אני חושבת שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו (או צריכים לשאול)-

אם מה שאנחנו מחליטים ועושים אכן מקרב אותנו לה' או חלילה מרחיק.

וזה נוגע לכל סיטואציה אחרת בחיים, לאו דווקא במסגרת הדייטים.

פשוט בדייטים מרגיש את זה יותר- כי יש מישהו שתמיד "בוחן" אותך ובעצם בוחר בך לפי אותן החלטות ומעשים.

אני מבינה אותך מאוד,

כי גם אותי פגישות רשמיות יכולות לשגע ושעמם,

אפילו בהתחלת קשר וקל וחומר כשהקשר נמשך תקופה.

אבל באמת יש מחסומים בלשנות ולעשות דברים "חריגים"- כי לא יודעים מה הצד השני מעדיף, חושב, רוצה ,מאמין...

לכן אני חושבת שאולי כדאי לפתוח שיח על זה, בצורה חכמה, וסתם כדרך אגב, עוד כשהפגישות הן רשמיות-

פשוט לשמוע אם הצד השני זורם לדרך הזאת, מפריע לו וכו'..

על אף היותו דוס ששואף לבית דוס או שאולי זה ממש רחוק ממנו-ומעדיף להיות שמרני.

לגבי הכניסה לים- לעיתים זה יכול להביך ולעיתים ממש לא. מאוד תלוי בעומק הקשר.

אבל נהגת בחכמה ששאלת אותה קודם מה היא חושבת..

לגבי ישיבה על הדשא- לא רואה בכך שום בעייתיות, אולי לשכב זה קצת לא שייך..

ו... פיקניק?? מבורך ומפנק

בכלל לא חושבת שאתה צריך להשליך את סיום הקשר לאותה שחייה בים,

יכול להיות שהיא כבר כמה פגישות מתלבטת- והעדיפה עכשיו לסיים לפני שיהיה רציני וקשה יותר.

מה שכן-היא הייתה צריכה לרמוז לך שהיא בהתלבטות או משהו כזה, ולא להנחית עליך בבום. 

לדעתי זה לא כ"כ יפה. בייחוד שמדבריך נשמע שממש השקעת- כי כנראה היו לך מחשבות רציניות לגביה.. 

ואל תחשוש לשאול, אם אתה מתלבט. רק בעלות גאווה, יאמרו שזה טיפשי לשאול, אבל בחורה אמיתית תגיד שזו התחשבות, ושאתה לא מנסה להסתיר את מה שאתה באמת מצד אחד, ומצד שני-מוכן לבוא לקראתה איפה שצריך. היא מאוד תעריך את זה, כי לרוב אומרים לבנות להתפשר...אז ככה אתה משיג נק' זכות.

גם תשאל את הממליצה-איזו סוג של דוסית היא? תחפור לה הרבה..זה חלק מהתפקיד, למנוע אי נעימות.

תודה בכל מקרה!!

בפגישות כ"כ מוקדמות?

בעז"ה יהיה טוב!

א' אני לא חושב שפגישה שביעית זה מוקדם.

אני לא אחד שמתכנן לצאת שנה וגם לא חצי שנה.

משהו כמו חודשיים, חודשיים וחצי נראה לי מספיק בהחלט כדי להכיר.

ב' להשתכשך קצת במים זו לא באמת אוירה אינטימית מי יודע מה, אבל יחסית ללשבת על הספסל ולדבר זה אינטימי.

קיצר, אני מתכוון לאוירה יותר זורמת, אולי המילה אינטימיות לא לגמרי מתאימה כאן.

אם זה לא באמת אווירה אינטימית אז למה יחסית, זה אינטימי?

אני יכולה להגיד לך שגם לדבר עם הספסל יכול להיות אינטימי, תלוי מה אתה אומר שם.

אגב, אינטימיות- זה פגיעות מוחלטת..

אם רצית לדעת את הצד הנשי...

זה לא שהיא מכירה אותך מי יודע מה...

גם אם נחמד לה וסבבה והכל.

ולא למשך הזמן! 

אה.. וזה ממש סבבה,, וגם דוסי,, אני לא מבינה למה היא לא נכנסה גם.. וגם לגבי הדשא, לא צריך לדעתי לעשות עניין,, בכלל כמעט כל דבר זה תלוי אם עושים ממנו עניין או לא.. אם לא עושים וזורמים- אז כמעט הכל מתקבל.. 

שעושים עניין ממשו זה עלול להפוך את הדבר ללא צנוע..

זו דעתי...

יצאתי עם בחורה פגישות רבות ובאמת התלבטתי בגלל התופעה שהגדרת (להכניס ידיים מתחת לחולצה לגרד) היא היית עושה את זה מידי פעם ואף פעם לא אזרתי אומץ לדבר איתה על זה.

אלו דברים שמאוד קשה לדעת אם הם נעשים מטבעיות יתרה או בגלל רצון למשוך וזה בעייתי.

לא לשכב בדשא,

ולא להיכנס לים.

תשמור את זה לחוויות של זוג נשוי צעיר.

לא נראה לי שזה מוסיף משהו לבניית הקשר,

כאשר מדובר בשידוך,

וכן עלול ליצור בעיות הלכתיות.

איזה פעיליות אפשר לעשות כדי ליצור אוירה כנ"ל?

ללכת לסרט, לא נראה לי שייך, ללכת לבאולינג גם זה לא הכי צנוע, לשבת בקניון גם לה הכי מתאים, מה נשאר חוץ מלשבת על הספסל וטיולים שגם בהם הרבה פעמים יש בעיה של ייחוד?

ואין לי ממש תשובה לענות,

אבל גם ללכת לים בלי להיכנס- זה סבבה.

וסתם להחליף נופים.

ושלא ישתמע משהו לא נכון. אני בהחלט לא מנסה לעבור על ההלכה או משהו כזה.

זה היה משהו בפגישה מסוימת ובאמת הרגשתי לא טוב אם זה.

תכל'ס, אפשר לעשות את זה בצורה צנועה זה מאוד תלוי במצב.

להכנס לים אני מבינה את הבעיתיות, לשכב על הדשא- מה הבעיה?!

זה ממש כיף! מנסיון!

מה זה לשכב על דשא או להיכנס לים???  חכה אחרי הנישואים לעשות כל מיני דברים כייפים עכשיו רק צריך לראות עם מתאים ויותר מדי לנסות וליצור מצבים שיביאו פתיחות זה ממש לא מתאים.

לדעתי הבחורה היתה בהלם ממך...

וזה יהיה הכי טוב.

אבל לדעתי לא צריך ליצור פתיחות במלאכתיות יתר.

הפתיחות בקשר היא תהליך שקורה מעצמו בדרך כלל...

אבל באמת מקומות בטבע וגיוונים במקומות מקלים על יצירת הפתיחות. (ושוב לא בהכרח, לפעמים כדי להרגיש פתוח עם מישהו מספיק ספסל באיזה רחוב, ולפעמים כל הטיולים שבעולם לא יוצרים קרבה משחררת. זה תלוי גם בדינמיקה, באופי ) 

פשוט תזרום כמו שאתה מבין ומרגיש, בהתאם לגבולות אדומים שמרגישים לך נכונים לך. (אין פה הלכה פסוקה, אם לשכב על הדשא זה צנוע או לא..זה פשוט הרגשה אישית מה מתאים ומה לא..יש כאלו שאף פעם לא ישכבו על הדשא במקומות ציבורים ויש כאלו שכן, זה לא מפריע להם.)

כמו להיכנס למים או לשכב - זה מביך...

לא רואה שום דבר לא צנוע בלהיכנס למים.

אולי לא להתחיל לשחות ביחד, אבל סתם לשכשך רגליים ולהשפריץ אחד על שני? אז צריך לתאם את זה מראש, כדי שהגברת תתלבש בבגדים שלא יעשו בעיות צניעותיות, אבל למה לא. מה לא צנוע בזה?

כנ"ל לגבי פיקניק.

רק העניין ששל לשכב על הדשא נראה לי אישית פחות צנוע.

מנסיון... אני פעם נכנסתי למים בעקבות בחורה של הבחורה, והרגשתי לא נעים להגיד לא.

והרגשתי ממש חשוף ולא צנוע בגלל השקיפות והצמידות של הבגדים שלי. למרות שנכנסתי רק עד לבטן ולמרות שבאמת לא עשינו משהו חוץ מלשבת ולדבר. ברור שיש משהו נעים בלהסמיק ולהגיע למצב של מבוכה אחד מהשני אבל זה לא ממש צנוע.

דווקא על הדשא זה יכול להיות נחמד, הרי בתכלס, אפשר להתנהג בצורה בוטה או מגרה גם כשעומדים ויושבים. הכל תלוי איך עושים את זה ואם נזהרים לא לעבור את הקווים.

מהדברים שכתבת, אינם צנועים לדעתי.

ויכולים לגרום גם בדיוק להיפך.

מה שייך "לשכב על הדשא בצורה יותר קרובה".. היא לא אשתך.

הרגשה קרובה באופן הראוי, דהיינו שמאפשר לראות אם יש אופציה טובה לנישואין, מושגת דווקא מתוך שיחה קרובה והתענינות נעימה.

ולא פעם "קירבה" ע"י אמצעים חיצוניים, יוצרת "שכרות" זמנית, שכאשר היא מתפוגגת - לא נשאר אחריה הרבה..

בכל מקרה, מהתגובות זה נראה שרוב הבנות לא רואות בזה בעיה לעומת כל המגיבים הבנים שכן חשים באי הצניעות שבעניין. מעניין.

הוא התכוין. ואף על פי כן.

ויש כנראה צדק בדבריך, שלפעמים בנות מסוימות לוקחות דברים תאורטיים, יותר בתמימות, כאילו בין חברות.

אך למעשה, כשנוהגים שלא כראוי, הנזק הוא גם להן - כפי שנתקלנו לא פעם במציאות.

מלבד נה ש"קירבה יתרה" אסורה כשלא נשואים.

ובכלל, חבל "לבזבז" מה שששייך לאחרי הנישואין. זה הפסד לאח"כ.

בעיניי זה היה נראה מוזר.. 

אני חושבת שפגישה שביעית ואפילו עד אחרי החתונה לא היה צנוע להיכנס למים עד הבטן.

אפשר לעשות הרבה דברים יחד, אפשר לשנות את המקומות שנפגשים. לא עוד בית קפה, אלא איזה אגם או מקום כלשהו בטבע. (כמובן זה הכל תלוי בבחור ובבחורה..)

אין מה לעשות מקומם של הדייטים זה הכרות ודיבורים ולכן לא שייך כל מיני אטרקציות..(אתם יכולים ללכת לכותל יחד, לטיול קצרצר..)

אחרי החתונה נשברת חומת הצניעות  ולכן עד אז מאוד קשה להגיע לאינטימיות.

צריך גם להבין שהראש של מי שעומד מולך לא תמיד הוא מובן מאליו ולא תמיד הוא בדיוק כמוך ולכן תמיד תמיד לשאול ולפני ששואלים לחשוב האם זה הכרחי? כי יכול להיות שהיא/הוא יגידו בסדר אבל בתוכם הם ממש ממש לא מסכימים אבל לא יודעים איך להגיד לא.

שיהיה לך בהצלחה,

לבין לשבת בדייט בשלב מתקדם עם בחורה עם רגליים במים.

למרות שגם בפגישה זה לא תמיד צנוע, הכל תלוי איך עושים את זה.

אבל ללכת חברים וחברות רווקים ביחד, אפילו לטיול, זה לא מתאים..

כדי לגמור את הסיפור..בין אם זה מתאים וביו אם לא.

אבל אם אתה חושב על זה רגע לפני ושואל שאלות אז זה כבר לא טבעי.... ומה שלא טבעי אין שום טעם לעשות.

הרבה פעמים אין טעם, וטאקט, לעשות..

לפעמים ה"טבע" שלנו מכוון אל האמת - ולפעמים עדיין לא..

עצם המחשבה של "זרימה" (תרתי משמע...) היא נכונה וטובה, גם בחיים המחשבה היא מתאימה,לפעמים. אך ראשית, צריך לזכור שכל יצירת קשר עם בחורה חדשה, היא משעממת, בנאלית ודומה לקודמות. אין מה לעשות. המטרה היא לא "לצאת עם..." אלא להכיר על- מנת להתחתן. אם בפגישה השביעית מחפשים גיוון ורואים שאין התקדמות, כדאי לבדוק מדוע זה כך: האם אנחנו רוצים להתאים זה לזו,השאיפות זהות וכו', מעשה כזה של כניסה בים לא יקדם בכיהוא זה את הקשר. כמו אותה בחורה שבפגישה השניה כבר סרגה כיפה לבחור, ונעלבה שבפגישה הרביעית הוא הפסיק את הקשר.

כשכיף ונחמד להיות ביחד- לא צריך שום מעשה שונה לקרב בין השניים, מספיק להפגש, לדבר ולשתף. גם בחיי הנישואים. אגב, ואם זה היה הפוך, שהיא היתה נכנסת למים? בטוח שהיית אתה זה שהפסיק את הקשר, לא? לא משנה מי, תמיד צריך לבדוק ולראות האם הקשר מתקדם בפגישות הבאנליות והמשעממות, לכאורה. העיקר בחיי הנישואים הוא לא אטראקציות שונות.

אשמח תמיד לייעץ. הניסיון הוכיח את עצמו עם כמה רווקים ורווקות.

הייתי נבהלת , אבל אולי אני סתם מוזרה , לפי התגובת פה...

סתם שאלה , אתה  בעל תשובה ? כי אם כן זה מאוד מסביר מאיפה זה בא...

מסתמא מכך, שהוא כניראה לא בעל תשובה...

אם אתה מתחיל לשאול על זה שאלות, כניראה שלך אישית זה לא מתאים.

אני ובעלי כשיצאנו לא שכבנו על הדשא, פעם הוא נשכב ואמרתי לו שזה מבייש אותי, וזה לא קרה אחרי זה עד שהתחתנו. אבל הלכנו בפעם השביעית-שמינית שנפגשנו (לא זוכרת בדיוק)

לים, ושנינו נכנסנו קצת, אני עד הברך,עם 3/4 וחצאית ארוכה בשיא החום, והוא עד המותניים.

ולא הרגשתי שזה פגע לנו בקשר, זה לא היה אפילו מביך, כי לא היה לנו מושג שזה אמור להביך, שנינו היינו אז דוסים יחסית מרקע מאוד לא דוסי, וזה היה נראה לנו נורמלי לגמרי. והיום אנחנו נשואים באושר + ב"ה.

כל אחד ומה שמתאים לו...

מסקנה מהדברים האלה, לקחת בפרופורציות, זה לא חטא נוראי מה שעשית, ולא נראה לי שהיא חתכה בגלל זה.

אבל אם אתה מתחיל להיסתבך עם זה ולשאול, אז עדיף שלא תעשה את זה, כי לך זה לא מתאים.

זרימה בפגישות? לעניות דעתי זה חשוב, זה עוזר להכיר את הצד השני יותר טוב. ומי שאומר שזה מיותר, אני לא מסכימה איתו.

כמה רעיונות:

לפנות לעמותה שעוסקת בעזרה לילדים חולים,

ולהשגיח בבית חולים ביחד על ילד שהמשפחה שלו תוכל קצת להתאוורר,

זה עוזר לראות את הגישה לילדים אחד של השני, את הסבלנות, את מידת החסד וכו'..

אם אתם טיפוסים שיודעים להעביר שיחה, אפשר ללכת לבית אבות או מרכז יום של קשישים צלולים (צלולים זה חשוב, שלא תדברו עם עצמיכם)

ולהעביר איזו שיחה ביחד בהתנדבות. 

בייביסיטר התנדבותי משותף במשפחה שזקוקה לזה. (אפשר לשאול במחלקת הרווחה)

אריזת חבילות מזון לנזקקים בעמותה ביחד.

ואחרי כל פעילות התנדבותית כזאת טיול ביחד ...

פיקניק זה גם רעיון מעולה, לא נראה לי שיש איתו בעיה. פארקים כמו הפארק הלאומי מוארים בלילה ואין בהם בעיה של ייחוד.

וושאר רעיונות נחמדים כבר הוסיפו מעליי.

יש לא מעט בנות שדבר כזה היה מעורר אצלן דווקא דחיה ו"מבהיל" אותן..

כמובן, אינני יודע מה גרם שם - אבל לא רחוק מן הדעת שדווקא זה היה מן הגורמים לבחורה, בהסתכלותה הסובייקטיבית, לרדת מן הענין..

א. רק נפגשים ולא מעבר לזה

ב. משוחחים בצניעות ושואלים שאלות

ג. נפגשים רק במקומות יישוב בצניעות

ד. מעיין. חוף. מסעדה מיוחדת. אטרקציות. הכל מחוץ לתחום .

ה. פגישות לא נועדו לאכילה אלא להיכרות אוכלים לפני הפגישה.

ו. שתייה כמובן שמותרת ( אבל לא קוקה קולה ומוגזים { מומלץ לא להביא סופר דרינק או קריסטל וכו' })

ז. כל דבר שונה מצריך חשיבה על מטרת הפגישות ( דוגמאות : פגישה בגן ציבורי, ישיבה על ספסל ברחוב)

סיכום : מטרת הפגישה היא להכיר את הבחור\בחורה שאיתו נבנה את החיים אין צורך לאכול לשתות לעשן לכייף

לטייל וכל השאר ( ואם ישאל השואל הרי אמרו חכמינו "אדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו ..." התשובה - אין צורך לבדוק זאת בפגישות עצמם משתי סיבות א, המדוייט ישנה את התנהגותו ( יאכל בנימוס, יוציא כסף וכו, )ב, אפשר לראות את המדוייט בסיטואציות שלא בפגישות ( אם כי צריך לעשות זאת בחכמה שלא ייפגע וכו' )

פגישה אידיאלית : נפגשים בתוך בית של מכרים יושבים בנינוחות בסלון או במטבח מדברים ניתן לאכול ביחד ארוחת ערב צנועה ( לא צריך לשלם כסף המארחים יכינו בתקווה שמכרם יזכה להקים מהרה את ביתו ), בשביל -

שלא יהיה ייחוד יישבו בחדר בבית שומרים - אם רוצים לגוון ניתן להחליף כל פעם בית ( מתישהו יימאס למכרים להכין לכם את ארוחת הערב ....-) סוף .

בכל מקרה, אופן הפגישות שהצגת בהודעה שלך לא פחוג יוצא מדופן מאשר להכנס למים בפגישה רק לכיוון השני...

ובכלל, זה לא שייך לכתוב דברים כאלה כאילו יש כאן כללים ברורים, הרי חסיד יכתוב שמספיק פגישה אחת, ליטאי יכתוב שצריך מקסימום 5-7 פגישות וכיפות סרוגות יכתבו לך שזה נע בין חודשיים ל-.... תלוי בסוג ומין הכיפה.

אז לכתוב את זה באופן כזה חד וברור כאילו אין בחורות שאתה עלול להפגש בהן שלא חושבות כמוך זה די פתטי...

תהיתי אם להגיב, אחרי שאני רואה מספר תגובות שלך, אני יכול להבין את הכינוי שלך..

מומלץ לקרוא טיפה את השירשור לפני שמגיבים.

וגם לא ממש למגזר שלנו. "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"-ובגלל זה, לא נראה לי להיפגש אצל מישהו בבית. ובכלל, בבית של מישהו-אפשר להתנהג טבעי? שאנשים נמצאים כדי לשמור על ייחוד, וכל תגובה בבחינת "עין רואה (בעל הבית), אוזן שומעת (השדכן מבעל הבית) וכל מעשיך בספר נכתבים (אולי לדראון עולם?)"? דווקא בחוץ, כשאין אנשים ששומרים, אנשים מרגישים יותר חופשיים, וככה אפשר לראות פחות או יותר את הבנאדם בהתנהגותו האמיתית-וניתן לראות את הבנאדם באור אחר, או לחילופין להבין למה זה לא מתאים.

בקיצור-אם אתם משתייכים למגזר חרדי/נוח לכם אצל מישהו, שיהיה לכם להצלחה ולברכה, אבל לא הייתי מגדירה את זה אידיאלי....

מובטח לו שיזכה בסייעתא דשמיא!

חבוב, אל תסתבך זו לא שאלה לחבר'ה זו שאלה לרב שלך. אם אתה רוצה להקים בית תורני, לך תתיעץ עם רב, ובהצלחה.

הרגשה אינטימית- אחרי החתונה,

לשכב על הדשא??? בעיני לא צנוע,

לשבת על הדשא לפיקניק זה בסדר גמור

אוירה קלילה היא די פתח לנפילה

לשחות? ומה אתה אומר אם היא הייתה מצטרפת? היא דוסית או לא?

חזרתי אל הכינוי שלי - תודה למשבחים ולמגנים .

אנשים חיו עשר שנים עם בת זוג ולאחר מכן התחתנו זה לא אומר שהם היו בסדר .

מה שכתבתי מתאים לכל אחד - מהסיבה הפשוטה : מדובר על פגישות בדרך יהודית אוטנטית כשרה 

( סליחה שזה נשמע מפוברק ומכובס אבל זו האמת לענ"ד ) בלי פיתויים , בלי ניסיונות, פגישה "לשמה"

כמובן שמס' הפגישות תלוי לפי כל זוג וזוג , אבל הצניעות שבהצעה מתאימה לכולם 

ולמי ששאל - ניתן להיות פתוח בשיחה כאשר אתה יושב בבית של מישהו והוא סה"כ לא שומע אותך אלא בחדר סגור 

וחוצמ"ז לענ"ד תהיה יותר ס"ד לזוג ששומר על " גבולות גזרה     -    

 " והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' מקדישכם " מזל"ט לכל מי שיוצא לדרך .

בתוך חדר זה לא נעים אבל - בתוך מקום גדול ( סלון פתוח עם נוף למטבח למסדרון למרפסת וכו' וכו' )

מרגישים סבבה . וודאי שמה שבגבולות ההלכה מותר - אבל ההפסד גדול הפתיחות לא נכונה ( אני ייתן "דוגמא לפתיחות "לא נכונה - אני אישית יהיה "פתוח לעשות טיפה שטויות במקום שלא מכירים אותי { לזרוק מילה למוכר

וכו' וכו' } ) אבל - זה לא נובע מ- קירוב אלא להיפך " מריחוק "

נ"ב אמנם הדרך של פעם לא מתאימה לימינו אבל - מה שאני כתבתי זה לא ממש כמו פעם ( ואפילו מאד שונה )

קודם כל ההורים והמשפחה שלך לא יודעים , בנוסף אותו זוג שאתה מתארח בביתו לא ממש מכיר אותך ( קצת כן ... ) מקווה שתהיה הצלחה ....

תודה רבה ! מה שכתבת מתאים מאד לגישה שהעליתי ( בחסדי ה' ) יישר כח על הניסוח היפה

נ"ב רציתי להוסיף : כמה שהפגישה בחוץ תהיה בצניעות ובגדרי ההלכה , עדיין ישנו חוסר צניעות ( קטן ... ) או אפילו גדול , הסיבה לכך היא שזוג שנפגש הוא מושך "תשומת לב .... ( בא נאמר שמי שעובר ברחוב מסתכל מחייך ( חיוך קטן ) וחושב על הזוג { בשקט : לא מומלץ ! } ) הצלחה בכל וכו' וכו' סליחה שכתבתי הרבה תגובות

בוקר טוב איראן!

בעזהי"ת.

שאנשים יעבדו רק מהבית, וכך לא תהיה בעייה של צניעות ברחוב..

פשוט לא תראה אנשים!

אהה וכמובן- אינטראנט (רשת פנימית) בתוך הקהילה בלבד!

כתב הרמב"ם בהלכות אישות ( שם שם ) "ואין האשה יוצאת במקומות אלו אלא פעם או פעמיים בחודש" 

( בערך מה שהוא כתב , תבדקי בפנים ) בזמנו הפסוק " כל כבודה בת מלך פנימה כנראה לא היה רק מליצה .... 

ותראה מה תהיה התגובה

כתוב לשלש זמנו שליש במקרא, שליש בעבודה שליש בתלמוד. אתה לומד שליש מזמנך תנ"ך?

כתובות הרבה רפואות שאין מצב שאתה תעשה אותם היום.

כתוב שבשביל להגיע לאמונה אמיתית צריך ללמוד פילוסופיה ואריסטו וכו', אתה לומד?

כתוב שאין השגחה פרטית, אתה חושב ככה?

קיצר... אני בטוח שיש לך תירוצים להסביר למה היום חלק מהדברים הנ"ל לא אקטואלים.

אבל בדיוק כך לגבי מה שהרמב"ם כתב על הנשים, אז אל תשחק את עצמך ראש בקיר, כי לא כל מה שכתוב ברמב"ם אתה עושה.

וכמה שכתבו לך, תגיד את זה לאשתך לעתיד. היא בטח תשמח לשמוע...

לא כותבים "כתוב ברמבם... אז מה"..  יראת כבוד כלפי הרמבם.

למרות שכוונתך מובנת. אפשר לנסח אחרת לגמרי.

ואגב, זה לא "תירוצים"..:

"לשלש זמנו" - המקור בגמרא וכתבו התוספות שיוצאים יד"ח בתלמוד בבלי שבלול מהכל.

רפואות - זה לא פסק הלכה, אלא העיקרון ההלכתי  שצריך לרפא לפי מיטב הידע שבאותו זמן. יש גם לעיתים מציאות של "נשתנו הטבעים".

לא כתוב שאין השגחה פרטית. הרמבם מבחין בין ההשגחה המדוקדקת על עושי רצונו לבין מי שלא. זה נושא פילוסופי-רוחני עמוק מאד, שדנו עליו בספרים מעמיקים (לא כל עומק הוא "תירוצים".. הרמבם עצמו כותב שמי שילמד את דבריו העיוניים כפשוטו בלבד - יטעה, כי זה בגדר "תפוחי זהב במשכיות כסף", מוסתר..)

לא כתוב שצריך ללמוד אריסטו כדי להגיע לאמונה...  הרמבם בא לעזור במו"נ גם לכאלה שהיו מושפעים בזמנו מאריסטו. אכן כתב עליו "תכלית השכל האנושי".. האנושי - ולא יותר מזה. למעלה מזה השפעת הנבואה והקבלה.

כל זה - בלי להתייחס כלל לשירשור שכאן, ולא הסתכלתי בהודעה שעליה הגבת.  רק כבוד הרמבם נטו; גם לטובתך עצמך, מדין זהירות בביטוי כלפי גדולי עולם.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב