מאת הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד

גם "גדולים" יכולים לטעות!

"...כֻלם אנשים, ראשי בני ישראל המה", ופירש רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". והוא על פי התנחומא (שלח ד): "'שלח לך אנשים' - זה שאמר הכתוב (משלי כו:ו): 'מְקַצה רגלים, חמס שֹתה, שֹלח דברים ביד כסיל'. וכי כסילים היו המרגלים? והלא כבר נאמר (במדבר יג:ב): 'שלח לך אנשים', וכל מקום שנאמר בו 'אנשים' בני אדם צדיקים הן?... אלו לא נקראו כסילים אלא על שהוציאו דבת הארץ, שנאמר (משלי י:יח): 'ומוצִא דבה הוא כסיל'. אעפ"כ, בני אדם גדולים היו, ועשו עצמן כסילים. עליהם משה אומר: 'כי דור תהפֻכֹת המה בנים לא אמֻן בם' (דברים לב:כ), שאלו נבחרו מכל ישראל על פי הקב"ה ועל פי משה... והן גרמו לאותו הדור שילקה אותה המכה...".

דרך אגב, לומדים אנו כאן את הלקח המר, שגדול הדור יכול להפוך להיות "כסיל" במובן התורני, אם חסרה לו אמונה, וכמו שאמרו חז"ל (סוטה מח: "מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות ["אמנה" - רש"י] שהיה בהן", כאן, חוסר האמונה גרם למרגלים להוציא דבה רעה על א"י, ולכן אמר הקב"ה: "עד אנה ינאצֻני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי" (במדבר יד:יא). גדול הדור חייב לעמוד תמיד על המשמר, ולדאוג ליראת שמים שתקדם תמיד לחכמתו, משום שבלעדיה אין חכמתו מתקיימת, וחייב הוא לעבוד לשַקֵע בתוכו את האמונה. ועלינו לדעת שגם הגדול יכול לטעות, ודוקא בעניני האמונה.

וכל כך למה? כי פחדו מעוצמת הגוים שם ולא בטחו בה', כמו שנאמר "לא האמינו לדברו". והרי לכאורה, טענה טובה היתה להם, של פיקוח נפש, שהרי במלחמה עם הכנענים שעליהם אמרו המרגלים (במדבר יג:לג) "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם", ברור היה להם שתהיה מלחמה קשה, ויהיה קשה לנצח את הענקים, ואף אם ינצחו אותם יפלו אחדים מישראל, והרי אין סומכין על הנס. ומשום כך, גדולים וצדיקים אלה פסקו הלכה, שפיקוח נפש דוחה את כל שטחי ארץ ישראל, דוחה את ארץ ישראל כולה. ובוודאי לא התכוונו לעזוב את תורת ה', אלא התכוונו לחזור למצרים ולשומרה שם. אך זה היה חטאם, כי הקב"ה קבע והחליט וגזר שאסור להם לדור בחו"ל, ושרק בארץ ישראל יקדשו את שמו ויחיו בבדידות של תורה, ומשום כך אין סכנה לאומית דוחה את ארץ ישראל, שרק שם יוכלו ישראל לקיים את התורה כראוי ובשלמות.

מלחמה על מצות ישוב ארץ ישראל וכיבוש הארץ היא מלחמת מצוה, שאין סכנה או פיקוח נפש דוחים אותה, אלא אדרבה, היא דוחה סכנה ופיקוח נפש. וכן כתב הרמב"ן בספר המצוות שם (מצוה ד): "וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצוה. וכן אמרו בגמרא (סוטה מד: 'אמר רבא: מלחמות יהושע לכבוש - דברי הכל חובה'... ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה [רק] במלחמת ז' עממין שנצטוו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות...". 

קשה להוציא את הגלות מהיהודי!

לאחר חטא המרגלים, כשהקב"ה גזר עליהם עונש, הם חזרו בתשובה. לאחר ששמעו את העונש, הם נדהמו, וכתוב (במדבר יד:מ): "ויעלו אל ראש ההר לאמור הננו... כי חטאנו". לא רק שהודו על האמת, אלא גם רצו לקיים את המצווה ולעלות. אך משה אמר להם (שם:מא): "למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח".

ולכאורה קשה: למה לא קיבלם ה' ולא נתן להם לעלות? הרי אין דבר שעומד בפני התשובה, וכאן כל העם חזר בתשובה. אלא, כאן לא היה די בתשובה. הקב"ה ראה שהעם הזה אינו החומר שמסוגל להקים חברה ומדינה כמו שהוא רוצה. העם הזה אינו מסוגל לעשות זאת, אולי לא באשמתו, אך הוא אינו החומר הראוי להיכנס לארץ. הוא היה עם עם נפש של עבדים. על צעקת בני ישראל אל ה' בים סוף, כתב אבן עזרא (שמות יד:יג): "ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה". אין כאן עניין של חטא ותשובה, אלא החומר הזה לא טוב - נפשו לא טובה, ובחומר כזה אי אפשר להשתמש.

כבר אז, בים סוף, ידע הקב"ה שלא יוכל העם להיכנס לארץ ולכן "סיבב ה' שימותו כל העם הזכרים" (אבן עזרא שם). רש"י (במדבר יג:ב-ג) כתב שהקב"ה הסכים לשליחת מרגלים. ולכאורה קשה, איך הסכים? אלא, ה' סיבב זאת כי רצה שלא ייכנסו, "כי אין כח בהם לסבול מלחמה עד שקם דור חדש שלא ראה גלות" (אבן עזרא שם). בדרך כלל, דור שחי וסבל, וראה את הגלות, לא מסוגל לכבוש ולהיכנס לארץ. המדרש אומר (במדבר רבה ז:ד): "באותה שעה אמר האלקים למשה: איני יכול לסבול ולכבוש, 'עד אנה ינאצוני... ועד אנה לא יאמינו בי' (במדבר יד:יא). 'בכל נפלאותי אשר אעשה עמו' אין כתיב כאן אלא 'אעשה בקרבו' (שמות ג:כ). אמר רשב"י: כמה אותות ונפלאות עשיתי בקרביהן, והן מנאצין אותי, כעניין שנאמר (ויקרא א:יג) 'והקרב והכרעים' וגו'... אמרו רבותינו: אחר מ' יום שקיבלו ישראל את התורה, עשו ישראל את העגל. מנין? שכן אתה מוצא שהאלהים רמז למשה על כך. אמר לו האלהים: משה, אין את רואה לישראל, היכן הם עומדים ואומרים (שמות כד:ז) 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע'? חייך בכזבים הם עומדים. אינם משלמים לי אלא מ' יום, שנאמר (שם יט:ו) 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וגו'. חסר מקרא כלום לי? למ"ד - שלשים, יו"ד - עשרה, הרי מ' [בגימטריא]". כלומר, רק ארבעים יום יהיו ממלכת כהנים ואחר כך יעזבוהו. אם כן, ממעמד הר סיני, ועוד לפני כן, בים סוף, העם הראה שאינו מסוגל להיכנס לארץ.

ואם כשעם ישראל היה רק מאתיים שנה בגלות, הייתה להם נפש שפלה, אנו, שנמצאים אלפיים שנה בגלות, על אחת כמה וכמה! איזו בושה ואיזו שפלות - הכרה באויבי ישראל כדבר לגיטימי!