כלומר לפני תשע ככה לוקחים את הטווח זמן שלוקח להם להרדם

וכמה זמן זה כך? כימה ימים הוא הרבה זמן? 

חוץ מזה- תנסי אולי לסדר את הזמן כך שאת לידו ומחכה שירדם- את עושה דברים שקטים בישיבה: אולי לקפל כביסה או משהו אחר שמתאים לך וכך לא תרגישי שהזמן שלך מתבזבז. 

הרבה גירוים,תנועה והוא יהיה עייף

הוא מאוד עייף. נרדם עלי בידיים אבל לא כשמניחים אותו במיטה. אחרת לא היתה לי בעיה שישתעשע פה מסביבי ויתן לי לעבוד... הוא רוצה להיות רק בידיים שלי. והוא כבר כבד לי...

אלא שהוא רוצה אותך יש אפשרות שבעלך ישכיב אותו?

עם הקטן באמת היה לי סרט של הירדמות עצמאית. כבר שקלתי לפנות ליועצת שינה (היום אם תשאלי אותי, אני חושבת שזה שטויות, העיקר לעשות כסף על הורים). בקיץ הקודם בעלי החליט לקחת את הנושא כפרוייקט אחרי נמאס לו לראות איך נראים הערבים שלנו, וללמד אותו להירדם לבד. איך? הוא פשוט בכה הרבה במיטה, מידי פעם בעלי ניגש אליו ודיבר איתו, והרגיע אותו. כיום הוא נרדם לבד יותר טוב מהגדולה שמשגעת אותנו עד שהיא נרדמת. 

לצערי רוב התינוקות היום מפתחים תלות בהוריפ בכל נושא ההירדמות. זה מזה קשה. אוף, לא מתגעגעת לחלק הזה בכלל... 

והוא מרשה לעצמו קצת להתפנק,כי אתם הולכים בדרך שהוא מנחה..

ע"כ הדרך היחידה היא לתת לו לבכות קצת במיטה,זה לא נורא..ובמקביל להגיע וקצת ללטף ולדבר איתו.לומר:עכשיו אנחנו הולכים לישון,אפשר לומר ביחד המלאך הגואל..

אך בנחישות לא להרים אותו.

כמובן שלבדוק לפני אם משהו מפריע לו:חום,צמאון..

הגדולה לא נרדמה בשום צורה בעולם במשך חצי שעה ולכן נאלצתי לתת לה לבכות במיטה כדי שתלמד לישון לבד. כל בכי שלה גמר לי את הלב אבל לא היתה לי שום ברירה אחרת...

והפעם- כאב לי הלב לתת לה לבכות כדי ללמוד להרדם, אז אני מאכילה אותה היא נרדמת ובדרך כלל כשאני מניחה אותה במיטה היא מתעוררת ורוצה על הידיים. אני מסבירה לה שעכשיו לילה וכל אחד ישן במיטה שלו (היא בת שנה ושלוש) ולא מוציאה אותה מהמיטה, אך מחבקת ומלטפת עד שמרצונה היא נשכבת כי לא נוח לישון בעמידה ולהניח עלי ראש.

כך מצד אחד- היא לא בוכה סתם כי אמא "הפקירה" אותה ומצד שני- לומדת להרדם לבד במיטה.

אחרי תקופה כזאת- היא למדה כבר לישון לבד ובדר"כ מספיק לה לראות אותי יושבת ועובדת בזוית עין ותוך כמה דקות היא כבר ישנה...

בהצלחה!

כמה שעות הוא ישן בלילה?

יכול להיות שצריך להרגיל אותו ללכת לישון יותר מוקדם כי הוא כן עייף אבל רגיל לישון בשעה מאוחרת ועל הידיים.

לעניות דעתי, בגיל שנה הילד כבר אמור להבין ("עכשיו הולכים לישון - ואתה צריך לישון במיטה שלך ולא על אמא/אבא")

והעובדה שהילד בוכה במיטה לא אומרת שהאמא מזניחה אותו אלא היא מלמדת אותו לישון

בד"כ צריך לעזור להם ללמוד ללכת לישון לבד

אפשר להרים כדי להרגיע אבל ממש חשוב שהילד לא יירדם על הידיים כי ברוב המקרים הוא יתעורר בשניה שירגיש שמניחים אותו (וגם ככה הוא הוא לא ילמד ללכת לישון לבד)

הבת שלנו (בת שנתיים) הולכת לישון בקלות (וגם אם היא לא עייפה ממש ולא נרדמת אז היא קוראת לנו, שותה קצת מים ומנסה לחזור לישון לבד) ואומנם היה קשה להרגיל אבל היא עושה זאת כבר הרבה זמן (לא זוכרת באיזה גיל אבל היא הייתה ממש קטנה)

קשה ללמד הרגל חדש אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה לטובת הילד (אפילו אם הוא בוכה) אז צריך להתמיד..

הענין הוא שזה סחרור:

הילד רוצה להרדם ואך ורק על הידיים את האם מנסה להשכיב אותו לישון במיטה/לול אך הילד מרגיש שאת לא לגמרי שלימה עם הענין לכן הוא מחליט לבכות ולנסות את האם אם היא החלטית בצעד שלה החדש או לא וכך הסירנה מתחילה מחדש!

עצות:

1)  עצתי קודם כל להיות החלטית (גם אם הוא בוכה וקורע את הלב!) הילד פשוט רוצה להרגיש שאת החלטית!!

2)  אולי יש אפשרות שתפרשי שמיכה/סדין וכו' על הרצפה (רק אם הילדה יודעת כבר ללכת {לפי דעתי האישית} או לפי דעתך איך שתרצי גם אם היא לא הולכת עדיין ) . זה ימים מאוד חמים כך שאולי אפילו תקלי על הילד!

ואת מתפנה לעיסוקיך הילד בהתחלה ילך אחרייך לכל מקום ומידי פעם שאת נכנסת לחדר איפה שהשמיכה, את אומרת לו שכאן הוא יכול לישכב לישון לאט לאט הילד יפסיק לשוטט אחרייך יישכב ויעצמו עיניו וירדם.

3)  תני לו משחק אחד או שנים מענינים במיטה ושייגרו אותו הילד ישחק במיטה ואת עסוקה תוך כדי בעיסוקייך בקרבתו הילד רואה שהאם נמצאת לידו ואם הוא עייף ישחק וישחק עד שיעצמו עיניו וישן אך חשוב מאוד להיות בקרבתו תמיד!! בימים הראשונים זה יעבוד אך אחר כך יקלוט שזה טריק ויבכה אז את אומרת לו שאמא פה לא הולכת אתה יכול להיות רגוע (בתקיפות והחלטיות ) הילד ירגיש שאין לו ולא יהיה לו ברירה ויסכים אט אט לשיטה החדשה

בתקווה שהקלתי עלייך, ובהצלחה!!

בספר "הלוחשת לתינוקות" יש עצות מעולות מה לעשות...

זה ממש ממש עזר לנו עם פיצית שעכשיו בת שנה ו-3 חודשים (נעזרנו בספר כשהיא הייתה הרבה יותר קטנה..)

יתכן שעובר את שעת העייפות!

נסי להרדים יותר מוקדם, ואם יש צורך לקצר  מעט שנת צהריים.

 בהצלחה!

שינה זו מחזוריות..

עייפים, לא עייפים, עייפים, לא עייפים.. עייפים יותר, טיפה לא עייפים, וכו' עד שגמורים.. 

אין כזה דבר לעבור שעה..

זה משפט כזה שגורם לאימהות להשכעב יותר ויותר מוקדם.. כדי שלא יעבור את השעה..  ולרוב נידודי השינה זה כי ילד זקוק לעוד חום או לא מספיק עייף

אז רק להחמיר את העניין? להשכיב אותו יותר מוקדם?

לדעתי.. הרבה הרבה חום. ובסוף גבול.והעיקר בנחת..

יש דבר כזה לעבור את השעה, חוויתי את זה על בשרי.

לפני מספר שנים טסתי מארה"ב לישראל, קודם היתה טיסה פנימית קצרה ואח"כ הטיסה לישראל שהיתה ארוכה. בטיסה הפנימית היתי גמורה מעייפות אבל החלטתי שאני לא ישנה בה כדי שאני אצליח להרדם בטיסה הארוכה לישראל. ממש עיניתי את עצמי להישאר ערה בכוח מרוב שהייתי עיפה. באמת בסוף הצלחתי להשאר ערה בטיסה הקצרה, אבל כשעליתי על המטוס לישראל  וניסיתי להרדם פשוט לא הצלחתי ואין לך מושג כמה הייתי עיפה! כך העברתי בערך עשר שעות בנסיון להרדם ופשוט לא הצלחתי.... בקיצור יש דבר כזה לעבור את השעה, ואני גם רואה את זה קורה לבת שלי לפעמים.

אם הבת שלי לא ישנה בזמן הרגיל. היא נהיית עצבנית ועייפה ולא מצליחה להרדם. היא נרדמת רק בבכי.

הצחיק אותי פתאום לראות תגובות חדשות לשאלה שלי כי בינתיים הכל די הסתדר. החלטתי פשוט לזרום איתו ולא לנסות להרדים אותו כי יש לי דברים לעשות ואני רוצה לעשות אותם כבר. בדר"כ הוא משחק יפה בסביבתי או יושב על כסא האוכל וצופה בי שוטפת כלים ומסדרת ואז כשאני רואה שהוא עייף אני מקלחת אותו ומניקה אותו. אם הוא עדין לא נרדם והוא נראה לי עייף מביאה לו בקבוק דייסה שאיתה בדר"כ הוא כבר נרדם.

תודה רבה לכל המגיבות...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....