בס"ד

רוב הזמן אני חושב תוך כדי, אבל לפעמים אני באמת עוצר את הדברים וחושב, אבל זה לא קורה הרבה

אני רק תוך כדי משהו, אחרת אני רק חושבת על זה שאני חושבת וכל מני שטויות כאלה..

אני אפעם לא מצליחה לעצור ולחשוב..

בס"ד

אלא אם כן זה דבר ממש חשוב או שאני לא מצליחה להתרכז..

עד כמה הוא מהותי וקריטי,

ותלוי גם בדברים שעושים- עד כמה הם דורשים ריכוז..

לפעמים ככה לפעמים ככה.

תלוי...

הזמן הטוב ביותר למחשבות זה בהליכה לבד (בעיקר בלילה) זה לא שאני יוזם כאלו הליכות אלא פשוט כשיש לי הליכה לאנשהו ואני הולך לבד אז אני כל הדרך חושב (כשאני עם חברים אז לא כי אנחנו מדברים...)

אגב לפי דעתי זה נובע משעמום כלומר חוסר מעש.........

יש דברים שתוך כדי..

ויש דברים שאני אומרת שאני 'אחשוב' ואח"כ אני חושבת, ברצינות, לפעמים אפילו כותבת ובודקת- חסרונות, יתרונות וכ'ו...

משתדלת לא להמשיך כרגיל..

חושב במקביל למה שאני עושה (כמו שאנשים פה ראו ושמעו) וכמעט לא עוצר וחושב..

זה לא גורם לי להיות בעננים כל היום ולא לשים לב למה שקורה סביבי...

אז אני יושבת בד"כ מול דפים וכותבת..

או שאני כותבת מיד [בד"כ בלילה של היום שבו קרה מה שגרם למחשבה..]

[תלויי במוזה..]

זה עוזר לפעמים. כי אז אחרי כך וכך זמן אני קוראת מה שכתבתי וזה עוזר למקד ת'חשיבה ולהביא ליעילות..

בס"ד

נגיד באולפנית, בהפסקות לפעמים אני מפנה לעצמי זמן לחשוב...

אבל לפעמים אני גם חושבת תוך כדי דברים.

אצלי זה לא תלוי במה הדבר, אלא פשוט תלוי באם יש לי כוח לשבת לבד ולחשוב או לא

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....