אני לא יודעת מי אמר אותו, אבל הוא די צודק.
לפעמים ה' "תופס" בנאדם, ומנסה אותו.
ונסיון אחד לא מספיק כדי להביא את האדם לנקודת שבירה, שבה הוא ייבחן אם הוא באמת עובד ה',
ואם הוא מסוגל לעמוד בנסיון או לא.
וה' ברחמיו לא רוצה לתת לנו נסיון ענק שישבור אותנו בבת אחת, אלא הוא מנסה טיפין-טיפין, נסיונות קטנים.
יכולות להיות הרבה מטרות לנסיונות - ואף אחד מהם לא באמת באמת בהשגתנו ובהבנתנו.
אז אולי במקום לנסות להבין ולהתעלות לשכל ולהגיון האלוקי, פשוט ננסה לראות מה זה אומר לנו ומסמן לנו.
למדנו פעם במחשבת (לפני עידנים.. בתקופת החרישה לבגרויות
), שכל הנסיונות באים לאדם כדי שישתפר בעבודת ה',
ואם הוא לא עושה את זה - הוא פספס את הנקודה. הוא לא עמד בנסיון.
וכן, יכול להיות שהוא נפל בנסיון עצמו, אבל כתוצאה מהנפילה התקרב לה' ועבד אותו ביתר קרבה -
ולכן בעצם הוא כן עמד בנסיון - כי הוא גרם לו להתקרב לה'. 
תכלית החיים היא שאלה גדולה, ואנחנו צריכים כל החיים לברר אותה לעצמינו.
זה לא פשוט ולא עונים על זה בהינף אצבע על מקלדת בתגובה קטנה בפורום.
אבל, בטח שהנסיונות לא גורעים מתכלית חיינו, אלא אדרבה - מעצימים את החיים, את גודלם ועומקם, ואת מה שאפשר לפתח בהם ולהתפתח מהם.
עוד דבר שהיה לי חשוב להוסיף - ה' אוהב אותך! ה' מנסה אותך כי אתה כלי חזק
(אתה בטח מכיר את אמרת חז"ל הזו על הנקישה על הכלים החזקים ולא הרעועים)!
והוא מתייחס אליך באהבת אב!! "כאשר ייסר אב את בנו כן ה' אלוקיך מייסרך"!
כי אב שלא מכה את בנו מרע לו - "חושך שבטו שונא בנו"! ה' אוהב, אוהב, אוהב אותך!!
ובעניין הריקנות - זה תלוי בך. במעשיך. ברצונתיך ובהתקדמותך.
ב"הצלחה. 