(בלי סתירה..) להסתמך הרבה על ה"אהבה של אמא".. השכל הישר, הרגש הבריא והחם, שימת הלב להישתנות ההתנהגות בגילאים השונים. והרבה סבלנות ואורך רוח.

סליחה על התשובה הלא-ישירה-לשאלה..

מוצאים בזה יותר ממה שחושבים בתחילה.

תקני או תשאילי ספר של לייף סנטר

אם תאהבי תאמצי לליבך את מה שאת מאמינה בו, 

ואם לא... תעברי הלאה.

אין כמו ניסוי וטעיה...

ולפעמים טוב לשמוע עצות טובות, זה במקום לקבל את הטיפים של הסבתא התימניה....

במיוחד על "איך לדבר לילדים כך שיקשיבו ולהקשיב להם כך שידברו"

ספר מעולה, מביא דוגמאות מעשיות של מה לעשות ואיך, מדגים בעזרת ציורי קומיקס חמודים מה נכון ומה לא.

עם הילדים שלי זה עובד כמו קסם.

ספרים נהדרים. מומלץ בחום. (עוד לפני שדאלת על לייף סנטר רציתי לכתוב לך עליהם...)

קראתי אותו ולא במיוחד מצא חן בעיניי כספר חינוך.

הספר הזה מבטל דבר חשוב ביותר לילדים - את הסמכות ההורית

כספר על תקשורת בין-אישית הוא נהדר, ומלמד איך לדבר לאחר, בצורה שתגרום לו להקשיב, ותגרום לו לדבר, ואיך לבקש כך שהבקשה תשמע ותענה. אבל כספר חינוך? לא במיוחד מוצלח בעיניי.

אני מאוד התחברתי דווקא לספר "אינטליגנציה ריגשית להורים", אבל בעיקר מצטרפת להמלצה של דן. כדאי לקרוא ספרים בנושאי חינוך ילדים, ולשמוע שיעורים בנושא, אבל בסופו של דבר ללכת עם הלב שלך, ועם השכל שלך, כדי להתנהג בדרך הכי טובה עם הילד שלך, כי הספרים מדברים באופן כללי, אף ספר לא יכול לתת לך את ההנחיות הספציפיות שיתאימו דווקא לילד שלך.

ועדיין, לא תמיד אנחנו מבינים הכול, ואני לא רוצה לעשות טעויות שרק אחרי התוצאות שלהן אני אבין שזו הייתה טעות... לא חבל? אני רוצה לקרוא, ללמוד, ואז להחליט אם אני הולכת עם זה או לא...

ה"בעיה" היא - שיש כל כך הרבה ספרים, ואינסוף גישות - שקשה נורא למצוא את עצמי בתוך זה...

נגיד לייף סנטר - אז יש להם מליון ספרים...................

תודה רבה מתחדשת!!!

ויהודיה מא"י - מעניין מה שאמרת לגבי הגישה שלהם......

תקראי הרבה, כדאי בשותף עם בעלך, תדברו ביחד על הדברים שקראתם ותחשבו ביחד עם זה מתאים לכם או לא, ולאט לאט תסגלו לעצמכם את הגישה החינוכית שלכם.

ואת האמת, אפילו בלי לקרוא ספרים, פשוט לחשוב ביחד על ההתמודדויות החינוכיות שאתם נתקלים בהם עם הילד, ולחשוב איך כדאי להתייחס אליהן.

ואם את מרגישה שאת הולכת לאיבוד בתוך כל הגישות, אולי שווה ללכת לאיזה חוג של הנחיית הורים או משהו כזה? אולי יותר משתלם מאשר סתם לקרוא ספרים

ומה על שיעורים? לחפש רב שהגישה הכללית שלו מתאימה לכם, והשיעורים שלו זמינים באינטרנט.

אבל אם הולכים עם גישה אחת באופן טוטאלי וטועים  אז הטעות תתמיד ואת זה רואים רק לפי התוצאות.!

אז מה עושים?

דן רמז ויהודיה מא"י כתבה במפורש  

כדאי ללמוד על חינוך . לשמוע לקרוא לדבר לדון לחשוב ולהיות תמיד עסוקים בחינוך . 

ולא להיות עסוקים ב"הישרדות" עם הילדים.

ומתוך העיסוק המרומם בסוגיות החינוך ,

הרגש האימהי יתפתח לפי מה שצריך הבן שלך !  ולא לפי מדריך זה או אחר.

הקב"ה חיסן את הילדים שלנו מטעויות , אחרת אין שום הסבר לכך שיוצאים ילדים נורמליים (הרב יחיאל יעקובסון)

(ועדיף לטעות כל פעם בטעות אחרת מאשר להתמיד באותה  הטעות)

הרבי בתפילה וה' יהיה בעזרכם 

וזיכרו תמיד שהוא השותף השלישי אז תנו לו חלק פעיל בחינוך.....

לגבי לייף סנטר 

זכור לי שקראתי את מרבית הספרים שלהם במקביל לסדנא שלהם שאשתי עשתה 

לענ"ד אין בזה שום דבר פסול ואפשר לקרוא\ללמוד אותם ולהוסיף עוד נדבך בתקשורת בינאישית שבוודאי יתרום גם לחינוך הילדים.

הרבה טכניקות  לקחתי משם ואני נעזר בהם לעיתים מזומנות ע"פ שיקול דעת 

אבל כנ"ל אין זו תורה מסיני החוכמה היא לדעת באיזו שיטה להשתמש באיזו סיטואציה ובהמשך ... עם איזה ילד לנהוג כך ועם איזה אחרת וכו...

יש את מי שלא הולך בתלם, כמעט בכל משפחה.

אפילו במשפחה של יצחק אבינו.

חשוב לדעת לקרוא על כמה גישות - ובמקביל - גם לשמוע שיעורים מרבנים - כי זה מחזק בקטע הרוחני, של הכוחות והיעד,

אבל לענ"ד אי אפשר לוותר לא על הספרים ולא על שיחות הרבנים - כי כל אחד תורם לצד אחר.

הרב לא מביא תורה של איך להתנהג, הוא בד"כ נותן עצות בתחומים שונים, וכמו מספר הרבנים כך גם מספר עצותיהם והשונות בינהם, לכן אני בד"כ גם לא הולכת ע"פ עצות מעשיות של רבנים, אלא לוקחת משם את הרוח, הכוחות, התוספת הרוחנית והרעיונות הקטנים (אךך לא את דרך ההתמודדות)

(לצורך העניין, כבר הייתי בשיעור שהרב אמר שילד שמתחצף צריך לת לו פליק במקום, רב אחר דיבר על זה שאם הילד בוכה ורוצה שאמא תהיה איתו בשינה שניהם צריכים לצאת מהבית אומשהו כזה - לא שופטת אותם, אך זו לא דרכי, ובטח יש גם רבנים שחולקים עליהם)

ואני ממליצה גם על "הורים משוחררים, ילדים משוחררים" של אותן המחברות.

קראתי עוד הרבה ספרים, שמייצגים גישות שונות.

בכל ספר מצאתי דברים שהתאימו לי, ודברים שלא דיברו אלי. זה גם השתנה מתקופה לתקופה, מילד לילד.

אני חושבת שכשהלב פתוח, ואת נחשפת לרעיונות שונים, את יכולה להרגיש מה הכי נכון לאותו הזמן. זה גם מה שאני אוהבת בפורום

יש דברים שיתאימו ליותר ילדים (והורים), ותמיד יש מקרים יוצאים מהכלל, בהם יעזרו יותר כלים אחרים. אין תשובה אחת נכונה לכל השאלות

אני מאוד מכבדת את ילדיי ורואה אותם כבני אדם שיש להתייחס אליהם ולהקשיב להם.

יחד עם הכבוד וההקשבה להם יש הרבה כללים בבית שלנו והם ברורים וידועים, ואין עוברים עליהם.

הילדים נהדרים, קשובים ומאוד מאוד נעימים. ואני לא היחידה שאומרת את זה.

ההקשבה שמציעים ב"לייף סנטר" לא מזמינה חוסר כבוד אלא להפך. אצלי זה מרים את היכולת שלהם ללכת איתי, להקשיב לי ולהיות יחד ולא נגד.

המון פעמים הורים מתבלבלים ובשם הסמכות ההורית הם רומסים את הילדים שלהם ואת כבודם.

הילדים זקוקים לכבוד ולהקשבה. אם נקשיב ולהם וניתן מלהם מקום זה לא סותר ורק מועיל בעיני ליכולת שלנו לפעול יחד איתם.

לי מאוד התאימה הגישה, אבל כמו שנאמר כבר- כל אחד ילך עם מה שהוא מרגישה שטוב לו.

ולך, אהבה של אמא, לא בניתי את דרכי החינוכית ביום אחד. היא נבנתה לאט לאט, ע"י ניסוי וטעיה, וכמו שיהודיה מא"י המקסימה ()כתבה- קראתי כל מני ספרים וניסיתי כל מני גישות עד שהגעתי לגישה שאני חושבת שהיא נכונה.

ואני כמובן מתחדשת איתה כל הזמן. הילדים הרי גדלים ומשתכללים כל הזמן... אז גם אנחנו משתכללים בהתאם...

איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו

למה זה כ"כ מסובך 

הסמכות החדשה

מוטיבציה - שבע דרכים (לא סגורה על השם של הספר, אבל משהו עם מוטיבציה ו7)

אין ילדים רעים

אני חושבת שאני לפחות לא יכולתי להסתמך רק על האינטואיציה שלי - ויש דברים שדורשים בירור, כי כמו שההורים שלנו עשו אי אלו טעויות, למרות שהייתה להם אהבה והיה להם שכל - כך גם אנחנו בוודאי יכולים.

לדעתי חשוב לקרוא מכמה גישות, כדי לקבל בעיקר תמונה של המחירים, היתרונות והחסרונות של כל גישה (אדלר מול שיטת ההורות המקושרת - נראה לי שאלו בעיקר הקצוות) - ולמקם את עצמנו גם בתבונתנו מה לקחת ומה לא, וגם - אלו דברים יותר חשובים לי וטבעיים לי - הגבולות או ההקשבה, איפה לשים את הדגש וכו'.

לדעתי חייבים למזג בין 2 הגישות,

הגישה המקושרת היא בסיס להבנה ומאפשרת שיח נכון (הספרים שלה הם הראשון והשני- בטח יש עוד)

אבל זה לא נגמר שם, בטח עם ילדים קצת יותר מאתגרים שמתאימה להם גם תשומת לב שלילית - העיקר צומי מאמא...

לידים כאלה - אני רגשתי שאין מענה בגישה המקושרת ואדלר נתנו לי הרבה תשובות - ואפילו גרמו לי לפעול הפוך מהמקושרת במס' תחומים.

אבל אני ממש באמצע, לא רק אדלר, בכלל לא, אבל גם לא רק מקושרת.

צריכה עוד לברר.

(אין ילדים רעים משקף את אדלר,  הסמכות החדשה והמוטיבציה הם לא ספרים לישום וביצוע אלא להבנה של המציאות, להשקפה מהצד ולפתרון חינוכי של כמה סוגיות)

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....