בס"ד
אני יכולה להעיד על עצמי שאין לי עניין מיוחד כרגע בבנים ובכל זאת כשאני הייתי צריכה לשבת בישיבה עם הבנים מהיישוב שלי שמכיתה ב' לא דיברתי איתם, גם לא שלום, לצערי התנהגתי שונה ורק במבט לאחור אני רואה את זה.
(אל תדאגו, ליד רוב הבנים האחרים אני מתנהגת כמו עצמי

)
בכל אופן זה נכון לחלק אנשים.
אני גדלתי ביישוב נפרד בצורה קיצונית לחלוטין וזאת הסיבה שזה קרה לי, ממבוכה, מבושה, מאי ידיעה מה לעשות, זה לא ממש פוזות, זה פשוט לא לדעת איך לאכול את זה.
עם בנים אחרים אני יכולה להיות נורמלית לחלוטין אבל עם בני היישוב היה לי יותר קשה.
ותאמין לי שזה לא כי יש לי רצון שהבנים יראו אותי או שאני ילדה שמנסה למשוך תשומת לב של בנים, אין לי עניין וצורך בזה כרגע ובעז"ה לא יהיה לי

בקיצור, זה קשור גם לחברה, ועדיין זה קשור לאנשים מסוימים

היו לי חברות שלא דיברו, היו חברות שהיו נורמליות, זה תלוי בהכל ביחד.