כתבתי את זה בתשעת הימים שנה שעברה, ועכשיו הרגשתי צורך לפרסם.
קינה על טבוחי משפחת פוגל
איכה שתקה ארץ, ספגה דם קדושים.
ישבה ולא זעה, עת בניה נטבחים.
מחטאת נביאיה עונֹת כהניה השֹפחים בקרבה דם צדיקים.
בדד עלו מרומים, אין יושב במחיצתם.
העיר והארץ אבלו, כשכולים שפכו ליבם.
ולא היה ביום אף ד' פליט ושריד אשר טפחתי ורבתי אֹיבִי כִלָם.
רבתי במשפחות נהרגה, יסודי עולם נפלו.
עם קדוש בכה, לאלקיו זעקו וקראו.
קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקֻנו במדבר ארבו לנו.
היתה יהודה קודשו, כבוכיה על אחיה.
כאלמנה היתה ציון, שבניה נטבחו לעיניה.
כלה ד' את חמתו שפך חרון אפו ןיצת אש בציון ותאכל יסֹדֹתיה.
תרדֹף באף ותשמידם מתחת שמי ד'.