לאחי היקר מכל-
כאשר היינו עוד בשנות הילדות שלנו הצקת לי כאח בחור לאחות קטנה. עכשיו אני עוד אחות קטנה בשבילך אבל גדלתי מאז..חשבתי שמשחק זה יפסק.
רק אני ואתה מבין שאר הילדים שוהים יחד בבית עם הורינו, אתה כביכול בצבא וחוזר הביתה בצהרי היום ואני מתיכון, בסוף שנות התיכון שלך החלטת להניח את הדת מאחורך אמרת
שאתה לא מאמין בדת,לדעתי זוהי דת בעצמה שאתה לא מאמין. למרות הקושי הרב שלי להתמודד עם הרעיונות והויכוחים הקולניים היומיים שלך עם ההורים בשל כושר השיכנוע שאתה רוכש נאלצתי גם אני לימצוא את דרכי ולעמוד מנגד על שלי. אך אתה לא נתת לי להגיב ולהביע דעה בויכוחים הקולניים שהושמעו בכל רחבי הבית ולא רק לאוזניהם של הורי,אני רציתי לימחות ולעמוד על שלי ופציית פי גרמה להרגשה שאין לי דעה משלי ואני לא יכולה להוסיף כלום בתחום,רק אתה יודע הכל ואני לעומתך לא בקיעה בעניין,לפעמים אף כתגובה חריפה לאי הסכמתך עזבת את השולחן והלכת לחדרך באמרך שאתה לא מסוגל לישמוע דברים בלי בסיס ובלי ידע.
תמיד אני מתפארת בך ביכולות שלך ביצרתיות שלך,ואף פינקת אותי בתק' מסוימת ועזרת מאוד אז מה קרה?מה עשיתי? אני אוהבת אותך עדיין איך שאתה ולא מתריסה כנגד הדרך שבחרת,האם אני עומדת לך לאיום?
אחותך הקטנה.
זהו מכתב שכתבתי לעזור לי להתמודד ולקבל עצות ועידודים מאחרים. לא נתתי את זה לאחי.