אנחנו נוער דתי ורובנו הגדול משתדל שככל שהוויכוח יהיה גדול

לשמור על הכבוד של ההורים ולא להתחצף ולצעוק וכד' יותר מדי

ואני חושב שאצל הרוב הוויכוחים הם בד"כ לא על עקרונות אלא

יותר על דברים ספציפיים יותר כמו אם ליסוע בטרמפים אם לצאת לטיול

אם ללכת לפעילות מעורבת וכד'.

והוויכוחים האידאולוגיים הם בד"כ בתאוריה ולא כשיש משהו חם וספציפי

ככה שהם פחות עולים לטונים גבוהים.

ואצל החילוניים וויכוחים כמעט תמיד עולים לטונים גבוהים כי פחות קיים

הכבוד והערכה להורים וגם קיימת פחות היכולת של דחיית סיפוקים

(לכל הבניצביקים רואים שהרב טרופ הצליח קצת בשיעורים שלו)

ולכן יש הרבה יותר מוקדי סיכסוך בין הורים לילדים כי הילד רוצה למלא

את כל התאוות שלו כאן מיד ועכשו וההורה חושב גם על העתיד...

סוף חפירה...
 

אצל הדתיים יש דגש יותר גדול על היחס להורים, וממילא על היחס של ההורים לילדים...

באופן כללי אפשר לומר שאנחנו רבים על יותר דברים. לאו דווקא עם ההורים, אלא

גם עם חברים, מורים וכל מי שבא איתנו במגע.

וזה, כמובן, לא נכון. אנחנו לא רבים יותר מאנשים אחרים.

זה נותן לנו עוד נושאים שאפשר להתווכח עליהם עם ההורים, אבל כמו שאמרו, בד"כ זה יהיה בצורה עדינה יותר, כי יש לנו כבוד להורים..

ובכללי, בכל (וזה קצת הכללה..) שלנוער הדתי יש גם יותר ערכים ואידיאולוגיה מהנוער החילוני (זה כללה!) אז בכלל זה יותר גורם לוויכוחים, לא רק עם ההורים..

זאת דעתי..

הרבה יותר גרועים

מעבר לויכוחים על דת יש הרבה חיים מעבר שגוררים ויכוחים, לא הכל בחיים זה דת!!\

יש להם ויכוחים גרועים פי כמה זה כ"כ לא נכון...

מהיכרות עם נוער חילוני...

פשוט זה לא על נושאי דת..

זה אם לטוס לתיילאנד בקיץ או סמים, אלכוהול וכו'..

או 200000 דברים..

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....