כשהגדול שלנו היה בן בערך שנתיים, העברנו אותו ממיטת התינוק למיטה אחרת, ואת מיטת התינוק קיבל האח הקטן.

סיפרנו לו בהתרגשות שהוא הולך לקבל מיטה חדשה. איזה כיף לו! ואת המיטה הישנה יקבל אח שלך...

שיתפנו אותו גם בהרכבה של המיטה החדשה, ויכול להיות שאפילו נתנו לו לבחור בין שתי אפשריות להעמדה של המיטה החדשה.

אם הוא קינא באח שלו ש"לוקח" לו את המיטה הוא לא הראה שום סימן. להפך, היה נראה שהוא מרוצה מהמיטה החדשה (שהיא גם מיטה "של גדולים")

מה שכן, אילו זה היה בבחירה שלי, דווקא הייתי מעדיפה להעביר את הגדול למיטה אחרת עוד לפני הלידה, ולהשתמש במיטת תינוק לתינוק החדש מההתחלה, הרבה יותר נוח בעיני, ובפרט שיש לנו מיטת תינוק נוחה במיוחד.

בת שנתיים חודשיים לפני הלידה למיטה בחדר אחר

ברוך השם היא מיד הסכימה לעבור, עשינו מזה עסק וכו'

בתקופת הלידה לא היינו בבית וכשחזרנו אוטומטית זה היה המיטה של הקטן 

והיא שכחה שהמיטה הייתה שלה...

אז אני ממליצה לך להעביר אותו עכשיו, מקווה שזה יהיה בקלות.

קנינו עוד מיטת תינוק.

את אומרת שאת לא רוצה להעביר אותו עכשיו והוא באמת קטן שנה ו4 זה זמן מצויין להישאר עדיין במיטת תינוק. הסיבה- שאת צריכה את המיטה לאח הקטן יותר- בעיני זו לא סיבה מספיק טובה.

חכו ללידה ותראו- אם הילד נראה בעיניך בשל למעבר אז תסבירו לו שהוא צריך מיטה של גדולים והוא יקבל את זה ממקום אמיתי. כרגע נראה לי לא שייך בעיקר בגלל שאת לא חושבת שהוא צריך לעצמו מיטה של גדולים.

את הגדולה שלי העברתי גיל שנה וחצי למיטת מעבר. הסברנו לה שהיא כבר גדולה, הבינה את זה טוב יחסית. בלילות הראשונים ישבתי לידה כי היא קצת פחדה מהשינוי, אבל מאז ועד היום (4.3) היא במיטה הזאת ואני כ"כ לא מתחרטת שעשיתי את זה כי היא גם ככה עברה משבר כזה רציני כשנולד לה אח, לפחות חסכתי לה ולי עוד קושי. 

את הגדולה העברנו למיטה רק בגיל שנתיים.

כל הזמן הזה היא הייתה במיטה מעץ לול ואחותה (קטנה ממנה בשנה וחודש) הייתה בלול פלסטיק.

כשאחותן השלישית עמדה להיוולד.

העברנו את הגדולה בת שנתיים למיטה רגילה, את אחותה בת השנה ללול מעץ.

ואת התינוקת שנולדה היא הייתה בלול שהתפנה.

אם ההתלבטות היא לגבי קניית לול חדש- אפשר לקחת מיד שרה לול לשלושה חודשים (כולל מזרון)

גיל שנה ושבע הרבה יותר קל לגמילה, הם יותר מבינים.

בהצלחה רבה והעיקר- הרבה מאוד סבלנות.

מיטת התינוק משמעותית מאד גם לך וגם לתינוק- אם זה עוד טוב לו...

גם אצלי יש ילדים צפופים.

ממילא בהתחלה- התינוק החדש יהיה בעריסה. אני סחבתי בעריסה עד גיל חמישה חודשים ואז הגדולה יותר כבר התרגלה לנוכחות תינוק חדש, לא היתה קנאה והיא היתה מספיק גדולה לעבור למיטה רגילה.

היא עברה מרצונה ל"מיטה של גדולים כמו של אבא ואמא" ושמחה מאד לתת את המיטה שלה לאחותה הקטנה "כי היא תינוקת וצריכה מיטה של תינוקים"....

אני חששתי להוציא מוקדם מידי, ולקחת את הביטחון שלה (במיוחד שהיא היתה ילדה שזזה המון תוך שינה, ועד היום מוצאת את עצמה על הרצפה כמה פעמים בלילה- בת 5...)

שימי לה קרש

אני גם העברתי למיטת מעבר, קטנה ועם קרש שלא תיפול

או להתחיל ממש עכשיו- חודשיים לפני הלידה- או לדחות.

ממליצה בחום "הלוחשת לתינוקות" של טרייסי הוג ("חוכמה בגויים תאמין") מדברת על הנושא בהרחבה

העברנו בגיל שנה וחצי בערך, חודשיים לפני שילדתי. 

חוץ מזה שהגדול לא יחשוב שלוקחים לו את המיטה כבר היה לי כבד להרים אותו ללול. 

מה שעשינו זה להרכיב את המיטה יחד איתו - בד"כ זה הברגה יחסית פשוטה. 

הוא "עזר" לנו לבנות לו מיטה חדשה, לשים מצעים חדשים... 

וכשהרכבנו מחדש את המיטת תינוק כשבוע לפני הלידה הוא כבר ידע שזאת המיטה לתינוק, ושהוא גדול ויש לו מיטה חדשה. 

מה שכן, בלילות הראשונים תהיה טיילת מהמיטה עד שהוא יירדם, כי פתאום הוא יכול לצאת לבד מהמיטה.

אבל בבוקר זה ממש כיף שהוא בא להעיר אותנו  

ב"הצלחה!!!

קראנו את כל התגובות שלכן, והחלטנו שנשאיר אותו במיטת התינוק גם אחרי הלידה... היא תישאר המיטה שלו לעוד זמן, ובתור מיטה נוספת נשתמש פשוט בלול =)

המון תודה לכולכן! כיף שיש כזה פורום להתייעצות

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....