אתה אלישע בן אבויה האמיתי??

שהרי היא קדמה לכול תתקע"ד דורות...

אז יש חוסר זהות בין הנ"ל! מש"ל...

כל אחד כרצונו.

אבל, אשה הולכת אחרי מנהגי בעלה - אז אם זה לא בגלל שאתה רוצה "אופי" יקי, אז זה לא כ" קריטי.

אתה לא מדמיין מדוייק: אם לא תהיה לחוץ, זה לא חייב לעלות מיד. אתה יכול לא לדבר על כל תכנוני העתיד בהתחלה.

לענ"ד, בפגישה שניה תספר על מה שעברת וההשלכות, באופן אמיתי, ללא הגזמה לשום צד.

זה בהחלט אפשרי להחליט שאתה רוצה רק מישהי מסויימת

בסופו של דבר, אתה זה שתחיה איתה,

ואם אתה יודע שזה מה שמתאים לך זכותך המלאה לרצות רק את זה.

פעם היה לי דיון על העניין עם חבר טוב, הוא גם רצה מישהי מעדה מאוד ספציפית, 

הסיבה שלו הייתה דומה לשלך, בכדי לשמר מסורת ולהמנע מחיכוכים מיותרים.

הסברתי לו שזכותו המלאה לעשות את זה,

רק שאני חושב שזה לא נכון מכמה סיבות:

1. זה מצמצם לך את הבחירה באופן משמעותי. אם אתה מחפש מישהי שיהיו בה תכונות מסויימות,

אך לא משנה לך מהי עדתה, יש מספר בנות העונות על הקריטריונים הנ"ל.

אבל אם מסננים גם על פי עדה, זה מצמצם באופן משמעותי את המבחר שלך,

ולעיתים אפילו דורס תכונות אחרות חשובות.

2. דורנו הוא דור שמאוד שונה מלפני 40-50 שנים.

החינוך והמסורות שלנו כבר לא מבוססת על בית אבא בלבד, אלא יותר על לימודים וחינוך חיצוני.

ישיבה תיכונית, אולפנה, ישיבה גבוהה, מדרשה וכו'

ועל כן, בחירה על פי עדה לאו דווקא תתן לך את מה שאתה מחפש.

3. אם אתה מכיר רק את המסורת שלך ואתה מתחתן עם מישהי בעלת מסורת אחרת,

אתם לא מאבדים את המסורת הישנה, אלא בוחרים את הטוב מכל דבר.

והתוצר הסופי יוצא בד"כ משובח יותר

4. הרצון להתמקד נובע בד"כ מתוך סגירות ומקובעות, תכונות המקשות מאוד על בניין בית.

בבניין בית צריך יכולת התפשרות ולמידה מהשונה,

אתה צריך לבדוק טוב טוב האם הרצון במישהי מעדה מסויימת נובעת מרצון אמיתי לשמר את המנהגים או מתוך סגירות מחשבתית. 

ובקשר לשאלה השניה שלך,

ככל הנראה הבחורה תשאל אותך מה אתה עושה כרגע או איפה שירתת בצבא.

אתה צריך להכין תשובה קצרה מצד אחת כדי לא לפרט על עצמך יותר מדי (משום שאתה לא מעוניין בזה בשלבים הראשונים, כפי שכתבת)

אך גם מסבירה היטב את המצב, בכדי למנוע שאלות מעמיקות על הנושא.

במידה והיא תשאל, אתה מחוייב לענות לה בצורה האמיתית ביותר, לא חצי אמת, לא בערך, אמת מוחלטת.

לא נעים לגלות שהמדוייט שלך שיקר לך בפנים.

זה יכול לשבור הכל!

אבל תזכור שמיוזמתך את תפתח את הנושא, איך עושים את זה?

פשוט לא מדברים עליו או על דברים קרובים אליו.

חושבים שניה או שתיים לפני כל משפט

(זה בריא סתם ככה, עדיף להיות מעט בדיליי, מאשר להגיד דברים לא שייכים)

אבל תזכור תמיד, שהגברת צריכה לקבל אותך כמו שאתה

אתה לא מנסה לשווק את עצמך!

בעיות ומשברים נפשיים?

בעיות בראתיות, תלוי בבעיה.

בעיה שיכולה לגרום לפסול אותך עוד בשלב בירורים מלכשלעצמה (לדוג', ח"ו נכה עיוור עקר וכו')

חייבים לספר עוד לפני הדייט הראשון.

בעיה שהיא בעיקר מרתיעה, אבל שמכירים אותה מבינים שהיא לא גרועה כמו שהיא נשמעת,

ניתן (וכדאי, יותר נכון צריך) לספר לאחר שמכירים, בד"כ לאחר 3-4  דייטים.

משברים נפשיים שעברת, וכרגע לא משפיעים עליך, אני הייתי שומר לשלב יותר מאוחר.

אין מטרה להרתיע סתם את הגברת, אבל כדאי לספר את הדברים האלה ולא לשמור אותם בסוד.

הרי בסופו של דבר את מנסים להקים משהו ביחד, ואמת, כאמור, אמורה להיות הבסיס.

המון בהצלחה

בעזרת ה' יתברך!

אלישע,

לכל אחד יש ממש זכות להחליט מה מבחינתו עקרוני לו, רק כדאי לך לשאול את עצמך מה באמת חשוב לך הייקיות? או תכונות שיש בהרבה יקים, אבל יכולות להיות גם בעדה אחרת? בסופו של דבר התכונות, ואופן החשיבה וההסתכלות על העולם הם הדבר החשוב באמת, והם מושפעים מכל כך הרבה דברים חוץ מעדה, כמו: משפחה, חברה, סביבת מגורים, ועוד המון... לכן לדעתי כדאי לך לנסות לפרק ולבחון מה באמת עקרוני לך בקטע הייקי. מה אתה מוצא שם שממש חשוב לך.

ובאשר לכל העניין של מה להגיד ומתי, זה ממש ממש אינדווידואלי. אם אתה אדם פתוח, אתה תספר בהתחלה דברים שאנשים סגורים יספרו רק בפגישה עשירית, וזה בסדר, זו זכותך. רק צריך להיזהר לא להרבות לדבר על נקודות חלשות ושליליות שלך, כי מה שאתה מגלה על עצמך, זה מה שהצד השני ילמד עליך, ומן הסתם תרצה שהוא קודם כל יכיר בך את הצדדים הטובים והחיוביים, ואז יהיה מוכן להכיל גם את החלשים יותר... 

אבל עדיין אני חושבת שגילוי נקודות חלשות- ולא הרבה מידי, זה דווקא דבר חיובי, זה מראה שאתה כנה, מודע לעצמך, ומקבל גם הקטעים החלשים שלך, ואני רואה בזה משהו הרבה יותר בוגר, מאשר אדם שלא מעיז להעלות דברים כאלה. בסופו של דבר צריך מספיק ביטחון עצמי כדי לדבר על צדדים שלליים בעצמך...

בהצלחה רבה! והעיקר שהכל יהיה באווירה טובה ולא לחוצה,זה ממש משמעותי, כמה שפחות לחשוש, וכמה שפחות לחשוב על כל מילה שנייה שאתה אומר, פשוט נסה להיות מי שאתה. בסופו של דבר האדם שמולך לא יתפוס אותך על משפט כזה או אחר, אלא על מה שאתה משדר בסה"כ. ומי ששייכת לך באמת תכיל גם דיבורים שלא תכננת לומר, ולא היו הכי קשורים.

עיקר  ההשתדלות זו התפילה! תסמוך על ה' ותתפלל הרבה שייתקן אותך בעצות טובות, ויכוון אותך למה שטוב לך באמת!!

בקשר ליקיות-אנלי מושג.האמת שגם לי יש דברים שחשובים לי,אז אני מתאר לעצמי שאצטרך מישהי שפתוחה לקבל את המסורת שלי..לא דווקא אותה אחת.

בקשר למשברים-תן לעצמך צ'אנס! ?אי לא בטוח עד כמה החברה פתוחה לבעיות נפשיות,אני כן יודע שחבר שלי אמר לי שהוא לא היה מכניס את הראש למיטה חולה,גם אם היא חולה לשעבר. אולי אצלך זה טראומה וזה שונה,אבל לא הייתי מספר על זה עד שהיה איזשהו קליק,במיוחד אם זה לא רלוונטי.

הפטור הוא בטח על רקע מה שעברת,אז הייתי שומר את זה לאחרי הפגישה השניה-שלישית,זה עלול להפחיד אותה סתם.

ובאמת השאלה כמה יש לבעיות מהעבר השפעה שלילית להווה ולעתיד...בהצלחה!

לספר על בעיות 

זה שהקשר מתחיל להתחמם, אין לזה זמן מסויים, זה הרגשה. אבל תזהר לא למשוך יותר מדי ורק אז לגלות, ומצד שני אל תפיל עליה את כל הבעיות כבר בהתחלה.  

כל זה בתנאי שזה לא דברים דרמטיים.

אם זה כן ויש לזה השלכות (אפילו חשש מסויים שזה עלול לחזור)

לדעתי אתה צריך לספר מיד, פגישה שנייה שלישית. 

אבל נראה לי גם שזה יכולה להיות שאלת רב...ם תוכל להיות יותר ספציפי לגבי המקרה שלך.

1.לא הבנתי למה ממש עצוב לך שאנשים לא שומרים כבר על מנהגי הגלות.אני דווקא רואה בזה דבר מאד חיובי. סוף סוף אנחנו מתחילים להתאחד כעם...למה להרוס את זה?

ולגבי האופי ה"יקי" זה כבר משהו אחר.אבל סתם שתדע,אני מכירה יקים שאין בינהם לבין יקים שום דבר.מצד שני כאלו שמשוייכים לעדות אחרות והם שיא ה"יקים".בקיצור-אם מה שחשוב לך זה רק עניין ה-"יקיות" ולא העדה,לא הייתי מציעה לך להינעל על זה...

2.ובקשר לשאלה השנייה-לגבי הפטור הצבאי לא נראה לי שזה כ"כ כדאי להסתיר.לדעתי,במוקדם או במאוחר מי שזה יהיה לה מאוד קריטי- זה יפריע לה.ומי שלא-גם בהתחלה זה לא יפריע לה(וגם אם קצת,היא תדע להתגבר על זה).זה גם יוכל להוסיף לך נקודות זכות בכך שיראו שאתה אמיתי ולא מסתיר דברים...זה ממש יכול להועיל לבניית הקשר.

ולגבי המשברים-תספר מתי שאתה מרגיש שיש כבר בסיס חזק לקשר ואתה יכול לדבר איתה בחופשיות על זה(ושוב, רק עם זה משברים לא יותר מידי..)

בהצלחה רבה!

לא אמרתי שאתה צריך לשנות נוסח תפילה או לא ללבוש טלית לפני החתונה.מסורת זה חשוב אבל לא העיקר.אם זה הופך להיות אצלך העיקר עד שאתה רוצה רק מישהי שגם בבית שלה יש את המנהגים האלו אז אתה הופך את ההתנהגות שלך ל-"גלותית" משהו.

ואותו דבר גם לגבי מנהגים של עדות אחרות.אין שום הבדל.

ולגבי האחדות,תראה מה בדיוק קורה לה עפ"י השקפתך.בגלל שהמנהגים הפכו להיות כ"כ חשובים זה גורם לדריסה של ערכים חשובים הרבה יותר,כמו ערך האחדות.

אז קודם כל,בשביל אחדות צריך להזניח הרבה דברים.דבר שני,מי אמר לך להזניח מסורת שלמה בשביל המנהגים?

אם היית אומר שמישהי אמרה לך שבשביל להתחתן איתה אתה מפסיק עם כל המנהגים שלך,אז הייתי מבינה.אבל מה,בגלל שהם לא מוכרים לה אתה פוסל אותה?

מבחינתי זו תפיסה גלותית שלא מוכנה לעשות הרבה בשביל האחדות.

אחדות זה לא טשטוש מסורות, וגלות זה לא להיפך.

יש בכך קצת שטחיות של המושגים הללו.

כבר כתב המאחד הגדול, הרב קוק זצ"ל, שהאחדות לא תיבנה בדרך זו.

אדרבה, כל זמן שאיננו יודעים בדיוק שורשו-בקודש של כל מנהג, ועדיין אין סנהדרין שמנחילה מנהגים לכל ישראל, מוטב להיזהר לא להרוס דברים שאיננו יודעים מה גנוז בהם. וגם כשיש - יש שנים עשר שבטים עם עניינים מיוחדים לכל שבט.

האחדות ניכרת בכך שמכבדים אלו את אלו, מקבלים ולומדים אלו מאלו, וגם נוצרות הנהגות "כלליות" לעם ה' בארץ.

כמובן, זה לא מכריח שכל אחד הענין הזה יהיה לו עד כדי כך מהותי לנישואין, אבל בוודאי לא פחות מכל מיני דברים אחרים שחשובים לאנשים.

אבל האמת היא, שיש הרבה בחורות שבשמחה "מאמצות" את מנהגי בעליהן, מתפארות בכך - ולעיתים נהיות "קנאיות" לזה יותר מהאיש עצמו.. (אשכנזיות שהתחתנו עם ספרדי והתחילו לאכול אורז בפסח, לברך בנוסח "אחינו", ועוד כהנה וכהנה..).

כך שאפשר לברר עם בחורה אם היא מוכנה "ללכת על זה" בשמחה וברצון. 

התורה שכוללת את המסורת  אומרת לנו שאשה צריכה ללכת עפ"י מנהגי בעלה,ולכן אם הוא ייתחתן עם מישהי שלא מהעדה שלו אז המסורות לא ייתבטלו.הוא יוכל להמשיך לנהוג כמנהגיו.

אני יצאתי נגד האמירה שאמרה שהוא רוצה להתחתן עם מישהי מעדה ספציפית כדי שהוא יוכל להמשיך את המנהגים שלו כי אם לא אז הוא לא יוכל לשמר אותם.

ובקשר לאחדות-אני לא חושבת שאחדות זה רק לדעת לכבד אחד את השני.אחדות זה גם לעשות מעשים שיגרמו לנו להיות יותר מאוחדים.לא הכוונה למעשים שהם עקרוניים אלא לדברים שלא אמורים להשפיע(כמו מנהגים שונים שאפשר להסתדר איתם יפה מאד אם רוצים).אז יכול להיות שזה לא יהיה הכי טבעי בהתחלה,אבל בשביל האחדות צריך להתאמץ קצת.ומבחינתי,מי שחושב שבגלל מנהגים שונים לא צריך להתחתן אחד עם השני,אז זוהי תפיסה גלותית שלא מכירה בזכות שזכינו לה בדורנו.

ובקשר לדברי הרב קוק זצ"ל שהזכרת,אני ממש לא מבינה גדולה בענייני מנהגים ,אבל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגם היה מאחד גדול בדורנו ניסה להנחיל נוסח אחיד לכלל תושבי ארץ ישראל,וזה לא צלח.ואם הוא ניסה לשנות מנהגים אז כנראה שכן יש אפשרות כזו.

בכל מקרה בדרך כלל האישה הולכת לפי המנהגים של הבעל אז אין לך מה לפחד כל כך פשוט תשאל אותה אם היא תהיה מוכנה לזה. ומבחינת הילדים- הם יקבלו את המנהגים שלך

ובכלל, כל החלוקה בהלכה בין מנהגי האשכנזים לספרדים זאת הגלותיות במיטבה, וזה רק עניין של זמן עד שתעבור מן העולם.

מה שכן, אחלה ניק יש לך...

ומי שמבטלה עובר על "אל תיטוש" וכו'.

יש גם נוהגי-הלכות שהתפתחו כתוצאה מגלות ישראל מעל אדמתם. כמו שיש גם הלכות שנוצרו כתוצאה מריבוי מחלוקות בית הלל ובית שמאי בעקבות "תלמידים שלא שימשו כל צרכם" כלשון הרמב"ם. ואעפ"י כן, כעת זו הלכה.

ותקומת ישראל באדמתו כהוגן, תלויה גם בשמירת ההלכה, כולל זה..

ובעז"ה, מתוך השמירה הזו, נגיע גם למדרגות נוספות של "השבת שופטינו כבראשונה", ואז יתברר מה לרחק ומה לקרב.

בינתיים, זהירות וחיבה לכל גווני המנהגים הכשרים של ישראל-קדושים.

גם אלה ששינו ממנהג ארץ ישראל הקדום למנהגי עדות המזרח \ ספרד \ אשכנז עברו על "לא תטוש" ואם כן כל עניין המנהגים הזה בחטא יסודו.

הרי יש לנו ספרות הפוסקים, ואנחנו רואים שלא התייחסו לכך בצורה זו.

יש תשובה מפורסמת של החתם-סופר, שכל הנוסחים יסודם בהררי קודש וגנוזים בהם כוונות.

כידוע, גם כשהיו שבטים ידועים - היה נוסח תפילה מיוחד לכל שבט.

קשה לדעת בדיוק איך התגלגל כל נוסח, אך מכיוון שכבר קיים - אנחנו צריכים בינתיים להיזהר שלא לקלקל מה שאיננו יודעים את הגנוז בתוכו.

הרבה רבנים היום מתירים לעשות התרות של כל מיני מנהגים ע"י התרת נדרים.

אז אם זה נטו הלכה איך זה אפשרי?

ועובדה היא שהרב מרדכי אליהו זצ"ל כן היה בעד נוסח אחיד לכולם.

איך אתה מסביר את זה?

"סתם"...

אין דבר כזה "הרבה רבנים היום מתירים"..  יש הלכה - ורבנים פועלים לפיה.

יש מקרים של "התרת נדרים" על מנהג. למשל, כשאשה מתחתנת עם עדה שונה - יש מתירים נדרים, ויש גם בלי זה.

או מנהג שאדם החמיר על עצמו אישית. אבל לא ש"מתירים נדרים" לאשכנזי לאכול אורז בפסח למשל..

ואני לא שמעתי על כך שהרב אליהו זצ"ל רצה לעשות "נוסח אחיד".

הרב גורן זצ"ל עשה נוסח כזה בצבא - בגלל צורך שהוא ראה בכך צורך מיוחד בצבא. וגם שם, זה לא היה "סלט". הוא שילב את שני הנוסחים.

ומצד שני,אם זאת היא בכל התחומים,אבל חסר לה את 'הייקיות' נראה לי חבל לוותר עלזה..

1. אני לא מבין איך לשמור על מנהגים ומנגינות מתנגשים עם להתחתן עם מישהי שהיא לא בת העדה שלך. 

לא ברור לי איך הסקת שהמנגינות והמנהגים ייעלמו בגלל דבר כזה. 

2. לגבי הפטור מהשירות הצבאי - הכי מאוחר שאפשר להגיד, זה לפני דייט ראשון. אומרים לשדכן שיגיד לה מראש ושיגיד לה גם למה. 

ו"להתחמק מזה" זה דבר מאוד לא הגון בעיני. 

רק כי החליטו לא לשרת, אז אמרו בבקו"ם שרק יתנו להם רובה, והם מכסחים כל "בן דוד" בסביבתם הקרובה. יש כאלו שרוצים לתרום למדינה בכל זאת ויעשו שירות לאומי למשל. בקיצור זה עניין של השקפה-ויש לשקול ברצינות לומר לפני דייט ראשון על קבלת פטור.

ואני דבק בה. 
 

אני חושב שזה דבר שצריכים להגיד מראש - כי יש בחורות שזה מאוד חשוב להן. 

אם מישהי היתה מספרת לי בדייט ראשון משהו בסדר גודל כזה (שזה אינדיבידואלי - כל אחד מייחס לזה משקל שונה), הייתי מסיים את הקשר ולאו דווקא בגלל זה, אלא בגלל שהייתי מרגיש מרומה. 

אפשר להגיד למי שמנסה להכיר בינך לבין מישהי, שיגיד לה, אבל שיספר לה את כל הסיפור ויסביר לה את הענין דרך העיניים שלך. 

אם היא תקבל - יופי. אם לא - גםאם תספר לה אחרי דייט ראשון אני לא מאמין שמשהו ישתנה. 

אני לא הייתי רוצה שמישהו ירמה אותי כך, זה ממש מעליב ופוגע.

מסכימה עם האדם היושב, היא צריכה לדעת על זה לפני- או שאתה תספר לה בטלפון או מי שמציע אותך יבהיר כמה פרטים, אולי לא את כל התמונה כדי שגם אתה תוכל להגיב אבל לפחות שהיא תדע לאן היא נכנסת.

כן זה קשה, אבל זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף.

בהצלחה! 

ואני חושבת שהדעות שאמרו בהתחלה בקשר לפטור מהצבא,מנמקות את זה טוב מאוד..

אז לא צריך לרשום שוב..

נפלאות ומקסימות, 

שאומנם הפטור שלהן לא הגיע מהקב"ן,

אבל גם הן נפגשו בעומק הכאב שבנפש.

(אם בעצמן, אם דרך משפחה וחברות)

ולא מרתיע אותן להפגש עם אדם כזה... 

(אפילו יכול להיות שהן מחפשות מישהו כזה. שיבין אותן לעומק)

רק בשביל לעודד אותך 

("לכל סיר יש מכסה!" )

וב"ה,הרוב לא כאלו ונראלי שרב הבנות סתם ירתעו מפטור,אנלא יודע אם הייתי מרומה וגם קשה לי לומר אובייקטיבית כי אני כן נפגשתי עם דברים כאלה,אבל אני יודע שהייתי רוצה לתת לעצמי סיכוי.יכול להיות שגם לבחורה טובה תהיה דעה קדומה על דברים כאלה ואם היא תכיר אותך היא תבין את הפופורציה..

או נפש אחר, אלא על רקע אידיאולוגי/בעיות קלילות, מה הבעיה???

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב