כמה שזה רע... המלחמה הייתה חופש סטלני אששש!

ואני זוכרת איך נבהלנו שהודיעו לנו שהבית נפגע ובסוף זה היה ממש בקטנה

והיה כייפים ממש!!!!

אבל זה היה הזוי... חודש+ הזוי בטירוףף חרשנו את כל הארץ...

זה התחיל בכלל בט"ז תמוז! (יום רביעי) ב5 בצהריים אזעקה ראשונה, אח שלי מסכן רק הגיע מהלימודים והרב"ש עבר ביישוב ללכת למקלטים, אז הלכנו והמקלט היה זווועעעעעהההההההההה אז הלכנו למקלט ששמש כסניף דאז

אח"כ ירדנו לעיר במרחק חצי שעה נסיעה כי מה עד הערב זה יגמר לא?

הגענו ב10 בלילה, ובדיוק הודיעו להכנס לישון במקלטים, רצנו לסניף ישנו שמה כל הבנות שירות (מלא כי זה של כל האיזור) ועוד מלאא משפחות....

ב5 בבוקר נפלה קטיושה על החשמל ואז לא היה אור וכולם התעוררו מהבום חוץ ממני ומאחי....

ואז אבא שלי בא ופתח תחלון של המקלט מלמעלה

וכל שניה יצאנו לראות תקטיושות נופלות ואחרי הבום נכנסנו למקלט

עד שבשלב של הפוגה משו כמו ב9 רצנו לבית התקשרנו לדודה שלי והודענו שאנחנו באים (הילדים) ואז נסענו וכולם שברו תצום חוץ מאחותי אחת

והיה צחוקים רצח כל המלחמה...

אבל גם עצווובב ומלחייץ....
 

אני גרה במרכז וגם הייתי בת 7 אבל אני זוכרת מלא אנשים שבאו אלינו וההורים שלי הלכו לחזק קרובים ומשפחה...

אנחנו כאילו צפוניים אז ירדנו למקלט פעם אחת בשביל הקטע (אפילו הצטלמנו שם)

אבל שאר הזמן התנהגנו כרגיל רק שהיו חיילים ששמרו עלינו (ממה?) ודי נהננו לדבר איתם...

כניעה מכוערת....

בדיוק בסוף המלחמה עברנו לטבריה

בערך שלושה ימים לפני תחילת הלימודים...

לצערי זה כ"כ נכון!!!

ונפלה לידינו קטיושה...

כל המדינה במשו שדומה לחוסר אונים,

אין מטות מוגדרות...

כל כך שונה מעופרת יצוקה למשל..

באני גדולים ויצאנו קטנים קצת, כאילו לא חשבו על מהלכים,

לא חשבו לטווח ארוך מידי..

ככה זה נראה, והרגיש..

חיילים נחטפים, בחוסר אחריות נכנס אחריהם טנק ועף באוויר....

זה קשה, זה יותר קשה מהפסד רגיל,

לא, אני לא חושב שהפסדנו שם,

למרות שבמלחמות כולם מפסידים,

וכשאין מטרה , כשהכל מבולגן..

זה הרבה יותר קשה,

טירוף..

אזעקות מטורפות ועצבים!

אבל מסתבר שהן לא היו ריאליות ושלא היה נכון להגדיר אותן כמטרות.

היה כיף אנשים מדהימים...

ביישוב בשומרון אנחנו היינו במקום אחר

שנלחם בלבנון (צנחנים)

שהתנחלו בכל חדר פנוי באיזור. בבתי ספר, אצל שכנים שטסו לחו"ל...

(במאהלים של גאידמק)

ובדיוק בערב שאמא שלי ברכה על זה שאבא שלי כמעט היחיד שלא מתגייס קיבלנו טלפון שהוא מגויס...(ואני עניתי לטלפון הזה)

בס"ד

לא היה לנו מקלט אז כל פעם שהיה אזעקה הלכנו למדרגות

מליון הטבות בחניות.

ואהבה עצומה וענקית של עמ"י.

באמת.

ויונה,-איזה-צוןם-היה??-י"ז-בתמוססזז?--באמצעהמלחמה??

המלחמה התחילה ביום רביעי ט"ז תמוז. כך שיום למחרת היה צום.

רועי קליין הי"ד

וכל החיילים והאזרחים הקדושים שנהגו במלחמה הזו.

תן חיוך הכל לטובה

נו סבלנו כל העיר היתה מחוררת מ800 קטיושות (קטיושות זה 4 גרדים תנסו לדמיי)

אח"כ היה כייף!שבוע בית מלון בי-ם!וכל הטיולים חינם!התנכי...מיני ישראל...

בקיצור אחלה בחלה של חופש!(רק חבל שמה שקרה קרה ..)ועוד משו שאני נזכרת אח של חברה שלי נבצע!

זה היה אחד המלחיצים!!!היינו אז בנות 12 ואימא שלה העיפה אותה אלינו וטסה לבי"ח בלי שהיא ידעה שאח שלה פצוע!ואני ידעתי..כמה קשה זה היה להסתיר ממנה..עד שהיא גילתה ופתחה לי פה כנרת מהדמעות!זה היה עצוב

הכי חשוב שהכל עבר!! לא עוד מלמחמות!

ארחנו משפחה וזה היה חוויה לא נשכחת!

זה מזכיר הרבה ניסים וצרחות......חוץ מזה היה כיף "לילדים הקטנים" קיבלנו פוווול דברים מתנות שוברים...וכו'...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....