לכן אנחנו שוברים כוס.

לכן יש כל הזמן צרות.

ה' לא מפסיק להזכיר לנו שבית המקדש חסר.

אנחנו צריכים לזכור למה מגיעות כל הצרות האלה,

ולהתפלל כל יום!!

ולרצות כל הזמן!!

ולאהוב את האחים שלנו.

"אם נחרבנו ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חינם - נשוב להיבנות, והעולם עמנו ישנה על ידי אהבת חינם."

הראי"ה, מגד ירחים.

לא לחיות כאילו הכל מושלם.

אם בכל חיסרון שיהיה לנו, נראה את החיסרון של בית המקדש, 

אז נוכל באמת לרצות שייבנה, ולהתפלל באמת.

זה כ"כ כואב.

ומשנה לשנה זה רק הולך ומתעצם..

אבל הגאולה תגיע בזמן שה' יודע שזה מתאים, בזמן שה' קבע.

ואולי לבינתיים זה בדיוק מה שהוא רוצה?

לראות אותנו חיים, בשמחה.. עם האבל..

לפעול ולעשות, ושבאמת כל דבר נעשה בשביל המטרה הזאת, בשביל לקרב את הגאולה?

זה לא שחוזרים לחיים כי שכחנו מבית המקדש ומאהבת החינם שצריך להרבות בה, זאת חזרה 'לשגרה' - לחיים, כאשר אלו החיים בהם אנחנו עומדים ב'מבחן' ומנסים לקרב את הגאולה.

(בע, יצא מבולבל..מקווה שהובנתי. בכ"ז - כאב ראש, תתחשבו.)

שבע"ה נזכה לגאולה שלמה במהרה!

יישר כח, כנרית!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....