לכאורה המציאות מוכיחה שברובה המכריע של החברה הדתית, יש העדפה של ערבים על פני חרדים, משום שיש המון בנות דת"ליות שנשואות לערבים או נמצאות איתם בקשרים עמוקים, וכמעט שאין בנות מהמגזר הדתי-לאומי שנשואות לבנים חרדים.
ועם זאת, אולי זה לא ממש מתוך בחירה ואולי יש לזה עוד כל מיני סיבות.
אשר על כן, מעניין אותי לשמוע מה דעתכם.
(כמובן שיהיו כאלו שיאמרו: 'לא עם שניהם', אבל אני מדבר בהנחה שבכל זאת צריך לבחור את 'הרע במיעוטו').
מאיפה הבאת את הקביעה הזאת?!
אני בן ואני לא מבין בדברים האלה, אך נראה לי שהגעת למסקנה שערבים עדיפים יותר מחרדים על סמך מידע של "יד לאחים" שמופצת בעלונים.
נראה שלא רק בנות דת"ליות מעורבות בקשרים כאלה, אלה כל המגזרים לדעתי (לצערי)
החרד"לים הם מיעוט בחברה הדתית, ללא השוואה לכיסוי התקשורתי שהם תופסים.
אם כבר יש 'אפור' אחר שמתחזק כל הזמן, והוא קו התפר שבין הדתיים לאומיים לחילונים: 'לייטים'-דל"שים וכו'.
ההבדלים מאוד הטשטשו, כך שבאמת קשה לקבוע מה נחשב 'דתי', אבל השאלה שלי מופנית לכל מי שרואה את עצמו כחלק מהחברה הדתית.
יאיר שלג שהוא מומחה לתחום, אמר בין השאר בכתבה שעסקה בנושא לפני כ-4 שנים:
בפועל, רוב בני הציונות הדתית שאינם חרד"לים מתאימים יותר לאחת משתי ההגדרות: החפיפניקים שבהם מתאימים יותר להגדרה "מסורתיים", ואילו האידיאולוגים שהזכרנו בהתחלה מתאימים יותר להגדרה כ"קונסרבטיבים".
ומחובר למציאות.
לא שאני נצרך אליו, 'בתוך עמי אני חי' אבל הוא החוקר הכי רציני כיום לעניינים הללו ואני חושב שבכתיבתו הוא בהחלט משקף את המציאות כפי שהיא.
(הייתי יכול להביא המון המון דוגמאות כהוכחה לצדקת דבריו אבל אין לי כח כרגע).
כי הוא חי באותו תפר שדיברת עליו,
והוא בהחלט לא אובייקטיבי בכתיבתו,
בייחוד כלפי מה שמכונה חרד"לים.
ב. הקביעה שיש "המון" בנות ד"ל שמתחתנות עם ערבים גם היא מוטעית (תביא ביסוס לדברים שלך)
ג. התופעה נמצאת גם בציבור החרדי, וגם בחילוני, במימדים לא פחות גדולים..
ושוב, לא התייחסתי כרגע למגזרים האחרים, אני מדבר על הציבור שפה.
אבל מן הסתם הוא ימשיך ללמוד גם אחרי גיל 29. אלא אם יש לו אילוצים כלכליים.
<צ>.
ולגופו של עניין: בנות שנמצאות בקשר עם ערבים- מן הסתם הם כבר לא מקפידות על קלה כבחמורה- ממילא ברור שעם חרדים אין להם מה לעשות.
אלה שיש להם סיכוי להפגש עם חרדים הם כאלה שמאד מקפידות על שמירת מצוות ממילא הן יהיו יותר שמרניות ולא ינסו לפרוץ את המסגרת לציבור החרדי.
זה בכללי, כמובן שכולנו יוצאים מן הכלל וכופרים בעיקר.
>צ<
במקרה נכנסתי לפה ואני פשוט בהלם. איך אתה יכול להשוות אח שלך לחיות האלה ????? איך אתה מסוגל להגיד על חרדים שהם רעים??? (לבחור את ה"רע במיעוטו"?! אתה בסדר??). אחי, נראה לי שאתה ניזון מהתקשורת בצורה מחרידה. לך תכיר חרדים קצת.. (אגב, יש פה כמה וכמה בפורום שאתה פשוט לא יודע שהם חרדים, בדיוק כמו שאתה לא יודע מי תמני פה) מקווה שלא פגעתי, מן הסתם לא התכוונת לפגוע גם, אבל נפגעתי בשבילם.
רוב הציבור הדתי-לאומי לא רואה בחרדים דבר טוב.
לביו לאום שונה..
אף אחד לא ענה לך תשובה כי השאלה כאן לא במקום ומגוחכת. את (אתה?) באה עם קביעה מטופשת שלא רואה את המציאות בכלל.
אין ספק שבת במיוחד דתיה תעדיף להתחתן עם חרדי מאשר ערבי.
יש המון זוגות של דתיה וחרדי (בד"כ הם לא בשתי קיצוניות, אלא יותר קרובים בדעותיהם), אבל זה כמו שיש מצבים שימני ושמאלנית ולהיפך מתחתנים, זה קורה, זה הגיוני. יש הבדלי דעות אבל לא שנאה. יש כבוד.
ואם את רוצה רחוק יותר, זה ברור שעדיף חילוני מאשר ערבי..
אין מה להשוות בכלל.
וזוהי לא דעת הציבור.
אולי זוהי דעת הציבור שמנסה לעורר פרובקציות שנאה ורעש נגד החרדים, ולדעתי אם יש כאלה זה לא ציבור, אלא יחידים בודדים מאוד.
אני לא יודע על סמך מה אתה קובע ככה, שרוב הציבור שלנו "לא מחבב" את החרדים. נראה לי שאתה כותב כן בגלל הדוגמאות של זרמים מסויימים ששונאים אותנו (ואת המדינה בצורה קשה עד כדי השמדתה)
כמו שכתוב ברוב התגובות למעלה, יש הרבה במשותף עם החרדים ופשוט לא רואים את זה וחבל... בניגוד לערבים שמטרתם להכחיד אותנו במסווה של "אכפתיות" ו"פתיחות" וכדו'
בת שמאמינה באלוקים באמת ובתמים לא היתה חושבת על זה פעמיים.
זה שהחרדים מפנים את ה"סחורה הפגומה" שלהם לשידוכים בשוק הדתי לאומי שם פחות חוקרים ובודקים, מה שמעלה אחר כך בעיות קשות של אישיות ושלום בית שהוסתרו בהצלחה על ידי הנוגעים בדבר.
זה לא שה"חרדים" אשמים, אלא השיטה הגזענית שם שמעודדת את זה (אגב - לפעמים ה"פגם" הוא שטויות ואז הזוג נשוי באושר).
לגבי ערבים - מיעוט מבוטל וזניח. אמנם זוכים לפרסום רב בגלל הכאב הגדול הכרוך במקרים האלה וגם בגלל כותרות הצבע הענקיות על רקע שחור של "יד לאחים".
לא שהבעיה לא קיימת ולא שלא צריך להתמודד איתה או משהו כזה - אבל המספרים זניחים מבחינה מספרית.
מרוב עצבים על זה שאתה חושב ששונאים אתכם.
איך הגעת להשוואה הזאת בכלל?!
ערבים הם גויים. רוצחים. אויבים.
חרדים הם יהודים דתיים בעלי השקפה שונה.
אתה באמת רואה היגיון בלהשוות ביניהם? אתה באמת חושב שהורים מעדיפים שהבת שלהם תתחתן עם ערבי על פני חרדי? אפילו אצל חילונים אני חושבת שחרדי עדיף, אז אצל דת"ל?!
ואם באמת מעניין אותך איך זה קורה- ערבים מפתים בנות, מציעים להם כסף, מתנות ורומנטיקה. ממה שאני יודעת חרדים לא נוהגים לעשות את זה לכיף שלהם, קח את זה כמחמאה...
ואם לא שמת לב, יש עמותות שאחראיות להוציא בנות כאלה מאיפה שהן נמצאות, זה לא אידיאל להיות במצב כזה, זה דבר שמזהירים מפניו. ובפעם האחרונה שבדקתי לא היו עמותות שמוציאות בנות דת"ל מבתים חרדיים.
ואני לא מבינה על מה אתה מתעצבן כ"כ, חרדים מסתגרים בחברה שלהם ולא מתערים עם אחרים מתוך אידיאל, אז מה שקורה אוטומטית זה שאנשים גם לא מתקרבים אליהם ולא מבינים אותם. לכל דבר מחיר.
מצחיק שאת מתייגת אותי כ'חרדי' ואחרת אומרת 'לך תכיר חרדים קצת..'.
אני מכיר חרדים ואינני חרדי, ולא עשיתי השוואות אלא שאלתי שאלות.
לא ביקשתי שיתחתנו עם חרדים, בסך הכל ניסיתי להבין תהליכים.
זה פשוט הכעיס אותי מספיק כדי שיברח לי... מבקשת סליחה.
לא צריך בכלל להשוות בין חרדי לערבי....
בגלל ההשוואה המזעזעת. הנה משהו יותר הגון:
ערבי שיתגייר או חרדי?
במידה ושניהם חכמים רגישים ויפיפהים.
פעם השתתפתי בהרצאה של יהודי כזה.
הוא סיפר שבנו לומד בישיבת הסדר ובנותיו באולפנות.
אולי מישהו מכם יזדהה כבנו
עדיף בחור קצת פחות רומנטי- וקצת יותר כנה וישר
מאשר בחור יותר רומנטי- כשזה בא לו מהתמקצעות חיצונית- ובפנים הוא... בע
(ולא נפתח פה תיבות פנדורה)
בת שיוצאת עם גוי, זאת בת עם חינוך רקוב וערכים לקויים!!
בדורות קודמים נשים העדיפו למות במיתות משונות העיקר לא לטמא את עצמם עם גויים, ואת אומרת שבגלל
חוסר ידע בחיזור, בנות יוצאת עם גויים? האם זאת סיבה מספיק טובה לעזוב את הערכים שעליה היא גדלה
ואת תורת ישראל?
אולי תבדקי את השורשים שלך....
ואני ב"ה מבין טוב מאד, לא צריך את העזרה שלך...
משני הצדדים יש כאלו שהם לא יודעים את מי הם שונאים יותר, את הדת"ל או את ערבים.
וכמו שיש עשרות פלגים בציבור הדת"ל אותו הדבר בציבור החרדי, בכ"א כלאחד מתחתן בד"כ עם מישהו עם השקפת עולם דומה לשלו.
מנסיון יש לי דודים חרדים ואם רוצים מסתדרים ערבים זה פשוט לא אנושי חס וחלילה זה מלחיץ אפילו השאלה למרות שלצערינו זה קורה
נשמח להסבר והבהרה
כבודו (של הקב"ה) מלא עולם.
אני רציתי לשמוע ת'דעות של האנשים פה, זה מה שרציתי להשיג.
(אגב, איכה זה שם טוב שרומז לשמו של הקב"ה - זה ראשי תיבות של: אני יודע כל הנסתרות (מהבן איש חי זיע"א).
אייכה!השאלה אבל באמת הזויה זה לא אמור להיות השוואה בכלל ערבי וחרדי....
דעות של האנשים כאן לגבי מה בדיוק??
אני אף פעם לא נכנס לכאן אבל זה עבר כל גבול יש שאלה מה עדיף יהודים או ערבים??????????????????????????
לאן הגענו שאנו בכלל מתלבטים על השאלה אם להתחתן עם בן עמנו(שהרבה פעמים הגיוני מאוד שהוא בחור מקסים,עם מידות טובות),שהוא חרדי,או להתחתן עם גוי ועוד ערבי????????????????.....
פשוט מזעזע בעיני,התשובה בעיני פשוטה לחלוטין...
השאלה שלך מופנית למצבים של דיעבד לחלוטין...
חבל שההשואה לחרדים היא גם כ"כ דיעבד בעיניך... נראלי שיש המון חרדים טובים מאוד,רציניים,יראי שמיים,רגישים,וכל מה שצריך אצל בן זוג.ואני חושבת שחתונה עם חרדי היא לא עד כדי כך בדיעבד(בעיני לפעמים היא לכתחילה),בשביל להשוות אותה לחתונה עם ערבי..
אני חושבת שרוב מכריע של המקרים כיום של בחורות המתחתנות עם ערבים הם מקרים דיעבדיים,הבאים ונוצרים דרך קשיים,ערעורים למיניהם,חוסר יציבות,נפילה בפח וכו'.. והם לא באים מתוך מחשבה צלולה,אובייקטיבית ובריאה..מלכתחילה...
עבורכם, האם למילה "בוהה" יש משמעות של...
1. "מסתכל בדבקות ובעניין רב", או של...
2. "אולי רואה משהו, אבל חולם בהקיץ"?
חתול זמניאני בוחרת 2.
במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"
במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"
כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.
אבל היא בשימוש)
שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.
כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.
תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.
מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".
"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".
במה אתם יותר מאמינים:
בזה שאפשר לקלקל,
או בזה שאפשר לתקן???
להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד
את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם
היי לכם
איך מתקדמים החיים שלכם?
אתם מרגישים שהגשמתם את המטרות והחלומות שלכם?
האם קרה לכם שהרגשתם שכל הדלתות נסגרו בפניכם? מה עשיתם אז?
מתייעצת כי אין לי מושג מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי...
התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.
בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.
הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.
חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.
היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.
אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.
מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.
בקיצור: חתול זמני.
וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים
לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...
ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)
ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.
הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.
והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...
מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖
-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.
-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.
-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?
כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.
לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת
ולנער את תחושת הסנדול (?).
אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו
קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם גדול). קראי
את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....
לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.
למה העצבות. לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה
קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,
כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.
יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".
יכולה לגרש חושך גדול.
פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.
חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו.
זה הכל סייעתות או יש מה לעשות השתדלות?
מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.
וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.
להתמקד בנהיגה עצמה
לבוא עירני
לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט
ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.
ממש בהצלחה!!
היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).
אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.
תצליח.
1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.
2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.
3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.
בהצלחה.
הרבה בהצלחה לך!
אבל באמת?
ואתם חשובים לו באמת?
ויצא לכם להיות גם מאוכזבים ממנו אחרי זה?
אולי סוג של בגד בכם?
אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.
לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.
הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.
עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.
מתוך סקרנותאף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .
אולי ניקים ספציפיים בפורום
כשאתם מדברים עם בנות רנדומליות אתם מסתכלים להן בעיניים?
ובנות איך אתן מרגישות מול זה? הייתן רוצות? זה מוזר לכן אם לא? מפריע לכם אם כן?
לי מרגיש לרוב אנטימי מדי להסתכל למשהי בעיניים סתם ככה
ואולי גם מהצד שלה חודרני
מצד שני זה גם מוזר, ולא מרגיש לי בריא אם לא...
אז מתעניין
אפשר לדבר עם בנאדם ולהסתכל עליו, אבל לא חייב לתוך העיניים בצורה מאיימת. וזה בכלל לא קשור לצניעות, יש לנו שכן וחבר טוב שמדבר ומסתכל לתוך העיניים (סתם סוג של נימוס מעושה) וזה ממש לא נעים. גם באיגרת הרמב"ן כתוב לא להסתכל על בני אדם כשמדברים, זה מעצבןןן.
אבל גם לא צריך להסתכל הצידה, אפשר פשוט להסתכל לכיוון ולראות את הבן/ת אדם בלי לבהות או להתמקד בצורה לא נעימה.
יש כמובן מקרים וסיטואציות חריגים. אבל זה בדרך כלל לדעתי. יכול להיות שביישובים קהילתיים ןכדו יש יותר חששות ואי נעימויות.
וכן, יש גם אנשים שנורא מנסים להפוך כל שיח בין מינים לתחרות מי יותר מושך/דוחה. וזה נראה לי לפעמים סוג של דפקט.
יש לו חלומות שלא הגשים כי השם לא מסכים, אבל עמוק בפנים פועם הגעגוע אליהם בלי להרפות?
יש פה עוד מישהו שמסתכל על האנשים שהכל מותר להם ואומר: גם אני רוצה אבל לא יכול. אבל בפנים לעולם לא השלמתי עם זה שאיני יכול?
שהכל מותר להם?
אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.
אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".
זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך... זה לא קורה אף פעם.
כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.
אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח
תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.
אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.
אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??
מי שלא גבר
זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.
נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,
וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)
שה' לא רוצה שתרגיש ככה.
אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.
התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.
התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.
קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.
מכירים.ות?
לפגוש אותה כמה פעמים
ולקרוא את הספרים שלה
וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד
מה הכוונה דלוקה?
זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.
ואני אוהבת את הספרים שלה.
אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.
מוזמנים לנסות.
איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..
הייתם נשמעים לי אדישים מידי.
ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?
במילים מתלהבות בדרך כלל
אישה חכמה מאוד
אני חולקת עליה בחלק מהדברים
אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת
לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.
ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...
היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..
כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."
נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים. את הסוף אנחנו יודעים...
חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.
אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.
אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...
אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅
זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?
!!