מתוך מחזה שכתב הרמח"ל בשם "לישרים תהלה" (מצאתי אותו בגניזה בס"ד)
רועה עדריו נער
אין ממנת חלקו טובה בארץ
כל מחשבות לבו תשפלנה שבת
בל תחמד נפשו בגדולות לכת
כי אם רעות צאנו אל עין המים
ולפיו חלבם קחת.
יביט כצאת אדום מקדים שמש
מעין אשר נאמנו
מימיו ולא יכזבו.
ישור בלב שמח
הלוך ונגן, מתהלך אל רגל
צאנו כמרעיתם, עיניו יבחנו
עשבי הרריו, אף שפתותיו שבח
אל יוצרם תבענה.
אשריו ומה טובו! כמה ימתקו
לו כל ימי חייו, כמה ירגיע!
כי כל אשר תהפך תבל הלזו
עליו מסבותיה
יבזה ולא יחוש, לא ידע רוגז.
ישמח בעשרו כי לא חמד עשר
קנאה וכבוד לא לבו ילחצו.
טוב לו מלונתו מהיכל מלך
מקלו וילקוטו מבגדי חופש
עלמה אשר לו חבל
תפל, הלא לבטח
בה יעלז לבו, בו לבה יגל.
אין מחריד להם, רע לא ידעו.
סביב לשולחנם כשתילי זית
זרעם מלא גיל יראו יביטו
על נחלת חלקם כל עת כל רגע
למחוננם תודות אלף יתנו.
)
