בס"ד
אני נוסעת בדרכי לירושלים ושומעת שירים
פתאום מתנגן באוזני שיר:
"נשמה'לה יש שם מישהו שדואג
נשמה'לה את כאבך, את תפילתך
נשמה'לה אווו נשמה'לה
הוא מסתיר פניו לרגע
נשמה'לה!!"
וחשבתי על זה, האם הוא באמת מסתיר ממנו את פניו?
אולי אנחנו לא נותנים לו לגלותם?
ואז הגענו עם האוטובוס לתוך מנהרה, וצצה בראשי מחשבה,
אולי בעצם אנחנו מונעים מנשמתנו להגיע אליו?
לראות אותו?
במנהרה כשנוסעים נכנסים לתוך חשכה מבחירה, אבל יוצאים ממנה.
אבל מה קורה כשנתקעים בתוכה?
כשפשוט מפסיקים לנסוע?
אולי זה אותו דבר...
אולי כשאנחנו מרגישים שהוא מסתיר ממנו את פניו זה כי לא נתנו לו להיכנס אלינו, להרוות את נשמתנו?
בסוף יצאנו מן המנהרה, קיבלנו אור.
אבל האם באמת אנחנו נותנים לעצמנו לקבל אור טוב מלמעלה?
האם אנחנו באמת מנסים לתת לו להיכנס?
אולי, אולי פשוט הפסקנו לנסוע?
אני נוסעת בדרכי לירושלים ושומעת שירים
פתאום מתנגן באוזני שיר:
"נשמה'לה יש שם מישהו שדואג
נשמה'לה את כאבך, את תפילתך
נשמה'לה אווו נשמה'לה
הוא מסתיר פניו לרגע
נשמה'לה!!"
וחשבתי על זה, האם הוא באמת מסתיר ממנו את פניו?
אולי אנחנו לא נותנים לו לגלותם?
ואז הגענו עם האוטובוס לתוך מנהרה, וצצה בראשי מחשבה,
אולי בעצם אנחנו מונעים מנשמתנו להגיע אליו?
לראות אותו?
במנהרה כשנוסעים נכנסים לתוך חשכה מבחירה, אבל יוצאים ממנה.
אבל מה קורה כשנתקעים בתוכה?
כשפשוט מפסיקים לנסוע?
אולי זה אותו דבר...
אולי כשאנחנו מרגישים שהוא מסתיר ממנו את פניו זה כי לא נתנו לו להיכנס אלינו, להרוות את נשמתנו?
בסוף יצאנו מן המנהרה, קיבלנו אור.
אבל האם באמת אנחנו נותנים לעצמנו לקבל אור טוב מלמעלה?
האם אנחנו באמת מנסים לתת לו להיכנס?
אולי, אולי פשוט הפסקנו לנסוע?
)