אני חושבת שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו (או צריכים לשאול)-

אם מה שאנחנו מחליטים ועושים אכן מקרב אותנו לה' או חלילה מרחיק.

וזה נוגע לכל סיטואציה אחרת בחיים, לאו דווקא במסגרת הדייטים.

פשוט בדייטים מרגיש את זה יותר- כי יש מישהו שתמיד "בוחן" אותך ובעצם בוחר בך לפי אותן החלטות ומעשים.

אני מבינה אותך מאוד,

כי גם אותי פגישות רשמיות יכולות לשגע ושעמם,

אפילו בהתחלת קשר וקל וחומר כשהקשר נמשך תקופה.

אבל באמת יש מחסומים בלשנות ולעשות דברים "חריגים"- כי לא יודעים מה הצד השני מעדיף, חושב, רוצה ,מאמין...

לכן אני חושבת שאולי כדאי לפתוח שיח על זה, בצורה חכמה, וסתם כדרך אגב, עוד כשהפגישות הן רשמיות-

פשוט לשמוע אם הצד השני זורם לדרך הזאת, מפריע לו וכו'..

על אף היותו דוס ששואף לבית דוס או שאולי זה ממש רחוק ממנו-ומעדיף להיות שמרני.

לגבי הכניסה לים- לעיתים זה יכול להביך ולעיתים ממש לא. מאוד תלוי בעומק הקשר.

אבל נהגת בחכמה ששאלת אותה קודם מה היא חושבת..

לגבי ישיבה על הדשא- לא רואה בכך שום בעייתיות, אולי לשכב זה קצת לא שייך..

ו... פיקניק?? מבורך ומפנק

בכלל לא חושבת שאתה צריך להשליך את סיום הקשר לאותה שחייה בים,

יכול להיות שהיא כבר כמה פגישות מתלבטת- והעדיפה עכשיו לסיים לפני שיהיה רציני וקשה יותר.

מה שכן-היא הייתה צריכה לרמוז לך שהיא בהתלבטות או משהו כזה, ולא להנחית עליך בבום. 

לדעתי זה לא כ"כ יפה. בייחוד שמדבריך נשמע שממש השקעת- כי כנראה היו לך מחשבות רציניות לגביה.. 

ואל תחשוש לשאול, אם אתה מתלבט. רק בעלות גאווה, יאמרו שזה טיפשי לשאול, אבל בחורה אמיתית תגיד שזו התחשבות, ושאתה לא מנסה להסתיר את מה שאתה באמת מצד אחד, ומצד שני-מוכן לבוא לקראתה איפה שצריך. היא מאוד תעריך את זה, כי לרוב אומרים לבנות להתפשר...אז ככה אתה משיג נק' זכות.

גם תשאל את הממליצה-איזו סוג של דוסית היא? תחפור לה הרבה..זה חלק מהתפקיד, למנוע אי נעימות.

תודה בכל מקרה!!

בפגישות כ"כ מוקדמות?

בעז"ה יהיה טוב!

א' אני לא חושב שפגישה שביעית זה מוקדם.

אני לא אחד שמתכנן לצאת שנה וגם לא חצי שנה.

משהו כמו חודשיים, חודשיים וחצי נראה לי מספיק בהחלט כדי להכיר.

ב' להשתכשך קצת במים זו לא באמת אוירה אינטימית מי יודע מה, אבל יחסית ללשבת על הספסל ולדבר זה אינטימי.

קיצר, אני מתכוון לאוירה יותר זורמת, אולי המילה אינטימיות לא לגמרי מתאימה כאן.

אם זה לא באמת אווירה אינטימית אז למה יחסית, זה אינטימי?

אני יכולה להגיד לך שגם לדבר עם הספסל יכול להיות אינטימי, תלוי מה אתה אומר שם.

אגב, אינטימיות- זה פגיעות מוחלטת..

אם רצית לדעת את הצד הנשי...

זה לא שהיא מכירה אותך מי יודע מה...

גם אם נחמד לה וסבבה והכל.

ולא למשך הזמן! 

אה.. וזה ממש סבבה,, וגם דוסי,, אני לא מבינה למה היא לא נכנסה גם.. וגם לגבי הדשא, לא צריך לדעתי לעשות עניין,, בכלל כמעט כל דבר זה תלוי אם עושים ממנו עניין או לא.. אם לא עושים וזורמים- אז כמעט הכל מתקבל.. 

שעושים עניין ממשו זה עלול להפוך את הדבר ללא צנוע..

זו דעתי...

יצאתי עם בחורה פגישות רבות ובאמת התלבטתי בגלל התופעה שהגדרת (להכניס ידיים מתחת לחולצה לגרד) היא היית עושה את זה מידי פעם ואף פעם לא אזרתי אומץ לדבר איתה על זה.

אלו דברים שמאוד קשה לדעת אם הם נעשים מטבעיות יתרה או בגלל רצון למשוך וזה בעייתי.

לא לשכב בדשא,

ולא להיכנס לים.

תשמור את זה לחוויות של זוג נשוי צעיר.

לא נראה לי שזה מוסיף משהו לבניית הקשר,

כאשר מדובר בשידוך,

וכן עלול ליצור בעיות הלכתיות.

איזה פעיליות אפשר לעשות כדי ליצור אוירה כנ"ל?

ללכת לסרט, לא נראה לי שייך, ללכת לבאולינג גם זה לא הכי צנוע, לשבת בקניון גם לה הכי מתאים, מה נשאר חוץ מלשבת על הספסל וטיולים שגם בהם הרבה פעמים יש בעיה של ייחוד?

ואין לי ממש תשובה לענות,

אבל גם ללכת לים בלי להיכנס- זה סבבה.

וסתם להחליף נופים.

ושלא ישתמע משהו לא נכון. אני בהחלט לא מנסה לעבור על ההלכה או משהו כזה.

זה היה משהו בפגישה מסוימת ובאמת הרגשתי לא טוב אם זה.

תכל'ס, אפשר לעשות את זה בצורה צנועה זה מאוד תלוי במצב.

להכנס לים אני מבינה את הבעיתיות, לשכב על הדשא- מה הבעיה?!

זה ממש כיף! מנסיון!

מה זה לשכב על דשא או להיכנס לים???  חכה אחרי הנישואים לעשות כל מיני דברים כייפים עכשיו רק צריך לראות עם מתאים ויותר מדי לנסות וליצור מצבים שיביאו פתיחות זה ממש לא מתאים.

לדעתי הבחורה היתה בהלם ממך...

וזה יהיה הכי טוב.

אבל לדעתי לא צריך ליצור פתיחות במלאכתיות יתר.

הפתיחות בקשר היא תהליך שקורה מעצמו בדרך כלל...

אבל באמת מקומות בטבע וגיוונים במקומות מקלים על יצירת הפתיחות. (ושוב לא בהכרח, לפעמים כדי להרגיש פתוח עם מישהו מספיק ספסל באיזה רחוב, ולפעמים כל הטיולים שבעולם לא יוצרים קרבה משחררת. זה תלוי גם בדינמיקה, באופי ) 

פשוט תזרום כמו שאתה מבין ומרגיש, בהתאם לגבולות אדומים שמרגישים לך נכונים לך. (אין פה הלכה פסוקה, אם לשכב על הדשא זה צנוע או לא..זה פשוט הרגשה אישית מה מתאים ומה לא..יש כאלו שאף פעם לא ישכבו על הדשא במקומות ציבורים ויש כאלו שכן, זה לא מפריע להם.)

כמו להיכנס למים או לשכב - זה מביך...

לא רואה שום דבר לא צנוע בלהיכנס למים.

אולי לא להתחיל לשחות ביחד, אבל סתם לשכשך רגליים ולהשפריץ אחד על שני? אז צריך לתאם את זה מראש, כדי שהגברת תתלבש בבגדים שלא יעשו בעיות צניעותיות, אבל למה לא. מה לא צנוע בזה?

כנ"ל לגבי פיקניק.

רק העניין ששל לשכב על הדשא נראה לי אישית פחות צנוע.

מנסיון... אני פעם נכנסתי למים בעקבות בחורה של הבחורה, והרגשתי לא נעים להגיד לא.

והרגשתי ממש חשוף ולא צנוע בגלל השקיפות והצמידות של הבגדים שלי. למרות שנכנסתי רק עד לבטן ולמרות שבאמת לא עשינו משהו חוץ מלשבת ולדבר. ברור שיש משהו נעים בלהסמיק ולהגיע למצב של מבוכה אחד מהשני אבל זה לא ממש צנוע.

דווקא על הדשא זה יכול להיות נחמד, הרי בתכלס, אפשר להתנהג בצורה בוטה או מגרה גם כשעומדים ויושבים. הכל תלוי איך עושים את זה ואם נזהרים לא לעבור את הקווים.

מהדברים שכתבת, אינם צנועים לדעתי.

ויכולים לגרום גם בדיוק להיפך.

מה שייך "לשכב על הדשא בצורה יותר קרובה".. היא לא אשתך.

הרגשה קרובה באופן הראוי, דהיינו שמאפשר לראות אם יש אופציה טובה לנישואין, מושגת דווקא מתוך שיחה קרובה והתענינות נעימה.

ולא פעם "קירבה" ע"י אמצעים חיצוניים, יוצרת "שכרות" זמנית, שכאשר היא מתפוגגת - לא נשאר אחריה הרבה..

בכל מקרה, מהתגובות זה נראה שרוב הבנות לא רואות בזה בעיה לעומת כל המגיבים הבנים שכן חשים באי הצניעות שבעניין. מעניין.

הוא התכוין. ואף על פי כן.

ויש כנראה צדק בדבריך, שלפעמים בנות מסוימות לוקחות דברים תאורטיים, יותר בתמימות, כאילו בין חברות.

אך למעשה, כשנוהגים שלא כראוי, הנזק הוא גם להן - כפי שנתקלנו לא פעם במציאות.

מלבד נה ש"קירבה יתרה" אסורה כשלא נשואים.

ובכלל, חבל "לבזבז" מה שששייך לאחרי הנישואין. זה הפסד לאח"כ.

בעיניי זה היה נראה מוזר.. 

אני חושבת שפגישה שביעית ואפילו עד אחרי החתונה לא היה צנוע להיכנס למים עד הבטן.

אפשר לעשות הרבה דברים יחד, אפשר לשנות את המקומות שנפגשים. לא עוד בית קפה, אלא איזה אגם או מקום כלשהו בטבע. (כמובן זה הכל תלוי בבחור ובבחורה..)

אין מה לעשות מקומם של הדייטים זה הכרות ודיבורים ולכן לא שייך כל מיני אטרקציות..(אתם יכולים ללכת לכותל יחד, לטיול קצרצר..)

אחרי החתונה נשברת חומת הצניעות  ולכן עד אז מאוד קשה להגיע לאינטימיות.

צריך גם להבין שהראש של מי שעומד מולך לא תמיד הוא מובן מאליו ולא תמיד הוא בדיוק כמוך ולכן תמיד תמיד לשאול ולפני ששואלים לחשוב האם זה הכרחי? כי יכול להיות שהיא/הוא יגידו בסדר אבל בתוכם הם ממש ממש לא מסכימים אבל לא יודעים איך להגיד לא.

שיהיה לך בהצלחה,

לבין לשבת בדייט בשלב מתקדם עם בחורה עם רגליים במים.

למרות שגם בפגישה זה לא תמיד צנוע, הכל תלוי איך עושים את זה.

אבל ללכת חברים וחברות רווקים ביחד, אפילו לטיול, זה לא מתאים..

כדי לגמור את הסיפור..בין אם זה מתאים וביו אם לא.

אבל אם אתה חושב על זה רגע לפני ושואל שאלות אז זה כבר לא טבעי.... ומה שלא טבעי אין שום טעם לעשות.

הרבה פעמים אין טעם, וטאקט, לעשות..

לפעמים ה"טבע" שלנו מכוון אל האמת - ולפעמים עדיין לא..

עצם המחשבה של "זרימה" (תרתי משמע...) היא נכונה וטובה, גם בחיים המחשבה היא מתאימה,לפעמים. אך ראשית, צריך לזכור שכל יצירת קשר עם בחורה חדשה, היא משעממת, בנאלית ודומה לקודמות. אין מה לעשות. המטרה היא לא "לצאת עם..." אלא להכיר על- מנת להתחתן. אם בפגישה השביעית מחפשים גיוון ורואים שאין התקדמות, כדאי לבדוק מדוע זה כך: האם אנחנו רוצים להתאים זה לזו,השאיפות זהות וכו', מעשה כזה של כניסה בים לא יקדם בכיהוא זה את הקשר. כמו אותה בחורה שבפגישה השניה כבר סרגה כיפה לבחור, ונעלבה שבפגישה הרביעית הוא הפסיק את הקשר.

כשכיף ונחמד להיות ביחד- לא צריך שום מעשה שונה לקרב בין השניים, מספיק להפגש, לדבר ולשתף. גם בחיי הנישואים. אגב, ואם זה היה הפוך, שהיא היתה נכנסת למים? בטוח שהיית אתה זה שהפסיק את הקשר, לא? לא משנה מי, תמיד צריך לבדוק ולראות האם הקשר מתקדם בפגישות הבאנליות והמשעממות, לכאורה. העיקר בחיי הנישואים הוא לא אטראקציות שונות.

אשמח תמיד לייעץ. הניסיון הוכיח את עצמו עם כמה רווקים ורווקות.

הייתי נבהלת , אבל אולי אני סתם מוזרה , לפי התגובת פה...

סתם שאלה , אתה  בעל תשובה ? כי אם כן זה מאוד מסביר מאיפה זה בא...

מסתמא מכך, שהוא כניראה לא בעל תשובה...

אם אתה מתחיל לשאול על זה שאלות, כניראה שלך אישית זה לא מתאים.

אני ובעלי כשיצאנו לא שכבנו על הדשא, פעם הוא נשכב ואמרתי לו שזה מבייש אותי, וזה לא קרה אחרי זה עד שהתחתנו. אבל הלכנו בפעם השביעית-שמינית שנפגשנו (לא זוכרת בדיוק)

לים, ושנינו נכנסנו קצת, אני עד הברך,עם 3/4 וחצאית ארוכה בשיא החום, והוא עד המותניים.

ולא הרגשתי שזה פגע לנו בקשר, זה לא היה אפילו מביך, כי לא היה לנו מושג שזה אמור להביך, שנינו היינו אז דוסים יחסית מרקע מאוד לא דוסי, וזה היה נראה לנו נורמלי לגמרי. והיום אנחנו נשואים באושר + ב"ה.

כל אחד ומה שמתאים לו...

מסקנה מהדברים האלה, לקחת בפרופורציות, זה לא חטא נוראי מה שעשית, ולא נראה לי שהיא חתכה בגלל זה.

אבל אם אתה מתחיל להיסתבך עם זה ולשאול, אז עדיף שלא תעשה את זה, כי לך זה לא מתאים.

זרימה בפגישות? לעניות דעתי זה חשוב, זה עוזר להכיר את הצד השני יותר טוב. ומי שאומר שזה מיותר, אני לא מסכימה איתו.

כמה רעיונות:

לפנות לעמותה שעוסקת בעזרה לילדים חולים,

ולהשגיח בבית חולים ביחד על ילד שהמשפחה שלו תוכל קצת להתאוורר,

זה עוזר לראות את הגישה לילדים אחד של השני, את הסבלנות, את מידת החסד וכו'..

אם אתם טיפוסים שיודעים להעביר שיחה, אפשר ללכת לבית אבות או מרכז יום של קשישים צלולים (צלולים זה חשוב, שלא תדברו עם עצמיכם)

ולהעביר איזו שיחה ביחד בהתנדבות. 

בייביסיטר התנדבותי משותף במשפחה שזקוקה לזה. (אפשר לשאול במחלקת הרווחה)

אריזת חבילות מזון לנזקקים בעמותה ביחד.

ואחרי כל פעילות התנדבותית כזאת טיול ביחד ...

פיקניק זה גם רעיון מעולה, לא נראה לי שיש איתו בעיה. פארקים כמו הפארק הלאומי מוארים בלילה ואין בהם בעיה של ייחוד.

וושאר רעיונות נחמדים כבר הוסיפו מעליי.

יש לא מעט בנות שדבר כזה היה מעורר אצלן דווקא דחיה ו"מבהיל" אותן..

כמובן, אינני יודע מה גרם שם - אבל לא רחוק מן הדעת שדווקא זה היה מן הגורמים לבחורה, בהסתכלותה הסובייקטיבית, לרדת מן הענין..

א. רק נפגשים ולא מעבר לזה

ב. משוחחים בצניעות ושואלים שאלות

ג. נפגשים רק במקומות יישוב בצניעות

ד. מעיין. חוף. מסעדה מיוחדת. אטרקציות. הכל מחוץ לתחום .

ה. פגישות לא נועדו לאכילה אלא להיכרות אוכלים לפני הפגישה.

ו. שתייה כמובן שמותרת ( אבל לא קוקה קולה ומוגזים { מומלץ לא להביא סופר דרינק או קריסטל וכו' })

ז. כל דבר שונה מצריך חשיבה על מטרת הפגישות ( דוגמאות : פגישה בגן ציבורי, ישיבה על ספסל ברחוב)

סיכום : מטרת הפגישה היא להכיר את הבחור\בחורה שאיתו נבנה את החיים אין צורך לאכול לשתות לעשן לכייף

לטייל וכל השאר ( ואם ישאל השואל הרי אמרו חכמינו "אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו ..." התשובה - אין צורך לבדוק זאת בפגישות עצמם משתי סיבות א, המדוייט ישנה את התנהגותו ( יאכל בנימוס, יוציא כסף וכו, )ב, אפשר לראות את המדוייט בסיטואציות שלא בפגישות ( אם כי צריך לעשות זאת בחכמה שלא ייפגע וכו' )

פגישה אידיאלית : נפגשים בתוך בית של מכרים יושבים בנינוחות בסלון או במטבח מדברים ניתן לאכול ביחד ארוחת ערב צנועה ( לא צריך לשלם כסף המארחים יכינו בתקווה שמכרם יזכה להקים מהרה את ביתו ), בשביל -

שלא יהיה ייחוד יישבו בחדר בבית שומרים - אם רוצים לגוון ניתן להחליף כל פעם בית ( מתישהו יימאס למכרים להכין לכם את ארוחת הערב ....-) סוף .

בכל מקרה, אופן הפגישות שהצגת בהודעה שלך לא פחוג יוצא מדופן מאשר להכנס למים בפגישה רק לכיוון השני...

ובכלל, זה לא שייך לכתוב דברים כאלה כאילו יש כאן כללים ברורים, הרי חסיד יכתוב שמספיק פגישה אחת, ליטאי יכתוב שצריך מקסימום 5-7 פגישות וכיפות סרוגות יכתבו לך שזה נע בין חודשיים ל-.... תלוי בסוג ומין הכיפה.

אז לכתוב את זה באופן כזה חד וברור כאילו אין בחורות שאתה עלול להפגש בהן שלא חושבות כמוך זה די פתטי...

תהיתי אם להגיב, אחרי שאני רואה מספר תגובות שלך, אני יכול להבין את הכינוי שלך..

מומלץ לקרוא טיפה את השירשור לפני שמגיבים.

וגם לא ממש למגזר שלנו. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"-ובגלל זה, לא נראה לי להיפגש אצל מישהו בבית. ובכלל, בבית של מישהו-אפשר להתנהג טבעי? שאנשים נמצאים כדי לשמור על ייחוד, וכל תגובה בבחינת "עין רואה (בעל הבית), אוזן שומעת (השדכן מבעל הבית) וכל מעשיך בספר נכתבים (אולי לדראון עולם?)"? דווקא בחוץ, כשאין אנשים ששומרים, אנשים מרגישים יותר חופשיים, וככה אפשר לראות פחות או יותר את הבנאדם בהתנהגותו האמיתית-וניתן לראות את הבנאדם באור אחר, או לחילופין להבין למה זה לא מתאים.

בקיצור-אם אתם משתייכים למגזר חרדי/נוח לכם אצל מישהו, שיהיה לכם להצלחה ולברכה, אבל לא הייתי מגדירה את זה אידיאלי....

מובטח לו שיזכה בסייעתא דשמיא!

חבוב, אל תסתבך זו לא שאלה לחבר'ה זו שאלה לרב שלך. אם אתה רוצה להקים בית תורני, לך תתיעץ עם רב, ובהצלחה.

הרגשה אינטימית- אחרי החתונה,

לשכב על הדשא??? בעיני לא צנוע,

לשבת על הדשא לפיקניק זה בסדר גמור

אוירה קלילה היא די פתח לנפילה

לשחות? ומה אתה אומר אם היא הייתה מצטרפת? היא דוסית או לא?

חזרתי אל הכינוי שלי - תודה למשבחים ולמגנים .

אנשים חיו עשר שנים עם בת זוג ולאחר מכן התחתנו זה לא אומר שהם היו בסדר .

מה שכתבתי מתאים לכל אחד - מהסיבה הפשוטה : מדובר על פגישות בדרך יהודית אוטנטית כשרה 

( סליחה שזה נשמע מפוברק ומכובס אבל זו האמת לענ"ד ) בלי פיתויים , בלי ניסיונות, פגישה "לשמה"

כמובן שמס' הפגישות תלוי לפי כל זוג וזוג , אבל הצניעות שבהצעה מתאימה לכולם 

ולמי ששאל - ניתן להיות פתוח בשיחה כאשר אתה יושב בבית של מישהו והוא סה"כ לא שומע אותך אלא בחדר סגור 

וחוצמ"ז לענ"ד תהיה יותר ס"ד לזוג ששומר על " גבולות גזרה     -    

 " והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' מקדישכם " מזל"ט לכל מי שיוצא לדרך .

בתוך חדר זה לא נעים אבל - בתוך מקום גדול ( סלון פתוח עם נוף למטבח למסדרון למרפסת וכו' וכו' )

מרגישים סבבה . וודאי שמה שבגבולות ההלכה מותר - אבל ההפסד גדול הפתיחות לא נכונה ( אני ייתן "דוגמא לפתיחות "לא נכונה - אני אישית יהיה "פתוח לעשות טיפה שטויות במקום שלא מכירים אותי { לזרוק מילה למוכר

וכו' וכו' } ) אבל - זה לא נובע מ- קירוב אלא להיפך " מריחוק "

נ"ב אמנם הדרך של פעם לא מתאימה לימינו אבל - מה שאני כתבתי זה לא ממש כמו פעם ( ואפילו מאד שונה )

קודם כל ההורים והמשפחה שלך לא יודעים , בנוסף אותו זוג שאתה מתארח בביתו לא ממש מכיר אותך ( קצת כן ... ) מקווה שתהיה הצלחה ....

תודה רבה ! מה שכתבת מתאים מאד לגישה שהעליתי ( בחסדי ה' ) יישר כח על הניסוח היפה

נ"ב רציתי להוסיף : כמה שהפגישה בחוץ תהיה בצניעות ובגדרי ההלכה , עדיין ישנו חוסר צניעות ( קטן ... ) או אפילו גדול , הסיבה לכך היא שזוג שנפגש הוא מושך "תשומת לב .... ( בא נאמר שמי שעובר ברחוב מסתכל מחייך ( חיוך קטן ) וחושב על הזוג { בשקט : לא מומלץ ! } ) הצלחה בכל וכו' וכו' סליחה שכתבתי הרבה תגובות

בוקר טוב איראן!

בעזהי"ת.

שאנשים יעבדו רק מהבית, וכך לא תהיה בעייה של צניעות ברחוב..

פשוט לא תראה אנשים!

אהה וכמובן- אינטראנט (רשת פנימית) בתוך הקהילה בלבד!

כתב הרמב"ם בהלכות אישות ( שם שם ) "ואין האשה יוצאת במקומות אלו אלא פעם או פעמיים בחודש" 

( בערך מה שהוא כתב , תבדקי בפנים ) בזמנו הפסוק " כל כבודה בת מלך פנימה כנראה לא היה רק מליצה .... 

ותראה מה תהיה התגובה

כתוב לשלש זמנו שליש במקרא, שליש בעבודה שליש בתלמוד. אתה לומד שליש מזמנך תנ"ך?

כתובות הרבה רפואות שאין מצב שאתה תעשה אותם היום.

כתוב שבשביל להגיע לאמונה אמיתית צריך ללמוד פילוסופיה ואריסטו וכו', אתה לומד?

כתוב שאין השגחה פרטית, אתה חושב ככה?

קיצר... אני בטוח שיש לך תירוצים להסביר למה היום חלק מהדברים הנ"ל לא אקטואלים.

אבל בדיוק כך לגבי מה שהרמב"ם כתב על הנשים, אז אל תשחק את עצמך ראש בקיר, כי לא כל מה שכתוב ברמב"ם אתה עושה.

וכמה שכתבו לך, תגיד את זה לאשתך לעתיד. היא בטח תשמח לשמוע...

לא כותבים "כתוב ברמבם... אז מה"..  יראת כבוד כלפי הרמבם.

למרות שכוונתך מובנת. אפשר לנסח אחרת לגמרי.

ואגב, זה לא "תירוצים"..:

"לשלש זמנו" - המקור בגמרא וכתבו התוספות שיוצאים יד"ח בתלמוד בבלי שבלול מהכל.

רפואות - זה לא פסק הלכה, אלא העיקרון ההלכתי  שצריך לרפא לפי מיטב הידע שבאותו זמן. יש גם לעיתים מציאות של "נשתנו הטבעים".

לא כתוב שאין השגחה פרטית. הרמבם מבחין בין ההשגחה המדוקדקת על עושי רצונו לבין מי שלא. זה נושא פילוסופי-רוחני עמוק מאד, שדנו עליו בספרים מעמיקים (לא כל עומק הוא "תירוצים".. הרמבם עצמו כותב שמי שילמד את דבריו העיוניים כפשוטו בלבד - יטעה, כי זה בגדר "תפוחי זהב במשכיות כסף", מוסתר..)

לא כתוב שצריך ללמוד אריסטו כדי להגיע לאמונה...  הרמבם בא לעזור במו"נ גם לכאלה שהיו מושפעים בזמנו מאריסטו. אכן כתב עליו "תכלית השכל האנושי".. האנושי - ולא יותר מזה. למעלה מזה השפעת הנבואה והקבלה.

כל זה - בלי להתייחס כלל לשירשור שכאן, ולא הסתכלתי בהודעה שעליה הגבת.  רק כבוד הרמבם נטו; גם לטובתך עצמך, מדין זהירות בביטוי כלפי גדולי עולם.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.