אני חושבת שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו (או צריכים לשאול)-

אם מה שאנחנו מחליטים ועושים אכן מקרב אותנו לה' או חלילה מרחיק.

וזה נוגע לכל סיטואציה אחרת בחיים, לאו דווקא במסגרת הדייטים.

פשוט בדייטים מרגיש את זה יותר- כי יש מישהו שתמיד "בוחן" אותך ובעצם בוחר בך לפי אותן החלטות ומעשים.

אני מבינה אותך מאוד,

כי גם אותי פגישות רשמיות יכולות לשגע ושעמם,

אפילו בהתחלת קשר וקל וחומר כשהקשר נמשך תקופה.

אבל באמת יש מחסומים בלשנות ולעשות דברים "חריגים"- כי לא יודעים מה הצד השני מעדיף, חושב, רוצה ,מאמין...

לכן אני חושבת שאולי כדאי לפתוח שיח על זה, בצורה חכמה, וסתם כדרך אגב, עוד כשהפגישות הן רשמיות-

פשוט לשמוע אם הצד השני זורם לדרך הזאת, מפריע לו וכו'..

על אף היותו דוס ששואף לבית דוס או שאולי זה ממש רחוק ממנו-ומעדיף להיות שמרני.

לגבי הכניסה לים- לעיתים זה יכול להביך ולעיתים ממש לא. מאוד תלוי בעומק הקשר.

אבל נהגת בחכמה ששאלת אותה קודם מה היא חושבת..

לגבי ישיבה על הדשא- לא רואה בכך שום בעייתיות, אולי לשכב זה קצת לא שייך..

ו... פיקניק?? מבורך ומפנק

בכלל לא חושבת שאתה צריך להשליך את סיום הקשר לאותה שחייה בים,

יכול להיות שהיא כבר כמה פגישות מתלבטת- והעדיפה עכשיו לסיים לפני שיהיה רציני וקשה יותר.

מה שכן-היא הייתה צריכה לרמוז לך שהיא בהתלבטות או משהו כזה, ולא להנחית עליך בבום. 

לדעתי זה לא כ"כ יפה. בייחוד שמדבריך נשמע שממש השקעת- כי כנראה היו לך מחשבות רציניות לגביה.. 

מומלץ לשאול את הבחורה קודם מה היא חושבת. כניסה לים-אותי אישית זה היה מביך בפגישה ראשונה..(מאותה סיבה שבנים מובכים, כי בכל זאת רטיבות, ובגדים נצמדים...). אבל אם אתם כבר רציני, אתה יכול לשאול אותה מה היא אומרת, מכל מקום, שכשוך רגליים, אין בעיה! בכיף הייתי הולכת לשכשך רגליים בעצמי, אם לא היה את הפחד מהמדוייט הדוס או שיגלה פתאום סימני דוסיות פתאומיים בקשר לעניין. בעיקרון לפי מה שאתה מתאר, הכל סבבה לגמרי. כל עוד לא תעשה דברים שהם בעייתים בגדר התרבות והצניעות (יש כאלו שמסוגלים פתאום בתחנת אוטובוס להכניס ידיים מתחת לחולצה לגרד....), זה טוב. שדרכך לחופה תהיה בבטחה, בקצרה וכמה שפחות אי נעימויות למיניהן.

וברור שזה מביך, אבל זה חלק מהעניין, יש משהו שמקרב ונעים בלהיות מובך, זה לא דווקא משהו רע.

הכל תלוי איך עושים את זה...

אני אישית לא הרגשתי שמבחינה דתית זה הכי כשר בעולם מה שעשיתי כי כמו שאמרת, זה לא מרגיש הכי צנוע, אבל בתכל'ס, כשנפגשתי עם הבחורה הראשונה כל הסיטואציה היית מבחינתי קצת מוזרה ובעייתית כי ביום יום אני לא יושב על ספסל עם בחורה ומדבר איתה על החיים.

אבל ככה זה, אי אפשר ליצור אוירה אינטימית בלי לעשות דברים שאתה לא עושה ביום יום(לפחות לא אם אתה דתי)

ואל תחשוש לשאול, אם אתה מתלבט. רק בעלות גאווה, יאמרו שזה טיפשי לשאול, אבל בחורה אמיתית תגיד שזו התחשבות, ושאתה לא מנסה להסתיר את מה שאתה באמת מצד אחד, ומצד שני-מוכן לבוא לקראתה איפה שצריך. היא מאוד תעריך את זה, כי לרוב אומרים לבנות להתפשר...אז ככה אתה משיג נק' זכות.

גם תשאל את הממליצה-איזו סוג של דוסית היא? תחפור לה הרבה..זה חלק מהתפקיד, למנוע אי נעימות.

תודה בכל מקרה!!

בפגישות כ"כ מוקדמות?

בעז"ה יהיה טוב!

א' אני לא חושב שפגישה שביעית זה מוקדם.

אני לא אחד שמתכנן לצאת שנה וגם לא חצי שנה.

משהו כמו חודשיים, חודשיים וחצי נראה לי מספיק בהחלט כדי להכיר.

ב' להשתכשך קצת במים זו לא באמת אוירה אינטימית מי יודע מה, אבל יחסית ללשבת על הספסל ולדבר זה אינטימי.

קיצר, אני מתכוון לאוירה יותר זורמת, אולי המילה אינטימיות לא לגמרי מתאימה כאן.

אם זה לא באמת אווירה אינטימית אז למה יחסית, זה אינטימי?

אני יכולה להגיד לך שגם לדבר עם הספסל יכול להיות אינטימי, תלוי מה אתה אומר שם.

אגב, אינטימיות- זה פגיעות מוחלטת..

אם רצית לדעת את הצד הנשי...

זה לא שהיא מכירה אותך מי יודע מה...

גם אם נחמד לה וסבבה והכל.

ולא למשך הזמן! 

אה.. וזה ממש סבבה,, וגם דוסי,, אני לא מבינה למה היא לא נכנסה גם.. וגם לגבי הדשא, לא צריך לדעתי לעשות עניין,, בכלל כמעט כל דבר זה תלוי אם עושים ממנו עניין או לא.. אם לא עושים וזורמים- אז כמעט הכל מתקבל.. 

שעושים עניין ממשו זה עלול להפוך את הדבר ללא צנוע..

זו דעתי...

יצאתי עם בחורה פגישות רבות ובאמת התלבטתי בגלל התופעה שהגדרת (להכניס ידיים מתחת לחולצה לגרד) היא היית עושה את זה מידי פעם ואף פעם לא אזרתי אומץ לדבר איתה על זה.

אלו דברים שמאוד קשה לדעת אם הם נעשים מטבעיות יתרה או בגלל רצון למשוך וזה בעייתי.

בעז"ה יהיה טוב!

 אני לא יודע אם היא ענתה שלא אכפת לה מחוסר נעימות או בגלל שהיא רצתה להראות לא מרובעת או כי היא באמת חשבה כך.

בפגישות אף פעם אי אפשר לדעת את האמת, המון דברים זה הצגה.

וזה לא שהשקעתי כי בניתי על זה יותר מידי, פשוט אחרי כמה פגישות צריך להשקיע יותר, אולי זה יגרום למשהו יותר אמיתי. ככה שזה לא שהתבאסתי. 

מה לעשות, עכשיו אני שוב פנוי

תודה על התגובות ותודה ראש למגיבים והמגיבות הבאים!

לא לשכב בדשא,

ולא להיכנס לים.

תשמור את זה לחוויות של זוג נשוי צעיר.

לא נראה לי שזה מוסיף משהו לבניית הקשר,

כאשר מדובר בשידוך,

וכן עלול ליצור בעיות הלכתיות.

איזה פעיליות אפשר לעשות כדי ליצור אוירה כנ"ל?

ללכת לסרט, לא נראה לי שייך, ללכת לבאולינג גם זה לא הכי צנוע, לשבת בקניון גם לה הכי מתאים, מה נשאר חוץ מלשבת על הספסל וטיולים שגם בהם הרבה פעמים יש בעיה של ייחוד?

ואין לי ממש תשובה לענות,

אבל גם ללכת לים בלי להיכנס- זה סבבה.

וסתם להחליף נופים.

ושלא ישתמע משהו לא נכון. אני בהחלט לא מנסה לעבור על ההלכה או משהו כזה.

זה היה משהו בפגישה מסוימת ובאמת הרגשתי לא טוב אם זה.

תכל'ס, אפשר לעשות את זה בצורה צנועה זה מאוד תלוי במצב.

להכנס לים אני מבינה את הבעיתיות, לשכב על הדשא- מה הבעיה?!

זה ממש כיף! מנסיון!

מה זה לשכב על דשא או להיכנס לים???  חכה אחרי הנישואים לעשות כל מיני דברים כייפים עכשיו רק צריך לראות עם מתאים ויותר מדי לנסות וליצור מצבים שיביאו פתיחות זה ממש לא מתאים.

לדעתי הבחורה היתה בהלם ממך...

וזה יהיה הכי טוב.

אבל לדעתי לא צריך ליצור פתיחות במלאכתיות יתר.

הפתיחות בקשר היא תהליך שקורה מעצמו בדרך כלל...

אבל באמת מקומות בטבע וגיוונים במקומות מקלים על יצירת הפתיחות. (ושוב לא בהכרח, לפעמים כדי להרגיש פתוח עם מישהו מספיק ספסל באיזה רחוב, ולפעמים כל הטיולים שבעולם לא יוצרים קרבה משחררת. זה תלוי גם בדינמיקה, באופי ) 

פשוט תזרום כמו שאתה מבין ומרגיש, בהתאם לגבולות אדומים שמרגישים לך נכונים לך. (אין פה הלכה פסוקה, אם לשכב על הדשא זה צנוע או לא..זה פשוט הרגשה אישית מה מתאים ומה לא..יש כאלו שאף פעם לא ישכבו על הדשא במקומות ציבורים ויש כאלו שכן, זה לא מפריע להם.)

כמו להיכנס למים או לשכב - זה מביך...

לא רואה שום דבר לא צנוע בלהיכנס למים.

אולי לא להתחיל לשחות ביחד, אבל סתם לשכשך רגליים ולהשפריץ אחד על שני? אז צריך לתאם את זה מראש, כדי שהגברת תתלבש בבגדים שלא יעשו בעיות צניעותיות, אבל למה לא. מה לא צנוע בזה?

כנ"ל לגבי פיקניק.

רק העניין ששל לשכב על הדשא נראה לי אישית פחות צנוע.

מנסיון... אני פעם נכנסתי למים בעקבות בחורה של הבחורה, והרגשתי לא נעים להגיד לא.

והרגשתי ממש חשוף ולא צנוע בגלל השקיפות והצמידות של הבגדים שלי. למרות שנכנסתי רק עד לבטן ולמרות שבאמת לא עשינו משהו חוץ מלשבת ולדבר. ברור שיש משהו נעים בלהסמיק ולהגיע למצב של מבוכה אחד מהשני אבל זה לא ממש צנוע.

דווקא על הדשא זה יכול להיות נחמד, הרי בתכלס, אפשר להתנהג בצורה בוטה או מגרה גם כשעומדים ויושבים. הכל תלוי איך עושים את זה ואם נזהרים לא לעבור את הקווים.

מהדברים שכתבת, אינם צנועים לדעתי.

ויכולים לגרום גם בדיוק להיפך.

מה שייך "לשכב על הדשא בצורה יותר קרובה".. היא לא אשתך.

הרגשה קרובה באופן הראוי, דהיינו שמאפשר לראות אם יש אופציה טובה לנישואין, מושגת דווקא מתוך שיחה קרובה והתענינות נעימה.

ולא פעם "קירבה" ע"י אמצעים חיצוניים, יוצרת "שכרות" זמנית, שכאשר היא מתפוגגת - לא נשאר אחריה הרבה..

בכל מקרה, מהתגובות זה נראה שרוב הבנות לא רואות בזה בעיה לעומת כל המגיבים הבנים שכן חשים באי הצניעות שבעניין. מעניין.

הוא התכוין. ואף על פי כן.

ויש כנראה צדק בדבריך, שלפעמים בנות מסוימות לוקחות דברים תאורטיים, יותר בתמימות, כאילו בין חברות.

אך למעשה, כשנוהגים שלא כראוי, הנזק הוא גם להן - כפי שנתקלנו לא פעם במציאות.

מלבד נה ש"קירבה יתרה" אסורה כשלא נשואים.

ובכלל, חבל "לבזבז" מה שששייך לאחרי הנישואין. זה הפסד לאח"כ.

בעיניי זה היה נראה מוזר.. 

אני חושבת שפגישה שביעית ואפילו עד אחרי החתונה לא היה צנוע להיכנס למים עד הבטן.

אפשר לעשות הרבה דברים יחד, אפשר לשנות את המקומות שנפגשים. לא עוד בית קפה, אלא איזה אגם או מקום כלשהו בטבע. (כמובן זה הכל תלוי בבחור ובבחורה..)

אין מה לעשות מקומם של הדייטים זה הכרות ודיבורים ולכן לא שייך כל מיני אטרקציות..(אתם יכולים ללכת לכותל יחד, לטיול קצרצר..)

אחרי החתונה נשברת חומת הצניעות  ולכן עד אז מאוד קשה להגיע לאינטימיות.

צריך גם להבין שהראש של מי שעומד מולך לא תמיד הוא מובן מאליו ולא תמיד הוא בדיוק כמוך ולכן תמיד תמיד לשאול ולפני ששואלים לחשוב האם זה הכרחי? כי יכול להיות שהיא/הוא יגידו בסדר אבל בתוכם הם ממש ממש לא מסכימים אבל לא יודעים איך להגיד לא.

שיהיה לך בהצלחה,

חברים וחברות לחוף הבונים, ואחד מהם נכנס למים. התמונות תועדו בפייס, והאמת? אני לא מבינה איך היא הרגישה בנוח לשבת ליד אותו אחד אחרי הכניסה...הכל היה פשוט צמוד מידי! והוא נכנס כולו, ככה שעד הבטן-זה גם מספיק מביך. אישית-אין לי בעיה להחליף מקומות, אבל כניסה למים והשפרצה? בואו נשמור את זה לשבע ברכות.......

לבין לשבת בדייט בשלב מתקדם עם בחורה עם רגליים במים.

למרות שגם בפגישה זה לא תמיד צנוע, הכל תלוי איך עושים את זה.

אבל ללכת חברים וחברות רווקים ביחד, אפילו לטיול, זה לא מתאים..

כדי לגמור את הסיפור..בין אם זה מתאים וביו אם לא.

אבל אם אתה חושב על זה רגע לפני ושואל שאלות אז זה כבר לא טבעי.... ומה שלא טבעי אין שום טעם לעשות.

הרבה פעמים אין טעם, וטאקט, לעשות..

לפעמים ה"טבע" שלנו מכוון אל האמת - ולפעמים עדיין לא..

עצם המחשבה של "זרימה" (תרתי משמע...) היא נכונה וטובה, גם בחיים המחשבה היא מתאימה,לפעמים. אך ראשית, צריך לזכור שכל יצירת קשר עם בחורה חדשה, היא משעממת, בנאלית ודומה לקודמות. אין מה לעשות. המטרה היא לא "לצאת עם..." אלא להכיר על- מנת להתחתן. אם בפגישה השביעית מחפשים גיוון ורואים שאין התקדמות, כדאי לבדוק מדוע זה כך: האם אנחנו רוצים להתאים זה לזו,השאיפות זהות וכו', מעשה כזה של כניסה בים לא יקדם בכיהוא זה את הקשר. כמו אותה בחורה שבפגישה השניה כבר סרגה כיפה לבחור, ונעלבה שבפגישה הרביעית הוא הפסיק את הקשר.

כשכיף ונחמד להיות ביחד- לא צריך שום מעשה שונה לקרב בין השניים, מספיק להפגש, לדבר ולשתף. גם בחיי הנישואים. אגב, ואם זה היה הפוך, שהיא היתה נכנסת למים? בטוח שהיית אתה זה שהפסיק את הקשר, לא? לא משנה מי, תמיד צריך לבדוק ולראות האם הקשר מתקדם בפגישות הבאנליות והמשעממות, לכאורה. העיקר בחיי הנישואים הוא לא אטראקציות שונות.

אשמח תמיד לייעץ. הניסיון הוכיח את עצמו עם כמה רווקים ורווקות.

הייתי נבהלת , אבל אולי אני סתם מוזרה , לפי התגובת פה...

סתם שאלה , אתה  בעל תשובה ? כי אם כן זה מאוד מסביר מאיפה זה בא...

מסתמא מכך, שהוא כניראה לא בעל תשובה...

אם אתה מתחיל לשאול על זה שאלות, כניראה שלך אישית זה לא מתאים.

אני ובעלי כשיצאנו לא שכבנו על הדשא, פעם הוא נשכב ואמרתי לו שזה מבייש אותי, וזה לא קרה אחרי זה עד שהתחתנו. אבל הלכנו בפעם השביעית-שמינית שנפגשנו (לא זוכרת בדיוק)

לים, ושנינו נכנסנו קצת, אני עד הברך,עם 3/4 וחצאית ארוכה בשיא החום, והוא עד המותניים.

ולא הרגשתי שזה פגע לנו בקשר, זה לא היה אפילו מביך, כי לא היה לנו מושג שזה אמור להביך, שנינו היינו אז דוסים יחסית מרקע מאוד לא דוסי, וזה היה נראה לנו נורמלי לגמרי. והיום אנחנו נשואים באושר + ב"ה.

כל אחד ומה שמתאים לו...

מסקנה מהדברים האלה, לקחת בפרופורציות, זה לא חטא נוראי מה שעשית, ולא נראה לי שהיא חתכה בגלל זה.

אבל אם אתה מתחיל להיסתבך עם זה ולשאול, אז עדיף שלא תעשה את זה, כי לך זה לא מתאים.

זרימה בפגישות? לעניות דעתי זה חשוב, זה עוזר להכיר את הצד השני יותר טוב. ומי שאומר שזה מיותר, אני לא מסכימה איתו.

כמה רעיונות:

לפנות לעמותה שעוסקת בעזרה לילדים חולים,

ולהשגיח בבית חולים ביחד על ילד שהמשפחה שלו תוכל קצת להתאוורר,

זה עוזר לראות את הגישה לילדים אחד של השני, את הסבלנות, את מידת החסד וכו'..

אם אתם טיפוסים שיודעים להעביר שיחה, אפשר ללכת לבית אבות או מרכז יום של קשישים צלולים (צלולים זה חשוב, שלא תדברו עם עצמיכם)

ולהעביר איזו שיחה ביחד בהתנדבות. 

בייביסיטר התנדבותי משותף במשפחה שזקוקה לזה. (אפשר לשאול במחלקת הרווחה)

אריזת חבילות מזון לנזקקים בעמותה ביחד.

ואחרי כל פעילות התנדבותית כזאת טיול ביחד ...

פיקניק זה גם רעיון מעולה, לא נראה לי שיש איתו בעיה. פארקים כמו הפארק הלאומי מוארים בלילה ואין בהם בעיה של ייחוד.

וושאר רעיונות נחמדים כבר הוסיפו מעליי.

יש לא מעט בנות שדבר כזה היה מעורר אצלן דווקא דחיה ו"מבהיל" אותן..

כמובן, אינני יודע מה גרם שם - אבל לא רחוק מן הדעת שדווקא זה היה מן הגורמים לבחורה, בהסתכלותה הסובייקטיבית, לרדת מן הענין..

א. רק נפגשים ולא מעבר לזה

ב. משוחחים בצניעות ושואלים שאלות

ג. נפגשים רק במקומות יישוב בצניעות

ד. מעיין. חוף. מסעדה מיוחדת. אטרקציות. הכל מחוץ לתחום .

ה. פגישות לא נועדו לאכילה אלא להיכרות אוכלים לפני הפגישה.

ו. שתייה כמובן שמותרת ( אבל לא קוקה קולה ומוגזים { מומלץ לא להביא סופר דרינק או קריסטל וכו' })

ז. כל דבר שונה מצריך חשיבה על מטרת הפגישות ( דוגמאות : פגישה בגן ציבורי, ישיבה על ספסל ברחוב)

סיכום : מטרת הפגישה היא להכיר את הבחור\בחורה שאיתו נבנה את החיים אין צורך לאכול לשתות לעשן לכייף

לטייל וכל השאר ( ואם ישאל השואל הרי אמרו חכמינו "אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו ..." התשובה - אין צורך לבדוק זאת בפגישות עצמם משתי סיבות א, המדוייט ישנה את התנהגותו ( יאכל בנימוס, יוציא כסף וכו, )ב, אפשר לראות את המדוייט בסיטואציות שלא בפגישות ( אם כי צריך לעשות זאת בחכמה שלא ייפגע וכו' )

פגישה אידיאלית : נפגשים בתוך בית של מכרים יושבים בנינוחות בסלון או במטבח מדברים ניתן לאכול ביחד ארוחת ערב צנועה ( לא צריך לשלם כסף המארחים יכינו בתקווה שמכרם יזכה להקים מהרה את ביתו ), בשביל -

שלא יהיה ייחוד יישבו בחדר בבית שומרים - אם רוצים לגוון ניתן להחליף כל פעם בית ( מתישהו יימאס למכרים להכין לכם את ארוחת הערב ....-) סוף .

בכל מקרה, אופן הפגישות שהצגת בהודעה שלך לא פחוג יוצא מדופן מאשר להכנס למים בפגישה רק לכיוון השני...

ובכלל, זה לא שייך לכתוב דברים כאלה כאילו יש כאן כללים ברורים, הרי חסיד יכתוב שמספיק פגישה אחת, ליטאי יכתוב שצריך מקסימום 5-7 פגישות וכיפות סרוגות יכתבו לך שזה נע בין חודשיים ל-.... תלוי בסוג ומין הכיפה.

אז לכתוב את זה באופן כזה חד וברור כאילו אין בחורות שאתה עלול להפגש בהן שלא חושבות כמוך זה די פתטי...

תהיתי אם להגיב, אחרי שאני רואה מספר תגובות שלך, אני יכול להבין את הכינוי שלך..

מומלץ לקרוא טיפה את השירשור לפני שמגיבים.

וגם לא ממש למגזר שלנו. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"-ובגלל זה, לא נראה לי להיפגש אצל מישהו בבית. ובכלל, בבית של מישהו-אפשר להתנהג טבעי? שאנשים נמצאים כדי לשמור על ייחוד, וכל תגובה בבחינת "עין רואה (בעל הבית), אוזן שומעת (השדכן מבעל הבית) וכל מעשיך בספר נכתבים (אולי לדראון עולם?)"? דווקא בחוץ, כשאין אנשים ששומרים, אנשים מרגישים יותר חופשיים, וככה אפשר לראות פחות או יותר את הבנאדם בהתנהגותו האמיתית-וניתן לראות את הבנאדם באור אחר, או לחילופין להבין למה זה לא מתאים.

בקיצור-אם אתם משתייכים למגזר חרדי/נוח לכם אצל מישהו, שיהיה לכם להצלחה ולברכה, אבל לא הייתי מגדירה את זה אידיאלי....

מובטח לו שיזכה בסייעתא דשמיא!

למה שהמכרים יכינו ארוחת ערב?

חבוב, אל תסתבך זו לא שאלה לחבר'ה זו שאלה לרב שלך. אם אתה רוצה להקים בית תורני, לך תתיעץ עם רב, ובהצלחה.

הרגשה אינטימית- אחרי החתונה,

לשכב על הדשא??? בעיני לא צנוע,

לשבת על הדשא לפיקניק זה בסדר גמור

אוירה קלילה היא די פתח לנפילה

לשחות? ומה אתה אומר אם היא הייתה מצטרפת? היא דוסית או לא?

חזרתי אל הכינוי שלי - תודה למשבחים ולמגנים .

אנשים חיו עשר שנים עם בת זוג ולאחר מכן התחתנו זה לא אומר שהם היו בסדר .

מה שכתבתי מתאים לכל אחד - מהסיבה הפשוטה : מדובר על פגישות בדרך יהודית אוטנטית כשרה 

( סליחה שזה נשמע מפוברק ומכובס אבל זו האמת לענ"ד ) בלי פיתויים , בלי ניסיונות, פגישה "לשמה"

כמובן שמס' הפגישות תלוי לפי כל זוג וזוג , אבל הצניעות שבהצעה מתאימה לכולם 

ולמי ששאל - ניתן להיות פתוח בשיחה כאשר אתה יושב בבית של מישהו והוא סה"כ לא שומע אותך אלא בחדר סגור 

וחוצמ"ז לענ"ד תהיה יותר ס"ד לזוג ששומר על " גבולות גזרה     -    

 " והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' מקדישכם " מזל"ט לכל מי שיוצא לדרך .

אני לא בטוחה שהייתי מרגישה בנוח בתוך חדר עם בנאדם שאני לא מכירה, נראה לי שזה נותן הרגשה של ראיון או משו..

חוץ מזה, שאין לי עניין להכיר למשפחה/חבר'ה שלי מישהו שזאת הפגישה הראשונה (ואולי האחרונה) שלי איתו.

המסקנה לעניות דעתי היא, שכל אחד ימצא את הדרך המתאימה לו, כל עוד היא בגבולות ההלכה.

נ.ב.: יש מקומות שבהם פגישה בדרך אוטנטית יהודית כשרה הייתה רק לראות אחד את השני, אז מה?!

זה לא נראה לי מתאים גם לימינו

בתוך חדר זה לא נעים אבל - בתוך מקום גדול ( סלון פתוח עם נוף למטבח למסדרון למרפסת וכו' וכו' )

מרגישים סבבה . וודאי שמה שבגבולות ההלכה מותר - אבל ההפסד גדול הפתיחות לא נכונה ( אני ייתן "דוגמא לפתיחות "לא נכונה - אני אישית יהיה "פתוח לעשות טיפה שטויות במקום שלא מכירים אותי { לזרוק מילה למוכר

וכו' וכו' } ) אבל - זה לא נובע מ- קירוב אלא להיפך " מריחוק "

נ"ב אמנם הדרך של פעם לא מתאימה לימינו אבל - מה שאני כתבתי זה לא ממש כמו פעם ( ואפילו מאד שונה )

קודם כל ההורים והמשפחה שלך לא יודעים , בנוסף אותו זוג שאתה מתארח בביתו לא ממש מכיר אותך ( קצת כן ... ) מקווה שתהיה הצלחה ....

לשכב על הדשא??

ללכת לים ביחד?? במיוחד בקיץ, שאז כל חוף, לא משנה עד כמה הוא נידח- מועד לפורענות (או מצד ייחוד או מבחינת צניעות)

לא הבנתי- למה צריך לאסוף חויות מסוג זה בפגישות? אפשר להפגש כל פעם בגן אחר, טיול ביחד בשלב מתקדם, ללכת לחברים ולנדב מהם את הבית שלהם לצורך הפגישות  לרוב הם ישמחו לעזור.. (העיקר כבר שהזוג הזה יתחתן..)

אם אתם שני אנשים מעניינים- לפחות אחד את השני, ויצירתיים- אפילו השגרה שלכם והשיחות הפשוטות יהיו מעניינות..

יש ממש מקום לענד"י לשיחות הפשוטות האלו, לשגרת היומיום- היא מאירה הרבה מאד באדם גם ללא החויות. החויות רק יכולות להוסיף עוד פה ושם אך לא עליהן הקשר, ההתרשמות והיחס מבוססים.

אשרייך על שהרצון להשקיע ולהפרות את הקשר נמצא בך- רק תעשה את זה בדברים הנכונים כמו לדוג' העלאת נושאים מעניינים לשיחות, העמקת ההכרות דרך משחק נחמד, ספר שאפשר לדבר עליו, לימוד משותף ועוד. הכרות פנימית ולא חיצונית. וזה מתאים לא רק לאנשים 'חפרנים' ועמוקים. כולנו מתעניינים בדברים, רוצים לשתף ולהשתתף, חיים. ב"ה.

ובע"ה בהצלחה ובשורות טובות!

תודה רבה ! מה שכתבת מתאים מאד לגישה שהעליתי ( בחסדי ה' ) יישר כח על הניסוח היפה

נ"ב רציתי להוסיף : כמה שהפגישה בחוץ תהיה בצניעות ובגדרי ההלכה , עדיין ישנו חוסר צניעות ( קטן ... ) או אפילו גדול , הסיבה לכך היא שזוג שנפגש הוא מושך "תשומת לב .... ( בא נאמר שמי שעובר ברחוב מסתכל מחייך ( חיוך קטן ) וחושב על הזוג { בשקט : לא מומלץ ! } ) הצלחה בכל וכו' וכו' סליחה שכתבתי הרבה תגובות

בוקר טוב איראן!

בעזהי"ת.

שאנשים יעבדו רק מהבית, וכך לא תהיה בעייה של צניעות ברחוב..

פשוט לא תראה אנשים!

אהה וכמובן- אינטראנט (רשת פנימית) בתוך הקהילה בלבד!

כתב הרמב"ם בהלכות אישות ( שם שם ) "ואין האשה יוצאת במקומות אלו אלא פעם או פעמיים בחודש" 

( בערך מה שהוא כתב , תבדקי בפנים ) בזמנו הפסוק " כל כבודה בת מלך פנימה כנראה לא היה רק מליצה .... 

ותראה מה תהיה התגובה

כתוב לשלש זמנו שליש במקרא, שליש בעבודה שליש בתלמוד. אתה לומד שליש מזמנך תנ"ך?

כתובות הרבה רפואות שאין מצב שאתה תעשה אותם היום.

כתוב שבשביל להגיע לאמונה אמיתית צריך ללמוד פילוסופיה ואריסטו וכו', אתה לומד?

כתוב שאין השגחה פרטית, אתה חושב ככה?

קיצר... אני בטוח שיש לך תירוצים להסביר למה היום חלק מהדברים הנ"ל לא אקטואלים.

אבל בדיוק כך לגבי מה שהרמב"ם כתב על הנשים, אז אל תשחק את עצמך ראש בקיר, כי לא כל מה שכתוב ברמב"ם אתה עושה.

וכמה שכתבו לך, תגיד את זה לאשתך לעתיד. היא בטח תשמח לשמוע...

לא כותבים "כתוב ברמבם... אז מה"..  יראת כבוד כלפי הרמבם.

למרות שכוונתך מובנת. אפשר לנסח אחרת לגמרי.

ואגב, זה לא "תירוצים"..:

"לשלש זמנו" - המקור בגמרא וכתבו התוספות שיוצאים יד"ח בתלמוד בבלי שבלול מהכל.

רפואות - זה לא פסק הלכה, אלא העיקרון ההלכתי  שצריך לרפא לפי מיטב הידע שבאותו זמן. יש גם לעיתים מציאות של "נשתנו הטבעים".

לא כתוב שאין השגחה פרטית. הרמבם מבחין בין ההשגחה המדוקדקת על עושי רצונו לבין מי שלא. זה נושא פילוסופי-רוחני עמוק מאד, שדנו עליו בספרים מעמיקים (לא כל עומק הוא "תירוצים".. הרמבם עצמו כותב שמי שילמד את דבריו העיוניים כפשוטו בלבד - יטעה, כי זה בגדר "תפוחי זהב במשכיות כסף", מוסתר..)

לא כתוב שצריך ללמוד אריסטו כדי להגיע לאמונה...  הרמבם בא לעזור במו"נ גם לכאלה שהיו מושפעים בזמנו מאריסטו. אכן כתב עליו "תכלית השכל האנושי".. האנושי - ולא יותר מזה. למעלה מזה השפעת הנבואה והקבלה.

כל זה - בלי להתייחס כלל לשירשור שכאן, ולא הסתכלתי בהודעה שעליה הגבת.  רק כבוד הרמבם נטו; גם לטובתך עצמך, מדין זהירות בביטוי כלפי גדולי עולם.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך