אני מרגישה רע.
לא יודעת איך להסביר.
בא לי לבכות.
באירועים הכי משמחים (כמו חתונה ושבת כלה של משהי שאני ממש אוהבת) אני מרגישה שבמקום לשמוח איתה אני מנסה לעצור את הדמעות.
בלי קשר לכלום.
אני כל הזמן מרגישה עצובה.
לפעמים כשאני שמחה אני מרגישה פתאום כאילו מסתכלת מהצד וכועסת על עצמי שאני שמחה.
שלא תבינו אותי לא נכון - אני רוצה להיות שמחה, אבל פשוט לא מסוגלת.
אני מרגישה שאני סתם עושה את עצמי מסכנה.
זה התחיל השנה.
אני חושבת שזה היה אחרי שמישהי שגדולה ממני באיזה 4 שנים סיפרה לי על עצמה.
אני הייתי אמורה לנחם אתה, וניסיתי לעשות את זה. עד שקלטתי שגם אני מתחילה לחשוב על החים. למה.
אני רוצה לפרוק אצל מישהי מסוימת, אבל כל פעם שאני מחליטה ללכת אליה ולדבר איתה אני מתחרטת.
בלי נדר אני לא אחזור לכינוי הזה.
אני רק רוצה לראות את התגובות.
תודה רבה.
