בהמשך- לא חושבת שזה יעיל, ונכון

כי השניים צריכים ללמוד לשוחח אחד עם השני,

לומר את שעל ליבכם

לטוב ולמוטב..

אלא אם כן אתה לא עומד מול בנאדם אלא מול אובייקט.

(אגב, אצל החרדים אחרי הפגישה הראשונה המשודכים אומרים לשדכן אם הם רוצים להמשיך...)

אני לא מבין, אם לא נראה לך למה שלא תגיד לה בעצמך? זה נראה לי בסיסי לגמרי... 

נניח וזו רק פגישה ראשונה

אין בינהם עדיין בסיס לקשר

לא נבנה משהו מיוחד

הם עשו הכרות מאד שטחית.

אז מהו הגורם, לראיתך, שמחייב שהוא יאמר דווקא, מה הוא חושב על המשך הקשר?

אנחנו בנ"א. ויוצאים עם בנ"א. גם כשלא שייך, תאזרו קצת רגישות ותתנו את היחס הזה!

אלא אם כן אתם מעדיפים להשאיר את הרגישות בבית כשאתם יוצאים לדייטים ...

וכבר קרה שכעסנו נורא על השדכן ששידך.. 

אבל חשוב לזכור שלמרות (שאולי) מעשיו אינם רצויים, כוונתו רצויה!

ובמקרה הזה, הכוונה היא זו שקובעת... השדכן רק ניסה לעזור לך.. לא צריך "להתפוצץ" עליו..

ובכ"ז- לא נראה לי שהבנת אותי..

כשלא נוצר בינהם כלום, והמשותף היחידי שנוצר בינהם- בינתיים, הוא העובדה שנפגשו,

לפגישה אחת בלבד,

למה ישנו חיוב שהוא ישוחח איתה, או היא איתו והם ידברו על הכל בלי מתווכחים?

אני לא מבינה את הרעיון.

ולגבי השדכן: התכוונתי לומר שכשהשדכן מוסר את הרשמים מהפגישה לאחד מן הצדדים

ולא אחד מהצדדים בכוחות עצמו

זה לא נראה לי מעשה חסר רגישות.

(שוב- כשזה אחרי פגישה אחת)

אני יכולה להגיד- שזה באמת קצת חסר רגישות

אבל תלוי איך עושים את זה.

אחד שניפגשתי איתו שכנראה רצה להיות חרדי (לא ברור לי איך אם הוא בירר עלי דרכי...)

אמר לי שהוא יתן תשובה דרך השדכנית (שלא היתה קיימת... כי היו כמה) והוא מרח את זה

לכמה ימים... בסוף מסרתי לו דרך אנשים שירד מזה... (כי הוא לא הסכים להתקשר)

סתם גועל..

לי אישית אין כח למשחקים כאלה- לא רוצה- תגיד. כן רוצה- תגיד.

זה אמנם לא הכי נעים, לשני הצדדים, אבל זה מהיר ומיידי.

וברור שאם זה נעשה איך שתיארת,

זה לא מתאים..

אבל מה שתיארת זה מקרה שלא מחייב

קודם כל עיוני בלי לחץ, אתה נשמע די לחוץ.אח"כ תקשיב מי אמר שאנחנו יוצאים עם מכונות. ומה הקשר לרגישות, בדיוק בגלל הרגישות לפי דעתי אפשר לחסוך את העוגמת נפש הזאת, כי לאדם הנשלל( שקיבל תשובה שלילית) בשבילו זה לא נעים לשמוע בפנים את הלא ,לכן מצד הרגישות לפי דעתי עדיף דרך צד שלישי. דרך צלחה!

הרבה פעמים אנשים מעדיפים שיהיו כנים ופתוחים איתם, גם כשזה לא נעים-

מאשר שיעבירו את המסר דרך גורם שלישי.

בגרות ואחריות. זה השם.

אנחנו צריכים להבין שאם מישהו החליט להפסיק איתנו את הקשר, כנראה שגם לנו זה לא טוב.

זה לא רק שאנחנו לא מתאימים לו, גם הוא לא מתאים לנו.

יחד עם זאת, אין ספק שזה כואב וקצת מוריד את הבטחון העצמי.

וזה כך גם כשאתם לא הייתם בטוחים בקשר ו/או רציתם להפסיק.

עצם זה שמישהו פוסל אתכם- זה צובט.

כן, יש בזה משהו קצת פוגע..

ועובר.. בע"ה.

ומוסיפה שזה שהצד השני פוסל זה מאכזב גם אם זה נאמר דרך מישהו אחר.

אני לא חושבת שזה מקל על האכזבה והכאב...

והדרך להתמודד עם לא נעים היא-

להתמודד ולהיות גבר.

לא לברוח.

החלטת החלטה? תעמוד בה גם מול אחרים.

וזה ברור שזה קשה לצד השולל.

אם לא, אז הוא סתם חסר רגש.

בקשר צריכים להיות שניים, בלי מתווכים.

אז נכון שכדי להפגש, לברר ולשמוע צריך גורמים חיצוניים,

אבל כשמתחיל קשר, הם צריכים להיות בינם לבין עצמם פתוחים כבר יחסית מההחלה,

לדבר ללא מגשרים,

ואם יש צורך, להתייעץ עם מישהו מבחוץ

אבל שמישהו אחר יהיה המתווך תוך כדי קשר?!

אז מדוע ההתעקשות שהם ישוחחו בינהם על הכל?

החלטתם להתחיל קשר, קחו אחריות על מה שיכול לקרות.

לא מתאים? תהיו גבר, ותודיעו כמו אנשים לאנשים.

מתאים? תגידו בלי למרוח. ישר בתום הפגישה (ניתן ללמוד מ***.. ).

זו דעתי.

תביא טענה!

אנחנו בנויים אחרת מהחרדים ולכן כל החיים שלנו מתנהלים אחרת - החל מדייטים, ממשיך בחינוך ילדים ועובר זוגיות בכלל.

או חשיבה בכלל, המוח עובד אחרת.

הדייטים שלנו הם אחרת - ולכן גם החיתוכים נעשים אחרת.

אני אומר הפוך. למה שיש דבר טוב אצל החרדים צריך ישר לשלול?

ולנו הם ממש לא מתאימים.

אצל החרדים גם ההורים מבררים על הצד השני המון המון- ולפעמים אפילו בלי ידיעת המשודך.

זה מתאים למישהו דתי לאומי? לעניות דעתי- ממש לא. יש אצלנו פער בין הדורות, החיים מתנהלים אחרת לגמרי.

לכל אחד כיוון משלו ורצונות שלפעמים שונים מאד מההורים.

אז זה רלוונטי לגביהם- כי הם חברה יותר סגורה.

זה מעולה וטוב- אבל להם! ולא לנו...

לקחת על עצמך קשר, תיקח על עצמך גם לסיים אותו אם לא מתאים.

זו קצת בריחה מאחריות, לדעתי.

תלמד להיות רגיש ואז תוכל לסיים קשר בצורה יפה וכמה שפחות כואבת.

(נכתב בלשון זכר ומכוון לשני המינים. )

בהנחה שהדברים ישתרשרו, וכך יהיה מקובל.

האם בכל-זאת זה ייראה בעיניך כחוסר אחריות?

אולי אנחנו מכנים את זה חוסר אחריות כי הורגלנו ששדכן לא מתערב

אבל אם היינו מורגלים אחרת- האם זו עדיין חוסר אחריות?

אם התשובה היא לא, אז לדעתי חוסר אחריות אינו טיעון מתאים לכאן..

מכיוון שהוא תלוי נורמה, במקרה הזה.

אני חושבת שע"פ הנורמות שלנו, הציבור הדת"ל, זה יחשב כחוסר אחריות..

לא שפטתי ציבורים אחרים. אצלם לא הייתי אומרת שזה חוסר אחריות, בדיוק בגלל מה שאמרת, שזה עניין של מה מקובל..

ועדיין לא הבנתי.

מה הקשר בין זה שהזוג לא הכיר את בני המין השני עד לפגישה,

לבין זה שהם לא אמורים לסגור את העסק ביניהם?

ונראה לי שדווקא בגלל שיש פה מטרה מסויימת,

אין טעם להפגע או להרגיש שלא בנח לסגור את הקשר לאחר פגישה או שתיים.

אני באמת מעוניינת לשמוע ולהבין עמדות שונות. בכבוד! *מכבד*

להגיד לבחורה שבפגישות הראשונות דרך השדכן ולשאול אם היא מסכימה.?

כי כמו שמישהי כתבה בשרשור על דייטים ראשונים- זה לקח כמה ימים כי השדכנית בדיוק

הייתה עסוקה ושכחה מזה. וכנ"ל קרה גם אצלי...

אם התפקיד הזה יפול על השדכן- זה בדיוק יוביל לסחבת של כמה ימים ויותר.. לא חבל על כל המתח?

עדיף לסגור עניין וזהו. אפילו לשלוח הודעה עדיף (למרות שאני ממש לא בעד... אבל אם זה 2 האופציות עדיך הודעה)

ואין שום בעיה לשאול..

לכל היותר היא תביע דעה אחרת - יהיה נושא מענין לשיחה.. 

אז למה הסיטואציה מאד לא נעימה בצורה שאתה מתאר..

כן , זה לא נעים באותה מידה גם כשהשדכן אומר.

חוץ מזה- בדיוק זה מה שיעל אומרת, נראה לי, אם זה רק בגל הלא נעים הזה- אתה צריך לקחת על אחריות על מעשיך-ולאמר זאת.

אם היית אומר תירוץ אחר אולי הייתי משתכנעת בקלות יותר....

זה פשוט להתחמק

בס"ד ובהשתדלותי

לכאורה, זה נשמע טוב לצד שרוצה לחתוך - שהשדכן יעשה זאת.... אבל אני באופן אישי לא הייתי עושה זאת, משום שזה לא רק פדיחה בשבילי - אלא גם פדיחה לשדכן. אילו הייתי משדכת מישהי למישהו, הייתי מרגישה נורא להגיד לה שהבחור דיבר איתי והוא לא רוצה אותה. כלומר, זה נראה לי לא נעים ולא יפה "להפיל תיק" כזה על השדכן.

בניית קשר נעשית מההתחלה.

ואני לא רואה מקום לבושה בלחתוך, לא אז לא, כן אז כן.

ברגע שהמהלך נעשה ע"י השדכנית היד קלה על ההדק ויותר חותכים מוקדם ולא נותנים הזדמנות לקשר להתפתח קצת. הכי קל לומר לא לשדכנית. השאלה אם אנחנו מחפשים קל או מחפשים נכון.

תמיד אמרתי לבת דודה שלי חרדית כשהיא התלבטה מה לעשות- "אם את מסוגלת לומר לו שאת לא מעוניינת להמשיך את הקשר אז תגידי גם ככה לשדכנית. אם את לא מסוגלת זה לא סתם ותצאי לעוד דייט ותראי מה יהיה".

אני לא אוהבת שיש דלת צדדית לאמת, היא צריכה להיות הדלת הראשית.

לדעתי, מי שחושב על זה, הגישה היסודית שלו מוטעת.

הקשר לא מתחיל לאחר ששניכם ראיתם שהשני מתאים 

אלא הרבה לפני, עוד בשלב ההצעה.

לדעתך, אתה יכול לתת את המשוב דרך השדכן משום שאתה לא רואה בה חלק מהקשר.

אומנם זה הרבה יותר נוח ונעים לך (ואולי לה)

אבל זה מפספס את העניין של הקשר והבניה יחדיו משום שלא הרגשת שהקשר הזה קשר אותך למישהי

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך