הוא עוד שניה נגמר!!!!

להתחיל לטייל..!

ולעזוב את המחשב...זה יעזור

לטייל..איפה?

דבר ראשון אל תתבאסי כי אחרי שנה שלמה של לימודים גם לא לעשות כלום זה טוב לפעמים כל עוד זה במינון הנכון..
ותנסי לקחת דברים שרצית תמיד לעשות ופשוט לא היה לך זמן-
להתחיל ללמוד משו (נגינה, ציור, דרמה, תפירה,בישול,לא חסר דברים..)

תחפשי עבודה בקטנה כזה..

אם את אוהבת לטייל- תארגני טיולים

ללכת לסבתות\קרוביי משפחה לכמה ימים

להשקיע ולעזור לאחים\ הורים

לקבוע בסניף\ עם חברות 

והכי חשוב- לא למרוח את הזמן על המחשב!!

את תגמרי ככה את החופש בתחושה שבזבזת אותו וחבל!!

תנסי גיטרה זה הכי מהיר ללמוד והכי שימושי

אם יש לך סבלנו- פסנתר\חליל צד\יש עוד אבל לא עולה לי עכשיו..

יש לי 2 בנות בכיתה שלומדות ו1 אומרת שקשה וה2 שזה ממש קל-מה לעשות?

בס"ד!

ותעשי טובה, אל תשפילי לי את החליל על חובבנות

סתם, אני משוחדת...

קשה?קל? עניין של רמה. את רוצה להגיע לג'יימס גולוואי (ה-חלילן של המאה)? זה קשה. לנגן בפילהרמונית? לא קל בכלל. וכו' וכו'. חובבני- זה תלוי באיזה רמה...

לא תגיעי לתזמורת בלי עבודה קשה.

מי שאומרת שזה קל- אולי לא שואפת גבוה. מי שאומרת קשה- אולי כן שואפת גבוה.

מניסיון החיים שלי:

3 שנים ראשונות ניגנתי אצל מורה מצוין בבית. בלי השקעה ועם קצת כישרון ניגנתי ברמה הכי גבוהה מכל התלמידים שלו.  והיה לי ממש-ממש-ממש אבל ממש קל- 0 מאמץ, קצת כישרון והפכתי למקום ראשון...

אבל הוא מורה טוב והגון ולכן הוא המליץ לי- עזר לי וכו' ללכת לקונסרבטוריון מקצועי. זה השנה השניה שלי שם (חמישית בכללי אם אתם מתעקשים לספור), וקשה-קשה-קשה קשה לי! נתחילן מזה שאני חייבת להתאמן מינ' שעתיים ביום... זה לא קל, אה?!

המורה שלי היא המנהלת (שזה באמת כבוד ומחמאה אדירה), ומבחינתה אני צריכה לעשות הכל ולהגיע לרמה של אותו ג'יימס גולוואי... סתם, הגזמתי. אבל היא רוצה שאני אעשה את המקסימום מבחינתי- ז"א להקשיב ליצירות שאני מנגנת (אני חולה על לשמוע קלאסי, זה המוזיקה שלי- בפלאפון וכו', אבל היא רוצה שכל יצירה שלי אני אשמע מהתחלה ועד הסוף בביצוע של כמה נגנים שונים...), להתאמן גם דברים פחות נחמדים (כמו תרגילים כללים, אטיודים,  תרגילי כיוון וצליל, חימום,  אימון על מהירות אצבעות וגובה אצבעות, אפקטיים קוליים, ויבראטו מדויק, ספור, העמקת הצליל, סולמות מג'ורים+מינוריים, חוברות חליל בינלאומיות ומקצועיות למהירות אצבעות כגוןטאפאנל & גובארט וכו' וכו'), להתאמן "בכל יום ובכל עת ובכל שעה"., בלי לוותר לעצמי. לנגן גם יצירות שאני פחות אוהבת, ולעבוד- כל יום, ברצינות.

כלי נגינה ברמה מקצועית זה לא חוג, זה חיים...

אז אם את רוצה  משהו- בכיף

וסורי שחפרתי...

זה ממש קשה במיוחד אם לא למדת משו לפני אני למדתי לפני כמה כלים וזה היה ממש קשה

ויש לי שמיעה מוזיקלית ככה שרוב הקלים קל לי ללמוד,אבל זה כלי שקשה ודורש המון,אני לא חושבת

אבל מה בא לך,אני מתחליה גיטרה..

ו"ליפיופה"- דווקא אני די נהנית לנגן אבל תודה על האזהרה...

אל תתני לחופש לזלוג לך מבין האצבעות. תכנני את החופש כך שאין לך רגע פנוי. כל דבר שאת עושה - את עושה כי תכננת אותו לפני כן.

תהני מהפריבילגיות שניתנו לך. למשל, לישון צהריים.

זה קל לעומת כלים אחרים וגם שימושי..

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות