אבל אני כן תמיד מציעה לשוחח עם דמות מבוגרת.
מחנך, יועצת, איש חכם שאתה מכיר, וכן - יש מקרים שזה זועק לשמיים שצריך טיפול.
(וגם אז יש קשת רחבה מאוד של מטפלים)
אני כן אומרת שבפורום שוקעים לדכאון גדול יותר בלי לשים לב.
בגלל התחושה שאתה עושה משהו, שאתה מדבר עמוק ופותר דברים,
ובעצם אתה רק מסתבך באלף שיחות שגורמות לך לחפור עמוק, להתבחבש, להוציא את כל השדים השחורים, אבל לרוב לא פותרות באמת את הנקודה.
(כמעט בכל המקרים, הפתרון נמצא אצלך! לך יש את הכלים הכי טובים לעזור לעצמך! ובשביל זה צריך חבר או שניים קרובים שיעזרו. זה הכל)
בן אדם שעובר פעם ראשונה בחייו משבר נפשי - לא שם לב שהוא במשבר,
הוא חושב שזה עוד מצברוח, עוד נפילה,
אבל זה לא.
ובנתיים המצב מתדרדר.
[אני יכולה להמר שרוב מי שחווה משבר נפשי - לא הבחין שהוא עובר משהו קצת יותר חריג שדורש תשומת לב יותר מקצועית - עד שלא אמרו לו את זה]
כמובן, אל תשכחי שאת מדברת על פורום נוער, שבו רבים אם לא כולם מעולם לא חוו משבר כזה (ב"ה), ומי שכן - זאת פעם ראשונה (ואחרונה - תגידי אמן!).
גם כשאתה יודע שאתה במשבר נפשי, זה עולם כל כך מבולבל וכואב ועמוס,
שאתה עושה דברים - כי ככה, אין לך כח לכלום, ולא אכפת לך מכלום.
והכל נורא מבולבל, אתה חי בסרט - פשוטו כמשמעו. אין לך שיקול דעת אמיתי, כי קשה לך להבדיל בדקויות בין טוב לרע, בין חשוב למיותר, לפעמים מגיעים למצב שאתה גם לא קולט שאתה מסכן את עצמך (או שפשוט לא אכפת לך).
כמו שיש ריחוף של מאוהבות? אז יש ריחוף של דכאוניים. רק שלהם אין מרץ וחשק.
תשמעי, במצב כזה, אני אפילו לא דורשת מבן אדם להפעיל חוש ביקורת.
שישמור את הכוחות שלו למה שחשוב באמת.
ומכיון שאני לא יכולה לדעת אם הוא במשבר נפשי, כי אלף שיחות פה לא יגלו לי, כי אני לא מכירה אותו בחיים, ובכל מקרה אני (עוד) לא מקצועית,
אני קודם כל דואגת לו, ושולחת אותו למישהו מקצועי.
עדיף שיפגע ממני על ששלחתי אותו והוא לא צריך (מה, אני דביל שצריך פסיכולוג?!), מאשר שהמצב שלו יתדרדר.
רק בריאות, באמת 
.
)