ביניהם: צוללים קדימה,ריקוד באור אדום, יש עוד אבל פתאום כולם ברחו לי!!

יש גם את אסתר שטרייט וורצל : בן הערובה,אורי,אליפים,תפילת הנזיר, יש עוד מלא... לא עולה לי כרגע...

יש את אורה מורג שזה אולי יותר לגיל שלך...:אניגמה, הפנים שפרצו מן הדף ,

פרשת מעטפות הנפץ, תעלומת מפות המדבר  , וכו וכו...

איסתרק, שולינקה (זה נשמע מעפן אבל הוא אחד הטובים) , פתח מילוט, טעות אופטית , טרם תשקע השמש, בודד במערכה, משחק מילים , מרק טווין ,

שיא חדש..

אבל זה באמת אחלה ספר

שקראתי את זה בגיל די צעיר

יפה? נקי?

ספרשקוראים לאט ובנחת, חגיגה אמיתית לאוהבי העברית העשירה ולבעלי הדמיון העשיר.

וכמובן גם ספרי ההמשך- אן מהעמק הירוק, אן שרלי הנערה מן האי, בית החלומות של אן והאחרון ששכחתי כרגע את שמו...

אחד מכולם.

ארנה בורדמן

המסע בעקבות שמי (טיפה תינוקי אבל ממש יפה!)
 

מכתבים לצופיה, קיץ כתום, מן המיצר, נערי המחתרת, בני דניאל, - הספרים של אסתר שטרייט וורצל - ממש מומלץ!!

- וקראתם דרור (מדהים!)

-מבחן קבלה (ספר מצוין!!, כתוב בצורה מעולה!!)

-הלל ממוצב המזח

-הקיץ של אביה... (עוד כמה שנים כדאי לך לקרוא את ההמשך - עץ הדומים תפוס)

-אלנקם, ייבנה

-אם את אוהבת: יש ספרי סיפורים של ר' שלמה קרליבך: הרבי מקרן הרחוב, סיפורי נשמה, למען אחי ורעי, יחד כטלם קדושה.

ו - מדע בדיוני!

בעיקרון - גם אני לא סובלת, אבל!!לפני כמה שנים התחלתי לקרוא הארי פוטר ולמרות שזה מד"ב, זה ספרים שכתובים בצורה כ"כ כ"כ חיה ואמיתית, חרשתי את הארי פוטר עשרות!! פעמים (היתה תק' שהייתי יודעת אותו בע"פ..), ואני עדיין לא מפסיקה לפחד, ולהיות במתח בכל פעם...

מעולים!!

שניהם של נאוה מקמל-עתיר

הלוואי שהיו לה עוד ספרים

סורי- אבל היא בת 12 וחצי!! שתשאיר את הדברים שיש שם לזמן קצת מאוחר יותר... 

(קראתי אותו השניה, והתלבטתי אם הוא בכלל מתאים לגילי.(17), ואם היא בת 12 אז ניראלי עדיף שתקרא מאוחר יותר..)

מבחינת צניעות..

אבל אחותי קראה ואמרה שזה רק בהתחלה ובסוף זה מדהים..

רק השבת קראתי ספר שלה "שקופה". (חמוד, מתאים לגיל חטיבה כזה, לא היה לי מה לקרוא )

שחר!

ספר מהמם..

[של אסתר שטריט וורצל]

אני חייבת לציין שיש כאן די הרבה ספרים שקראתי והם מומלצים ביותר- במותה נתנה לי את חיי/ שולינקה- א,ב/ שם נרדף ( לא מהשירשור הזה אבל לאמשנה)

ספר שלא תעזי לקרוא- הנערה במרפסת ממול- ספר פשוט נוראי מבחינת צניעות, כשהתחלתי לקרוא פשוט סגרתי את הספר אחרי 10 דקות- הזדעזעתי!!

בינתיים בהצלוחה...

את יודעת זה מאוווד משנה.. נגיד אני לא סובלת ממש אבל ממש את כל הספרים שמי שמעלי כתבה.. אבל בכללי אני לא מתה על ספרות חרדית וגם ספרים שהם לא שיא הצניעות יכולים להיות מדהימים אם יודעים לקחת מהם רק את הטוב (אם תשאלי אותי- הנערה במרפסת ממול נמנה עליהם..)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.