בני המתוק בן השנה חוזר על הטקס הזה כל ערב: הוא מגלה סימני עייפות, אנחנו מקלחים אותו (בסביבות תשע) אני מניקה אותו והנה הוא מתחיל ליהרדם... אני מניחה אותו במיטה והוא פוצח בצרחות... מרימה אותו על הידיים, הוא נרדם, מניחה אותו במיטה, צורח וכן הלאה וכן הלאה... במשך שעה וחצי שעתיים.... הערב הולך לי, לא מספיקה לאכול, לא מספיקה לקפל כביסה, לא מספיקה לסדר את הבית, דוחה הכל למחר והכל שוב חוזר....
אם למשהי יש עצה טובה אני אשמח...
כלומר לפני תשע ככה לוקחים את הטווח זמן שלוקח להם להרדם
וכמה זמן זה כך? כימה ימים הוא הרבה זמן?
חוץ מזה- תנסי אולי לסדר את הזמן כך שאת לידו ומחכה שירדם- את עושה דברים שקטים בישיבה: אולי לקפל כביסה או משהו אחר שמתאים לך וכך לא תרגישי שהזמן שלך מתבזבז.
הרבה גירוים,תנועה והוא יהיה עייף
אלא שהוא רוצה אותך יש אפשרות שבעלך ישכיב אותו?
עם הקטן באמת היה לי סרט של הירדמות עצמאית. כבר שקלתי לפנות ליועצת שינה (היום אם תשאלי אותי, אני חושבת שזה שטויות, העיקר לעשות כסף על הורים). בקיץ הקודם בעלי החליט לקחת את הנושא כפרוייקט אחרי נמאס לו לראות איך נראים הערבים שלנו, וללמד אותו להירדם לבד. איך? הוא פשוט בכה הרבה במיטה, מידי פעם בעלי ניגש אליו ודיבר איתו, והרגיע אותו. כיום הוא נרדם לבד יותר טוב מהגדולה שמשגעת אותנו עד שהיא נרדמת.
לצערי רוב התינוקות היום מפתחים תלות בהוריפ בכל נושא ההירדמות. זה מזה קשה. אוף, לא מתגעגעת לחלק הזה בכלל...
והוא מרשה לעצמו קצת להתפנק,כי אתם הולכים בדרך שהוא מנחה..
ע"כ הדרך היחידה היא לתת לו לבכות קצת במיטה,זה לא נורא..ובמקביל להגיע וקצת ללטף ולדבר איתו.לומר:עכשיו אנחנו הולכים לישון,אפשר לומר ביחד המלאך הגואל..
אך בנחישות לא להרים אותו.
כמובן שלבדוק לפני אם משהו מפריע לו:חום,צמאון..
הגדולה לא נרדמה בשום צורה בעולם במשך חצי שעה ולכן נאלצתי לתת לה לבכות במיטה כדי שתלמד לישון לבד. כל בכי שלה גמר לי את הלב אבל לא היתה לי שום ברירה אחרת...
והפעם- כאב לי הלב לתת לה לבכות כדי ללמוד להרדם, אז אני מאכילה אותה היא נרדמת ובדרך כלל כשאני מניחה אותה במיטה היא מתעוררת ורוצה על הידיים. אני מסבירה לה שעכשיו לילה וכל אחד ישן במיטה שלו (היא בת שנה ושלוש) ולא מוציאה אותה מהמיטה, אך מחבקת ומלטפת עד שמרצונה היא נשכבת כי לא נוח לישון בעמידה ולהניח עלי ראש.
כך מצד אחד- היא לא בוכה סתם כי אמא "הפקירה" אותה ומצד שני- לומדת להרדם לבד במיטה.
אחרי תקופה כזאת- היא למדה כבר לישון לבד ובדר"כ מספיק לה לראות אותי יושבת ועובדת בזוית עין ותוך כמה דקות היא כבר ישנה...
בהצלחה!
כמה שעות הוא ישן בלילה?
יכול להיות שצריך להרגיל אותו ללכת לישון יותר מוקדם כי הוא כן עייף אבל רגיל לישון בשעה מאוחרת ועל הידיים.
לעניות דעתי, בגיל שנה הילד כבר אמור להבין ("עכשיו הולכים לישון - ואתה צריך לישון במיטה שלך ולא על אמא/אבא")
והעובדה שהילד בוכה במיטה לא אומרת שהאמא מזניחה אותו אלא היא מלמדת אותו לישון
בד"כ צריך לעזור להם ללמוד ללכת לישון לבד
אפשר להרים כדי להרגיע אבל ממש חשוב שהילד לא יירדם על הידיים כי ברוב המקרים הוא יתעורר בשניה שירגיש שמניחים אותו (וגם ככה הוא הוא לא ילמד ללכת לישון לבד)
הבת שלנו (בת שנתיים) הולכת לישון בקלות (וגם אם היא לא עייפה ממש ולא נרדמת אז היא קוראת לנו, שותה קצת מים ומנסה לחזור לישון לבד) ואומנם היה קשה להרגיל אבל היא עושה זאת כבר הרבה זמן (לא זוכרת באיזה גיל אבל היא הייתה ממש קטנה)
קשה ללמד הרגל חדש אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה לטובת הילד (אפילו אם הוא בוכה) אז צריך להתמיד..
הענין הוא שזה סחרור:
הילד רוצה להרדם ואך ורק על הידיים את האם מנסה להשכיב אותו לישון במיטה/לול אך הילד מרגיש שאת לא לגמרי שלימה עם הענין לכן הוא מחליט לבכות ולנסות את האם אם היא החלטית בצעד שלה החדש או לא וכך הסירנה מתחילה מחדש!
עצות:
1) עצתי קודם כל להיות החלטית (גם אם הוא בוכה וקורע את הלב!) הילד פשוט רוצה להרגיש שאת החלטית!!
2) אולי יש אפשרות שתפרשי שמיכה/סדין וכו' על הרצפה (רק אם הילדה יודעת כבר ללכת {לפי דעתי האישית} או לפי דעתך איך שתרצי גם אם היא לא הולכת עדיין ) . זה ימים מאוד חמים כך שאולי אפילו תקלי על הילד!
ואת מתפנה לעיסוקיך הילד בהתחלה ילך אחרייך לכל מקום ומידי פעם שאת נכנסת לחדר איפה שהשמיכה, את אומרת לו שכאן הוא יכול לישכב לישון לאט לאט הילד יפסיק לשוטט אחרייך יישכב ויעצמו עיניו וירדם.
3) תני לו משחק אחד או שנים מענינים במיטה ושייגרו אותו הילד ישחק במיטה ואת עסוקה תוך כדי בעיסוקייך בקרבתו הילד רואה שהאם נמצאת לידו ואם הוא עייף ישחק וישחק עד שיעצמו עיניו וישן אך חשוב מאוד להיות בקרבתו תמיד!! בימים הראשונים זה יעבוד אך אחר כך יקלוט שזה טריק ויבכה אז את אומרת לו שאמא פה לא הולכת אתה יכול להיות רגוע (בתקיפות והחלטיות ) הילד ירגיש שאין לו ולא יהיה לו ברירה ויסכים אט אט לשיטה החדשה
בתקווה שהקלתי עלייך, ובהצלחה!!
שינה זו מחזוריות..
עייפים, לא עייפים, עייפים, לא עייפים.. עייפים יותר, טיפה לא עייפים, וכו' עד שגמורים..
אין כזה דבר לעבור שעה..
זה משפט כזה שגורם לאימהות להשכעב יותר ויותר מוקדם.. כדי שלא יעבור את השעה.. ולרוב נידודי השינה זה כי ילד זקוק לעוד חום או לא מספיק עייף
אז רק להחמיר את העניין? להשכיב אותו יותר מוקדם?
לדעתי.. הרבה הרבה חום. ובסוף גבול.והעיקר בנחת..
יש דבר כזה לעבור את השעה, חוויתי את זה על בשרי.
לפני מספר שנים טסתי מארה"ב לישראל, קודם היתה טיסה פנימית קצרה ואח"כ הטיסה לישראל שהיתה ארוכה. בטיסה הפנימית היתי גמורה מעייפות אבל החלטתי שאני לא ישנה בה כדי שאני אצליח להרדם בטיסה הארוכה לישראל. ממש עיניתי את עצמי להישאר ערה בכוח מרוב שהייתי עיפה. באמת בסוף הצלחתי להשאר ערה בטיסה הקצרה, אבל כשעליתי על המטוס לישראל וניסיתי להרדם פשוט לא הצלחתי ואין לך מושג כמה הייתי עיפה! כך העברתי בערך עשר שעות בנסיון להרדם ופשוט לא הצלחתי.... בקיצור יש דבר כזה לעבור את השעה, ואני גם רואה את זה קורה לבת שלי לפעמים.
אם הבת שלי לא ישנה בזמן הרגיל. היא נהיית עצבנית ועייפה ולא מצליחה להרדם. היא נרדמת רק בבכי.
הצחיק אותי פתאום לראות תגובות חדשות לשאלה שלי כי בינתיים הכל די הסתדר. החלטתי פשוט לזרום איתו ולא לנסות להרדים אותו כי יש לי דברים לעשות ואני רוצה לעשות אותם כבר. בדר"כ הוא משחק יפה בסביבתי או יושב על כסא האוכל וצופה בי שוטפת כלים ומסדרת ואז כשאני רואה שהוא עייף אני מקלחת אותו ומניקה אותו. אם הוא עדין לא נרדם והוא נראה לי עייף מביאה לו בקבוק דייסה שאיתה בדר"כ הוא כבר נרדם.
תודה רבה לכל המגיבות...
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
