כל שנה אומרים "השנה המשיח בא"
בגוש קטיף כולם אמרו בצאת הצום המשיח בא הוא לא בא היישובים פונו מיהודים התושבים גורשו מביתם.
בשנה אחרת אמרו אובמה עלה לשלטון הפסוק הזה ביחזקאל עם הר"ת של אובמה וזה פסוקי גאולה ונחמה אז הנה המשיח בא - לא בא
שנה אחרת אמרו שנה מעוברת ויובל ביחד זה קרה 2 פעמים מבריאת העולם ובכל שנה היה איזה אירוע מיוחד אז השנה זה פעם שלישית יבוא משיח לא בא.
שנה אחרת אמרו על השעון של הרב מרדכי אליהו שהוא יגיע ל12 אז יגיע המשיח - השעון הגיע ל12 והמשיח לא בא.
השנה אמרו משו לא זוכרת ההורים שלי ראו על זה איזה משו בתשע"ב יבוא המשיח לא זוכרת מה בדיוק - לא בא.
כל פעם אומרים הנה הוא בא בא בא והוא לא מגיע.
יאללה למה שעוד נאמין? אווף זה עצוב וקשה אבל דוגרי!!!
למה שאני אאמין במשהו שלא קורה כ"כ הרבה שנים, נראה דמיוני...
אז נכון אפשר להגיד שזה אמונה,
ואפשר להגיד שהוא לא מגיע כי יש עיקובים וכו'..
אבל בסופו של דבר נקודה סופית באיזשהו מקום נמאס לי להאמין בזה.
בינתיים הכל רק שחור, הכל רע וקשה ולא ברור וזאת המציאות אז היא נראית קצת יותר הגיונית מאיזה משיח דמיוני ובית מקדש לא ברור...
אז תגידו שזה מחסור באמונה, סבבה שיהיה מחסור באמונה מה לעשות אני בנאדם דוגרי.
אווף לאיודעת מה לעשות כבר.
מצד אחד אני כן מאמינה וכמהה לבית המקדש מצד שני זה נראה כל כך לא מציאותי...
אני גם לא באמת מוכנה לזה שהמשיח יבוא מחר... הכל מבולבל...
ועוד דבר, באמת היום נגיד אח שלי ראה איזה אחד שתקע בשופר ואמר שכל שנה הוא טוען שהוא המשיח ובלה בלה בלה... וגם יום אחד הייתי אצל משפחה שבת והגיע לשם איזה אחד שחפר לנו שהוא המשיח ".ת. נכון אני המשיח" וכו' וכו' וואלה אולי אנחנו מפספסים פה משו באמת? אולי אנחנו לא יודעים? אולי המשיח כאן מנסה להתגלות ואנחנו לא מקבלים אותו?
גם קראתי איזשהו קטע שאני אכתוב פה עכשיו שגם בלבל אותי:
על מלכות בית דוד משיחך.
תוך ארוך השתרר בכניסה לתחנה המרכזית. עשרות אנשים חיכו שם, רגליהם עומדות בשערי ירושלים, ועיניהם נשואות לעבר המכשיר הצפצפני שנועד לקבל את פני העולם לעיר הקודש. קול התור נשמע בארצנו, הוא אמר לעצמו בחיוך, והמשיך להמתין בסבלנות. כבר אלפיים שנה הוא מחכה, אז מה זה עוד 2 דק'?
הוא נראה קצת מוזר, לא שגרתי, אבל בעיר ששגרת חייה מלאה באנשים בלתי שגרתיים, אף אחד כבר אינו מרים גבה למרהו של טיפוס תימהוני עם חמור לבן. לא יהיה פשוט לשכנע אותם, הרהר בליבו, רבים כבר ניסו לעשות זאת לפניי. ובכל זאת, לא תהיה להם ברירה. גם אם לא יאמינו, הם כבר יראו באורי שיזרח.
לרוע המזל, מבין כל העומדים בתור, היחיד שהבחין במשהו יוצא-דופן היה דווקא איש הביטחון, ירושלים מלאה נזירים מבטן, נביאים מתלמהדים, וכהנים גדולה בפוטנציה, אבל הפעם משהו נראה למאבטח קצת שונה מהרגיל.
"עצור", פקד. "תעודת זהות, בבקשה."
הוא חשב על הכל. לדאבון ליבו היו לו שנים רבות לתכנן כל פרט בתהליך הזה, כולל הנפקדת תעודת זהות במשרד הפנים, כאחד האדם.
"איך קוראים אותך?" שאל המאבטח, מתבונן בתעודה. "משיח בן דוד?"
התלחשויות החלו לעבור מפה לאוזן בכניסה לתחנה.
"כן, אני משיח בן דוד. באתי לגאול את עם ישראל."
ההתלחשויות השקטות החלו להגביר את קולן, ואט אט חדרו גם לתוככי התחנה המרכזית ההומה. עד מהרה היו עיני כולם נשואות לעבר המשיח. גם עיניו של המאבטח, אלא שמבטו הלך ונעשה רציני וקר יותר ויותר.
"אבאלה, בחייאת תכניס'תו," צעק ערס אחד מאחור. "אתה נורמלי?! זה המשיח!"
המאבטח הניד ראשו לשלילה. "אתה לא עובר," אמר.
המשיח נאנח. הוא העדיף שכל הסיפור יראה אחרת לגמרי, אבל אין ברירה. נראה שאין מנוס מלהתגלות כבר עכשיו. הוא שלף מאמתחתו שופר גדול ותקע בקול רם.
בתוך דקות אחדות כבר ניצב קהל גדול מאחורי מלך המשיח. אלפי אנשים מכל רחבי ירושלים שמעו את הבשורה ורצו לקבל את פניו. הם לא היו זקוקים להוכחות, הייתה להם תחושה חזקה שהפעם זה אמיתי. האור הגדול זורח. עוד רגע קט יאמר סוףסוף לצרותינו די. היינו כחולמים.
כל זה לא עשה רושם על המאבטח. "אתה לא נכנס," התעקש."
"למה?"
"אתה משיח, אבל אני פה אין משכורת כבר חודשיים, אין אוכל לילדים, חיים זבל."
שקט השתרר. המשיח לא הבין מה קורה כאן.
"אתה שומע מה אני אמרתי? אם אני אין כסף, אין עבודה, לא משלמים, עובד כל היום כמו חמור, משיח לא נכנס."
למשיח לא הייתה כל ברירה. הוא פנה לאחוריו, וחזר כלעומת שבא.
[כתב: חיים אקשטיין]
אולי גם אנחנו מפספסים ככה ת'משיח? אולי אחד מהאלה שאומרים שהוא המשיח הוא המשיח באמת ואנחנו מפספסים אותו? אווף זה כ"כ מבלבל ולא ברור....
וסתם מי שרוצה... משו שכתבתי שנה שעברה... גאולה?! משיח?! בית המקדש?! אליהו הנביא? זה הגיוני בכלל?
. כ"כ הפוך... כמה דברים השתנו
אשמח לתשובות עד כמה שידכם משגת.
בשורות טובות.
יונה קטנה...
נראה לי יותר גדולה מהפתעת יומולדת 
