והיא שאני ילדה יותר מידי סגורה וביישנית. בטח אתם חושבים לעצמכם, איזה בעיה יש לה כבר? אבל זאת כן בעיה!בכיתה אני עוד מסתדרת עם זה כי יש לי חברות שמבינות אותי, חוץ מבשיעור דרמה, את שיעור דרמה כולם אוהבות אבל לי אישית קשה איתו, כי לא מכריחים אותך לעשות או להציג, הכל בבחירה שלך, אם את לא עושה זאת בעיה שלך והמורה אולי משתדלת לצרף אותך, אבל אם לך קשה זה לא יעזור. יש בנות ממש חמודות שאם אני מציגה רק קטע קטן בהצגה, הם אחרי זה ישר אומרות לי שהיצגתי ממש יפה וכו', ואמירות כאלו ממש מחזקות אותי ומעודדות אותי לגשת לפעם הבאה. לפעמים אני דווקא כן רוצה לגשת ולהשתתף, אבל אתם מכירים את ההרגשה שהאצבע נדבקת לך לכסא, ואתה לא מצליח להרים אותה? זה בדיוק מה שקורה לי, מן כוח פנימי כזה שלא נותן לי. הכי קשה לי זה בשבט, כי אני בשבט עם רוב הבנות מבית ספר אחר (כי אני לא לומדת במקום שבו אני גרה) והם לא מכירות אותי ואת זה שקשה לי. הם רואות, אבל כמה הם יכולות לעזור?,תמיד כשצריך מתנדבות אני לא מצליחה, יותר נכון לא יכולה להרים את האצבע, כי אני מפחדת שזה משהו שקשור להצגה - ואני כבר פיתחתי פחד כלפי זה.פעם אחת לא באתי לסניף ובאותה פעם היה ערב דרמה - ואני אמרתי לה' אחרי זה תודה רבה רבה רבה על זה שלא הגעתי! המדריכות שלי דווקא ממש מנסות לעזור ולשתף אותי, אבל אני לא נותנת להם. אני לא יכולה לסביר למה - מן כל פנימי כזה אומר לי אל תרשי להם. ואני רוצה להרשות להם - אבל אני לא מצליחה. אני מפחדת שעוד מעט הם יתיאשו...
אני צריכה עצות אנשושים...
