זה ברוור , השאלה היא מה אני יכולה לעשות עמזה ?

איך אני יכולה אולי לעזור לה ?

אל תהיי בטוחה שהיא באמת לא מאמינה לך...

אני אנסה לחשוב על משהו שאפשר לעשות, לא עולה לי עכשיו..

אבל זאת לא בעיה שלך! את בסדר!

סליחה..

בהצלחה נשמה!

בעזהי"ת

שהבת הקטנה שלו בת חמש, כל פעם שהוא היה אומר לה 'איזה חמודה את', 'איזה ילדה טובה', 'אני אוהב אותך'

הייתה אומרת 'לא, לא נכון, אני לא חמודה, אני לא ילדה טובה, אתה לא אוהב אותי'.

ויום אחד היא אמרה לו, 'אבא, אתה יודע, כל פעם שאני אומרת לך לא- שאני לא חמודה, ולא ילדה טובה, ושאתה לא אוהב אותי- זה לא כי אני לא רוצה שתגיד את זה, אלא כי אני רוצה שתגיד את זה עוד הפעם..'

אז זה תמימות של ילדים בני חמש, שמסוגלים לומר את זה ככה בישירות.

אבל גם הגדולים יותר, הרבה פעמים כ"כ כ"כ צריכים שיגידו את זה..

זה מאוד מאוד קשה לבנאדם, ובעיקר לבנאדם שלא אוהב את עצמו, להאמין שאחרים אוהבים אותו. כי אם הוא- שמכיר את עצמו הכי הכי הכי מקרוב, לא מצא סיבה לאהוב את עצמו- למה שמישהו אחר ימצא? ואם מישהו אחר מצא, כנראה שהוא טועה..

אז חשוב לומר את זה, ולומר, ולומר ולומר ולומר. 

נכון שזה מעצבן לפעמים לומר דברים שמרגיש כאילו זה דורש להגיד.

נגיד, כשהיא אומרת שהיא אוהבת אותך יותר ממה שאת אוהבת אותה- זה כאילו היא מתחננת שתגידי לה 'לא נכון'. וזה מעצבן להגיד 'לא נכון' דווקא. אז לא צריך להגיד.

אבל תמצאי הזדמנויות לומר, על כל דבר קטן, 'וואי תודה! מה הייתי עושה בלעדייך? איך אני אוהבת אותך!' וכו'.

זה כ"כ יעשה לה טוב, בכל מקרה. [ולכל בנאדם, בעצם.]
 

אחרי מספיק זמן שתגידי לה את זה כל הזמן, גם אם היא תמשיך להגיד שהיא לא מאמינה, בפנים בפנים היא תרגיש..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....