד בוחר מה מתאים לו, לא לכפות משימה ולדרוש מהם דברים, אח"כ זה גורם שהם יעשו בחוסר רצון אם בכלל ובהמשך החיים זה עלול לפגוע בהם.

לתת לילדים, במיוחד לגדולים, את המרחב שלהם, זמן עם חברים, זמן לעצמם, לא לשעבד אותם לבית רק כי קשה לך.

הילדים הם שותפים וחלק מהמשפחה והבית, הם לא העוזרים שלך, אם את מרגישה שאת ברמה שצריכה עוזרת- קחי עוזרת בתשלום. הילדים הם שותפים וכשותפים הם צריכים להושיט יד ולהקל במה שהם יכולים, לא כי את חייבת עזרה, אלא כי בית צריך להתנהל ואמא עם כוחות מוגבלים שלא יכולה לעשות הכל.

על פניו זה נראה אותו דבר במילים אחרות, אבל ממש לא. יש הבדל מאוד גדול בתפיסה האם הילדים שותפים- כי כולנו יחידה אחת או עוזרים- כי אאמ קורסת וחייבת עזרה.

נכון שיש תקופות בחיים, במיוחד בזמן ההריון, שהכוחות יותר מוגבלים ואז צריך עזרה יותר גדולה, החכמה היא לא להפיל על הילדים את מה שאת לא יכולה ומעבר לכוחותיהם או שזה מגביל אותם מידי, מצד שאני את כן יכולה לבקש התגייסות משפחתית להקל עליך.

גם בטיפול בקטנים/ בתינוק שיוולד בעז"ה- לא להפיל על הילדים רק כי אין לך כוח, פעם ב..., כשאת מרגישה שאת קורסת וחייבת לנוח, כן אפשר ואפילו רצוי להיעזר בילדים הגדולים, אך שהטיפול בתינוק לא יהיה באופן קבוע על הגדולים, אם הם יוזמים תקבלי זאת בשמחה, אך תתני להם גם את האפשרות לסרב כשאת מבקשת, כדי שהם יגיעו עם כוחות כשהם יהיו בעצמם הורים ולא שירגישו שהם מיצו ילדים עוד לפני שהפכו להורים.

וכל מה שכתבתי הוא מנסיון כאוב

לעשרה ילדים,זה ממש חוויה. כל אחד קיבל את מה שמגיע לו. ובאופן ספונטני כל אחד טרם את חלקו בעבודות הבית .אני הייתי הילדה הכי מפונקת . עד שאחי הקטן נולד שהייתי בת 18 ומאז ועד היום אנחנו שנינו מתחלקים בתואר. הוא היום בכיתה א' .אני מלמדת בביה"ס שלו.ויש לי עוד אחים שלומדים שם אבל הוא רואה אותי בתור אמא שניה שלו וזה די נחמד. יש לי שלושה ילדים וההפרש בינו לבין הגדולה שלי הוא שנה וחצי.

קודם כל אשריכם. כן, גם שמונה זה לא ברור מאליו , ושמעתי מד"ר חנה קטן בשם הרב יעקב אריאל שמצוות פרו ורבו כוללת גם את האחריות לגדלם. אי לכך נכון ומתאים במצבים מסוימים להרגיש שחיבים הפסקה  (כמובן שיש צורך ברב שיפסוק וכו'...). יש לפעמים ילד אחד שגידולו דורש כוחות שכל אחיו יחד אינם דורשים ואיננו יודעים עם מה אתם מתמודדים ביומיום. לגבי שאלתך, אתלה בדברי הרבנית אסתר לבנון, שצריך המון אמונה וידיעה ברורה שאחים הם הדבר הטוב ביותר שקרה לכל אחד מהילדים. כל התמודדות בבית סביב השותפות היא ההכנה הטובה ביותר לחיים, לזוגיות, לתקשורת, לאחריות, לנשיאה בעול, לתיפקוד ולניהול בית. כמובן זה כך רק אם אצלך זה בשמחה . לכן עליך לברר היטב את עמדתך הנפשית ועמדתכם כזוג לגבי הריון נוסף. אך בהנחה שאינכם הורים מזניחים חלילה אין מקום לחששות האם ילדייך יפגעו מאח נוסף. תסמכי על השותף השלישי, אחרי שאת תעשי את המקסימום שביכולתך. לאחת גם שלושה ילדים הם מסחטת כוחות ולאחרת עשרה הם קלי קלות...את זאת אני כותבת כשאני בע"ה בדרך לשמיני ובהריונות אני חלשה מאד ומתקשה בתפקודים רבים. כמובן שכל הריון מאתגר את המשפחה בדברים מסוימים ובעיקר את בעלי המקסים. אך הוא שותף מלא לרצון להגדיל את המשפחה ועושה ככל יכולתו לתפקוד הטכני בבית. והפלא הוא שב"ה הילדים לא מתלוננים על האמא הפדלאה אלא שמחים בהריון מאד ומצפים לתינוק הבא. 

אשריכן נשות ישראל כמה עוצמות!!!!! גאווה נשית מה שנקרא..

ושידוכים לגדולה, בחירת עתיד מקצועי לגדולים אבל גם ארוחת ערב בגינה, ללמוד למבחנים עם האמצעיים ולנהל בית על כל אגפיו. נכון אני עקרת בית אך מרגישה כאילו להכניס אוצר קטן כזה למרחב מבולבל , איפה הוא ימצא את עצמו, ניסינו לעשות תורנויות שיום ראשון מוקדש לקטנים בשני יציאה לפארק עם אופניים לאמצעיים וכו' בבית כולם תורמים את חלקם אך יש ימים שהם משתנים ולא צפויים ואני פוחדת שהוא יאבד את ילדותו ויתבגר במהירות

בן שנתיים+ ילד תשיעי, מפונק וכבלל לא מאבד את ילדותו.

מקבל תשומת לב מכ-ו-ל-ם-

רק שהוא ילד עשירי והוא בן 7

נו-- אז מה?

הגדולים התחתנו,

הקטנים נהנו מכל הבלגן

הבינונים- השתלבו איפה שהכי משתלם באותו רגע..

וברצינות:

חוויות המשפחה שלנו כוללות המון רגעי אחים ואחיות יחד.

יצאתי בשעות אחה"צ עם האחים לגינה, ערכנו חידונים, הצגות ותעלולים.

הם ניסו לעבוד עלינו, אנחנו החזרנו להם...

זו משפחה.

אמא עבדה במשרה מלאה! (חזרה בשעה 4:30 הביתה), כולנו התגייסנו לתורנויות סדר ונקיון.

והילדה הכי מקסימה בבית זו הקטנה.

היא הצליחה להשתלב בעולם של האחים הגדולים והאחינים שנולדו.

נהנתה משפע תשומת לב מחד וסבלה משפע מחנכים מאידך.

רבה עם הגדולים, רבה עם האחינים הקטנים ויצאה בריאה ומחושלת בנפשה.

והיא גם זו שב"ה ההורים מפרגנים לה היום יותר מלכולם- כי מבחינה כלכלית קל יותר...

לבי דווקא על הבכורות ולא על בני הזקונים.

היי בטוחה שאם את תהיי רגועה ונינוחה, תקבלי את האזרח החדש בשלוה ובטבעיות- כולם יגיבו בהתאם.

שיהיה בשעה טובה!

גם אני מגיעה ממשפחה גדולה. ב"ה היום כולם שמחים ומאושרים. אך תהליך הגדילה לא היה ממש פשוט. ממבט שלי כיום לאחותי הקטנה לא היה בכלל פשוט. נראה לי שלא היה לה באמת הזדמנות להיות "מפונקת" כיוון שכ"כ פחדו שהיא תהיה בת זקונים מידי מפונקת... (ואולי מסיבות אחרות)

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...