שחיקה.מעבר להרים

כל כך צעירה, וכבר שחוקה. הרזומה שלי ממש מכובד, קרוב ל-10 בחורים, בזמן מאוד קצר של נסיון בעולם הדייטים.

 

עד עכשיו יצאתי עם בחורים ש"שידכו" לי דרך צד ג'. וכל פעם זה נפסק בצ'יק. פגישה אחת גג שתיים.

ופתאום אני מפחדת לצאת עוד! נמאס לי מנסיונות עקרים!!! חסרה לי התקווה שזה הוא בפעם הבאה. מה הסיכוי? 

זה מן פחד מעוד השקעת אנרגיות בבירורים, בהתארגנות, בחשיפה (ממש דיסק שבור- "קורות חיים"... אני עוסקת בכך וכך... ובלה בלה בלה) זה כ"כ מתיש. וזה קורה פעם, ועוד פעם, ועוד פעם... די!!!

אני כאילו מצפה להתחייבות משמים שהפעם זה הוא. כי אני ממש... מפחדת? מותשת? ...שחוקה...? אין לי מילה ברורה.

 

עוד ענין, אני כבר אבדתי אמון ב"שידוך". לא יודעת מה נכון, לנסות מישהו שמכירים לי אחרי הכרות קצרצרה איתי ואיתו? או להמתין, שיפלו לי הספרים במסדרון האוניברסיטה, ועלם חמודות (שבמקרה גם יחבוש כיפה וילבש ציצית?) ירים לי אותם? (יעני- הכרות מקרית)

יש עוד אפשרויות חוץ מלפגוש במקרה...מאמין וזורע

בעז"ה הכל יהיה טוב!חושף שיניים

 

לא הכל זה או "שידוך" או "מקרה"... אפשר גם ליזום! לחפש את הבחור ולבקש שיציעו לו או למצוא דרך לפנות אליו בעצמך. אפשר אפילו ליזום דרך אתרי אינטרנט ואפילו דרך הפורום...קורץ

 

ככה אפשר לברר הרבה יותר טוב לפני ואפילו לדבר באופן אישי עם המיועד לפני, לדסקס איתו ולראות אם יש על מה לדבר.

 

לדעתי זו דרך מצוינתפטיש

קודם כל - חיבוק וירטואלי גדול ותומך.גן נעול

כמה דברים:

א. לגבי היכרות מקרית - גם אז לא תמיד יוצא מזה משהו. סיכויי ההצלחה שלה לא גדולים בהרבה משל השידוך, כך שאל לך להתייאש מדרך ה"שידוך צד ג'"...

ב. נכון, זה מבאס כל פעם לדקלם מחדש את הקו"ח, אבל - לפחות זה נגמר שם (בערך). אני אישית מנסה לחשוב שעדיף כך מאשר לפתח קשר, רגשות וכו' ובסוף לנתק את הקשר. זה כמובן לא אומר שאין קושי בהשקעת האנרגיות, בהתארגנויות לכל פגישה וכו', אבל באיזשהו מקום זה קצת מעודד (לפחות אותי).

ג. לגבי השחיקה - לא יודעת מה המצב אצלך, אבל יכול להיות שהכניסה ל"עולם הדייטים" גרמה לך להפגש עם המון בנים ולנתק קצת קשר עם חברותיך. אולי כדאי לך "לצאת לדייט" גם איתן. לי אישית זה ממש עזר כשנפגשתי עם חברות. להתארגן, לצאת ולדבר באווירה קצת (הרבה!) אחרת. יש בזה משהו מרענן בתוך שגרה של פגישות מסוג אחר.

 

אמנם אין לי "רזומה" כשלך, אבל זה מה שעוזר לי כרגע במקום בו אני נמצאת. מקווה שגם לך יעזור.

ממש לא שכחתי את החברות שלי.מעבר להרים

ב"ה אנחנו מדברות המוםן, ונפגשות לעיתים.

הן כל הזמן אומרות לי- תזהרי שלא תשחקי. ועצוב נורא להודות- שלא האמנתי שזה יקרא. וזה קרה עצוב

נו, אם התסריט יכול לחזור על עצמו גם כשאני יוזמת משהו בעצמי- אז מה יהיה???

אין לי כבר כוח...

מבין אותך לגמרי!אנונימי (פותח)

אני כיום פוגש בנות רק כשיש לי דרך לברר עליהם בצורה רצינית. 

 

ומנסיון, זה עדיף מהצעות של מכרים ואפילו של חברים טובים.

 

אין מה לעשות, בלי לדעת להכיר ולראות לפני קשה מאוד לכוון לכיוון הנכון.

 

ומאיפה אני מכיר? או בנות שיוצא לי לראות באירועים (תכל'ס זה לא נעים, אבל חייבים להתחתן איכשהואצוחק)

 

או דרך אתרי שידוכים ופורמים. ככה אפשר לדבר לפעמים אפילו עם הבחורה עצמה לפני.

הגיע הזמן להתחיל להפיל ספרים, לא?yairi
תחושה מוכרתאהבה אחישנה
אני מבינה לליבך, מכירה יותר מדי את התחושה של העייפות והשחיקה והפחד שזה חו''ש ימשך עוד ועוד...ו...די..כבר אין כח...

כמה דברים יש לי לומר לך-

1. מניחה שנכנסת ל'עסק' עם ציפיה (מאוד בריאה ונכונה!) שתפגשי אותו מהר ובקלות בלי לעבור יותר מדי סיבובים אחרים בדרך....
ואז כשזה לא הולך בדיוק ככה יש מן אכזבה פנימית שמייצרת עייפות ושחיקה.

משתפת, בכנות...
שאני גם באתי בהתחלה והיה לי ברור שהוא יהיה הראשון או מקסימום השני...
ובשנה הראשונה אחרי גם בערך 10 בחורים ברזומה...היו לי המון רגעי שבירה שבהם לא הסכמתי לקבל את העובדה שזה לא קורה וש'מה פתאם שאצטרך לפגוש עוד אנשים חוץ מבעלי' ו'למה לחברות זה הולך בקלות..?'...ו'כמה פעמים אפשר לספר על עצמי שוב ושוב את אותם הדברים...?'...ולמה בכלל הדרך צריכה להיות ארוכה ומסובכת....?

ובאמת קשה לבוא כל פעם עם ציפיה ש'הנה זה הוא...'...

אבל,
מאז עברו עלי 7 וחצי שנים...ולא נעים לומר שהרזומה שלי גדל בהתאם למספרים די מפחידים...
ודוקא היום יותר קל לי במובן שמשהו בפנים קיבל ש...אני בסה''כ הולכת בדרך שסללו לי מלמעלה. ונכון, אני לא יודעת כלום. לא איך, לא מתי ובטח לא למה
אבל
אני יודעת שאני מולכת.
וזה בעצמו..מקל על כל כך הרבה לחץ ופחד מכל ה'לא יודעת'...

והעיקר!!
לא להפסיק לצפות ולקוות. להבין שזו המלחמה שלי עכשיו. ואם אני ארשה לעצמי לתת למה שעבר עלי לייאש ולעייף אותי...אז מה ישאר לי?
להפסיק לצפות מבחינתי זה למות.
ו..כן! אני כן אצפה ואקווה אפילו שהסטטיסטיקה עד היום לא ממש מעודדת..כי אם עד עכשיו זה לא קרה למה שזה פתאם יקרה..?

למה..?
ככה
ככה ה' רוצה..!
ואני פה בשבילו.

העצה שלי אליך זה לא להכנע לנסיבות. לא לתת להן בכלל פתח לייאש ולהחליש אותי כי זו העבודה היחידה שלי- לשמור על עצמי חיה שמחה מאמינה.
בעלי לא ירצה לפגוש מישהי חלשה ועייפה ושחוקה.
אז בשבילו ובשבילי, אני מוכנה להילחם ולעשות כל מה שאני יכולה.

וזה קשה קשה! ומשתלם!
ואפשרי!

כמובן שיש כל מיני רגעים...ויש רגעים והרבה שנופלים וקצת מתיאשים...וגם זה חלק...

ובעז''ה שלא תצטרכי את כל עצותי...שה' יפתיע אותך !ותראי כמה טוב חיכה לך...טוב שלא דמיינת שקיים...!!
אין לי דרך לומרג'נדס

כמה שאת מחזקת אותי! פשוט

 

ת-ו-ד-ה !!

 

בשורות טובות לכל עם ישראל!

^^^^!!! אשרייך..ננשמה!
או שלא...ארמי

אם כל דיבורי ההשגחה המיסטית הזו,

 

את יודעת מה ד' רוצה ממך?

מאיפה לך שמגיע לך בכלל בעל?

מאיפה לך שמגיע לך בכלל משפחה משלך?

מי אמר שלא הפסדת אותו?

 

אני לא נוהג לזרוק על ד' את הצרות והתסכולים שלי,

וכן, זה קל ונחמד...

 

יותר נכון, לעשות חשבון נפש...

 

התשובה לכל השאלות שלך-אהבה אחישנה
היא אחת-

לא יודעת!

לא יודעת מה ה' רוצה.
לא יודעת מתי זה יקרה.
לא יודעת גם איך.

אבל מבחינתי כל עוד אני חיה ונושמת
אני תמיד אאמין שהטוב קיים ומחכה לי.

כי לדעתי מי שחי בספק לגבי הגאולה,
פשוט לא חי.
או שהוא חי חיים מאוד מפחידים.
חיים של 'אולי'...
אולי פיספסתי...
ואולי לא מגיע לי טוב...
ואולי כבר אין סיכוי...
ואולי זה ימשך לנצח...

גם לגבי גאולת עמ''י יש רק 2 אפשרויות-

בעיתה
או
אחישנהץ

השאלה היחידה היא רק ' מתי ואיך'
לא 'האם תהיה גאולה'.

הדבר היחיד שודאי בעולם זה שבסוף תבוא גאולה.
מי שמחובר לודאות הזאת , חי חיי אמונה ותנועה ועשיה בכיוון.
וזה כלל לא סותר כהוא זה את ההשתדלות המעשית,החשבון נפש והעבודה שלי.

והפוך,
לא יודעת מה איתך, אבל כשאני נכנסת לכל ההתחשבנויות האלו של 'אולי אני לא ראויה/אולי פיספסתי/מי אמר שזה באמת יקרה..?'
אני מאבדת את הכח באמת לעבוד ולעשות.
כי בשביל מה?

וכשברור לי בחוש שהכל ממנו יתברך.
והוא בודאי רוצה רק בטובתי...
אז אני רצה בשמחה לעשות כל מה שאני יכולה.

כי אמונה זו המשכה. אמונה בטוב מביאה את הטוב.

להטיל ספק בקיומו של הטוב, לחשוב שהכל תלוי בי...זה מה שיוצר את הרע בעולם.

התורה מלאה במלא דוגמאות לכך...במלא דוגמאות של אנשים גדולים שלא האמינו רק למה שראו בעיני הבשר שלהם ולא האמינו לחושך ולא פחדו לומר לה' שהם באמת מאמינים שהכל זה הוא והכל מושגח לטובה...

תראה את אברהם אבינו שעזב הכל והיה מוכן לעקוד את בנו..
תראה את ההתמודדות של כל האימהות העקרות ..
תראה את יוסף הצדיק...
את מרים הנביאה שלקחה תופים ממצרים
את עמ''י במדבר שהלכו אחרי ה' בארץ לא זרועה..
את דוד המלך שעבר מה שעבר ומעולם לא איבד את האמון הזה ..

שבת חזון...זה בדיוק זה...אם לא יהחה לנו חזון של גאולה שלקראתה אנו צועדים ויהי מה....
מה יהיה עלינו....?
מה נענה למעלה כשישאלו אותנו האם ציפינו לישועה...?

נכון, אני לא יודעת.
אבל בפנים , אני יודעת...שיהיה טוב!

המהר''ל מגדיר אמונה כך-
אמונה= ודאות שהחלק יבוא אל השלם.

זה הכי קשה בעולם להאמין בזה.
אני ממש לא מדברת מבחוץ ...חיה את המלחמה הזאת בפנים כל יום וכל רגע.
אבל באמת לא מוכנה להכנע לקושי ולחושך ולגרום לו לצייר לי את העתיד בצבעים אפורים של 'אולי'....
בעיתה,ארמי

אנחנו צריכים תמיד לזכור,

שאנחנו לא מנהלים לקב"ה את העניינים.

 

להאמין שלי באופן אישי יהיה טוב,

ויביוא לי הבעל המושלם וכו',

אלו חלומות מתוקים באספמיא.

 

צריך לדעת שלא בטוח שכלום מזה יתגשם.

 

לעניין אלו שהאמינו:

אברהם קיבל ציווי ישיר מהבורא,

הבטחות מהבורא,

 

לא נראה שאנחנו בדיוק במדרגות הללו.

 

אני מעדיף כן לראות את הבחירה החופשית שלי כערך עליון,

ולהשתדל לעשות בחירות נכונות בעיני אלוקים ואדם.

 

 

למה להאמין ב''אולי''...?אהבה אחישנה
לא אמרתי שאני מנהלת לה' את העניינים חו''ש.
הפוך..
אמרתי שאני מסכימה ללכת בדרך שהוא מנהל גם כשאיני יודעת לאן היא מובילה..
ואני לא חושבת שהכל תלוי רק בבחירות שלי ובמה עשיתי או לא עשיתי..אוי ואבוי אם הכל תלוי רק בי...
זה לא בותר את זה שלמעשה אני אשתדל ככל יכולתי לבחור נכון ולעשות כל השתדלות.
אבל בפנים יודעת שלא רק בי הכל תלוע, אלא ברצונו.
ואם הוא ירצה, הוא יעשה בי כרצונו על אף שאולי איני ראויה.

הוא לא חייב לי כלום.
ואני לא מחליטה לו כלום.
רק מאמינה בו.


ולהאמין בטוב זו לא ' חלומות באספמיא'.
בעיני זה ממש הבסיס של כל האמונה.

ו...לא רק לאברהם ה' הבטיח!
גם לנו ה' הבטיח!
ההפטרות ב7 שבתות הנחמה מספרות לנו רק חלק קטן מהטוב שהבטיח לנו...

ולמעט הנסיון של 'לך לך' כמעט לכל הדוגמאות מהתנ''ך שהבאתי לא קדמה הבטחה ודאית אלא היתה בהם אמונה פנימית שאינה תלויה בדבר.
ואם אני אגיד 'הם לא במדרגה שלי אז אינני לומדת מהם לחיי' אני למעשה יכולה לגנוז כמעט חצי מהתורה....כי הרי אף אחד לא במדרגה שלי אז למה אני צריכה ללמוד מהם..?

אם ילד יחיה בספק שאבא שלו רוצה עבורו טוב...הןא יהיה ילד הכי מסכן בעולם.

אפשר לעשות כל השתדלות, כל עשיה, כל בחירה...
אבל למה להטיל ספק בגאולה....? מה זה נותן לך.....?

ואני מבחינתי אאמין בטוב הזה גם אם בעיני העולם אני אחשב כ'חולמת חלומות'...


'' ואף על פי כן....
אכן ישנו בוודאי
הר של זהב ומבצר של מרגליות...''

יותר מזהסוג'וק
עבר עריכה על ידי סוג'וק בתאריך י"א אב תשע"ב 03:31

 

הרי הטוב הוא המוחלט, הוודאי.

העולם נברא בטוב, האדם נברא לטוב.

"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם"

 

הבחירה היא בשביל להתחבר לאותו מסלול של טוב שכבר קיים

ומהמקום הזה יש לנו תשוקות ורצונות

 

ומה קרה?

נאחזנו מדי ברצונות "שלנו", בבחירה

עד כדי כך שאנו חושבים שהם רק "שלנו"

ואנחנו הבעייתיים

ו'למה בכלל שיתגשמו רצונותינו'

 

[כי כך קלטנו בילדות מההורים שאמרו לנו הרבה יותר "לא" מאשר "כן"

והתחלנו לחשוב שמא הבעיה היא ברצונות שלנו...]

 

חשבנו את עצמנו..

אבל זה רק מחשבות

 

ההשגחה הנפלאה לא נותנת ל'סיפורים' שלנו למנוע את הטוב

והטוב חייב להגיע

 

הרצון הוא רק צינור להתחבר לאותו טוב שכבר קיים ומחכה!

 

לא רק כ"אחלצהו ואכבדהו"

אלא כ"אחלצך ותכבדני"!

אומר הקב"ה: תכבד אותי לחלץ אותך

הישועה שלנו זוהי ישועתו!

 

ואם יש מניעה בדרך, היא רק בנו, והיא דמיונית, כך שהיא אפילו לא בנו באמת.

 

הרי איך בכלל יכולנו לרצות משהו - אם לא מתוך זה שהוא כבר קיים.

זה שאנו רוצים משהו - זו ההוכחה שאותו דבר מחכה לנו

והרצון הוא רק התשוקה שבדרך

הפרומו

הטעימה

התפריט שרק מגביר את החשק למה שאוטוטו מגיע

כדי שנייחל אליו ונשמח בו לכשיגיע

 

ממתי נותנים תפריט ללא טעם?! [תרתי משמע.. ]

 

כל שנותר הוא פשוט לייחל בנחת חיוך ובטחון

בהרפיה - "בהרף עין"

לקיום הרצון האלוהי הזה

שרק נעזר בנו

למימושו

 

ועד אז.. בחתימה

מסכימה.ננשמה!

אם כי וודאי שזה לא קל-ביצוע.

זאת אומרת- יודעת שלהרפות הוא הדבר הנכון,

אבל זה בהחלט לא פשוט ומצריך כוחות נפש של- דווקא לא להשתמש בהרבה, של לא לדחוק..

[לא לבטל השתדלות, אלא הרפיה מהמתח והלחץ שלפעמים כרוכים בתהליך..]

אבל זה בהחלט משתלם ושווה את המאמץ.

לא מדברת דווקא על מציאת בן הזוג, כי עוד לא זכיתי,

אבל רואים את זה בכל דבר. אבל ממש.

היא לא בעיתה. נא לא לטעות. תודה.בעיתה אחישנה
מזדהה, רק עם פז"ם יותר גדול...ארמי

איך שאומרים אצלנו בצבא:

את עדיין צעירה...

 

בכל אופן, לא שאני חסיד גדול של זה,

אבל אולי כדאי לך לנסות קשרים וירטואליים,

לפעמים זה נותן קצת היכרות מקדימה לא רעה.

 

וכן, כיף לפנטז שזה יגיע בדרך אחרת.

מעבר להרים יקרהבתאל1

אמנם כשנמצאים באמצע הדרך, אין ממש יכולת לדעת מתי היא תגמר...

אבל נראה לי שאת פשוט צריכה קצת סבלנות.

את לא עברת את גדר הנורמלי, 10 בחורים עם 2-3 פגישות כל אחד

זה סביר בהחלט... ואפילו יותר מדי נורמלי.

ונראה לי שיסכימו איתי כל אלו שיוצאים קצת יותר.

הסבירות שתמצאי בחור שמתאים לך תוך זמן קצר, סטטיסטית, הוא לא ממש הגיוני.

 

אז לא באתי לייאש אותך, רק עצתי היא לך-

תסמכי ותבטחי בקב"ה שיביא לך בדיוק את הבחור המושלם בשבילך, בדיוק בזמן המתאים בשבילך

ובדיוק בדרך שהכי הכי טובה לך!

בלי זה- אי אפשר להתקדם.

 

הצלחה רבה!

אם יורשה לי מילתא דבדיחותא לגבי הסטטיסטיקהאנונימי (פותח)אחרונה

אם נניח שבממוצע מתחתנים עם המדוייט ה-10.. אז אם הגעת ל20 שלך תראי את זה כחיובי לפחות שעכשיו בזכותך מישהו/י י/תתחתן עם הראשון/ה שלו/ה... הרי צריך לשמור על הסטטיסטיקה, לא? צוחק

הדבר הכי קשה בעולםהפי

סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול

לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??

פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.

לא באופי לא בנראות לא באצילות

יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.

לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי

וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה

באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף

דמט אני לא בנויה לשטויות האלה

כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל

חיבוק❤️❤️מבולבלת מאדדדד

זה לא קל בכלל להיות עם התחושות האלו...

וזה לגמרי תקין. כל פרידה יכולה להיות קשה, זה שהוא לא מתאים לך כבן זוג ושותף לחיים, לא אומר שכל התקופה שהייתם ביחד, הלכה לפח. את עדיין מעריכה את הבנאדם, ואולי גם אוהבת אותו. אל תילחמי בעצמך.

קחי את הזמן, אל תלחצי על עצמך❤️

רווקות אם יכולתן לקבל דבר אחד בתקופה הזאת מה היה?ראומה1

בתקופת חיפוש הזוגיות.

קריזה לא?בנות רבות עלי

פניתי לרווקותראומה1

אהה חח... כן... סליחה. לא התכוונתי להפריע. כמובן.בנות רבות עלי

מקפיצה♡♥︎♡♥︎ראומה1

תשובת הצ'אט - רווקבחור עצוב

  • שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

  • חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

  • חכם, אבל שלא יתקן אותי.

  • עשיר, אבל שיהיה עניו.

  • תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

  • קליל, אבל רציני.

  • מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

  • רגיש, אבל גברי.

  • גברי, אבל מחובר לרגשות.

  • ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

  • כריזמטי, אבל צנוע.

  • מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

  • אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

  • ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

  • בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

  • חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

  • שיהיה לו תואר.

  • רצוי שניים.

  • ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

  • שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

  • אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

  • שיאהב ילדים.

  • אבל שלא ייתן להם מסכים.

  • שידע לבשל.

  • ושלא יעשה מזה עניין.

  • שיקום מוקדם לתפילה.

  • אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

  • שילמד דף יומי.

  • וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

  • שיהיה מחובר לרב.

  • אבל שיחשוב בעצמו.

  • שידע לרקוד.

  • אבל לא יותר טוב ממני.

  • שיאהב מוזיקה.

  • אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

  • שיהיה כריש במשא ומתן.

  • אבל עדין איתי.

  • שיזכור כל תאריך חשוב.

  • בלי שאני אזכיר.

  • שידע להחליף גלגל.

  • לתקן ברז.

  • להרכיב איקאה.

  • להבין במשכנתאות.

  • להשקיע בבורסה.

  • ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

  • שיהיה עמוק.

  • אבל גם זורם.

  • שידע להכיל.

  • אבל גם להציב גבולות.

  • שיכבד את ההורים שלי.

  • ויאהב את האחים שלי.

  • ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

  • שיהיה בן 29.

  • עם ניסיון החיים של בן 45.

  • והאנרגיות של בן 23.

  • בלי מטענים.

  • בלי אקסיות.

  • בלי דרמות.

  • ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

  • וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

עכשיו אותו דבר לגבריםחושבת בקופסא
עבר עריכה על ידי חושבת בקופסא בתאריך י"ד באב תשפ"ו 20:19

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

חחח שיתחתן עם עצמו או עם עץראומה1

ארץ השוקולד

יש שיר כזה

שיתקצר(:אני:)))))

אמונההפי

אגב זו תשובה לכל אתגר

חחחחחהפי

חתן מתוק מדבש*

היי אני עדיין צעירימח שם עראפת

כולנו צעיריםאביעד מילוא

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

לא אתה זקןימח שם עראפת

שיעור ד' זה לא צעיר

אם אני זקןאביעד מילוא

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

לכאורה כןימח שם עראפת

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

נע אני סך הכל בן 20.5אביעד מילוא

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

לתומי סברתי שאתה שיעור ד'ימח שם עראפת

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

היית קרובאביעד מילוא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

געוואלדימח שם עראפתאחרונה

בירור בצניעותחצלה

היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.

ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.

אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.

חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.

מה אתם הייתם עושים?

בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?

אין סיבה לפסול על הסף.shindov

אם הקשר יהיה רציני. אז יש נושא לשיחה. אפשר עוד לפני שהקשר יהיה רציני. על הסף אין סיבה לפסול.

אני נאלץ לבשר משהו לא כ"כ טוב ( בקטע קליל כן ?)מוקי_2020

אם עכשיו קשה לכם והמון סימני שאלה וכל האונליין והוואצאפ והרשתות החברתיות

אז קחו בחשבון שעוד 30 שנה, לכל אחד יהיה חבר רובוט עם בינה מלאכותית, ששום בן או בת זוג בעולם יוכלו לנהל שיחה אפילו קצת קרובה לרמה שלו.

תחשבו על השיחה המושלמת. הכל מדוייק, גם האי דיוק יהיה מדוייק.

לדבר הזה יהיו השלכות עצומות על התא המשפחתי..

איך למה וכמה ? אין לי מושג.

אבל העוצמה תהיה גבוהה מאוד. השינוי יהיה גדול מאוד.

אני לא בטוח שאנשים מפנימים את השינויים שבדרך.

לכן....אההמ אההמ...

אני מבקש מכולם, להזדרז ולהקים תאים משפחתיים כמה שיותר מהר,

אני פונה בעיקר לנודניקים שיכולים להקים את זה כבר מחר בבוקר ואין להם שום מגבלות אמיתיות. כלום. הכל בראש אצלם.

מאלה אני הכי מאוכזב. לא רוצה להלחיץ אבל זה על גבול חיל_ _ ה _ _ . זה לא בסדר.

בכל מקרה ברגע שגברים (שהם למעשה ילדים) יתקלו ברובוטיות של 2035, המצב יהיה הרבה הרבה יותר מורכב.

תקימו כבר השבוע תא משפחתי. תגמרו עם זה וזהו. די. מספיק.

אני מבקש שתקחו את ההתראה ברצינות,

כמו התראה על טיל בליסטי איראני שבדרך אליכם ואתם באמצע שום מקום ואין לכם מה לעשות,אז אתה ממשיכים ללכת ולהאזין למוסיקה באייפון

כי אתם יודעים שהשם איתכם והוא ורק הוא מחליט מתי הסרט מסתיים וזה לא הגיוני שזה יהיה בגלל טיל בליסטי,

בטח כאשר אתם נותנים מעשר כל חודש לנזקקים באמת ולא מחליפים מעשרות בין חברים כדי לסמן וי.

תודה על תשומת הלב, למרות שאני מודה שהייתי עוצר כבר בכותרת ולא נכנס לתוכן,

אבל אתם עשיתם את זה. כל הכבוד.

לדעתי ברור שאדם עדיף על רובוטארץ השוקולד

לא הייתי חושש מזה לשניה

אני חוששת אפילו לתת לו משהו לעשותנחלתאחרונה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

לא מטריד אותי,חתול זמני

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

פלוטרכוסנקדימון

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

מסכימה.נחלת

כוחה של מילה טובהמוקי_2020

(מיועד לכל המינים, רשום מנקודת מבט זיכרית, כי אני זכר )

מה תעדיפו יותר מתוך 2 אפשרויות.

אפשרות 1 :

בת זוג שתעגל פינות כשהיא תביע את דעתה בחיוך ונועם לגבי דברים שהיא מספרת לך, כדי לא תפגע, לא תכעס או לא תתעצבן

( גם דברים שלא קשורים אלייך אלא גם אליה או לאחרים)

אפשרות 2 :

בת זוג שתגיד הכל דוגרי, אמת טהורה, בצורה הכי ישירה. בלי לעגל. בלי לטאטא. כשאתה הולך לישון אתה יודע בדיוק מה היא חושבת באמת.אין משחקים. אין הפתעות.

עכשיו אני כבר מכיר את המגיב בתגובה השלישית שירצה מישהי שהיא גם וגם

והיא תדע מתי להיות ככה ומתי להיות ככה כאילו היא AI מהלך עם הוראות הפעלה.

אז זהו שבשאלה הזו אין כזה פטנט.

לכן, צריך לבחור מבין 2 האפשרויות כדי להבין מה תעדיפו יותר 1 או 2 .

תדמיינו שתקבלו 100% כזו לכל החיים ואז תענו.

גן עדן רוחני עוד בחייכם, לעונים

לא הבנתי למה אי אפשר גם וגםהפי

ברור שאפשרות 1חושבת בקופסא

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לכל דבר יש מחיר והשלכות (עונה לאלפי המגיבים)מוקי_2020

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

חושבת שישיר. זה מעורר אמון. הכן זה כן והלא זה לא.נחלתאחרונה

אני בחור. זה חשבון של אמא שלי. הצעות שהיו תפוסות -יעל11

האם שייך לגבי הצעות שאמרו לי שלא פנויות כרגע, או שבדיוק קיבלו הצעה אחרת, לשאול לאחר זמן מה את המשדך מה קורה ואם פנויה? או שלא שייך?

לענ"ד שייךאשר ברא

גם לדעתי שייךגב'

לברר אף פעם לא מזיקאביעד מילוא

אם אמרו שלא פנויות או קיבלו הצעה אחרתארץ השוקולד

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לאחר זמן כןברוקוליאחרונה

החברה של אחותי, הפספוס שלי, והלב שעדיין צובטיאיר45

הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...

אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]

בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..

וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...

אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...

ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.

וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...

בקיצור אני אוכל תסביכים...

אני חושבת שמה שאתה מרגיש הוא די אנושיהפי

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

ואוו נכון מאודיאיר45

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

בהצלחה(:הפי

צודקת לחלוטין.נחלתאחרונה

אישית, אני מעדיף קסם אישי על יופי.בנות רבות עלי

יש בנות שהן לא יפות, הן פשוט לא. אבל מהדרך שהן מתבטאות, וזה כולל את כל הדרכים האפשרויות (כן, התנא שנה דרך, מצחיק) במיוחד אלו שבטוחות בעצמן. או שאני בכלל מנסה להגדיר משהו שאני נמשך אליו ספציפית ולא יודע להגדיר אותו זו גם אפשרות. אולי, נראות צעירות לגילן אבל מתנהגות כבוגרות? אולי. למעשה אני די נוטה לחשוב שזה אכן זה.

נתקלתי במישהי כזו אתמול והיא עדין תקועה לי במחשבה וזה מוזר. אז בקיצור אם היית אתמול בפתח תקווה בהיפר מור תכתבי לי. סתם.

יפה. התבגרת, החכמת,למדת להסתכל לעומק ולא בחיצוניתפ.א.

ואי לגמרי אחי.בנות רבות עלי

עכשיו מה הקטע?בנות רבות עלי

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

אתם אומריםבנות רבות עלי

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

תלוי בהומור שלהארץ השוקולד

חד משמעיתהפי

יש מי שיתפסו דבר כזה כהטרדה, או בתחום האפורנקדימוןאחרונה

קשה לדעת.

אולי יעניין אותך