הוא מקסים והכול- אבל איך רומזים לבחור קצת ריגשות?!
אתה רואה מישהי אחרי שבוע בשירות עם תיק גדול- לא תציע לפחות לעזור?! או אפילו שהיא עם מלא שקיות ותיקים- וקשה לה.. איך רומזים לבחור להפגין קצת יחס ולהתייחס אליה,
בנוסף- אם הבחור הולך מהר מאוווווד ולבת אין כוח ללכת- והוא אפילו לא שואל\ מייעץ\אומר לה אם יש ה כוח להמשיך ללכת או שהיא רוצה קצת לנוח..וכו וכו'..
**השאלה לא עבורי- וע"כ בבקשה לא לרשום מסר\ש"א..
תודה!
שואלים בחיוך: לא תיפגע אם אני אשאל אותך על משהו?
כמובן, הוא יגיד שלא.
ואז אומרים: שני דברים. אחד - עם התיק, לא שמת לב? [שואלים באמת, בתמימות ובהתענינות] שני - כשהלכת מהר, לא שמת לב שאני לא בקצב שלך? אני פשוט לא יכולה ללכת כ"כ מהר..
ורואים מה התגובה. איך מגיב. לפעמים גם אפשר ללמוד מזה.
כמובן, הכל בנחת. ללא "תלונות".
להציע לו לעזור לסחוב את התיק/כמה שקיות
*נצל"ש: אנא עיזרו לחתול המסכן לחזור לתפקיד השטן, הוא נחנק...
ונראה לי שאלו מסוג הדברים שלא קשורים לכך ש"לא שמים לב"
ולכך שאולי ייתכן שצריך להסב את תשומת הלב..
אני הייתי בודקת אם זה קורה שוב ושוב,
ובכלל, אם יש עוד ביטויים של חוסר רגישות
ומשם והלאה מחליטה על המשך הדרך..
בעניין התיק- היא יכולה לומר, וואי זה כבד מאוד.
בעניין מהירות ההליכה- פשוט תלכי בקצב שלך,
תראי שהוא פתאום יתחיל ללכת לאט ולא ישאיר אותך מאחור.
את רוצה קצת לשבת- פשוט תאמרי לו:
"בא נמצא איזה ספסל, מתחשק לי קצת לשבת".
בחורים הם לא קוסמים, אם לא אומרים להם הם לא מבינים.
אם את רוצה לנוח תגידי לו שעכשיו את רוצה לשבת ולנוח.
פשוט זה מזה כבד. סחבתי את כל הדירת שירות חזרה לבית בערך
ממש לא מבינה את הטענה הזו, מחילה.
איך בחור לא שם לב שהבחורה נסחבת עם תיק ענק ומלא שקיות וקשה לה?
גם את זה צריך להסב את תשומת הלב ולבקש עזרה?
מחילה. אלו דברים נורא נורא בסיסיים.
בעיניי על כל פנים
היא מצפה שיהיה לה נוח להסתובב איו ערב שלם???
אז, קודם כל זה לא פייר שהיא מאשימה את הבחור על הטעויות שלה...
דבר שני, אם ממש קשה לך את יכולה לשאול אותו אם הוא יכול לעזור לך (מתערב איתך שהוא ישמח
)...
בנות, אתן צריכות להבין שאתן יוצאות מנקודות הנחה שלנו לא ברורות בכלל...
אם זה ממש מפריע לך- את מוזמנת לשתף את המדוייט...
רק אם אחרי ששיתפת זה לא יפריע לו... רק אז את יכולה להכריז ולומר שהוא לא רגיש...
נכון שאנחנו מפגרים, אבל לא עד כדי כך!
מי החסר בינה ודעת שלא שם לב שהיא עם תיק ענק???
מה זה משנה אם היא דפקה את עצמה או לא?
אפשר לדון אותה לכף זכות באלף דרכים, אבל אני ורצה לצאת מנקודה שהיא דפקה את עצמה!
ואתה התמבל! איפה השכל?
נכון שאתה חסר רגש, אבל תפעיל את המוח שלך!
מגיע לך שתזרוק אותך!
דנים פה על כאלה שלא מזמינים אותה לקפה כי לא למדו אותם, את זה בטוח הייתה צריך ללמוד!
בנות, אל תגזימו עם זה, לא כל תיק הוא כבד או לפחות לא נראה לבנים ככזה. (אצלינו תיק של 'בת עמי' הוא לא כזה גדול....)
ולא תמיד הוא יכול - גם אתן צריכות לדון אותו לכף זכות!
ו..טיפ לחיים:
תקרא, תפנים, ורק אחר-כך תגיב...
בהצלחה!
אבל יש דברים הרבה יותר בסיסיים מזה!
יש סוג של רגש בסיסי.
זה שאני בן לא נותן לי אישור לעשות מה שבא לי בתחום הרגש. יש דברים שאני לא אגיד או כן אגיד , כן אעשה או לא - ואני אצטרך להיות רגיש למרות שלא אמרו לי ולמרות שאני בן.
מי שבחורה צריכה להגיד לו על תיק גדול- המצב שלו גרוע מאד!!
זה לא איזה משו שבנים לא מבינים, זה משו בסיסי בלהיות בנאדם.
ובלי קשר לבנים/בנות.אם אני נמצאת עם מישהו שיש לו כזה תיק על הגב אז אני לפחות יציע לו/לה להיות גם שותפה מידי פעם בסחיבה.
זה אמור להיות משהו אנושי בלי קשר לכלום.
ו"מאוד מעניין"-באמת קשה לי להאמין שזאת לא הנחה ברורה אצלך.נראה לי שזה אמור להיות משהו ברור לכולם.
ולמה היא באה אם תיק כזה?
זאת באמת שאלה טובה,יכולות להיות לכך הרבה סיבות או שהיא סתם פשוט מיישמת את מה שלימדו אותה באולפנא על איך לבדוק את רגישותו של הבחור...
לסחוב לך את התיק ותראי איך הוא יגיב..
אם הוא יעשה את זה בשמחה זה מראה שהוא לא שם לב..
אם לא יהיה לו נוח עם זה זה מראה על חוסר רגישות.
תהיי אמיצה ואל תתביישי.. את בוחרת חתן לכל החיים.
מה גם שזה נחמד.. אני הייתי שמח לעזור/ שיבקשו ממני עזרה. במיוחד מזאת שאני אוהב..
זה מה שאני הייתי עושה.
"יש מצב שאתה עוזר לי עם התיק?"
"וואי איך כבד לי השקיות...מה דעתך לקחת ממני איזה שקית?"
איך אתה הולך מהר...בוא נלך יותר בנחת"
ב"ה לא חסר דרכים לומר.
בנים לא תמיד ערים לדברים האלה,
צריך להאיר את עיניהם לפעמים...
ורוב המוחלט של הבנים נענים בשמחה!
בלי שום ביקורת,אולי יש לי חוסר הבנה בסיסי בעניין...
באה בחורה אם תיק ענק,נסחבת איתו כל הדייט,וזה לא ברור שצריך להציע לה עזרה?
אני בד"כ לא מגיעה עם כאלו תיקים(וכשהגעתי-הוא מיד הציע לסחוב וזה היה כי אח"כ הייתי צריכה לנסוע למקום לכמה ימים),אבל נראה לי שאם מישהו לא היה מציע עזרה,הייתי חותכת על זה...(כי זה לא העניין "הזה",נראה לי שזה מצביע על חוסר רגישות בסיסי...)
אז מה אתם אומרים?אני טועה?
אם היא הייתה לפחות אומרת 'אוי' או 'וואו,זה כבד' מיואש אז היה לי גם יותר נח להציע וגם יותר מובן שהיא רוצה.
אבל יש כאלה שלא מבינים גם רמזים..ואז זה אולי אומר משהו על התקשורת בניהם שצריך להוסיף למכלול הנתונים ולשאר הקשר.
לאישה מבוגרת עם שקיות כבדות, תתבייש לבקש עזרה?
לאישה בהריון שנסחבת עם עגלה, תתבייש לבקש עזרה?
אלו דברים בסיסיים, שאני מאמינה שהתשובה עליהם היא לא. כלומר שלא תתבייש לבקש עזרה, אלא זה ירגיש מאד טבעי לסייע ולעזור. (ואלו אנשים זרים..)
כך גם כאן..- בחורה שהגיעה, מסיבה זו או אחרת, עם תיק גדול ושקיות, וכבד לה מן הסתם, מן הראוי לעזור.
ואין צורך לרמוז על זה.. תמוה בעיני אם בחור יבין זאת, רק אחרי אמירה שלה ובקשה..
חושבני שהרבה בחורים עם צניעות ירגישו לא נוח להציע בחורה לקחת את התיק שלה.
הם מרגישים בכך דבר אישי שלה.
כלל לא דומה לדוגמאות שהבאת.
ומכאן לימוד גדול לעין טובה ולימוד זכות: יש דברים שאנחנו לא מבינים למה הזולת עושה. לפעמים כדאי לשאול..
[ביחוד בדבר כזה, שה"ראש" של הבחור והבחורה יכול להיות ממש להיפך - גם אם יש להם בדיוק אותן מידות טובות. וזה גם נכון אח"כ, בעניינים אחרים, לחיי הנישואין]
צריך ללמד זכות
אז על זה- סליחה ומחילה.
לגבי כל שאר דבריי- אני עדיין מאמינה בהם
להציע לעזור זה מאוד בסיסי
ואם הבחורה לא מעוניינת- היא תמיד יכולה לסרב בעדינות
אמרתי, שיש בחורים שמבחינתם להציע לבחורה בפגישה, לקחת במקומה על הגב את התיק עם הדברים שלה, זו ממש תחושה לא-צנועה; כניסה ל"רשות היחיד" שלה (והתייחסתי לדברי "אורח כלשהו").
אז במקרה שזה כך - צריך לקבל את זה כך, אפילו להעריך, ולא להיכנס ל"פרשנויות".
וכבר אמרתי שאת לא מבינה את ה"ראש".. זה לא חיסרון בך. את אומרת, "להציע לעזור", "היא יכולה לסרב".. לא מדובר עליה. מדובר על ההרגשה שלו שבגללה אינו מציע.
אני לא אומר שבהכרח כולם כך, אבל מי שכך זה בסדר. וגם בסדר שבּת לא תבין מה בכלל הבעיה. ושוב - גם בנישואין יש דברים כאלה, באופנים אחרים.
יעלי_אא. את יודעת על עצמך שהית מתביישת לבקש-
אבל תדמייני-
שאת הולכת עם חברה שלך- ולך יש תיק ענק, ועוד 2 שקיות, ולחברה שלך יש תיק יד קטן
אם משום מה היא לא תגיד לך מייד- מה את סוחבת?! תני לי!
את תגידי לה- אכפת לך לקת ממני שקית? תודה צדיקה!
את תתפדחי? לא. כי היא חברה שלך.
למה שבחור יהיה שונה? זה שהוא דייט לא אומר שהוא חוצן
(כלומר הוא כן ממאדים אבל... 
)
ב. כמו שכתב הרש-
מה ההגדרה של תיק "גדול" או "כבד" ממש תלוי במי שסוחב אותו
תחשבי (מלשון חשבון) שמי שגבוה ממך בראש, ומסת השרירים שלו כך וכך יותר משלך- הרבה פחות כבד לו בתחושה- אותו תיק שמכריע אותך...
ג. "אם לא תגיד- איך נדע?" (מתחדשתיה)
ברור שבחור רוצה לעזור
ולא מעט בחורים- לא רגילים ללכת עם בנות... לא שמים לב לכל מיני דברים
קצת צריך לחנך אותך, לתת להם נתיב- יש לך רצון כנה לעזור- הנה אני נותנת לך כלים ודרכים לבטא את זה
וזה קצת גם בעיניין "לא נעים לך לומר" --בובה- אם לא נעים לך לומר לו משו- איך תתחתני איתו? יהיה לך גם לא נעים לומר לו שיקום לחתל את הילד ב2 בלילה??? |דמגוגית 
בגרוש|
אפשר להעיר לו בעדינות אני בכ"א לא הייתי נפגע טוב זה לא ראיבה כי אני יש הייתי מציע לעזור
לגנבי המהירות אפשר חצי לצחוק על זה ולתאם מהירות שיוויונית כי וואלה אתם מה זה איטיות (בלי לפגוע)
התעייפנו כבר..
ובקשר לשרשור-
כן, מניסיון, לפעמים בנים פשוט מתפדחים ללכת עם התיקים שלנו, ויש לזה הרבה סיבות (לא זוכרת כרגע, אך ממש זוכרת שהבנתי אותם) בעיקר בהתחלה, שאז אין מספיק קשר והם כן צריכים זמן לזה. אלו היו 2 משפטים על לימוד זכות..
וכן, צריך להגיד את זה, הם בודאי רוצים לעזור, צריך לעורר את תשומת ליבם הרדומה לעיתים לפרטים הקטנים, ולשתף אותם גם בזה, בצורה יפה ועדינה, הם ישמחו, בטוח. ובפעם הבאה עוד מקצה הרחוב הוא יבקש ממך לעזור לך עם התיק... לעיתים הם מתביישים כי אולי לא תרצי להיעזר.. אז עזרי להם לעזור לך, ובקשי...
בס"ד
"אתה יודע? התיק שלי כבד, אני אחרי שבוע בשירות, תוכל ללכת יותר לאט?"
ואם הוא עדיין לא מבין, לעצור רגע, להניח את התיק "אוף, כבד לי מאוד..."
ופעם הבאה לא להגיע ישר מהאוטובוס.....
אולי הוא לא מרגיש נעים להציע..
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
כדור בדולח. נניח שהוא אמיתי כמו בסרטים.
מציג לכם 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
אם לא תתפשרו בצורה רצינית, כואבת - אתם במסלול של 10 שנים חיפושים *ורק אז* אתם מוצאים בני זוג בלי להתפשר יותר מדי.
אפשרות 2 :
אם כן תתפשרו, בצורה רצינית, כואבת - אז כן, ההתחלה תהיה טיפה חמוצה אבל לאט..לאט..זה ישתפר כל שנה,
מערכת היחסים תתחזק משנה לשנה ותוך 10 שנים של זוגיות,
תגידו *לאותה נקודה* של אושר וסיפוק מבני הזוג, כמו אנשים שבגדול לא התפשרו.
מה אתם בוחרים ?
1 או 2.
כמובן רצוי לנמק אבל לא חייב.
שבת שלום.
אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.
חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו..
כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית
ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה
אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב
