אבל בטח כבר קראת

אפשר תמיד לקחת מהספריה ערימה של הרלן קובן\דייויד בלדאצ'י.

אבל את קובן, מניסיון לצערי, אני מבטיח לך שלא כדאי לך לקחת ספר שלו. למרות שהוא כותב מעולה - וזאת אולי אחת הבעיות החמורות כי קשה להניח ספר שלו אחרי שהתחלת - בעיות הצניעות בספריו מרקיעות שחקים והורסות הכל! פשוט סכנת נפשות לקרוא את הספרים שלו! חבל שצריך להכללי את כל הספרים אבל כשהרוב זבל זורקים הכל ולא בוררים...

(גאווה ודעה קדומה, השפעה....) 

"הטית לב"

והם דיי כבדים.

לפחות בתרגום החדש. הוא מאוד קולח (למעט בכל הקטעים המשמימים של מיסטר קולינס...) 

את 'השפעה' קראתי בתרגום המחודש והוא היה פחות קולח... 

הכרחתי את עצמי לקרוא את כל המונולוגים של כולם. זה ספר חמוד והכל, אבל הם מדברים הרבה יותר מדי...

מי יודע לנגן על תופים??????

כששלושתם בעצם עדיין הנאום שלו!
זה מזעזע XD

סוחף בסגנון ג'יין אייר ואפילו יותר מזה

ו"בת העשן והעצם"- לא כל כך צנוע אם זה משנה לך, אבל ממש ממש סוחף.

כל ט' באב אני מקפיד לקרוא את ירושלים אתגר של ישראל ואריה אלדד. גם מרתק וגם מתאים.

אז את שירת מרים ספר מרגש וממש מחזק!! מספר על מרים פרץ הגיבורה שאיבדה שני בנים בצה"ל

אפשרות שניה זה בלבב פנימה גם ספר על אמונה צבא וכל מה שמסביב.. אבא של אהרון קרוב שמספר על הפציעה, ההתמודדיות וכו'..

עוד ספר.. קיץ כתום על כמה נערות מהגוש שהסתבכו.. וקראתם דרור- אחד הספרים על דרור וינברג ז"ל.. קיצר ספרים יפים- אם יש לך ראש לזה!!

בהצלחה!!

וגם "איסתרק" ו-"מהללאל" ספרים ממש יפים וסוחפים.

בעיה בתשעה באב לקרוא דברים שיסיחו את הדעת מצער החורבן.

יש לקרוא ספרים שעוסקים באבל כמו ספרי שואה...

ובבניין ירושלים ננוחם.

אבל יש לי המלצה לכמה ספרי שואה טובים, אם אתם רוצים -

הסיפור של דוגו / זהבה קור

פעמיים שואה / פנינה קאופמן בלום

המפקדת הקטנה / גלילה רון פדר.

בנוסף, אפשר לקרוא בספר התודעה על החורבן.. אני עושה את זה כל שנה (:

בציפייה לגאולה!

-מתנדבת במכון שואה-

בס"ד

ספרי שואה - הקבוע שלי זה "הרוח שגברה על הדרקון" (פרל בניש) ספר מדהים ועצוב מאוד. אי אפשר שלא לבכות תוך כדי..

יש לנו גם את "אחד מעיר" (לא זוכרת מי הכותב)

ספרים תורניים:

ספר איוב - כדאי לחפש פירוש שמתחברים אליו. אולי דעת מקרא וכדאי לבדוק גם את מלבי"ם.

פניני הלכה - הלכות בין המצרים ותשעה באב (בכוונה עוד לא קראתי הלכות תשעה באב כדי שיישאר לצום עצמו)

ספר התודעה של חודש אב (לא לקרוא על ט"ו באב.. )

קינות (יש קינות ממש ממש יפות!! לאוהבי ספרות.. ). אפשר גם לחבר קינה ויש גם קינות "מתחדשות" מהשנים האחרונות על גוש קטיף.

אפשר אולי גם את פרקי החורבן של ירמיהו עם מפרשים.

אגדות החורבן - אפשר מתוך ספר האגדה או כמובן מהמקורות בגמרא...

ספרים אחרים -

כבר כתבו לפני - "שירת מרים" על מרים פרץ. עצוב ומדהים ממש.

ספורי צדיקים (לא זוכרת בשם מי שמעתי שכיוון שאסור ללמוד תורה בתשעה באב זה הזמן לקרוא סיפורי צדיקים)

או מלחמות היהודים של יוספוס פלביוס. מרתק, ומכניס חזק לאווירה של החורבן.

בקריאה ראשונה הם בסדר אבל ככל שקוראים את זה בא להקיא. זה פשוט סיפור על אינטרסים של אנשי ממשלה.

ספר קצר (חיסרון) ממש ממש יפה!

וגם מתאים לצום-על השואה,אבל זה לא דיכאוני ולא כבד.בכלל.

ספר מהמם!
 

יש בו קצת קטעים גסים , אבל סה''כ אחלה ספר... קלאסי כזה. ..

הוא גם לא ממש צפוי, שזו מתנה!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.