נשמה קדושה,טוב שאת שואלת את זה!!טוב מאוד...מהמשבר הזה פשוט תצמחי זה מאוודדדד קשה אבל את יכולה!! את מרגישה מועקה כלשהי תקחי ספר תהילים והוא יעזור לך...באמתתת את תראי!!מניסיווןץ..אם תתפללי בכוונה או שתדברי עם הרב"ה מה את מרגישה אבל באמת מהלב הטהור והיהודי שלך!!את תראי שהוא יענה לך!בדרכים כאלה ואחרות...בגיל ההתבגרות אנחנו לפעמים מרגישים את הדיכאון הזה ללא שום סיבה(ותאמיני לי כוולםם חוו את זה)זה רק בראש שלך...הייאוש  הזה שלא נגמר שאינטעם לשום דבר...תזכירי לעצמךך שזו!!זו הנקודה הכי טובבההה משם אפשר רק לעלות ולצמוח!!את מוזמנת בשמחה ובאהבה רבה לאישי!!אם את צריכה עזרה נוספת

תפרטי יותר במה מדובר,אפשר לשנות את המציאות וזה הגיוני בהחלט..

למה שלא יהיה טוב ?

את מדברת כללי מדי כדי לתת תשובה,כדאי לפרט.

וחלילה לדבר כך לגבי החיים,את בגיל ההתבגרות ולכל אחד היה את זה(כן,בהחלט כל אחד חושב שאצלו זה שונה אבל כולם עברו את אותו הדבר פלוס מינוס) זה בעז"ה יעבור,וגם דברים שלא קשורים לגיל ההתבגרות בהכרח נראים בעיני מי שנמצא בגיל ההתבגרות בזווית לא שקולה ולא מלאה,וזה הפרש עצום בין הסתכלות נקיה ושקולה..
 

מכיוון שכל הודעה כאן נכתבת לטובת הכלל וגם אחרים יכולים להתחזק ממנה אז אני יכתוב פה במאמר מוסגר שפגיעה ביסוד זה אחד הדברים שמביאים יאוש (זה מדבר רק לבנים אגב)

והמבין יבין...

אפשרות להסבר בפרטי...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....