עשו לנו פעולה של ניצול זמן...אם את רוצהאני אביא לך באישי

שתעלו את הפעולות כאן

20120704135941.pdf20120704135847.pdf20120704135925.pdf

ההצגה:

תתאימו את זה כי לא כתבתי במדויק, אלא רק את הרעיון. חילקתי לפי סצינות פחות או יותר.

יש שתי דמויות – האדם והרופא, כאשר הרופא הוא זה שכל הזמן מחליף תפקידים לפי הצורך.



סצינה ראשונה:

רואים את האדם חולה, והרופא מודיע לו שהוא חולה מאוד ונותר לו רק עוד חודש לחיות. האדם המום, ונחוש בדעתו לנצל את הזמן לכל הדברים לא הספיק לעשות.



סצינה שניה: 

האבא לוקח את הילד הקטן שלו לגן משחקים/לקנות גלידה או מה שתרצו... רואים אותו נהנה, מאושר ומחייך.



סצינה שלישית:

האדם לוקח את אשתו למסעדה ומספר לה כמה הוא אוהב אותה.



סצינה רביעית:

האדם הולך לעבודה ומשקיע את כל מרצו, או שהוא הולך לעשות את הדבר הכי אהוב עליו, או עושה משהו נועז שאף פעם לא עשה.



אחרי שאתן מציגות כמה דברים שאדם עשה בחודש האחרון לחייו, תגידו – כעבור חודש, ואז תראו את האיש מבולבל, איך זה שהוא עדיין בחיים? הוא רץ מהר מהר לבית החולים, שם בדרך מסויימת הוא נתקל ברופא (תעשו את זה מצחיק...) ושם הרופא מסתכל עליו, לא מזהה אותו, וכשהוא מצליח להבין על מה האיש מדבר הוא אומר לו שהוא התבלבל והוא התכוון מי שימות זה האיש ששכב לידו בבית חולים. 



מה שכתבתי לכן זה העקרון – תרחיבו תוסיפו או תשנו כיד הדמיון הטובה!!!

המסר הוא כמובן לחיות כאילו זה היום האחרון שלנו על פני האדמה, לא להשאיר שומדבר למחר. לנצל את הזמן בחוכמה ובכיף!!!

קטע הקראה בנוסף:
דמיינו לעצמכם בנק המזכה את חשבונכם בסכום של 86,400 ₪ מדי בוקר.

אין אפשרות לצבור כסף בחשבון. 

יתרת הסכום שלא ניצלתם במשך היום מתאפסת כל לילה בחצות!

מה תעשו? תוציאו כל אגורה, כמובן!

לכל אחד מאיתנו יש חשבון בנק כזה. קוראים לו "זמן".

כל בוקר אנו מקבלים 86,400 שניות. כל לילה הן מתאפסות, כאשר כל הזמן שלא ניצלנו אובד.

אין אפשרות לצבור זמן. אין אפשרות להשתמש ביותר.

כל יום עומד לרשותנו אותו הסכום. אם לא השכלנו להשתמש ביתרה היומית, אין אפשרות לחזור אחורה. 

אין גם אפשרות להשתמש בזמן על חשבון "מחר". אנחנו חייבים לנצל את ההווה על מנת להפיק את המרב בבריאות, אושר והצלחה. השעון מתקתק – עשו זאת היום!!!



כדי להבין ערכה של שנה אחת, תשאלו תלמיד שנשאר כיתה.

כדי להבין ערכה של חודש אחד, תשאלו אם שילדה פג טרם זמנו.

כדי להבין ערכה של תשאלו עורך של שבועון.

כדי להבין ערכה של שעה אחת, תשאלו זוג אוהבים המחכים להיפגש.

כדי להבין ערכה של דקה אחת, תשאלו אדם שפספס את הרכבת.

כדי להבין ערכה של שניה אחת, תשאלו אדם שהתחמק מתאונה.

כדי להבין ערכה של אלפית השניה, תשאלו את הזוכה השני באולימפיאדה.



זכרו -הזמן אינו מחכה לאף אחד.

האתמול הוא היסטוריה.

המחר הוא מסתורי.

היום הוא מתנה, לכן הוא נקרא ההווה.

בעזהי"ת

ולהספיק כמה שיותר בזמן מוגבל [2 דק' למשל]

לעשות משימות בנות דקה בלבד

כגון לצייר ציור תוך דקה, לכתוב מכתב תוך דקה, לענות לשאלה וכו' ולעשות את זה באופן מלחיץ ומרתוני (בגבולות הסבבה כמובן) כדי שהמסר יעבור

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...