השכונה!
היום, ב- 18:00 בבנייני האומה !! להביא שלטים וספריי צבע.
השכונה!
היום, ב- 18:00 בבנייני האומה !! להביא שלטים וספריי צבע.
הרי הם מפונים בהחלטת הרב-וכביכול ברצון...
מה אנחנו נעזור-שנרסס ונפגין???...
ובכלל, אז יראו חבורה של נערים מפגינים-ואז?...
סליחה .
זה יעזור במודעות של הציבור ועוד, ועוד.
בס''ד
למעלה זה כבר סיפור אחר.
אני לא ואכל לבוא אבל כולם כולם לבוא!
להראות היזדהות עם שלטים וכאלו בלי אלימות...
מי שיכול יבורך!!
מתפנים מאונס ולא מרצון!!
אלימות אז מיתפנים מרצון זה ממש לא ככה!!!!!!!
ושושי בטח שזה יעזור זה יראה שאנכנו לא מוותרים ושאנכנו לא שותקים על העוול הנוראי הזה
בס"ד
הסכם- שורש ס.כ.ם, מילים נוספות: הסכים, מוסכם
עכשיו ברור לך למה כולם אומרים מרצון?
יופי. תודה.
אף אחד לא אמר שהמשפחות עושות את זה כי ממש התחשק להם לוותר על הבית שלהם, אלא שהם עשו את זה מרצון.
וכדאי לך לבדוק את ההגדרה המילונית לרצון לפני שתקבעי שזה היה מאונס.
(אה, וגם את ההגדרה לאונס)
הזה
בס"ד
זה היה מרצון.
לא הבעתי דעה.
הצגתי עובדה.
הם מתפנים ממש לא מרצון!!
פתאום ביום בהיר החליטו שהורסים להם את הבית.
עדיף שילדים בני 5 ישארו עם צלקות מיס"מניקים כל החיים?
ככה הם החליטו, ואל תעיזי לשפוט אותם בחיים. אוקע?
כולם יודעים שבכל מקרה הם היו מתפנים..
לדעתי מי שנלחם בקטע הזה זה בדיוק בשביל להרגיע את המצפון שלו ולא לחשוב בגדוןל, תכלס ובלי אגו עצמי..
וממש תיזהרו לא לזלזל ברב!!!!!!
בס"ד
אגב, כשאת תתחילי לדבר נורמלי על אחרים ולא לשפוט אחרים אז אני לא אשפוט אף אחד (למרות שלא שפטתי אבל זה לא רלונטי כרגע).
אורה, תני כבוד גם לאלו שלא בדיוק בדעה שלך!!!
הם בחרו להתפנות בלי אלימות פיזית
אין לי מושג מה הסיבות שלהם אבל אני יכולה לשער..
בשביל הילדים זה וואחד טראומה..
ובתכלס מי שהיה נלחם זה רק הנוער שבא מבחוץ
ולא התושבים עצמם של גבעת האולפנה ואז ..
לוידת איך להסביר את זה אבל זה קצת מוזר..
אבל בתכלס ככה או ככה הם היו מתפנים..
אז זה אונס.. כי הכריחו אותם להתפנות.. אבל זה סוג של רצון איך לעשות את זה..
תבינו הם רוצים לצאת מהבית בתמורה לכך שהם יקבלו חלופי והילדים שלהם לו יעבו את התראומות האלו וכו' וכו'
אבל אי אפשר להכחיש שהם רוצים לצאת ולא אנוסים לצאת כל מי שעדיין יכול פיזית לגור שם (גם אם זה רק לעוד 2 דקות אבל בוחר לצאת שידע שהוא עושה זות מרצון ולא מאונס
אף אחד לא אמר שהם עושים את זה בשמחה אבל כן הם עושים את זה מרצון
אני לא מכירה אף אחד שפוי שהיה מוותר על הבית שלו מרצון לטובת איזה קראווילה מצ'וקמקת.
דרך היציאה- מרצון. (ואולי זה מה שמעצבן את הנוער. אפח'ד לא חושב שהם יוצאים מאושרים עם חיוך על הפנים.)
זה הרע במיעוטו.
זה הסכמה.
ויש הרבה הבדל בין זה לזה.
למשל, אני לא רוצה לשטוף כלים, אבל אני מסכימה לעשות את זה.
אוקע?
כן את "מסכימה" כלומר את רוצה את זה יותר מאשר את האפשרות השניה (מריבות עם ההורים) כל עוד יש לך אפשרות פיזית לא לעשות את זה ואת עושה את זה את כנראה רוצה את זה
(באופן מסויים ולכן כאשר אני מסתכל על זה כאונס או רצון אז זה מרצון כמובן שאצלך יש איזושהי מציאות בניים של "לא רוצה" (את יכולה עם הכתפיים) שבה את לא אנוסה ולא רוצה אבל אם תקראי את התגובות תראי שלרובנו אין את אותה מציאות בניים ולכן אנחנו קוראים לזה רצון)
היה מתרחש פינוי ושוטרים היו מפנים אותם כנראה גם בניגוד לרצונם ולכן רצונם כנראה לא היה משפיע בשביל מנוע זאת.ולכן לכתוב מרצון והסכימו לפי דעתי זו טרמינולוגיה מטעה,כי הם בהחלט לא רצו בכך אך התפנו תמורת הסכם שבא לקיים את הרע במיעוטו ולהגדיל את ההתיישבות בארץ.
אורה (הבתאלנקים איתך...)
אם כל הכבוד לזה שהם עושים הסכם זה לא אומר שזה מרצון!!!
הם היו יוצאים משם בכל מיקרה (בלי הסכם ועם הסכם..) אז הם בחרו בלצאת בלי אלימות(ב"ה)
שימו לב שכל הביתאלניקים מייצגים דעה אחת, וכל השאר דעה אחרת.
ותכלס, אנחנו אלה שבאמת נמצאים שם.. וידעים ורואים בעיניים מה קורה..
בס"ד
אתן שמות עצמכן כאילו אתן מסכנות וצריך לרחם עליכן ואסור להעביר ביקורת ואסור לומר כלום חוץ מתמיכה.
אתן קצת טועות, מותר לנו להביע דעה גם אם לא היינו שם.
אני מכירה הכי טוב את עצמי, ועדיין ביקורת מאוד עוזרת לי כי יש דברים שרואים רק מבחוץ.
אצל גלעד שליט-
אימא שלו, ראתה ברגש, נלחמה עם רגש,
רק אנחנו שלא קשורים אליו יכולנו לומר שאסור לעשות את העסקה.
צריך את המבט החיצוני הזה, ואם אתן לא יודעות לקבל אותו אז כנראה שאתן צריכות להתחיל לעבוד על זה.
בס"ד
זה לא שאלה של מי צודק, זה שאלה של הסתכלות על הדברים. אנחנו מסתכלים באופן שונה על המציאות.
ובשיחה עם אחותך (צפיה) הגענו למסקנה ששנינו עם אותה הדעה ועם אותה המחשבה, פשוט כל אחד מסתכל על זה מצד רבו ומצד הדעה שהוא מחזיק ממנה.
וזה לא סותר
היה מתרחש פינוי ושוטרים היו מפנים אותם כנראה גם בניגוד לרצונם ולכן רצונם כנראה לא היה משפיע בשביל מנוע זאת.ולכן לכתוב מרצון והסכימו לפי דעתי זו טרמינולוגיה מטעה
שבעז"ה נישמע בשורות טובות!!!
(זה ממילון ספיר)
אונס- 1. הכרח, כפיה, מעשה שנעשה לאדם בעל כורחו.
הסכם- 1. התחייבות הדדית, הסכמה, דעה משותפת ומוסכמת על כל הנוגעים בדבר. 2. תוקף חוקי המחייב את כל הצדדים, חוזה, ברית.
רצון- 1. כוח נפשי הדוחף לעשות או להשיג דבר מה. 2. כושר להחליט מה לעשות. 3. חפץ, שאיפה, תשוקה, משאלה. 4. נחת רוח, שביעות רצון. 5. הסכמה. 6. חסד, טובה וברכה.
תסיקו מה שאתם רוצים..
זה היה בגדול. כלה תוכנית של היציאה מהבתים מראש.
מה שקרה בפועל היה מהסכמה.
כי הם לא רצו אלימות, ולזה יש את השיקולים שלהם שאני לא יודעת.
אבל רצון.. זה הדבר שכ"כ כ"כ לא נכון ולא מתאים פה.
אז תבלמו. אוקע?
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.