אשמח לתגובות...

מה חוצפה?!?!...

אני הייתי הולכת משם, ולדבר איתם יותר מאוחר על זה..
שאת מעדיפה שלא יעשו את זה כשאת בסביבה..

חוץ מזה שאנ ילא בקשר כזה עם ההורים שלי כדי להגיד להם שזה מפריעה לי...

בכל זאת הם ההורים שלי...

ואני אמורה להעיר להם על זה שהם מתנהגים קצת כמו ילדים קטנים....

יש לי את הקטעים האלה.. שאמא שלי צועקת ואני ממש לא יכולה לשמוע את זה

כי אני מתחרפנת ממנה!

אני פשוט אומרת לה

אמא תפסיקי כבר לצעוק!!!

אני חושבת שזאת כן חוצפה אבל בנקודה מסויימת קצת פחות

כי פשוט לא נעים לי שצועקיים ליידי!

אם היא רוצה לצעוק.. בבקשה היא יכולה לצעוק אבל לא ליידי!! ולא בטון כזה!

אבל הורים ומשפחה  זה הכל!!!!!ומי שלא מכבד אותם עד כמה שהוא יכול גם את עצמו הוא לא יכבד...ותחשבי גם שהרבה פעמים את רבה עם האחים שלך(אם יש כאלה..) והם סובלים מזה מאד,וכמה הם עשו בשבילך כל השנים אז גם לנו מותר לסבול...

הורים רבים זה לא כמו אחים שרבים...

משפחה זה הכל?! אז משפחה צריכה להיות שלמה, שמחה, מאושרת ואוהבת..

ולהפסיק את הצעקות והויכוחים אצל ההורים יוסיף לאושר ולביטחון של הילדים והמשפחה כולה..

בני אדם יוצא להם להתווכח...צריך להתמודד עם זה מה לעשות...אל תשכחו שהם עשו ויעשו הכל בשבילכם..לא שאני חס ושלום מושלם בזה,משתדלים עד כמה שאפשר...

מה אפשר לעשות בענין?!

כלום!!

גם אותי זה מעצבן אבל אין מה לעשות חוץ מלהתרגל..

הם כבר לא יכולים לריב ולהתווכח...

גרמתם לי לצחוק, תוודה תוודה !! [אני לא משוגעת, זו השעה]]

אבל ההורים שלי לא כזה צועקים, רק לפעמים כשאנחנו עולים להם על העצבים וגם אז זה כזה בקטנה וויכוחים כמעט לא לידנו ואם כן אז זה לא וויכוחים משמעותיים....

לפעמים כשאח שלי הקטן נמרח (בדר"כ בדרך לביה"ס) אז אמא שלי דופקת לו לפעמים צעקה (לא ממש, רק בקטנה כדי שיתחיל להתעורר) ואז יש לו קטע כזה שהוא אומר: ווואוווו (הוא כאילו אומר- ואללה?! את באמת עצבנית?!) וכולנו נמרחים מצחוק (עכשיו כשאני כותבת את זה אני נשפכת מצחוק)....

והוא עושה את זה חמוד כזה

כן, זה עלול בהחלט להרגיז, ואפילו מאוד, כשבלהט ויכוח - שהוא כנראה חשוב ואין זמן אחר לדון בצורה רגועה (עבודה ושאר לחצי החיים...) איזה ילד מתערב או מבקש שקט וכדומה.

אינני יודעת מה תכיפות המריבות ומה מקורן - אבל תמיד כשמשהו מפריע אצל מישהו - ובייחוד כשזה ההורים - כדאי לנסות להעביר את המסר בהומור וללא כעס.

בהצלחה

הם בני אדם אבל גם הורים, ובתור שכאלה אני חושבת שיש להם יותר מחויבות והם צריכים יותר לשים לב ולהראות דוגמא!

ואני מדברת מניסיון בתור מדריכה, שלפעמים  ואלה המדשית עיצבנה אותי חבל על הזמן אבל מילה, מילה לא אמרתי לה ליד החניכות!!!

חוץ מזה אני בן אדם ששונא קטנוניות!!!

ולפעמים באלי לצעוק להם למה אתם כאלה קטנוניים?!? תראו כצת יותר בגרות...

אבל אין מה לעשות,אי אפשר לשפוט אף אחד אם הוא לא עושה כל מה שהוא צריך לעשות כל הזמן...כל אחד עם חולשות,וההורים שלך שאני לא מכיר אותם אבל הם בטח אנשים נפלאים שעושים בשבילך כל מה שהם יכולים(ויותר...) בטח שלא נשפוט אותם,אפשר להבליג...

אני מצטערת שלא הדגשתי את זה...

אבל יש לי הורים מקסימים!!!

ואני ממש, ממש אוהבת אותם!

ואולי דווקא בגלל שהם כל כך מקסימים אז זה מפריעה לי יותר, הויכוחים שלהם.

ועוד פעם אני מדברת על ויכוחים שבאמת לא נירא לי ראוי שהם יעשו את זה לידינו!!!

אני מדברת על זה שהם נגיד מעירים אחד לשני ונעלבים מזה...

ממני מצפים שאני לא יעיר לאחיות שלי , לפחתו לא מול כולם והם אין להם בעיה.... זה חינוך?

(זה בתור דוגמא..)

ושוב, הם ההורים הכי  מקסימים בעולם!

זה יפה...ודבר שני "אל תדון אף אחד עד שתגיע למקום שלו"זה נראה לי ממסכת אבות...תלמדי זכות תחשבי מגיעים לבית אחרי יום עבודה ארוך,קשה לשלוט בזה...בטח זה קורה גם לך כשאת חוזרת מהבית ספר/אולפנה לא יודע מה...

עין טובה לא תזיק..

אבל שדוב - בדיוק כמו שכמה שתנסי לא לריב עם אח שלך יש סיכוי די קטן שתצליחי תמיד...

וההורים טועים אבל זה ממש קשה... הורים אבל בני אדם...

לפעמים כשלא מצליחים לדבר על הדברים הגדולים שבאמת מפריעים - רבים על הדברים הקטנים, רבים על קצה הקרחון ולא מצליחם להמיס את מרכזו.

אולי תנסו להתארגן  - הילדים הגדולים במשפחה, להודיע להורים על תאריך (לפחות שבועיים מראש - שלא ייוצרו לחצים בעבודה) שבו אתם הגדולים לוקחים אחריות על הבית - ושולחים את ההורים לבדם לחזור ולהיות זוג צעיר.

אולי הם כל כך עסוקים ביום יום - שאין להם זמן להשקיע בקשר ביניהם - ומכאן כל המריבות הטיפשיות?

עכשיו חופש, שווה נסיון, לא?

ואגב הדרכה - את נמצאת ליד החניכות פעמיים בשבוע, בשאר הזמן את לא תחת זכוכית מגדלת, ההורים לעומת זאת - נמצאים תחת זכוכית מגדלת בעבודה, אח"כ בשעות אחה"צ והערב - בבית מול הילדים, ואני יכולה לשער שכפי שקורה אצלי בבית -ההורים הולכים לישון לפני הילדים (הגדולים). כך שאין רגע שהם לא תחת עין בוחנת (וביקורתית), לכן ההשוואה להיותך מדריכה נכונה אבל לא מדוייקת.

אני חושבת שאת כן צריכה להגיד להם!

כי זה פוגע בך וזה לא נראה לי משהו שהם רוצים לעשות,

לפעמים צריך להיכנס בהם קצת...

בדברים כאלה כל מקרה לחוד אחי ! אסור להשוות בין מקרים.. ולפי דעתי כל עוד הווכוחים לא מגיעים לצרחות או קללות או אלימות או משהו ממש מזעזע - שזה מקרים קיצוניים - פשוט עדיף לתת להם להתווכח.. זה לא נעים וזה אבל תכלס זה חלק מזוגיות ואין מה לעשות.. 

הינה העצה שלי - יש דבר אחד שאין הורה שזה לא נוגע בו - וזה החינוך של הילדים!! כי סך הכל אין דבר כזה הורה שלא מפריע לו לראות את הילד שלו עושה משהו רע או את הילד שלו מתחנך בצורה לא טובה.

אז תגידי להורים שלךך שכשהם מתווכחים ליד הילדים זה לא טוב לחינוך של הילדים!! בדווק זה יגרום להם להיזהר מתי ואיפה הם מתווכחים..

חח וזה גם לא חוצפה להגיד את זה - ההפך זה מראה שאכפת לך אז יאללה בהצלחה

למרות שכשחושבים על זה כשהייתי קטנה, אני באמת חששתי שהם יתגרשו...

וניראה לי שזה כן חוצפה להגיד להם בצורה שקשור לחינוך של הילדים...

פעם דיברתי על זהעם אמא שלי ובאמת פעם פחדתי שהם יתגרשו..

עד אז שהבנתי שמכל מריבה בונים קשר יותר טוב וברור שזה מעצבן וכל הבית פתאום על עצבים....

אבל יש ימים טובים יותר מהם וההורים שליאוהבים הכי בעלם!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....