בעברית הוא מעולה (קראתי כמה וכמה פעמים) ואנגלית היא שפת המקור שלו אז..

המשחק של אנדר.

ender's game

http://en.wikipedia.org/wiki/Ender%27s_Game

הוא נח אצלי בפסגת הפירמידה של הספרים הטובים ביותר שקראתי. 

הוא אומנם מד"ב, אבל אל תפחד מהסיווג הזה. יש בספר הומור מוזר וכואב. מדובר על ילד שמאמנים אותו להיות זה שיציל את העולם. הוא גאון, הוא נולד כי הממשלה ביקשה מההורים שלו את זה. גדל בצל של שני אחים גאונים שלא הצליחו לעבור את תקופת המבחן לבית הספר ללחימה (זה שמאמן את הילדים להצלת העולם) 

מיותר לציין שאחד האחים שלו גם מעט פסיכופת.

יש בו הרבה פסיכולוגיה, ענייני דת, מוסר ופילוסופיה. הוא יגרום לך לחשוב.

מה שכן, אני לא יודעת מה הרמה שלך באנגלית- אבל ספרי מד"ב נחשבים לקשים לקריאה. תקח את זה בחשבון..

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=14889

יש כאן כמה ביקורות על הספר.

הוא עשה לי בחילה... אולי סתם כי הייתי קטנה מידי להבין אותו.

כמו אלף עמודים.

בעברית- הוא כבר לא יצא. אבל זו לא הצעה רצינית כי אולי לא קראת את שאר הסידרה...

איזה סגנון אתה אוהב? אם אתה אוהב עומק- אני אהבתי את היבסקוס סגול. אם סתם נוער- תקרא משחקי הרעב. קראתי את הראשון בעברית, ואומנם יש לו 400 עמודים, אבל השפה מאוד פשוטה. לא נעזרתי כמעט במילון.

בעיקר לספרי חיילים (למי שמכיר, "לא הגעתי לליטאני" או "סיפורו של חייל").

גם ספרי מתח מוצאים חן בעיניי. גם ביוגרפיות הן יופי, אבל אני לא בטוח שהן

מתאימות לאופי העבודה. גם את זה אפשר לשקול.

כך או כך, הבנתי שהסופר 'לי צ'יילד' כותב ממש טוב (בז'אנר המתח.)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.