כאילו אין לי ניסיון בזה,

אבל אני מנסה לראות את זה מנקודת מבט שלי,

זה נורא תלוי בך,אם אתה בנוי לזה..ובמידה והחלטת שכן..

אז זה גם נורא תלוי בצד השני. ..הוגן מצידך כן להיפגש..זה לגיטמי וטבעי,ולא חסר חיילים שכן התחתנו בזמן השירות..

זה מצריך כוחות נפש..

בהצלחה ;)

המ"פ שלי העניק סיכת לוחם לכל הבנות ששרדו כחברות של החיילים לאורך כל הטירונות והאימון מתקדם.

זה אכן קשה לבת להיות בקשר קטוע שכזה. זה לא עניין של הוגן מצידו של הבחור או לא. כל אחד ואחת יעשו את השיקולים שלהם אם להיכנס לקשר שכזה.

אני אדייק.... הוגנות תלויה בידיעת שני הצדדים. השאלה היא האם יש סיכוי לקשר

שכזה להמשיך ולהתפתח? האם קשר שמתחיל מאפס במצב שכזה יכול להפוך למשהו משמעותי...?

תודה לעונים!

הייתי ממליץ לך לחכות להמשך..חבל עליה...

אם אתה באמת מתכוון להתחתן אז אין בזה בכלל בעיה. אבל אם אתה תתרץ את העובדה שאתה עדיין לא רוצה להתחתן בשל היותך בצבא, אל תתחיל בכלל. וכמו שאתה מבין ההוגנות אכן תלויה בידיעת הצדדים.

הוגנות כבר אמרתי...

ברור גם מצד שני שזה יהיה יותר ארוך מהרגיל...

כמה פעמים אתה חושב להפגש עד שאתה תחליט כי היא מתאימה? אם אתה בחור רציני, תספיק לך פגישה או שתיים.

אם החלטה שלה מתעכבת, זה לא צריך להדאיג אותך.

אני חושבת שיהיו כמה שיחלקו על האמירה הזאת. אולי אפילו יגידו שזה מעיד דווקא על חוסר רצינות.

שבהוראות לטופס המדובר שם הוא מדבר על 6! פגישות.

כנראה הוא לא פונה שם לחברה רציניים

ובעל אחריות, ולא פזיז וקל דעת-

וזה בכוונה כזה בוטה-

אז ממש לא יספיקו לך שתי פגישות,

ובטח שלא אחת.

לא על הבחורה שהיא למרות רצינותה צריכה יותר זמן.

הוא צריך רק להחליט שהוא לא פוסל אותה, ואם בפגישה שניה הוא טרם החליט כך, אם הוא רציני, הוא יבין שהיא מתאימה.

והיא, צריכה להחליט שהיא רוצה אותו, ולזה צריך יותר זמן.

אם הוא לא פוסל אותה- זה ממש, אבל ממש

לא אומר שהיא מתאימה, ובטח הוא לא אמור להסיק את זה...

לא פוסל- זה כבר התקדמות,

ולהחליט שהיא מתאימה- זה כבר עניין אחר...

גם מדריכת כלות..

והיא אמרה שבפגישה הראשונה/שניה/ גג שלישית-בנים יודעים אם מתאים להם או לא..(בדר"כ זה ככה... אבל בנות יכולות 20 פגישות וזה לא יספיק כי הן עוד לא החליטו...)

בתור בן אני אומר לך שזה פשוט לא נכון

פשוט,

מסיפורים עם בעלים של חברות,

מכ

אלו שיצאו והתלבטו חודשים ובסוף חתכו...

וגם,

ההכללות האלו לא נשמעות הגיוניות במיוחד...

סורי..

המגמה שלו צריכה להיות רצינית מאוד.

אני לא ממליץ לאף אחד לעשות את זה,

אבל גם מתוך אלה שהחליטו אחרי מעט פגישות -

אני מכיר כמה כאלה, שהתרשמותי הכוללת מהם היא שהם אנשים רציניים מאין כמותם.

אבל לא כל אחת\ד יכול\ה לעמוד בזה.

קשה נורא, אבל מסתדרים.

יצאתי תקופה ממושכת עם בחור כזה, ובסופו של דבר חתכנו, אבל לא בגלל זה..

לשיקול שני הצדדים

מכיר כמה חברים שעשו את זה

וכאלה גם שהתחתנו באמצע השירות בעקבות זה (ואחד שעשה את זה במהלך קורס קצינים)

צריך להבין שאין זה קשר רגיל

שמדברים לא לעיתים תכופות,

ומגדירים מחדש את סדרי העדיפויות, של שני הצדדים.

שמתי שהוא יוצא, אתם נפגשים, מגמשים לו"ז, גם מבחינתו!

שהוא לא קופץ הביתה למיטה

ק"ו לצאת עם החברים

הסופ"ש שלו, הוא בעצם שלה, והפוך.

זה קשה, זה דורש הקרבה משני הצדדים

אבל זה יכול מאוד לבנות!

לא לכולם זה מתאים,

לרוב אני יכול להגיד שזה לא מתאים.

אני לא הייתי ממליץ,

אבל אם שני הצדדים מוכנים להקריב, זה יכול להצליח בגדול!

אנחנו התחתנו כשבעלי סיים שנה אחת מתוך 3 בשירות קרבי

זה קשה בזמן הפגישות

ואלף אלפי אלפים של רמות קושי יותר אחרי החתונה

שלא נדבר על הריון והטיפול בתינוק אחר כך...

לא להיכנס לזה אם אפשר [אנחנו היינו חברים גם לפני הצבא..]

בס"ד

אבל יש אנשים שהולכים לבנות על זה כל החיים [קריירה וכאלה] אז מה- הם לא יפגשו?

הם צריכים לפגוש את הבת המתאימה שמתאים לה לחיות ככה

וכמובן שאם זה לפני קצונה אז שוקלים האם להמשיך לקצונה או לסיים רגיל וכו'

פשוט זה לא, אבל אפשרי

בהצלחה!

ומרגיש שהוא יכול להתייחס לדברים חשובים, חוץ מטירונות ושמירות ושינה, זה בסדר. הוא כמובן מצידו צריך להדגיש למי שמנסה לחפש לו-שהוא קרבי ומגיע פעם בשבועיים, שהבחורה לא תצפה שהוא יתקשר אליה 3 פעמים בשבוע.

הוא מחויב בכך,

ויוצא שזה "נופל" על זמן הפגישות וההכרות.

החוסר הוגנות היחיד הוא לומר שמי שמתגייס לא צריך לחשוב על הכרות ופגישות

ולקחת אחריות על מעשיו- לדעתי.

לא לכולן זה מתאים

וזה בוודאי קשה

אבל אפשרי.

בהצלחה

כשה' רוצה להפגיש זיווג בזמן שלו הוא יעשה את זה בכל דרך אפשרית!

למה שלא ייפגש, מי שיוצאת עם בחור בצבא יודעת את ההשלכות ואם זה יתאים הקשר וייתפתח היא תמצא את הכוחות (ע"ע אני.. הכרזתי שאני לא אצא עם מישו בצבא, ובטוח לא אתחתן עם אחד שבקושי יוצא הביתה. והנה אני כאן..)

נכון, זה קשה ונכון אנחנו לא נשואים המון זמן אבל מתמודדים

לדעתי אסור לבחור להעמיד בחורה במצב כזה, זה נורא קשה לשני הצדדים אך לדעתי יותר מקשה על הבחורה,

בס"ד

אם היא מודעת לזה (וכנראה שאם היא מחליטה לצאת איתו אז היא כן מודעת..) אז אני לא חושבת שיש עם זה בעיה.

ברור ואין ספק שזה מצריך יותר כוחות אבל אני בדעה שאם זה הזיווג שלי אז אין לי בעיה.

(ואני יצאתי עם בחור כזה שלושה שבועות ב"ה ולא בגלל זה נפרדנו.)

בס"ד

אני חושבת שקצת הגזמת חבר...

זה קשה אבל הבחורה נכנסת לזה במודע....
 

אנוכי להגיד למישהו שמחויב להתגייס לצבא,

ועושה זאת למען עמ"י,

שהוא אנוכי בעצם רצונו להפגש- כמו שאר האנשים ה"רגילים" ואף לא מתאים לזה

בס"ד

בשלב הספיציפי הזה

כדי לא להכניס את הבחורה למצב לא נעים

אבל עדיין אני חושבת שזו הגזמה. כי הבחורה יודעת, בד"כ, מה ההשלכות של מדוייט צבאי...
 

וברצינות... תודה לכל המגיבים!

האמת שהגיוון בתשובות היה די צפוי,ובכל זאת הופתעתי מכמות התגובות החיוביות...

שאם הוא מחליט שכן שיקח בחשבון כמה דברים-

1.  שזה לא אידיאלי להתחיל ככה קשר, והתנהלות קשר כזה היא שונה.

2.  שהיציאות שלו מהצבא יהיו מוקדשות בחלקן לצאת עם אותה בחורה אמיצה.

3.  שמן הסתם יהיו יותר שיחות טלפון. (וכל המשתמע מכך...)

4.  הקשר יהיה מן הסתם יותר ארוך אז בלי להלחץ מהזמן. ("אנחנו יוצאים כבר חודש ואני לא מרגיש/ה כלום"...)

לא לכל אחד זה מתאים.

ואם בחורה נענית להצעה שכזו היא צריכה לקחת בחשבון הכל הכל.

תחשבו שיש חבר'ה לפני הצבא הולכים לישיבה לשנתיים שלוש ואח"כ עושים 3 שנים (לא כולם בניישים..). לא נראה לי בעיה שיתחילו לצאת בזמן הצבא, במיוחד שבחורה יודעת את ההשלכות של זה שהוא בצבא, שהוא יכול גם לסגור 21 ואף יותר.. וחוץ מזה שהרבה חבר'ה נמצאים בתוך חברה חילונית וזה שהם יוצאים עם מישהי מחזיק אותם מבחינה דתית, החברה בצבא ממש שוחקת.. וכמו שזה קשה לה שהוא בצבא אז זה גם קשה לו ששהוא לא יכול לפגוש אותה..

ומגיעה למסקנה קצת אחרת.

לאדם יש את הבחירות שלו. כל חייו- הבחירות שלו ירדפו אותו, לטוב ולרע.

לכן, אדם שבוחר ללמוד בישיבה אחרי התיכון לשנתיים-שלוש, ואז להתגייס ל3 שנים- אמור לחשוב על ההשלכות של כך:

שחיקה רוחנית/דתית- הבת-זוג אמורה להות בסיס לקומה הרוחנית של הגבר? אולי תמיכה, חיזוק, אבל היא לא החברותא ולא הר"מ...

הבחורה יודעת שהוא יכול לסגור 21... מה היא אמורה לעשות עם זה? לא ברור שזוג שבודק התאמה להקמת בית- צריך להיפגש בתדירות מסויימת? שלושה שבועות לענ"ד זה ה-מ-ו-ן!!

החברה בצבא שוחקת, אני מבינה. אולי בעצם לא באמת.. אבל אם זה חשוב למישהו הוא יידע למצוא את האיזון הנכון להתגבר על זה (אם בלימוד תורה, אם בשחנ"שים עם הרב...). קשה לי להאמין שהבת צריכה להוות משענת רוחנית...

והארת ביניים- בין היתר, אחת הסיבות לקיימו של המסלול המדהים שנקרא 'הסדר'- זה כדי שהבחור יוכל גם להתגייס (כי 3 שנים זה המון!!!!) וגם ללמוד תורה בכמות גדולה יותר (לפני, בזמן, ואחרי..)..

בהצלחה!!!

אני מאורסת עכשיו ברוך ד' (למי שלא מעודכן כ"כ..) והארוס שלי בצבא, היה לנו סיפור קצת מסובך שבגללו התחלנו לצאת כשהוא בצבא, אבל בפועל, כלה זמן אמרנו שאנחנו ממש נמליץ לכל מי שאנחנו מכירים לא לצאת שהוא בצבא, מכמה סיבות (מהקל אל הכבד..):

• נפגשים רק פעם והרבה זמן, בהתחלה זה מציק, אח"כ זה נהיה קצת קשה, ואחר"כ זה נהיה ממש מחרפן, אין מה לעשות, ב"ד אם טוב, אז מתגעגעים אחד אל השני, ורוצים להפגש.. יש כאלו שזה נשמע להם יתרון, אז זה נחמד באמת, יש יתרון ]עם לא לפגוש את הבחור לשבוע, אפילו שבועיים, אבל כשבאופן רגיל, נפגשים פעם בשבועיים, זה ממש משגע! ממש סיוט! 

•  אם זה בחור שהוא בהסדר, או אפילו בישיבה גבוהה, ומתכנן אחרי הצבא לחזור לישיבה, אז זה תקופה שהבחור ממש לא במיטבו באותה תקופה, האמת זה נכון גם אם הוא לא חוזר לישיבה אח"כ, אבל זה נכון עוד יותר אם הוא מתכנן לחזור אח"כ לישיבה, מציאות של צבא היא מציאות מאוד קשה, אפילו בפלוגה של ביינישים, ואפילו בנחל.. ואני מתכוונת בעיקר מבחינה רוחנית.. גם החברה שאיתו, הרבה פעמים זה כולל קללות, תרבויות מקולקלות, ברוב הגדודים בנות, וכו'.. ואפילו מהבחינה שבטח מי שהיה רגיל ללמוד בישיבה, אבל גם בחור שהיה רגיל ללמוד שעה- שעתיים ביום, בצבא החברה הכי רצינים מצליחים ללמוד שעה ביום! זה באסה להכיר ככה את הבחור, לדעת שהוא לא בנקודת שיא שלו, ונוצרים על זה הרבה סיכסוכים..
   
• בגלל שנפגשים רק פעם בשבוע- שבועיים, מדברים הרבה מאוד בטלפון (ברמה של שעות..) אני לא יכולה להסביר את הנקודה הזאת בדיוק, אבל שיחה בטלפון זה לט כמו פגישה, ויש לזה השלכות ממש כואבת על הקשר. לדעתי זאת הנקודה הכי משמעותית. זה כ"כ לא נכון, וכ"כ לא שייך לבנות קשר על טלפונים..

אם אתה מחליט לצאת, שתדע שזה ידרוש ממך מלא מסירות נפש! כי לפעמים תבוא לפגישה אחרי שלא ישנת לילה שלם כי הייתי בשמירה, ולפעמים תחזור סוט מת מסיור, ובכל זאת תצטרך לדבר איתה עכשיו בטלפון. (אני לא אומרת שהיא לא צריכה להתחשב, אבל עדיין, זה ידרוש ממך הרבה!..)
לדעתי, גם אם אתה מחליט שאתה יודע למה אתה נכנס, ואתה מוכן לזה, זה קצת לא יפה לעשות את זה לבחורה, כן, היא בוחרת לצאת עם קרבי, אבל אין לה מושג מה זה אומר!! אני גם לא חשבתי כמה זה יהיה קשה. ומבחורה שיוצאת עם חייל קרבי נדרשת מלא מלא מלא מסירות נפש!!

חוצמזה, שצריך גם לחשוב הלאה, אם אתה מתחיל לצאת, אז זה כדי להתחתן באיזה שהוא שלב, אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך, אם נשאר לך עוד די זמן, זה אומר או שתתחתן בתוך, שזה נראלי מזה לא שייך, או שתדחה את החתונה עד שתשתחרר ואם זה עוד הרבה זמן, זה גם נראלי לא כ"כ שייך.. וגם אם נשאר לך עוד יחסי מעט, לארגן חתונה תוך כדי שאתה בצבא זה באמת סרט.. כי הצבא הקדוש שלנו קצת קשה עם שיחרורים..

אבל בכ"מ, שיהיה דרך צלחה במה שתבחר! שד' יהיה עמך בכל אשר תלך, ואם בכל זאת החלטת לצאת למרות שאתה בקרבי, אז מנסיון, זה קשה, אבל עם מסירות נפש משני הצדדים זה אפשרי!

ו.. מזל טוב!

בס"ד

אז עד היום לא הייתי נשואה

בעלי היה בצבא כשהכרנו, ועד היום [ובע"ה עוד שנים רבות וטובות- הוא בקבע]

זה קשה, זו מסירות נפש [משני הצדדים] אבל לשלול? לא. לענ"ד.

ומה עם רופאים? הם רואים את הנשים שלהם? יש לי בת דודה נשואה לרופא ולפעמים היא לא רואה אותו 35 שעות ברצף, וכשהוא בא הוא ישן כמו פיל. זה אותו דבר... בערך.

וזו דעתי האישית.

בלבד.
 

עריכה:

ומזל טוב לך, לא ידעתי שאת מאורסת...

בקלות ובשמחה

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות