בוקר טוב =]

להזכירכם - לא אני כתבתי את זה

יומעולה! 

לב אבות | מהו החלק שלך?

כל ישראל יש להם חלק לעולם שנאמר:

"ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" 

כל לימוד במסכת אבות אנו פותחים במשנה הנפלאה הזאת.

זאת כדי לומר לנו שאף על פי שבמסכת אבות נשמע דברי מוסר על מעשינו, יש לכולנו חלק לעולם הבא.

אולם אפשר להגיע לידי טעות;

אם לכל אחד יש חלק לעולם הבא, למה צריך להתאמץ ולקיים תורה ומצוות?

ה'חפץ חיים' עונה על כך בהסבר נפלא.

המילה "חלק" היא מלשון "חלקה". כמו "חלקת השדה" (בראשית, ל"ג, י"ט).

חלקת שדה צריך לפתח, לחרוש ולזרוע. אם האדם אינו משקיע, חלקת השדה תישאר שדה בור, עזובה ושממה.

ולא רק זה, אלא שיגדלו בה קוצים ועשבים מזיקים.

לכל אחד מישראל יש "חלקת שדה" רוחנית, שאותה הוא צריך לטפח ולהשקיע.

זאת יעשה על ידי קיום תורה ומצוות, עשיית חסד, והצנעת לכת.

הדבר מוכח מהפסוק שהמשנה הביאה; 

כל עם ישראל יורשים ארץ, חלקת שדה לעולם הבא, אך רק אם הם "נצר מטעי".

רק אם ייטעו תורה ומעשים טובים, מעשים אשר נעשו במו ידיהם, רק אז נוכל "להתפאר" בחלקת השדה המטופחת שלנו 

שנזכה...! 

דברים שבלב | סחרור או שחרור?

"בגיל 23 הגשמתי את כל החלומות שהיו לי להיות כוכבת ומפורסמת", מספרת נעה ירון-דיין (32).

"הייתה לי תוכנית בגלי צה"ל, תוכניות אירוח בערוץ 2, תוכנית קבועה בערוץ הילדים. הייתה לי קריירה מצליחה, עשיתי כסף, הפרצוף שלי היה מרוח על שערי עיתונים. 

הייתי חוזרת מיום של צילומים מאופרת ולבושה בבגדי מעצבים", מספרת ירון-דיין בהרצאה. 

"שלוש שעות הספר סידר לי את התלתלים, כדי שהשיער יקבל את ה'מראה הטבעי'.

צילמו אותי פה, צילמו אותי שם, והייתי אומרת לעצמי, "נועה, את בתוך עולם של פלסטיק. הכוסות מפלסטיק, הפרחים מפלסטיק, הקירות מפלסטיק, הבגדים מפלסטיק, החיוך מפלסטיק, תרבות של פלסטיק, והפלסטיק הזה חונק אותי, נכנס אליי פנימה.

בפנים אני כלום, מרונקת.

הפנימיות שלי לא מעניינת אף אחד. כלום כלום, כלום.

הייתי גומרת את התוכנית, הולכת לתיבת הדואר, מקבלת ערמת מכתבים מילדות בנות 12 שכל מה שהן רוצות בחיים זה להיות כמוני.

זה מה שהן רוצות, להיות בתוך האשליה; דומגניות, זמרות, שחקניות, העיקר להיות מפורסמות.

הייתי נועלת את הדלת פעמיים, מתמוטטת, מורידה את שכבות האיפור לכיור ורואה את עצמי נשטפת למטה לכיור, לביוב, ביחד עם המייקאפ.

הייתי יושבת על המיטה ובוכה. ובוכה. ובוכה. בכי שאף אחד לא ידע עליו.

מי ידע על דמעות? כולנו רוויות בדמעות האלה. כולנו בוכות, כולנו רוצות גאולה, לכולנו נמאס.

מגיל אפס מלמדים אותנו בדיוק מה חשוב בעולם הזה.

בעולם הזה צריך כסף, בעולם הזה צריך קריירה. בעולם הזה צריך בגדים, נעלים, תכשיטים, סלון יפה, תסורקת, ציפורניים.

פעם לאנשים הייתה תאווה לעבוד עבודה זרה. להשתחוות לפסלים. היום זה כמעט לא קיים.

היום יש תאוות ממון, תאוות גוף, לא תאוות רוחניות.

אנחנו חיות בתת תזונה רוחני. למרות שאנחנו אוכלות ושותות הכל, אנחנו רעבות וצמאות.

אך לְמה, אלוקים, לְמה??"

*******

"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". מי שחי לפי מה שחרות בקרבו, לאור הנשמה שמאירה בתוכו הוא בן חורין אמיתי.

הוא חי לפי מה שהכי מתאים לאופי שלו, לנשמתו. הדבר הכי מתאים לנשמה שלנו הוא עבודת ה'.

אדם שחי כך אינו שרוי ברעב מתמיד ואינו עסוק ברדיפה אין סופית אחר עצמו.

הוא נמצא בתהליך של שחרור מהתאוות המשעבדות. הוא הגיע לשיא. הוא חופשי. 

לכל אחד מישראל יש אות בתורה, ומשם חיותו ושורש נשמתו. (ר' שלמה מרדומסק)

אז שבע"ה נזכה בקרוב ממש לעבוד ה' כמו שצריך, אמן