"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" - "יזכה ויראה" לא נאמר, אלא "זוכה ורואה" - בלשון הווה!
איך?
תכלית האבלות היא להזדכך ("זוכה") ולזכות ולראות כבר מידית בשמחה הפנימית הגנוזה ולהביא לגילויה בחזרת השכינה לציון. מתוך הימים האלו הגונזים בתוכם את הטובה, כמו גרעין שנרקב ומבשר שמחה לעת צמיחה.
התכנסות איננה דווקא דיכאון. יש התכנסות של התעצמות. של גילוי שמחה פנימית שאיננה תלויה בגורמים חיצוניים. מבפנים החוצה.
ל"ממעטים בשמחה" יש 2 היבטים:
ממעטים בשמחה חיצונית ותלוית חוץ, וממעטים את האבלות ע"י גילוי שמחה פנימית שורשית ואהבת חינם שאינם תלויים בדבר.
יש מימד חיובי בשקט. מימד של שלווה שאינה תלוית חוץ.
אפשר לנצל את האנרגיה הזו להתבודדות\מדיטציה - זה טוב!
אני מאמין שרבנים מתירים גם מנגינות הרפיה.
משם מגיעים לגילוי שכינה וכך יהיה גם בבית המקדש. הא-לוהות מתגלה בדממה!







