פשוט צריך להחליט...להתרגש באילוץ ולאט לאט זה יבוא...נראה לי....

וכל מידותיו של אדם ניתנות לשינוי.

חלק קשה יותר חלק פחות,

אבל הכל עניין של בחירה.

יש רגעים שהיא ממש רעה. שהאדם לא צריך להיות אדיש במקרה מסוים..

ויש רגעים שזה ממש טוב..

צריך לדעת מתי ואיפה..

אבל להיות אדיש באמת???

זה מונע ממך לכאוב טעויות שעשית, ולהתקדם.

מונע ממך לשמוח/ לכאוב עם אחרים (שבסופו של דבר הם חלק ממך..)

האדם נוצר כדי לפעול.

האדישות מצמצמת פעולה.

(לא משמח.. לא עצוב..)

מקווה שהובנתי..

אשמח לשמוע עוד אנשים.

ומיאיפה זה מגיע לדעתכם?

זה בא נראלי מדכאון.. או מישו שהמוון זמן לא היה לו חברים.. או שאין לו חבר טוב

דרך להתמודד עם המציאות..אולי זה גם בא לפעמים מייאוש..

אם לבנאדם יש בפנים רגישות..והאדישות היא רק מעטפת חיצונית, זה בסדר..-לדעתי.

טובה\רעה?! תלוי מתי.. ומימה היא נובעת..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....