אכתוב לך מהניסיון שלי.
יש לי ילד שהיה מרטיב עד גיל גדול.ואחרי שנים של כל מיני ניסיונות (לא אפרט כי הם לא עזרו) החלטתי להציף את הענינים.הרי ילד שיבש ביום אמור להיות יבש גם בלילה.זאת אומרת שאם הוא צריך אז הוא קם לעשות את צרכיו.אם זה לא קורה זה בגלל שהשינה שלו לא נכונה.יש לו התמודדויות החיי היום יום וכשהוא ישן הוא בעצם בורח מההתמודדויות.יש לזה מונחים של גלי המח שמי שישן נכון מפעיל את הגלים האלה(לא זוכרת איך הם נקראים אלפא או ביתא)
ומי שבורח מפעיל גלים השניים.עכשיו כדי שהשינה תהיה נכונה מה נעשה במשך היום?נציף את ההתמודדויות.איך עשיתי את זה?הסברתי לו שאי אפשר להמשיך כך יותר גם דיברנו על האי נוחות של כל העניין. ואז הודעתי לו שממחר הוא יושב כל יום 20 דקות לילד בן 5 אולי 20 דקות זה יותר מדי אז אפשר גם 10 אבל לילד יותר גדול 20 דקות מצד אחד זה לא מאד ארוך וזה אורך זמן מספיק משמעותי כדי ליצור שינוי..קניתי לו מחברת ועפרונות צבעוניים קבענו שעה קבוע והוא ישב במקום קבוע(ליד השולחן בפינת אוכל) והוא יכול היה לצייר או לכתוב ואם הוא רצה חלק מהזמן לא לעשות כלום אז זה גם בסדר אבל בסופו של כל ישיבה הוא צריך לכתוב(הגדולים יותר שיודעים) ואם הוא רוצה אז לצייר.והקטנים יותר צריכים שיהיה ציור כל יום.הדברים עולים.לפעמים הם רק מתייחסים למה הם עשו באותו היום ולפעמים הם כותבים את הרגשות שלהם(לא תמיד לגבי הפיספוסים אלא לגבי מה שעובר עליהם ביום יום-שהרי זה כל העניין)עכשיו אני לא ביקשתי לראות לפעמים הוא שיתף לפעמים לא אבל זה תמיד היה מה שהוא יוזם.האחריות שלי היה שישב להודיע לו מתי לקום ולראות שהוא כתב או צייר משהו(שאלתי אותו כתבת?) ובאמת בהתחלה לא ראינו תוצאות ורק אחרי כמה ימים הפיספוסים הצתמצמו שלאורך כל הזמן הוא יושב יום יום.ואחרי תקופה הוא הפסיק לגמרי.אז כשהוא כבר לא פיספס וביקש להפסיק לכתוב איפשרתי להפסיק.וזה החזיק תקופה ואחר כך התחיל שוב ושוב חידשנו את הכתיבה\ציור.עד שזה הפסיק.וב"ה זהו זהעבר לשמחת כולנו. אחרי כמה שנים נולדו לי עוד ילדים.ובן השלוש שלי התחיל לפספס אחרי כמה לילות רצופים של פיספוס אמרתי לו שהוא יושב.10 דקות שקטות של ישיבה על הספה לחשוב(הוא ביקש לא לצייר)ו...הפסקה של כמה לילות של פיספוסים.ושוב פיספוסים ושוב ישיבה.ב"ה הוא לא מפספס יותר(היום הוא בן 4.5)אבל אם יוצא לו חד פעמי הוא יושב 10 דקות לחשוב(שעות אחה"צ)לפעמים הוא מבקש את זה אחרי פיספוס.הוא פשוט מרגיש יותר טוב כשהוא קם יבש!!!!בהצלחה.אם יש לכם שאלות אשמח להיות לעזר.

יש לי ילד כבן ארבע שאותו הסיפור אצלו, כמה לילות יבש ואופס.. פספוס ושוב...וחוזר חלילה...
לא נראה לך שה גיל שעוד 'מותר' לפספס בו?
שמעתי שאדם נורמלי לא צריך לקום בלילה לשירותים, אלא, יש לו מסוגלות להתאפק עד הבוקר. וילד שעדיין מפספס, זה אומר שעדיין אין לו הבשלות הפיסית לכך.
מה את אומרת, לנסות?
אגב רציתי לומר לך שאני מאד מתפעלת מהגישה הנהדרת שלך, לחיים בכלל ולבריאות בפרט!

נשמע טוב, אך הילדים שלנו כל יום מציירים הרבה, הגדול גם כותב הרבה וזה לא מונע מהם להרטיב בלילה.

זה דווקא טוב שזה מה שהם אוהבים עכשיו כשהם יושבים פשוט לכוון את זה לנושא שהם בוחרים אבל שכל פעם זה יהיה משהו ספציפי,שהם רוצים להתמקד באותו פעם שהם יושבים אפשר לכוון אותם דווקא למשהו שמעיק עליהם או מעצבן אותם או לעניין ההרטבה עצמה אני הייתי מנסה לראות לאן שהם לוקחים את זה ואם הם לא מתמקדים או אתה רואה שעובר זמן וזה לא עוזר אז תכוון אתה ואחרי שהם מתייחסים לנושא אז אפשר להמשיך בכתיבה או ציור חפשי-וככה כל פעם יושבים כתיבה \ציור מכוון ואזכתיבה\ציור חפשי. ככה 20 דקותאו 10 אם זה ילד מתחת לגיל7 בהצלחה

יש הרבה חומר באינטרנט ושיטות שונות אחת מהן תהיה ודאי יעילה לילדים.

יש הרבה חומר באינטרנט ושיטות שונות אחת מהן תהיה ודאי יעילה לילדים.

אני מניחה שטיפלתם אצל דר קושניר או דר שגיא עם הזמזם. אפשר לנסות אצל פטנטי פלוס dry nights . יש להם אתר באינטרנט. יש להם זמזם יותר חזק וכן צמיד רוטט שהצליח להעיר את הילדים שלי במקום שהזמזם של דר קושניר לא העיר אותם. יש להם גם גישה קצת שונה ובנוסף, אם צריך לגמול כמה ילדים זה יוצא יותר זול כי קונים את המכשיר (עם השתתפות של קופת חלוים) ולא משלמים על הטיפול בנפרד לכל ילד.
הכי חשוב זה המוטיבציה של הילד והמוכנות שלו להתאמץ כדי להגמל. אחת הבעיות של ילדים היום, לדעתי, הוא שהם מקבלים הכל כל כך בקלות, שאם צריך להתאמץ בשביל משהו הם מתייאשים מייד ואנחנו רואים את זה גם בתחום הזה וגם בתחום הלימודים, ובעצם בכלל. כמה שזה קשה לקום כל בוקר רטוב, יש ילדים שפשוט מקבלים את המצב וחיים עם אי הנוחות, כי כדי להגמל צריך להתאמץ. זה מאד תלוי בילד, אפשר לעזור להם, אבל אי אפשר לעשות עבורם את העבודה, ויש ילדים שמגיעים לזה רק בגיל ההתבגרות. היתה תקופה שהיו לי 3 מרטיבים(בני 6,9,12) כל לילה ועוד 3 קטנים עם טיטולים. כעת 2 הגדולים כמעט הפסיקו לחלוטין להרטיב (בעקבות טיפול של dry nights ) והשלישי לא רוצה לעשות את הטיפול אבל המודעות שלו גברה והוא מרטיב פחות, אבל עדיין הרבה.
בהצלחה - זה קשה, אבל אין הרבה מה לעשות, עד שלילדים יש מוטיבציה להצליח!

האם אתם חושבים שהקושי בלהישאר יבשים בלילה קשור בבעיות בביטחון עצמי של ילדים? האם ילדים שעליהם צועקים הרבה יפתחו יותר קשיים בגמילה הזו?
אשמח לשמוע דעות או תובנות בעניין

אני בטוחה שזה פשוט שינה עמוקה, גדלתי בבית חם ללא משקעים כלשהם.
ואני זוכרת את הנסיונות להגמל.איך החזקתי את העינים לא להרדם כדי שלא אתפנצ'ר....
יש לצין שזה תורשתי בדרך כלל.
שניים מילדי קבלו את זה במתנה, ואנחנו יוצאים במבצע גמילה בחופש.
זה הזמן המתאים ביותר. שיש יותר סבלנות לטפל בכך.
יש לי את מכשיר הזמזם.
בתחילה הוא מאוד עוזר, כשהילד מתרגל לצלצול הוא כבר לא מתעורר, רק משפחתו שמסביב..
בהצלחה לכולם!!!

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות