ה' נמצא בכל. הוא נמצא בשנאה ובעין הממשות, בקנאה, בחוסר ודאות, באפסות -ההיות ובריקנות הימים. הוא נמצא בהכל. אלוהים כמוס בכל תופעה, כל ישות והוויה בעוה"ז, וזאת כפירה עצומה לאמר שהוא איננו.
הספירות (מידות) של ה' נמצאות בלב כל תופעה, ולו בשלילית ביותר. במילים אחרות, שורש כל דבר הוא חיובי, מהות כל דבר, אף כזה שבסיסו שלילי, הוא אלוהי.
[למקרה ולא הבהרתי את עצמי מספיק: הדוגמה הקלאסית ביותר היא הדוגמה על מידת התאווה. כמובן, מידת התאווה היא מידה גרועה ביותר, ואל לנו להחשיב אותה חליליה כחיובית, אבל מחובתינו להפוך אותה לכזאת. כיצד נעשה זאת? יש כמה דרכים. הדרך הראשונה היא זאת שהדגשתי אותה קודם, ננסה להבין מאיזו מידה של ה' הגיעה המידה (במקרה שלנו, התפארות), ומקרבים אותה לשורש המקורי, הנכון, שלה. במקרה שלנו, נתבונן במקור התאווה ונתפאל ממנה- אבל, המחשבה שתיווצר במוחינו תודח מהיותה מחשבת חטא, ותנותב להתאפלות ממעשה הבריאה של האלוהי.
החסידות רואה ביצה"ר תנאי הכרחי להגדיל את עבודת ה', תוך כדי התגברות עליו. כלומר, החסידות שוב לא מגנה את הופעתו של היצה"ר אלא רק אומרת להתגבר עליו באמצעות הידיעה שהוא שליח ה', שנשלח אליו כדי שיתגבר עליו. כך ההתגברות על היצה"ר נעשית אפשרית. משל- מלך שולח את שרו להתגרות בנתיניו, כדי לבדוק את מידת נאמנותם. הנתיינם מבינים את כוונתו ומשתמשים בשר כדי להפגין את ההפך, את נאמנותם למלך. כך האדם שחושף את אמיתיותו האלוהית של היצה"ר.
הדרך השניה היא לראות את היצה"ר כשליח ה' לנסות אותנו. כלומר, החסידות שוב לא מגנה את הופעתו של היצה"ר אלא רק אומרת להתגבר עליו באמצעות הידיעה שהוא שליח ה', שנשלח אליו כדי שיתגבר עליו. כך ההתגברות על היצה"ר נעשית אפשרית. משל- מלך שולח את שרו להתגרות בנתיניו, כדי לבדוק את מידת נאמנותם. הנתינים האינטליגנטים מבינים את כוונתו ומשתמשים בשר כדי להפגין את ההפך, את נאמנותם למלך. כך האדם שחושף את אמיתיותו האלוהית של היצה"ר.
הדרך השלישית היא לנצל את האנרגיה של החטא ולהפנות אותה לעבודת ה', והאמת שהיא קצת מורכבת יותר, אז אני לא אפרט.]
בקיצור, זאת כפירה לאמר שה' אינו נמצא בכל הדברים אותם מוקי ציין. אגב, האמירה בה ה' משתתף ב"אפסות ההיות", כלומר בזבל שאנחנו זאת אמירה משעשעת. כי מצד אחד, ודאי שהוא משתתף, העדיו אפילו אפס לא היינו, ומצד שני, בשכותו אולי אפשר להתיימר יותר מאפס.
וישירות לשיר (שהוא שיר איכותי, אגב), נראה לי בניתוח מוגזם שכזה השורה היחידה שיכולה להתפרש כבעייתית זה ה"אני לא מפחד ממך", שבעיני יכולה להיות דרך לאמר, "אני מתמודד עם עובדת היותך" כלומר, אני מכיל ויודע שאץה קיים, ולא מפחד ומסתתר בהדחקה בצללים. שימו לב שהמשורר (עשיתי בגרות בסיפרות לא מזמן, אל תקשיבו לי), הוא חילוייני, ככה שהוא בא מנקודת מצבט שונה לגמרי. האמירה שלו ב"כל-כך רוצה לפגוש אותך" היא מקבילה לקודמת- חילוייני סטנדרטי מתנגש בה' רק בחדרי ניתוח, מקלטים, חדרי המתנה וכאלה- עכשיו, מוקי אינו מדחיק את נוכחות ה', אלא מכיר בה בכל דבר שהוא עושה. יותר מיזה, הוא היה רוצה לפגוש את ה' (לא במובן הממשי של המילה, יותר במובן הרוחני) כמו שכולנו היינו רוצים להרגיש ביתר מוצקיות את נוכחות האלוהי. כמובן ש"מכיר אותך" זה מכיר בך בתודעה ברורה.
קישור לשיר-
(אפילו שאני מעדיפה את האדמה בוכה.)
[כמאמר השיר הקדוש: hashem is here hashem is there hashem is really every where. up up!! down down!! right left and all around!!]
]
)