לא כ"כ קיצוני כמוך, אבל גם לי יש את זה. 

את צריכה לדאוג לגרום לעצמך לסיים את זה, וממילא תלמדי את זה ברציפות גם אם לא תרצי בכך.

אחת השיטות הכי יעילות לדעתי, היא כניסה לקבוצה קבועה שלומדת את אותו דבר. אם את לומדת ביחד עם עוד אנשים דבר מסויים (כגון: פרק יומי בתנ"ך) את מרגישה הרבה יותר נינוחה ונתמכת.

גם אם אין לך אפשרות ללמוד בקבוצה כזו (אני לא חושב שמתקיימות חבורות כאלה בתנ"ך...), תצטרפי לקבוצה רחבה יותר, כמו התנ"ך היומי (עכשיו אנחנו בתהלים), ובכך אם באמת תרצי לסיים - על כרחך את תשבי ותלמדי כל יום.

אז קודם כל - תצטרפי לקבוצה קבועה.

עצה אחרת, הרבה פחות יעילה, לקבוע לך זמן קבוע שבו את לומדת, לא משנה מה. העצה הזו פחות יעילה כי הנטייה הטבעית של האדם היא לומר לעצמו: "למדתי מספיק, נמשיך עוד שעתיים", רק שלאחר שעתיים הוא לא באמת ממשיך ללמוד...

בהצלחה.

פשוט ראיתי שכל פעם אני קובעת לעצמי שעה זה איכשהו מתפספס והגעתי למסכנה שבדוגרי אני אישית לומדת תנ"ך כדי באמת להכיר את ספר ספרים ולא בשביל 'לסיים את התנ"ך' אז פשוט החלטתי שאני לא מתייחסת לכך כ"לימוד תנ"ך" אלא כמו לספר, לקרוא בהפסקות ובכל דקה פנוייה שיש לך.. יש לך חמש דקות פנוייות תקראי תנ"ך.. ובאמת זה אצלי זה ממש עבד ב"ה... [למרות שבדוגרי אני לא בטוחה אם מבחינה הלכתית זה בסדר כי נראלי צריך לכבד את התנ"ך ולא לקרא אותו כמו סתם ספר קריאה אבל אני לא יודעת..]

זה לא סותר. אדרבא, בבחינת "והגית בו יומם ולילה" (יהושע פרק א, פסוק ח כמדומני...).

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....