אנשים יקרים!
אני כותבת אליכם, בזמן שכל משפחתי נסעה לנופש ורק אני נשארתי לבדי בבית.
רציתי לשתף אותכם בבעיה ממש גדולה שנחה עלי בחצי שנה האחרונה.
לפני קצת יותר מחצי שנה הורי החליטו לאמץ 5 ילדים מסכנים, שאמא שלהם נפטרה ואבא שלהם בעקבות הפטירה השתגע.
מאז האימוץ הורי מזניחים אותי לעומת כל אחי.
הם לא מטפלים בי ודואגים לצרכי.
כשאני רעבה, לא אכפת להם ואני לפעמים נשארת רעבה כל היום. הם לא מאפשרים לי לאכול לפני שאני מסיימת לעשות את כל המטלות.
לבשל.  לנקות את כל הבית כל יום.  לכבס. לדאוג לצרכי הילדים. לקחת אותם לגן  לבתי הספר באמצע היום ללכת אליהם למוסדות החינוך ולהביא להם ארוחת צהריים חמה שאני בישלתי.
אני עובדת מצאת המה עד צאת הנשמה. לכם זה פתגם ולי זה אמיתי.
פעם ביקשתי מאבא ואמא קצת כסף לקנות לי בגדים. אמא צרחה עלי שאני אפסיק לבקש ממנה בקשות ואבא שאג שבכלל אין לי זמן לנסוע כי אני חייבת לעבוד כל הזמן אני התחלתי לבכות שאני רוצה להיות כמו כל החברות שלי שיש להם בגדים חדשים ויפים והם יפות ומטופחות. ורק אני נראת כמו צועניה מוזנחת.
הם לא הנידו עפעף והלכו לעבודתם.
השבוע כל המשפחה נסעה לטייל ואותי הם לא לקחו.
הם אמרו לי שאני אשמור על הבית, מפני גנבים.
לפחות זה יצא אולי לטובה כך אני יכולה לכתוב כאן.
אני מבקשת ומתחננת תנו לי טיפים ועצות איך להתמודד.
אני שבורה
רצוצה.
יגעה.
ומחכה לעזרתכם.
תודה
ש.ל.נ
 

כעעען כען