בני המתוק בן השנה חוזר על הטקס הזה כל ערב: הוא מגלה סימני עייפות, אנחנו מקלחים אותו (בסביבות תשע) אני מניקה אותו והנה הוא מתחיל ליהרדם... אני מניחה אותו במיטה והוא פוצח בצרחות... מרימה אותו על הידיים, הוא נרדם, מניחה אותו במיטה, צורח וכן הלאה וכן הלאה... במשך שעה וחצי שעתיים.... הערב הולך לי, לא מספיקה לאכול, לא מספיקה לקפל כביסה, לא מספיקה לסדר את הבית, דוחה הכל למחר והכל שוב חוזר....
אם למשהי יש עצה טובה אני אשמח...
כלומר לפני תשע ככה לוקחים את הטווח זמן שלוקח להם להרדם
וכמה זמן זה כך? כימה ימים הוא הרבה זמן?
חוץ מזה- תנסי אולי לסדר את הזמן כך שאת לידו ומחכה שירדם- את עושה דברים שקטים בישיבה: אולי לקפל כביסה או משהו אחר שמתאים לך וכך לא תרגישי שהזמן שלך מתבזבז.
הרבה גירוים,תנועה והוא יהיה עייף
אלא שהוא רוצה אותך יש אפשרות שבעלך ישכיב אותו?
עם הקטן באמת היה לי סרט של הירדמות עצמאית. כבר שקלתי לפנות ליועצת שינה (היום אם תשאלי אותי, אני חושבת שזה שטויות, העיקר לעשות כסף על הורים). בקיץ הקודם בעלי החליט לקחת את הנושא כפרוייקט אחרי נמאס לו לראות איך נראים הערבים שלנו, וללמד אותו להירדם לבד. איך? הוא פשוט בכה הרבה במיטה, מידי פעם בעלי ניגש אליו ודיבר איתו, והרגיע אותו. כיום הוא נרדם לבד יותר טוב מהגדולה שמשגעת אותנו עד שהיא נרדמת.
לצערי רוב התינוקות היום מפתחים תלות בהוריפ בכל נושא ההירדמות. זה מזה קשה. אוף, לא מתגעגעת לחלק הזה בכלל...
והוא מרשה לעצמו קצת להתפנק,כי אתם הולכים בדרך שהוא מנחה..
ע"כ הדרך היחידה היא לתת לו לבכות קצת במיטה,זה לא נורא..ובמקביל להגיע וקצת ללטף ולדבר איתו.לומר:עכשיו אנחנו הולכים לישון,אפשר לומר ביחד המלאך הגואל..
אך בנחישות לא להרים אותו.
כמובן שלבדוק לפני אם משהו מפריע לו:חום,צמאון..
הגדולה לא נרדמה בשום צורה בעולם במשך חצי שעה ולכן נאלצתי לתת לה לבכות במיטה כדי שתלמד לישון לבד. כל בכי שלה גמר לי את הלב אבל לא היתה לי שום ברירה אחרת...
והפעם- כאב לי הלב לתת לה לבכות כדי ללמוד להרדם, אז אני מאכילה אותה היא נרדמת ובדרך כלל כשאני מניחה אותה במיטה היא מתעוררת ורוצה על הידיים. אני מסבירה לה שעכשיו לילה וכל אחד ישן במיטה שלו (היא בת שנה ושלוש) ולא מוציאה אותה מהמיטה, אך מחבקת ומלטפת עד שמרצונה היא נשכבת כי לא נוח לישון בעמידה ולהניח עלי ראש.
כך מצד אחד- היא לא בוכה סתם כי אמא "הפקירה" אותה ומצד שני- לומדת להרדם לבד במיטה.
אחרי תקופה כזאת- היא למדה כבר לישון לבד ובדר"כ מספיק לה לראות אותי יושבת ועובדת בזוית עין ותוך כמה דקות היא כבר ישנה...
בהצלחה!
כמה שעות הוא ישן בלילה?
יכול להיות שצריך להרגיל אותו ללכת לישון יותר מוקדם כי הוא כן עייף אבל רגיל לישון בשעה מאוחרת ועל הידיים.
לעניות דעתי, בגיל שנה הילד כבר אמור להבין ("עכשיו הולכים לישון - ואתה צריך לישון במיטה שלך ולא על אמא/אבא")
והעובדה שהילד בוכה במיטה לא אומרת שהאמא מזניחה אותו אלא היא מלמדת אותו לישון
בד"כ צריך לעזור להם ללמוד ללכת לישון לבד
אפשר להרים כדי להרגיע אבל ממש חשוב שהילד לא יירדם על הידיים כי ברוב המקרים הוא יתעורר בשניה שירגיש שמניחים אותו (וגם ככה הוא הוא לא ילמד ללכת לישון לבד)
הבת שלנו (בת שנתיים) הולכת לישון בקלות (וגם אם היא לא עייפה ממש ולא נרדמת אז היא קוראת לנו, שותה קצת מים ומנסה לחזור לישון לבד) ואומנם היה קשה להרגיל אבל היא עושה זאת כבר הרבה זמן (לא זוכרת באיזה גיל אבל היא הייתה ממש קטנה)
קשה ללמד הרגל חדש אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה לטובת הילד (אפילו אם הוא בוכה) אז צריך להתמיד..
הענין הוא שזה סחרור:
הילד רוצה להרדם ואך ורק על הידיים את האם מנסה להשכיב אותו לישון במיטה/לול אך הילד מרגיש שאת לא לגמרי שלימה עם הענין לכן הוא מחליט לבכות ולנסות את האם אם היא החלטית בצעד שלה החדש או לא וכך הסירנה מתחילה מחדש!
עצות:
1) עצתי קודם כל להיות החלטית (גם אם הוא בוכה וקורע את הלב!) הילד פשוט רוצה להרגיש שאת החלטית!!
2) אולי יש אפשרות שתפרשי שמיכה/סדין וכו' על הרצפה (רק אם הילדה יודעת כבר ללכת {לפי דעתי האישית} או לפי דעתך איך שתרצי גם אם היא לא הולכת עדיין ) . זה ימים מאוד חמים כך שאולי אפילו תקלי על הילד!
ואת מתפנה לעיסוקיך הילד בהתחלה ילך אחרייך לכל מקום ומידי פעם שאת נכנסת לחדר איפה שהשמיכה, את אומרת לו שכאן הוא יכול לישכב לישון לאט לאט הילד יפסיק לשוטט אחרייך יישכב ויעצמו עיניו וירדם.
3) תני לו משחק אחד או שנים מענינים במיטה ושייגרו אותו הילד ישחק במיטה ואת עסוקה תוך כדי בעיסוקייך בקרבתו הילד רואה שהאם נמצאת לידו ואם הוא עייף ישחק וישחק עד שיעצמו עיניו וישן אך חשוב מאוד להיות בקרבתו תמיד!! בימים הראשונים זה יעבוד אך אחר כך יקלוט שזה טריק ויבכה אז את אומרת לו שאמא פה לא הולכת אתה יכול להיות רגוע (בתקיפות והחלטיות ) הילד ירגיש שאין לו ולא יהיה לו ברירה ויסכים אט אט לשיטה החדשה
בתקווה שהקלתי עלייך, ובהצלחה!!
שינה זו מחזוריות..
עייפים, לא עייפים, עייפים, לא עייפים.. עייפים יותר, טיפה לא עייפים, וכו' עד שגמורים..
אין כזה דבר לעבור שעה..
זה משפט כזה שגורם לאימהות להשכעב יותר ויותר מוקדם.. כדי שלא יעבור את השעה.. ולרוב נידודי השינה זה כי ילד זקוק לעוד חום או לא מספיק עייף
אז רק להחמיר את העניין? להשכיב אותו יותר מוקדם?
לדעתי.. הרבה הרבה חום. ובסוף גבול.והעיקר בנחת..
יש דבר כזה לעבור את השעה, חוויתי את זה על בשרי.
לפני מספר שנים טסתי מארה"ב לישראל, קודם היתה טיסה פנימית קצרה ואח"כ הטיסה לישראל שהיתה ארוכה. בטיסה הפנימית היתי גמורה מעייפות אבל החלטתי שאני לא ישנה בה כדי שאני אצליח להרדם בטיסה הארוכה לישראל. ממש עיניתי את עצמי להישאר ערה בכוח מרוב שהייתי עיפה. באמת בסוף הצלחתי להשאר ערה בטיסה הקצרה, אבל כשעליתי על המטוס לישראל וניסיתי להרדם פשוט לא הצלחתי ואין לך מושג כמה הייתי עיפה! כך העברתי בערך עשר שעות בנסיון להרדם ופשוט לא הצלחתי.... בקיצור יש דבר כזה לעבור את השעה, ואני גם רואה את זה קורה לבת שלי לפעמים.
אם הבת שלי לא ישנה בזמן הרגיל. היא נהיית עצבנית ועייפה ולא מצליחה להרדם. היא נרדמת רק בבכי.
הצחיק אותי פתאום לראות תגובות חדשות לשאלה שלי כי בינתיים הכל די הסתדר. החלטתי פשוט לזרום איתו ולא לנסות להרדים אותו כי יש לי דברים לעשות ואני רוצה לעשות אותם כבר. בדר"כ הוא משחק יפה בסביבתי או יושב על כסא האוכל וצופה בי שוטפת כלים ומסדרת ואז כשאני רואה שהוא עייף אני מקלחת אותו ומניקה אותו. אם הוא עדין לא נרדם והוא נראה לי עייף מביאה לו בקבוק דייסה שאיתה בדר"כ הוא כבר נרדם.
תודה רבה לכל המגיבות...
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
