לנקודה הראשונה:
בגילאים צעירים, פחות שמים דגש על ההיגיון בקשר עם החניך. הסברים זה
טוב, אבל בגיל הזה המניע העיקרי שלהם הוא רגש. אם לא הצלחנו לטפל בו,
כנראה לא ראינו את הבעיה. אי-אפשר לומר "זו בעיה שלו". בן כמה הוא לקחת
אחריות על הקשר עם המדריך? ברגע שרגשות מציפים ילד, הוא לא רואה כלום
חוץ מזה. ככה זה. המדריך צריך ליזום. בגלל זה הוא מדריך.
לנקודה השנייה:
זה שהילד אולי רוצה צומי, לא אומר שהוא יפתח תלות במדריך. זה צורך נורמלי
אצל ילדים בגיל הזה. למה שזה יתפתח לתסביכים? ילדים צריכים דמות להיקשר
אליה. זו תכונה חשובה, ככה הם נבנים ולומדים. הם לא יתפתחו בעצמם. המהות
שלהם היא יניקה מהסביבה.
"לייבש" זה נשמע דבר פשוט. למילים של המדריך יש ערך ענק על החניכים, אנחנו
הרבה פעמים לא תופסים את זה. ברגע שפגעת בחניך, הרסת את היכולת לבנות אמון
ביניכם באופן כמעט בלתי-הפיך ומעלת באחריות שיש לך כלפי החניכים וההדרכה. "אני
שונא אותך" זה משפט שיהרוס הרבה יותר מאשר יבנה.
כן, כל מי שמקלל/ מרביץ/ פוגע בחניכים שלו, הוא פושע. כי מי שהכניס אותו להדרכה
הכניס אותו נתן לו אחריות. ואם המדריך קיבל את האחריות הזאת וזלזל בה, הוא פושע.
אין לזה הצדקה.
