אתה אלישע בן אבויה האמיתי??

שהרי היא קדמה לכול תתקע"ד דורות...

אז יש חוסר זהות בין הנ"ל! מש"ל...

כל אחד כרצונו.

אבל, אשה הולכת אחרי מנהגי בעלה - אז אם זה לא בגלל שאתה רוצה "אופי" יקי, אז זה לא כ" קריטי.

אתה לא מדמיין מדוייק: אם לא תהיה לחוץ, זה לא חייב לעלות מיד. אתה יכול לא לדבר על כל תכנוני העתיד בהתחלה.

לענ"ד, בפגישה שניה תספר על מה שעברת וההשלכות, באופן אמיתי, ללא הגזמה לשום צד.

זה בהחלט אפשרי להחליט שאתה רוצה רק מישהי מסויימת

בסופו של דבר, אתה זה שתחיה איתה,

ואם אתה יודע שזה מה שמתאים לך זכותך המלאה לרצות רק את זה.

פעם היה לי דיון על העניין עם חבר טוב, הוא גם רצה מישהי מעדה מאוד ספציפית, 

הסיבה שלו הייתה דומה לשלך, בכדי לשמר מסורת ולהמנע מחיכוכים מיותרים.

הסברתי לו שזכותו המלאה לעשות את זה,

רק שאני חושב שזה לא נכון מכמה סיבות:

1. זה מצמצם לך את הבחירה באופן משמעותי. אם אתה מחפש מישהי שיהיו בה תכונות מסויימות,

אך לא משנה לך מהי עדתה, יש מספר בנות העונות על הקריטריונים הנ"ל.

אבל אם מסננים גם על פי עדה, זה מצמצם באופן משמעותי את המבחר שלך,

ולעיתים אפילו דורס תכונות אחרות חשובות.

2. דורנו הוא דור שמאוד שונה מלפני 40-50 שנים.

החינוך והמסורות שלנו כבר לא מבוססת על בית אבא בלבד, אלא יותר על לימודים וחינוך חיצוני.

ישיבה תיכונית, אולפנה, ישיבה גבוהה, מדרשה וכו'

ועל כן, בחירה על פי עדה לאו דווקא תתן לך את מה שאתה מחפש.

3. אם אתה מכיר רק את המסורת שלך ואתה מתחתן עם מישהי בעלת מסורת אחרת,

אתם לא מאבדים את המסורת הישנה, אלא בוחרים את הטוב מכל דבר.

והתוצר הסופי יוצא בד"כ משובח יותר

4. הרצון להתמקד נובע בד"כ מתוך סגירות ומקובעות, תכונות המקשות מאוד על בניין בית.

בבניין בית צריך יכולת התפשרות ולמידה מהשונה,

אתה צריך לבדוק טוב טוב האם הרצון במישהי מעדה מסויימת נובעת מרצון אמיתי לשמר את המנהגים או מתוך סגירות מחשבתית. 

ובקשר לשאלה השניה שלך,

ככל הנראה הבחורה תשאל אותך מה אתה עושה כרגע או איפה שירתת בצבא.

אתה צריך להכין תשובה קצרה מצד אחת כדי לא לפרט על עצמך יותר מדי (משום שאתה לא מעוניין בזה בשלבים הראשונים, כפי שכתבת)

אך גם מסבירה היטב את המצב, בכדי למנוע שאלות מעמיקות על הנושא.

במידה והיא תשאל, אתה מחוייב לענות לה בצורה האמיתית ביותר, לא חצי אמת, לא בערך, אמת מוחלטת.

לא נעים לגלות שהמדוייט שלך שיקר לך בפנים.

זה יכול לשבור הכל!

אבל תזכור שמיוזמתך את תפתח את הנושא, איך עושים את זה?

פשוט לא מדברים עליו או על דברים קרובים אליו.

חושבים שניה או שתיים לפני כל משפט

(זה בריא סתם ככה, עדיף להיות מעט בדיליי, מאשר להגיד דברים לא שייכים)

אבל תזכור תמיד, שהגברת צריכה לקבל אותך כמו שאתה

אתה לא מנסה לשווק את עצמך!

בעיות ומשברים נפשיים?

בעיות בראתיות, תלוי בבעיה.

בעיה שיכולה לגרום לפסול אותך עוד בשלב בירורים מלכשלעצמה (לדוג', ח"ו נכה עיוור עקר וכו')

חייבים לספר עוד לפני הדייט הראשון.

בעיה שהיא בעיקר מרתיעה, אבל שמכירים אותה מבינים שהיא לא גרועה כמו שהיא נשמעת,

ניתן (וכדאי, יותר נכון צריך) לספר לאחר שמכירים, בד"כ לאחר 3-4  דייטים.

משברים נפשיים שעברת, וכרגע לא משפיעים עליך, אני הייתי שומר לשלב יותר מאוחר.

אין מטרה להרתיע סתם את הגברת, אבל כדאי לספר את הדברים האלה ולא לשמור אותם בסוד.

הרי בסופו של דבר את מנסים להקים משהו ביחד, ואמת, כאמור, אמורה להיות הבסיס.

המון בהצלחה

בעזרת ה' יתברך!

אלישע,

לכל אחד יש ממש זכות להחליט מה מבחינתו עקרוני לו, רק כדאי לך לשאול את עצמך מה באמת חשוב לך הייקיות? או תכונות שיש בהרבה יקים, אבל יכולות להיות גם בעדה אחרת? בסופו של דבר התכונות, ואופן החשיבה וההסתכלות על העולם הם הדבר החשוב באמת, והם מושפעים מכל כך הרבה דברים חוץ מעדה, כמו: משפחה, חברה, סביבת מגורים, ועוד המון... לכן לדעתי כדאי לך לנסות לפרק ולבחון מה באמת עקרוני לך בקטע הייקי. מה אתה מוצא שם שממש חשוב לך.

ובאשר לכל העניין של מה להגיד ומתי, זה ממש ממש אינדווידואלי. אם אתה אדם פתוח, אתה תספר בהתחלה דברים שאנשים סגורים יספרו רק בפגישה עשירית, וזה בסדר, זו זכותך. רק צריך להיזהר לא להרבות לדבר על נקודות חלשות ושליליות שלך, כי מה שאתה מגלה על עצמך, זה מה שהצד השני ילמד עליך, ומן הסתם תרצה שהוא קודם כל יכיר בך את הצדדים הטובים והחיוביים, ואז יהיה מוכן להכיל גם את החלשים יותר... 

אבל עדיין אני חושבת שגילוי נקודות חלשות- ולא הרבה מידי, זה דווקא דבר חיובי, זה מראה שאתה כנה, מודע לעצמך, ומקבל גם הקטעים החלשים שלך, ואני רואה בזה משהו הרבה יותר בוגר, מאשר אדם שלא מעיז להעלות דברים כאלה. בסופו של דבר צריך מספיק ביטחון עצמי כדי לדבר על צדדים שלליים בעצמך...

בהצלחה רבה! והעיקר שהכל יהיה באווירה טובה ולא לחוצה,זה ממש משמעותי, כמה שפחות לחשוש, וכמה שפחות לחשוב על כל מילה שנייה שאתה אומר, פשוט נסה להיות מי שאתה. בסופו של דבר האדם שמולך לא יתפוס אותך על משפט כזה או אחר, אלא על מה שאתה משדר בסה"כ. ומי ששייכת לך באמת תכיל גם דיבורים שלא תכננת לומר, ולא היו הכי קשורים.

עיקר  ההשתדלות זו התפילה! תסמוך על ה' ותתפלל הרבה שייתקן אותך בעצות טובות, ויכוון אותך למה שטוב לך באמת!!

בקשר ליקיות-אנלי מושג.האמת שגם לי יש דברים שחשובים לי,אז אני מתאר לעצמי שאצטרך מישהי שפתוחה לקבל את המסורת שלי..לא דווקא אותה אחת.

בקשר למשברים-תן לעצמך צ'אנס! ?אי לא בטוח עד כמה החברה פתוחה לבעיות נפשיות,אני כן יודע שחבר שלי אמר לי שהוא לא היה מכניס את הראש למיטה חולה,גם אם היא חולה לשעבר. אולי אצלך זה טראומה וזה שונה,אבל לא הייתי מספר על זה עד שהיה איזשהו קליק,במיוחד אם זה לא רלוונטי.

הפטור הוא בטח על רקע מה שעברת,אז הייתי שומר את זה לאחרי הפגישה השניה-שלישית,זה עלול להפחיד אותה סתם.

ובאמת השאלה כמה יש לבעיות מהעבר השפעה שלילית להווה ולעתיד...בהצלחה!

לספר על בעיות 

זה שהקשר מתחיל להתחמם, אין לזה זמן מסויים, זה הרגשה. אבל תזהר לא למשוך יותר מדי ורק אז לגלות, ומצד שני אל תפיל עליה את כל הבעיות כבר בהתחלה.  

כל זה בתנאי שזה לא דברים דרמטיים.

אם זה כן ויש לזה השלכות (אפילו חשש מסויים שזה עלול לחזור)

לדעתי אתה צריך לספר מיד, פגישה שנייה שלישית. 

אבל נראה לי גם שזה יכולה להיות שאלת רב...ם תוכל להיות יותר ספציפי לגבי המקרה שלך.

1.לא הבנתי למה ממש עצוב לך שאנשים לא שומרים כבר על מנהגי הגלות.אני דווקא רואה בזה דבר מאד חיובי. סוף סוף אנחנו מתחילים להתאחד כעם...למה להרוס את זה?

ולגבי האופי ה"יקי" זה כבר משהו אחר.אבל סתם שתדע,אני מכירה יקים שאין בינהם לבין יקים שום דבר.מצד שני כאלו שמשוייכים לעדות אחרות והם שיא ה"יקים".בקיצור-אם מה שחשוב לך זה רק עניין ה-"יקיות" ולא העדה,לא הייתי מציעה לך להינעל על זה...

2.ובקשר לשאלה השנייה-לגבי הפטור הצבאי לא נראה לי שזה כ"כ כדאי להסתיר.לדעתי,במוקדם או במאוחר מי שזה יהיה לה מאוד קריטי- זה יפריע לה.ומי שלא-גם בהתחלה זה לא יפריע לה(וגם אם קצת,היא תדע להתגבר על זה).זה גם יוכל להוסיף לך נקודות זכות בכך שיראו שאתה אמיתי ולא מסתיר דברים...זה ממש יכול להועיל לבניית הקשר.

ולגבי המשברים-תספר מתי שאתה מרגיש שיש כבר בסיס חזק לקשר ואתה יכול לדבר איתה בחופשיות על זה(ושוב, רק עם זה משברים לא יותר מידי..)

בהצלחה רבה!

לא אמרתי שאתה צריך לשנות נוסח תפילה או לא ללבוש טלית לפני החתונה.מסורת זה חשוב אבל לא העיקר.אם זה הופך להיות אצלך העיקר עד שאתה רוצה רק מישהי שגם בבית שלה יש את המנהגים האלו אז אתה הופך את ההתנהגות שלך ל-"גלותית" משהו.

ואותו דבר גם לגבי מנהגים של עדות אחרות.אין שום הבדל.

ולגבי האחדות,תראה מה בדיוק קורה לה עפ"י השקפתך.בגלל שהמנהגים הפכו להיות כ"כ חשובים זה גורם לדריסה של ערכים חשובים הרבה יותר,כמו ערך האחדות.

אז קודם כל,בשביל אחדות צריך להזניח הרבה דברים.דבר שני,מי אמר לך להזניח מסורת שלמה בשביל המנהגים?

אם היית אומר שמישהי אמרה לך שבשביל להתחתן איתה אתה מפסיק עם כל המנהגים שלך,אז הייתי מבינה.אבל מה,בגלל שהם לא מוכרים לה אתה פוסל אותה?

מבחינתי זו תפיסה גלותית שלא מוכנה לעשות הרבה בשביל האחדות.

אחדות זה לא טשטוש מסורות, וגלות זה לא להיפך.

יש בכך קצת שטחיות של המושגים הללו.

כבר כתב המאחד הגדול, הרב קוק זצ"ל, שהאחדות לא תיבנה בדרך זו.

אדרבה, כל זמן שאיננו יודעים בדיוק שורשו-בקודש של כל מנהג, ועדיין אין סנהדרין שמנחילה מנהגים לכל ישראל, מוטב להיזהר לא להרוס דברים שאיננו יודעים מה גנוז בהם. וגם כשיש - יש שנים עשר שבטים עם עניינים מיוחדים לכל שבט.

האחדות ניכרת בכך שמכבדים אלו את אלו, מקבלים ולומדים אלו מאלו, וגם נוצרות הנהגות "כלליות" לעם ה' בארץ.

כמובן, זה לא מכריח שכל אחד הענין הזה יהיה לו עד כדי כך מהותי לנישואין, אבל בוודאי לא פחות מכל מיני דברים אחרים שחשובים לאנשים.

אבל האמת היא, שיש הרבה בחורות שבשמחה "מאמצות" את מנהגי בעליהן, מתפארות בכך - ולעיתים נהיות "קנאיות" לזה יותר מהאיש עצמו.. (אשכנזיות שהתחתנו עם ספרדי והתחילו לאכול אורז בפסח, לברך בנוסח "אחינו", ועוד כהנה וכהנה..).

כך שאפשר לברר עם בחורה אם היא מוכנה "ללכת על זה" בשמחה וברצון. 

התורה שכוללת את המסורת  אומרת לנו שאשה צריכה ללכת עפ"י מנהגי בעלה,ולכן אם הוא ייתחתן עם מישהי שלא מהעדה שלו אז המסורות לא ייתבטלו.הוא יוכל להמשיך לנהוג כמנהגיו.

אני יצאתי נגד האמירה שאמרה שהוא רוצה להתחתן עם מישהי מעדה ספציפית כדי שהוא יוכל להמשיך את המנהגים שלו כי אם לא אז הוא לא יוכל לשמר אותם.

ובקשר לאחדות-אני לא חושבת שאחדות זה רק לדעת לכבד אחד את השני.אחדות זה גם לעשות מעשים שיגרמו לנו להיות יותר מאוחדים.לא הכוונה למעשים שהם עקרוניים אלא לדברים שלא אמורים להשפיע(כמו מנהגים שונים שאפשר להסתדר איתם יפה מאד אם רוצים).אז יכול להיות שזה לא יהיה הכי טבעי בהתחלה,אבל בשביל האחדות צריך להתאמץ קצת.ומבחינתי,מי שחושב שבגלל מנהגים שונים לא צריך להתחתן אחד עם השני,אז זוהי תפיסה גלותית שלא מכירה בזכות שזכינו לה בדורנו.

ובקשר לדברי הרב קוק זצ"ל שהזכרת,אני ממש לא מבינה גדולה בענייני מנהגים ,אבל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שגם היה מאחד גדול בדורנו ניסה להנחיל נוסח אחיד לכלל תושבי ארץ ישראל,וזה לא צלח.ואם הוא ניסה לשנות מנהגים אז כנראה שכן יש אפשרות כזו.

בכל מקרה בדרך כלל האישה הולכת לפי המנהגים של הבעל אז אין לך מה לפחד כל כך פשוט תשאל אותה אם היא תהיה מוכנה לזה. ומבחינת הילדים- הם יקבלו את המנהגים שלך

ובכלל, כל החלוקה בהלכה בין מנהגי האשכנזים לספרדים זאת הגלותיות במיטבה, וזה רק עניין של זמן עד שתעבור מן העולם.

מה שכן, אחלה ניק יש לך...

ומי שמבטלה עובר על "אל תיטוש" וכו'.

יש גם נוהגי-הלכות שהתפתחו כתוצאה מגלות ישראל מעל אדמתם. כמו שיש גם הלכות שנוצרו כתוצאה מריבוי מחלוקות בית הלל ובית שמאי בעקבות "תלמידים שלא שימשו כל צרכם" כלשון הרמב"ם. ואעפ"י כן, כעת זו הלכה.

ותקומת ישראל באדמתו כהוגן, תלויה גם בשמירת ההלכה, כולל זה..

ובעז"ה, מתוך השמירה הזו, נגיע גם למדרגות נוספות של "השבת שופטינו כבראשונה", ואז יתברר מה לרחק ומה לקרב.

בינתיים, זהירות וחיבה לכל גווני המנהגים הכשרים של ישראל-קדושים.

גם אלה ששינו ממנהג ארץ ישראל הקדום למנהגי עדות המזרח \ ספרד \ אשכנז עברו על "לא תטוש" ואם כן כל עניין המנהגים הזה בחטא יסודו.

הרי יש לנו ספרות הפוסקים, ואנחנו רואים שלא התייחסו לכך בצורה זו.

יש תשובה מפורסמת של החתם-סופר, שכל הנוסחים יסודם בהררי קודש וגנוזים בהם כוונות.

כידוע, גם כשהיו שבטים ידועים - היה נוסח תפילה מיוחד לכל שבט.

קשה לדעת בדיוק איך התגלגל כל נוסח, אך מכיוון שכבר קיים - אנחנו צריכים בינתיים להיזהר שלא לקלקל מה שאיננו יודעים את הגנוז בתוכו.

הרבה רבנים היום מתירים לעשות התרות של כל מיני מנהגים ע"י התרת נדרים.

אז אם זה נטו הלכה איך זה אפשרי?

ועובדה היא שהרב מרדכי אליהו זצ"ל כן היה בעד נוסח אחיד לכולם.

איך אתה מסביר את זה?

"סתם"...

אין דבר כזה "הרבה רבנים היום מתירים"..  יש הלכה - ורבנים פועלים לפיה.

יש מקרים של "התרת נדרים" על מנהג. למשל, כשאשה מתחתנת עם עדה שונה - יש מתירים נדרים, ויש גם בלי זה.

או מנהג שאדם החמיר על עצמו אישית. אבל לא ש"מתירים נדרים" לאשכנזי לאכול אורז בפסח למשל..

ואני לא שמעתי על כך שהרב אליהו זצ"ל רצה לעשות "נוסח אחיד".

הרב גורן זצ"ל עשה נוסח כזה בצבא - בגלל צורך שהוא ראה בכך צורך מיוחד בצבא. וגם שם, זה לא היה "סלט". הוא שילב את שני הנוסחים.

ומצד שני,אם זאת היא בכל התחומים,אבל חסר לה את 'הייקיות' נראה לי חבל לוותר עלזה..

1. אני לא מבין איך לשמור על מנהגים ומנגינות מתנגשים עם להתחתן עם מישהי שהיא לא בת העדה שלך. 

לא ברור לי איך הסקת שהמנגינות והמנהגים ייעלמו בגלל דבר כזה. 

2. לגבי הפטור מהשירות הצבאי - הכי מאוחר שאפשר להגיד, זה לפני דייט ראשון. אומרים לשדכן שיגיד לה מראש ושיגיד לה גם למה. 

ו"להתחמק מזה" זה דבר מאוד לא הגון בעיני. 

רק כי החליטו לא לשרת, אז אמרו בבקו"ם שרק יתנו להם רובה, והם מכסחים כל "בן דוד" בסביבתם הקרובה. יש כאלו שרוצים לתרום למדינה בכל זאת ויעשו שירות לאומי למשל. בקיצור זה עניין של השקפה-ויש לשקול ברצינות לומר לפני דייט ראשון על קבלת פטור.

ואני דבק בה. 
 

אני חושב שזה דבר שצריכים להגיד מראש - כי יש בחורות שזה מאוד חשוב להן. 

אם מישהי היתה מספרת לי בדייט ראשון משהו בסדר גודל כזה (שזה אינדיבידואלי - כל אחד מייחס לזה משקל שונה), הייתי מסיים את הקשר ולאו דווקא בגלל זה, אלא בגלל שהייתי מרגיש מרומה. 

אפשר להגיד למי שמנסה להכיר בינך לבין מישהי, שיגיד לה, אבל שיספר לה את כל הסיפור ויסביר לה את הענין דרך העיניים שלך. 

אם היא תקבל - יופי. אם לא - גםאם תספר לה אחרי דייט ראשון אני לא מאמין שמשהו ישתנה. 

אני לא הייתי רוצה שמישהו ירמה אותי כך, זה ממש מעליב ופוגע.

מסכימה עם האדם היושב, היא צריכה לדעת על זה לפני- או שאתה תספר לה בטלפון או מי שמציע אותך יבהיר כמה פרטים, אולי לא את כל התמונה כדי שגם אתה תוכל להגיב אבל לפחות שהיא תדע לאן היא נכנסת.

כן זה קשה, אבל זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף.

בהצלחה! 

ואני חושבת שהדעות שאמרו בהתחלה בקשר לפטור מהצבא,מנמקות את זה טוב מאוד..

אז לא צריך לרשום שוב..

נפלאות ומקסימות, 

שאומנם הפטור שלהן לא הגיע מהקב"ן,

אבל גם הן נפגשו בעומק הכאב שבנפש.

(אם בעצמן, אם דרך משפחה וחברות)

ולא מרתיע אותן להפגש עם אדם כזה... 

(אפילו יכול להיות שהן מחפשות מישהו כזה. שיבין אותן לעומק)

רק בשביל לעודד אותך 

("לכל סיר יש מכסה!" )

וב"ה,הרוב לא כאלו ונראלי שרב הבנות סתם ירתעו מפטור,אנלא יודע אם הייתי מרומה וגם קשה לי לומר אובייקטיבית כי אני כן נפגשתי עם דברים כאלה,אבל אני יודע שהייתי רוצה לתת לעצמי סיכוי.יכול להיות שגם לבחורה טובה תהיה דעה קדומה על דברים כאלה ואם היא תכיר אותך היא תבין את הפופורציה..

או נפש אחר, אלא על רקע אידיאולוגי/בעיות קלילות, מה הבעיה???

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.