הייתי בפריס וגם ברומא 
ראיתי את שבעת פלאי תבל, 
בקוטב הצפוני וגם דרומה, 
אך אין מקום כמו ארץ ישראל. 
וכמו גלויות של נוף יפות 
תמונות בזכרוני עפות, 
כמו בעד עדשה של מצלמה 
בתרמילי אותן אשא 
בכל מקום, בכל מסע 
קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה. 

שלום לך ארץ נהדרת, 
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור. 
גם אם לעיתים נודד אני על דרך, 
מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור. 

צריחי המגדלים בירושלים 
וסמטאות השוק הצבעוני 
גגות הרעפים של גבעתיים 
הניבטים מבעד חלוני. 
את האביב בתל אביב, 
את סבתי ואת סבי, 
את החלה ואת נרות שבת, 
את ים המלח מול אדום 
ואשת לוט צופה לסדום 
ואת הקיץ בואך אילת. 

שלום לך ארץ נהדרת... 

מימיה הכחולים של הכנרת 
והרקיע התואם מעל 
והרגשת הבית המוכרת 
בתוך עורקי זורמת כמו חשמל. 
הרי גליל והשומרון, 
הפרדסים שבשרון, 
וילדים בגן המושבה 
את הכרמל ואת הים 
אחד אחד ואת כולם, 
תמיד קורצים, אומרים ברוך הבא. 

שלום לך ארץ נהדרת...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....