אמנם הייתי בכיתה ד', אבל היינו שב"חים בגוש, אז אני זוכרת..

ובכיתה ה' (השנה שאחרי) המורה דיברה איתנו בכיתה כמה פעמים.

מה שעולה לי מיד לראש זה הפתיח המיוחד לחדשות שעשו אז. אני

חושב שלא הבנתי את כל התמונה אז, אבל ידעתי שקורה משהו רע

שנתחרט עליו.

בס"ד

אומנם הייתי רק בכיתה ה', אבל הייתי מעורב בהכל.

בימים של הגרוש הייתי עם אבא שלי שארגן (על דעת עצמו) כל מיני דברים. ובהפגנות, לא הייתה הפגנה אחת שלא השתטפתי בה. 

והגרוש זה מה שינה את כל תפיסת העולם שלי

  לא נשכח ולא נסלח!!!!!  

אבל לא מסוגלת לשכוח.הכל.

איך שהיומולדת שלי נהרסה וכולם בכו לי באמצע כי מגרשים בגוש,

איך אבא הסביר לכולם שדווקא עכשיו אנחנו צכים להמשיך לשמוח,

איך נשכתי את השפתיים בכוח לא להצטרף לקינה הכללית....

לא שוכחת בחיים.

ביקור במלון אצל דודים,

עמונה ואת הבכי של כיתה ח' ביום הזה,

שירה מטורפת,מהממת ומלאה בכאב שעלתה מכל הכיתות באותו יום,

את כל מה שאמרנו על "חייל,שוטר,סרב פקודה..."

לא שוכחת.לא מסוגלת לשכוח.

הייתי בכל הפגנה אפשרית, כולל מיני הפגנות שהיינו עושים פה למטה, ביישוב, בכביש..

ואומנם לא הייתי בגוש, אבל אני לא ישכח איך כל הייתי אצל דודים שלי,

וכל הלילה הטלוויזיה הייתה פתוחה, ועד הבוקר ראינו שידורים מהגוש, ובכינו 

זוכרים יפה אד , ולא לטובה

הייתי בכיתה ב'. ואחותי היתה בגוש. ועידכנה כל הזמן.

וכל המבוגרים יושבים ליד הטלוויזיה (לא עלינו) ומסתכלים. ולא שמים לב בכלל מה אנחנו עושים.

והכיי זוכרת את ההודעה ששלחה לנו חברה של אחותי, מגורשת. משו בסגנון "זהו. אין לנו יותר בית.."

פחדד.

ועמונה עוד יותר זוכרת.

הייתי שם, ילדה בכיתה ג'.

ראיתי סוסים דורסים את בנדוד שלי.

ראיתי שוטר מרביץ למישי שאני מכירה באלה.

ראיתי את כל השורות של הסוסים והשוטרים נכנסים ליישוב.

ראיתי סוס וחילים נכנסו לבנדוד שלי הביתה (ששם הייתי)

טראומות באמת לכל החים.

אההה.

זוכרת את כל ההפגנות,

את ה"יישוב" המהמם שעשינו בחול על הים של הגוש, את הבית של דודים שלי, את ההפגנות שאבא שלי אירגן, את המשטרה שבאה לאבא שלי לעשות חיפוש כשהיינו באמצע לעשות בריכה,

והכי זוכרת- את דודה שלי מגיעה אילנו יומיים אחרי הגירוש, ובוכה לאמא שלי...

בס"ד

זוכרת שהייתה סערה בארץ, שהיו הפגנות, שאנשים  מהיישוב שלי נעצרו בהפגנה..

אני זוכרת שכולם כעסו והייתה סערה גם בעניין הסירוב פקודה.

היה משבר אמון בגלל שרון, אני זוכרת שדיברו על זה בכיתה וראינו את זה בטלויזיה (התמונה שאושר העלה העבירה בי צמרמורת...).

כיום זה משפיע עלי מאוד ושינה גם לי הרבה דברים בתפיסת עולם...

אני כן זוכרת שאחרי זה כבר לא הבנתי למה אני מקשיבה לממשלה בהכל, אבל לא הכרתי שום דרך אחרת אז הייתי כזאת והטפתי נגד סירוב פקודה ובעד המדינה באש ובמים.

השתניתי לשמחתי, אבל בנסיבות עצובות...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....