אני חושב שצריך לצאת מנקודת הנחה שכל מה שאת עושה כנראה שגם הוא עושה (בגרסה הגברית כמובן)

כמו שאת מחכה לו, כך גם הוא מחכה לך ומחפש אותך.. מחכה שה' יראה לו שהזמן הגיע, וששניכם כבר מוכנים...

כמו שאת מתגעגעת  אליו, כך גם הוא מתגעגע. מתגעגע לאחת שהוא בכלל לא פגש... סבלנות, עוד רגע אחד...

מאז שאני קטנה יוצא לי להתפלל עליו. כי כמו שאני מכינה את עצמי אליו, ככה אני יודעת שכל מה שהוא עובר ישפיע על הקשר שלנו. וגם עכשיו, מי יודע איפה הוא. מה שלומו, מה מטריד אותו. שה' פשוט יעזור לו.

מצד שני, יש תקופות שאני חייבת לסגור את המחשבות האלה. פשוט כדי להשקיע בעצמי.

אבל זה מתוק.ללא ספק.

הידיעה שלא רק אני מחכה, לא רק אני מתקנת את עצמי לכבודו.

הוא גם מתכונן..

הוא גם מחכה..

ובקשר לשאלה ששאלו, מה עדיף: שיגידו לי מי זה לעומת שאמצא אותו-

אני הייתי מעדיפה שיגידו לי מי זה. יש בזה משהו יותר בטוח מאשר לסמוך על האינטואיציה שלי.

אם באופן היפוטתי-

את לא תרצי בכלל להיות בקשר איתו בגלל המקום שהוא נמצא או ההעיסוקים בהם הוא עוסק, או אולי כרגע הוא לא ירצה להיות בקשר איתך...

את בטוחה שאת רוצה לדעת מי זה? למרות שאולי זה יגרום לכם לדחיה הדדית?

הסבלנות משתלמת... אני מקווה...

בחור שבגיל 20 ומשו לא חושב בכלל להתחתן,

הוא לא בסגנון שלי.

אין לי בעיה שיהיה רמטכ"ל או מנתח ראש. יש לי בעיה עם כאלו שהקריירה קודמת..

הרבה זוגות מתחתנים כשאין לו עדיין דוקטורט.

לא קרה כלום.

זה לא אומר שהם יחיו כל חייהם בבית עם דליפות וריח של טחב וילדים מנוזלים בקיץ.

וזה לא מחייב שהיא תפרנס כל החיים.

זה אומר שיש להם עוד אידיאל מעבר לפרנסה.

אמונה והשתדלות, זה הכל.

לכן לא אמשיך להתווכח.

אין פה מישהי שצודקת ומישהי שלא. זה מה שמכירים או שחווינו חוויה הפוכה..

רק אומר שאני לא רואה את הקמת הבית בגיל צעיר כאגואיזם.

הרבה יותר פשוט, לדעתי, לדחות ולדחות.. לרצות להשיג כמה שיותר בטחון כלכלי ורק אז להתחיל לחשוב על נישואין.

אדם יכול להיות בעל מליון תארים ובכ"ז לא ימצא עבודה.

לעומתו אדם יכול להיות מאוד פשוט, ואפילו בלי תואר, ולהרוויח טוב.

ברור שהמצב האידיאלי הוא לעשות את ההשתדלות המירבית ו*כן* ללמוד מקצוע,

אבל זה לא מה שיקבע אם משפחה תחיה ברווח כלכלי או לא. זה הכל חשבונות של שמיים..

אדם יכול גם להקים משפחה וגם לעבוד במקצועות שכתבת.

זה לא פשוט, אני בטוחה. אבל זה מצב שקיים.

אני מכיר לא מעט בעלי תואר דוקטור שהתחתנו מוקדם.

הנקודה המייחדת אותם היא שפשוט צריך לדעת לעשות את זה.

להסתפק במועט ולהשקיע.

או להיוולד להורים עשירים במיוחד

את דעתם ורצונם בבן הזוג שלהם בחופשיות בלי ההערות שלך?!

סליחה אם התגובה חריפה מדי..

זה אחרי מלא מלא תגובות פשוט לא לעניין שלך!!!

אני לא בטוח שאני רוצה לפתוח דיון על הנושא, אבל אני מקווה שאת מודעת לזה שלהתחתן בגיל 25-30 וישר להביא ילדים לעולם זו לא האופציה היחידה.

גם לגבי הגיל, וגם לגבי הלהביא ילדים לעולם, וגם לגבי פרמטרים אחרים.

אה, וגם אם הוא לומד בישיבה כל היום, ברוב(אם לא כל) הישיבות, יש הכנסה מסוימת כל חודש, כך שהאשה בכל מקרה לא המפרנסת היחידה.

והכי חשוב - כל עוד זה מתאים למישהי, וזה מתאים לדעת ההלכה, אין עם הליכה בכל דרך שהיא בעיה אם זה מתאים לזוג. לדעתי הק'.

חשוב לוודא שמה שעושים מתאים לשניהם, גם לגבר וגם לאשה.

יש כאלה- שמשכורת אחת מספיקה להם, לפחות בתחילת הנישואים.

יש כאלה- שלא..

יש כאלה- שלימוד התורה חשוב להם יותר מדברים אחרים.

ויש כאלה- שצריכים גם וגם.

וכו' וכו'.

דעתי היא, שגם אם זוג חושב שלימוד התורה הוא מעל הכל, חשוב לדאוג שזה לא בא על חשבון האשה והילדים: שלא יווצר מצב שבו צריך לחיות בדוחק כי "אבא לומד תורה" (לא בטוח שילדים שגדלים ככה יעריכו את לימוד התורה, והם גם לא צריכים לסבול מזה). שהאשה לא תצטרך "לקרוע" את עצמה בבית ובעבודה וכדומה.

בכל זאת, מי שמחוייב בפרנסה הוא האיש..

אבל שוב, יש דרך לחיות עם לימוד תורה בראש בשמחה ובנחת!!

וכל זוג ימצא את הדרך המתאימה בשבילו!

ובקשר למה שאמרת, שתקופת מבחנים הורסת את הזוגיות, אני חושבת (ולא מניסיון אישי שלי)- שיש הרבה דברים, לאו דוקא לימודים, שיכולים לפגוע בזוגיות, כמו: התמחות, עבודה מאוד תובענית...

ואז מה?! אף אחד לא יתחתן?

צריך לעבוד קשה בשביל הזוגיות, כדי שהיא תהיה טובה, תקינה ומלאה בשמחת חיים!

שיהיה בהצלחה פה לכולם

לגבי זה שיש אנשים ונשים מדהימים כאלה אין ספק, אבל אין שום סיבה שמישהו או מישהי "יחכה" דווקא בשביל להתחתן עם אדם כזה(אלא אם זה בדיוק מה שהוא/היא רוצה, כמובן).

לדעתי האישית, כל אדם צריך לדעת מה טוב בשבילו ולהתנהג בהתאם מצד אחד. מצד שני, אנחנו כאנשים דתיים צריכים גם להתחשב בהלכה ומה שעומד מאחוריה(רוח ההלכה).

אם זה אומר בין השאר לחיות באידיאל של חתונה בגיל "צעיר" - so be it. אני מוכן להכנס לקשיים וההקרבות שנדרשים ממני כאדם דתי, וזה כולל הכל. בין השאר כל הקשיים שנובעים מחתונה בגילאי 25 ומטה.

אגב, יצא לי להפגש עם ראש פרוייקט "חץ"(הפרויקט של פיתוח טילי ה"חץ") לפני תקופה מסוימת. לכל הדעות, הפרויקט הזה הוא עסק קשה, חשוב, תורם המון מבחינה בטחונית, וכו'. הבנאדם מפותח מבחינה מדעית, משפחתית, וכו' תורם למדינה במסגרת הצבא ומצליח לעשות הכל ביחד.

התמונה שאת ציירת, מציגה את החיים כקשים כ"כ שאי אפשר להתחתן בגיל צעיר, לפתח קריירה, ללמוד, ללדת הרבה ילדים, לשלם את שכר הדירה וכל השאר... אבל הנה, אדם שעשה ועושה את כל הדברים האלה, ולא סתם, אלא מצליח לעשות את זה "כמו גדול".

דבר אחרון:

הזכרת את אלו שקוראים לאנשים שקוראים לאנשים שמתעסקים בדברים שלדעתם לא פרודוקטיביים, ומקבלים על זה משכורת כלשהי "פרזיטים".

אני לא יודע מה איתך, אבל אני מאמין שאפילו במישור הפשוט ביותר ובלי להתייחס לערכים המוספים שיש בלימוד תורה, "כל עבודה מכבדת את בעליה", ואם את יכולה למצוא סטודנטים שמרוויחים סכומים כאלה ואחרים בסוף כל חודש רק מהמלגות, אנשים שמתפרנסים מלשמוע צרות של אחרים(פסיכולוגים), אנשים שמתפרנסים מזה שהם מדברים(מורים/מחנכים/ר"מים, עיתונאים, וכדו'), אין סיבה שלא יהיו גם אנשים שמקבלים כסף מלימוד תורה ורבנות.

שלומדים בישיבה בבוקר, ובערב עושים תואר בהוראה..

או שמא הוראה לא נחשב בעינייך כמקצוע?!

ואני בטוחה שיש עוד אפשרויות ללמוד מקצוע במקביל ללימודים בישיבה, ואז לצאת לפרנס כשצריך (כמובן בתיאום עם האשה..).

האם הייתם מעדיפים לשמוע את הבת-קול שמודיעה "בת פלוני לפלוני" או אולי שאתם הייתם רוצים לבחור אותה בעצמכם על פי ההעדפות שלכם?

ברור שהרוב ענו שהם מעדיפים לבחור אותה בעצמם, אבל יש לפעמים רגעים שאתה אומר, וואלה, כבר נמאס לחפש אותה כל כך הרבה זמן, אולי כבר תגלו לי מי זאת? איפה היא מתחבאת???

כמה מחכים לרגע לגלות אותה... 

במקום להגיע עם הלשון בחוץ, אחרי דרך כ"כ ארוכה..

ואז הייתי משקיעה את כל האנרגיות שלי בו, בזוגיות שלנו, במשפחה..

מאשר בשלל קשרים מעיקים ומייסרים.

ושם, בתוך הזוגיות, תהיה הבחירה.

לו יהי.

תראי, כשאת מחפשת בגד לאירוע, אני מבינה למה זה כיף לחסוך את כל החיפושים, מדידות, לשמוע את כוול הדעות של המוכרות... באמת מיותר ובואי נגיע ישר לבגד הנכסף.

אבל- במציאת החתן שלך, בעצם, בעלך, המצב דינמי מאוד, משתי סיבות:

א. כל רגע אנחנו משתנים. לא אמרתי שנעבור מהפך באישיות... אבל כן עכשיו את לא כמו מחר ומחרתיים וכו' (כנ"ל בעלך לעתיד).

ב.החיפוש, הוא ה-דבר! לא בקטע של כיף. אלא הוא מה שגורם לי לחשוב מה אני רוצה. מה מתאים לי. מה אני מצפה מעצמי. מה ה' רוצה ממני. כל זה קורה בחיפוש וגם בהמשך, אבל זו ההתחלה!

ואז- לבסוף אני בוחרת בו! את מודעת מה עצם הבחירה עושה לנו?

קשה לי להרחיב בנושא. נושא מורכב ורגיש. אבל בעיקרון...

אגב, כל זה זו התפלספות לשמה. אל תשכחי שה' כבר החליט מה הכי טוב עבורנו...

בס"ד

האמת שגם לי כבר נמאס מזמן וגם אני נמצאת בהרגשה שאולי היה כדאי לשמוע את בת-הקול הזו מראש...

א-ב-ל - יש משהו הרבה יותר עוצמתי בלחפש ולמצוא לבד

כי זה יוצר את הקשר הכי חזק

קשר שיש בו אמירה של "אני נשואה לך לא כי כך הכריחו אותי משמים, אלא כי א-נ-י החלטתי שא-ו-ת-ך אני רוצה... מאז ולעולם בע"ה"

רק שיגיע כבר...

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו...

קשה להסביר...

(ריקודגלים, הפגנה גדולה וכו'..) אם הוא גם נמצא באותו מקום שאני נמצאת

עד שבסוף מצאתי אותו ב"ה

זה מה שעושה מחשבה פנויה מתורה 

מחשבה פנויה מתורה?? מה את/ה עושה פה? לכ/י ללמוד תורה!!!!

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך