באמת - שהרוב המכריע של הלידות ב"ה מסתיים טוב!

דבר ראשון, מתפללים ללידה קלה. תפילות עצמן מחזקות את האמונה!

תזכרי שהרבה מהסיבוכים יכולים להימנע אם האמא רגועה ורפויה במהלך הלידה.

אז תתחילי לתרגל הרפיות, במיוחד כשאת מרגישה כל מיני מיחושים, כדי ללמד את הגוף לבודד את הכאב ולא לצרף את כל שאר השרירים לכאב שנמצא במקום ספציפי.

וגם הספר של דפנה חסדאי..

ומתפללים!

גם אם לא התחברתי לכל מה שיש שם- זה בהחלט עשה לי שינוי תודעתי כלפי הלידה ובכלל לחיים...

כל פעם שעולות מחשבות שליליות- לבטל אותן!!! להגיד " בטל ומבוטל"...

זו עבודת חיים לא רק לקראת לידה, לקבל את המציאות כי יש מי שהכין בעבורנו את התסריט גם אם הוא קשה ביותר.אין לו לאדם אלא מה שעניו רואות ולכן מה שנוכל להתכונן מבחינה רפואית/נפשית/טכנית וכו' נעשה השתדלות ומה שלא תלוי בנו נזכור שהוא מדויק לנו. כלום לא קורה בלי ש-ה' החליט. 

קל לכתוב לך את זה, כמובן שזו עבודה יומיומית שמאד מתגברת בהריון ואני גם עסוקה בכך. בהצלחה ושתהיה בע"ה לידה נפלאה וטובה ובידים מלאות. 

דווקא בלידה מרגישים עד כמה אנחנו חסרי אונים ותלויים בה'!

כפי שכתבו - תפילות ושוב תפילות!
וגם בלידה עצמה - המון תפילות, שעת רצון. שאנחנו מרגישות כאלה קטנות.

בהצלחה!!!

את עושה שליחות לכל עם ישראל!

תפילה = לא דווקא משהו כתוב.

לדבר מהלב לקב"ה!

לפוך לפניו את כל מחשבותייך ומצוקותייך..

לידה זה זמן שבהחלט רואים בו השגחה גלויה.בלידה האחרונה,וגם בלידות קודמות,הקב"ה ענה לתפילותי בדיוק מדהים למרות שהייתי לבדי,בלי בעלי,לא הרגשתי לבד בכלל.

נכון שזה נסיון לא קל,פיזית ונפשית אבל השכינה איתך למראשותיך וההשגחה נכרת בהחלט.

כדי להרגע,לי עזר שהצתיידתי בכל הסגולות האפשריות (היה פה שרשור סגולות פעם) ובברכות צדיקים ובתפילות-כמובן.רשמתי את כל המשאלות שלי על דף והתפללתי על זה...וזה היה מדהים,אני שומרת את הדף עד היום,כמה שזה התקבל אחת לאחת למרות שלא חשבתי בכלל ומתתי מפחד

וההשתדלות הכי מעשית זה להתחזק באמונה ובטחון כי כמה שתהי יותר רגועה זה יותר טוב אפילו פשוט מהבחינה הפיזית וזה מושך חסד על האדם.

יהי רצון שיתקיים בך "והבוטח בה' חסד יסובבנו"

בס"ד

דבר שהוא נכון לגבי כל מצב בחיים, ובמיוחד בלידה, להעמיק את הביטחון בה', לדעת שה' יעשה את הטוב ביותר, ובאופן גלוי.

מוסבר בחסידות שכשיהודי בוטח בה' באמת, גם אם כיבכול "לא מגיע" לו מצד הדין הפשוט, בזכות הביטחון גם מידת הדין מסכימה לתת את הטוב.

ה' רוצה עבורינו את הטוב, וה' רוצה שנחווה את זה כטוב. כשאנחנו בוטחים בו באמת- זה הכלי לכל ברכות ה'.

בהצלחה! 

זמנים גורליים ונשגבים שצריך להתכונן להם כראוי.אז חז"ל הדריכו אותנו ב"ה מה לעשות ח נ ה  חלה נידה הדלקת הנר.להשתדל ככל יכולתינו במצוות האלה שמיוחדות לאישה,להדר בהן  כדי שגם כלפינו ינהגו לפנים משורת הדין,לכן נשים נוהגות בחודש תשיעי להפריש חלה,לטבול ולקבל את השבת מוקדם יותר...אין שום חובה לעשות את זה,אבל זאת הסיבה למנהג.חז"ל גם אמרו שנשים צדקניות לא סבלו בלידה מפתקא של חווה."ותצחק ליום אחרון.." מי שהולכת עם ה' ,ה' הולך איתה.ה' אוהב אותנו ומחפש רק להטיב ולא חלילה להפך,הוא הביא את הנס של ההריון והוא גם מחולל את נס הלידה,הוא ולא מלאך,כי כל מה שקשור בנתינת חיים, ה' עושה בעצמו,ואת שמקדישה עצמך כרגע לנתינת חיים,הופכת לשותפה לה' לקיום רצונו,בטח שהוא ידאג לחיילת שלו,ועל אחת כמה כשנשמה יהודית יורדת לעולם בזכותך,הכל בהשגחה.

הדין הוא תמיד מסובב בחסד.לומדים את זה מפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.אלוקים- מידת הדין ושם ה' -מידת הרחמים.מידת הדין תמיד מסובבת במידת הרחמים,גם אם יש דין הוא עטוף ברחמים,ורואים את זה מאוד בלידה-יש צירים,הם כואבים אבל ברחמים,באופן נסבל,הציר מתחיל חלש מתגבר ,כשהשיא שלו הכואב נמשך מעט זמן ואז נחלש עד שמפסיק ואז יש הפסקה למנוחה והתאוששות של הגוף ושל היולדת,ובכלל רוב הצירים הם לרוב בהחלט נסבלים,ומתי שהם כבר לא אז זה כבר צירי הלחץ שמבשרים את הסוף הקרב,וככה זה בעוד הרבה נסיונות שכשמרגישים שנגמר הכח זה סימן שגם הנסיון הולך להגמר,כי עם כל נסיון ה' שולח את הכח לעמוד בו.

בס"ד

קודם כל מזל טוב על ההריון...

ולשאלתך, ממליצה בחום, שכבר מעכשיו,

במשך ההריון, תתפללי על כל פרט, ולו הכי קטן בלידה.

עד הדברים הכי קטנים, שלא יהיו תפרים וכ'. 

אחד הדברים שהכי צמררו אותי בהריון זאת מחשבה שגבר עלול להיות נוכח בלידה שלי. התפללתי שתהייה לי מיילדת בלבד. אפילו דבר כזה בחסדי ה' התקיים.

(וכן שאר התפילו, שכמובן היו משמעותיות יותר)

אבל חשוב לבקש מה' כל דבר שעולה על דעתך, ולדעת ולבטוח בו, שה' רוצה לתת לך חווית לידה הכי טובה שבעולם.

לפני הלידה הראשונה הייתי מפוחדת מאד. לצערי לאורך כל שנות ילדותי שמעתי דברים מזעזעים על לישות, וכ'.

בהשגחה פרטית התגלגל לידי הספר "להיות לאם" של אביבה רפרופורט.

ממליצה הכי בחום שבעולם. 

הספר הזה עוסק נוסף לכל ההדרכות הצמעשיות רפואיות וכ', בפן היהודי רוחני של הלידה.

הרגשתי שהספר הזה פשוט בנה בתוכי הסתכלות אמיתית, ונסך בי בטחון.

פשוט פתיחת עיניים.

(לשם המחשה, עד סוף חודש שמיני לא רציתי לדעת שום דבר על לידה מרוב פחד, ורק אז חברה שלי שכנעה אותי לקבל את הספר הזה סוף סוף)

2 משפטים שזוכרת עד היום:

1 ה' ברא את גוף האישה ככה שלאמיתו של דבר היא יכולה גם ללדת לבד. (ואגב היא גם מוכיחה את זה)

2 אף אחד לא יספר לך יותר טוב מהגוף שלך מה נכון לך כעת. (צריך לפתח הקשבה לגוף. לסימנים ולאותות שלו)

היא גם נותנת הרבה הדרכה מעשית מה ואיך לעשות, בכל זמן, בכל שלב בהריון, בכל שלב בלידה, ואפילו בהנקה וכ'. ממש ממש ממליצה לכל אחת.

בהצלחה, בשורות טובות!

זה להוריד שליטה,לדעת שבלידה זה לא כוחי ועוצם ידי.

מפתח הילודה בידיים של הקב"ה רק להתפלל ולהאמין שהכל לטובה.

ומכל לידה אני רק יצמח ויגדל.

מומלץ בחום!

נעה- 0506045000

אתר "בראשית"

מגיעה לכל מקום שמתארגנת קבוצה.

וברוך ה' היו להן לידות טובות

אחת -בלידה שניה - הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה

והשניה - הספיקה להתפלל מנחה בחדר לידה כשחיכו לפתיחה מלאה

אני אישית אופטימית לגבי הלידה בע"ה

תפילות. לימוד על הלידה וכל מה שמסביב. לעשות הכנה עם מישהי

ויש כאלה שממליצות על דולה (אני אישית לא נעזרתי בלידה הקודמת בדולה אבל יש שמתלהבות מהחוויה שהייתה להן עם הדולה)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

ואפשר ורצוי להוסיף הרבה דמיון מודרך שבו את מדמיינת לעצמך את חווית הלידה המושלמת שלך שתהיה במהירות וללא כאבים והתינוק יוצא בריא ושלם!

מנסיון זה עוזר!

לפני לידת הילד השלישי, אני לא יכולה לתאר במילים את העוצמות שהגעתי איתם ללידה הזו, חיכיתי לה כמו למעמד הר סיני, כל הכאבים / סיבוכים (והיו דווקא...) התגמדו/ נעלמו ונשארה רק תחושת התעלות עצומה שהולכת איתי עדיין עשר שנים אחרי. ומעבר לזה... כנראה שההשפעה על הנפש של הילד גדולה כי הוא באמת משהו  מיוחד מאוד מבחינה רוחנית.

בקיצור אני ממליצה על החוברת "הכנה רוחנית ללידה" של דפנה ומשה חסדאי מ- א- ו- ד- !

אגב שנים אי אפשר היה להשיג אותה ועכשיו ראיתי שיש אותה ב"דברי שיר".

חידה קלה!ושתצאי בידיים מלאות!

לפני הלידה השלישית שלי הייתי לחוצה חבל"ז.. כשחשבתי עליה רציתי לבכות. אז לילה אחד הרגשתי שאני לא יכולה לשמור את ההרגשות לעצמי וישבתי עם בעלי לשיחה אל תוך הלילה.. הוא חיזק אותי שהקב"ה הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו ועושה רק מה שטוב לנו, גם אם אנחנו לא מרגישים. תחשבי על אבא שלך. נכון שהוא יעשה לך רק מה שטוב לך?? גם אם כשהיית קטנה לא הרגשת את זה, למשל כשהוא לא הרשה לך דברים מסויימים או כשהחזיק אותך חזק שיעשו לך זריקה.. עכשיו את יודעת שהוא דאג לך כי הוא אוהב אותך. אותו דבר.

דבר שני, להאמין!! לאמונה יש כח מיוחד שבזכות זה שאנחנו מאמינים שיהיה טוב, באמת נהיה טוב!! הרבי מליובאוויטש כתב את זה באחד המאמרים שלו (אני יכולה לחפש אם תרצי). תחשוב טוב יהיה טוב זה לא רק סיסמא! זה לגמרי אמיתי!!

ועוד משהו, לפני הלידה אמרו לי משהו נכון. בלידות הקודמות הרגשתי חסרת אונים לגמרי וחוסר שליטה על חיי בגלל הכאבים הנוראיים שהרגשתי, אבל בעצם, מה שאמרו לי, הכאב הוא ספציפי! לא להרגיש שכל הגוף כואב. זה לא נכון, וזה מרגיע!

וגם... (סליחה על האורך..) בדרך ללידה (ולפני) אין צורך להילחץ. כל הזמן אמרתי לעצמי :כואב לך עכשיו? לא. אז למה את לחוצה??. ואח"כ כשהתחיל לכאוב אבל נסבל, הודתי לד' שהסבל סביר. ב"ה כשכבר היו כאבים חזקים, מיד ילדתי.. ממש הרגשתי נס איך בכל התהליך הייתי יחסית רגועה עם אמונה (אפילו נרדמתי קצת בין ציר לציר..  )

 ד"א, השיחה עם בעלי הייתה ממש בזמן, כי אחריה, לפנות בוקר, התחיל תהליך הלידה...

אה, ונזכרתי בעוד משהו.. כמובן להתפלל, אבל להיזהר בלשון!! שמעתי שמישהי התפללה שלא תרגיש את הלידה, וילדה בקיסרי..

שהלידה תהיה בעיתה ובזמנה ובנקל!!

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

והתחתון שלך במגירה של הבת שלך.
קורע!!!!!!

הופתעתי לראות בתמונות כל ילד בדיוק עם הבגד שלא שלו.
 

תאמת בעלי כן יודע לעשות כמעט הכל בבית,

אבל בקטע של מיון כביסה- אולי באמת אני צריכה יותר לפרט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

היום שומעים עליה פחות 

אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות.. 

לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה

Ardo melia

כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה

שואבת לי טוב ולא כואבת

מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה

אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה

אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )

אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר 

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך