יש גם אחד כזה וירטואלי

http://www.meirtv.co.il/site/

אני לא חושבת שיש פה מישהו שיכול לענות על השאלות האלה מספיק בעומק,

וגם אם כן - צריך ללמוד, לא לקבל את זה לעוס.

(אם אתה מתכוון למחשבה יותר ספציפית שעלתה לך... זה משהו אחר)

ולבושתי, לא למדתי מספיק כדי לדעת מה דעתו על איך צריך לחיות,

ואני מאמינה שיש כאלה שכן, תלוי מי אתה מגדיר כאנחנו.

אני כל כך כל כך מסכימה עם הגישה שלך,

בירורים שכאלו באמת זה מרגיש לפעמים זול לעשות בכזו פשטות-

אבל לא כולם יכולים לשבת בביהמ"ד, וכן לפעמים צריך לנסות- וכמובן להדגיש שזה לא באמת... 

למה לגדל אנשים שיש להם ראש מלא בסיסמאות? (כדי שיהיו להם תשובות ביד לכל מקרה שלא יבוא? וע"ע העיסוק בביקורת המקרא)

מושגים שטחיים שחוסמים אותם מלעמול ולהבין עמוק יותר?

אדם שלא מתאים לו לשבת בבית המדרש כל חייו, אכן לא צריך לעשות זאת.

אבל עדיין חייו יכולים וצריכים להיות חיי קודש. חיים שמחוברים לקודש כל הזמן.

לא לשקוע בקטנות, בביזנס, בפרטיות, ביום יום.

להחזיק ראש מעל המים - לברר כל הזמן את השאיפות לחיים אידיאליים, ולחתור לשם.

כל אחד בקצב שלו.

את זה פותח השרשור מבקש - להבין מה השקפתו של הרב קוק לחיים אידיאליים.

זאת שאלה מדהימה. קדימה - תתחיל לברר! תתחיל ללמוד!

תשובות אינסטנט שישלפו לך פה, במקרה הטוב יתנו ידע תיאורטי (במקרה הרע סיסמאות), 

אבל אם לא תעמול בכוחות עצמך - לעולם לא תתחבר בעומק, בכל כולך, לתורה גדולה שתהפוך אותך לאדם טוב יותר.

עם מה אני כן מסכימה איתך?

שאי אפשר להתחיל ישר ב'אורות' (הספר), וב"ה שיש אנשים גדולים וחכמים שמלמדים אמונה ברמה בסיסית יותר שמתאימה לנו.

אני אישית מפחדת (שורש פ.ח.ד, לגמרי) להביא את הרעיונות הגדולים שאני לומדת, לשפה עממית. זו משימה קשה מאוד שדורשת לשמור על איזונים מאוד דקים - שהדברים לא יהיו גבוהים מדי ולכן סיסמאתיים, ומצד שני לא נמוכים מדי, מקטינים ומשטיחים...

אני לא שם.

(חוץ מזה, שככל שאני גדלה, התשובות שיש לי עמוקות יותר ויותר בצורה משמעותית. אני בהחלט מסתכלת על מה שאמרתי לפני שנה ואומרת - זה קטן. לא הייתי צריכה לומר את זה לאחרים.

אז בוודאי שיש זמן שבו אדם צריך להתחיל להשפיע, אבל לדעתי הוא צריך לקבל הסמכה לזה או דחיפה לזה מאדם גדול.

זה מאסט מבחינתי בעיסוק בנושאי אמונה, חסידות ותורת הסוד)

בס"ד

מאחורי סיסמא יכולה לעמוד דרך חיים אמיתית ומחשבה ובירור עמוק.

זה רק אנחנו שלוקחים דברים גדולים ואנשים גדולים ומסתכלים על הכל בעין ביקורתית, צינית, וחסרת אמון.

כי דיבור ב"סיסמאות" בכלל לא מחייב חוסר תוכן המתחבא מאחוריו. זה העיינים הצרות  שלנו שרואות את זה ככה.

ב"ה, זכיתי לשמוע אנשים גדולים שאמרו דברים גדולים בקצרה - ולא, לא הבנתי.

אבל ראית שהאדם מבין על מה הוא מדבר, ויש עומק אינסופי מאחורי מה שהוא אומר.

זה דורש ממך לגדול, בשונה ממה שאמרה לי המדריכה באולפנא. 

בואי נהיה דוגריות:

מי שלא למד מספיק, יכול להיות מאוד שהוא טועה ב"סיסמאות" שהוא נותן.

יכול להיות שהוא לא מציג אותם בצורה נכונה, כי אין לו מבט רחב מלמעלה, מתוך היקף של לימוד.

יתכן שהוא גורם לאדם השומע לחשוב שהדברים "שטוחים" מדי (את בוודאי יודעת שיש דתל"שים רבים שתולים בסיסמאות שהאכילו אותם את חוסר הבירור שלהם...). בשביל זה צריך ראיה חינוכית.

אני לא באה להחליש,

להפך. אני באה לחזק. תמשיכו ללמוד, תמשיכו להעמיק, תמשיכו.

תמשיכו לחזק אחרים ולהעביר מנסיון החיים שלכם.

אבל בואו נלמד גם ענווה. 

לומר בתגובה אחת מהי השקפתו של הרב קוק על החיים... נראה לי מאוד יומרני בשבילנו.

[פעם בשיעור עם רב מאוד גדול |השם שמור במערכת| מישהי אמרה משהו כמו - "יש מדרגות וצמצומים בבריאה".

וואי וואי, איך היא חטפה על הראש. מה זה "צמצום"? את מבינה בכלל אפס קצהו של המושג הקבלי הזה?

אז במה שאת לא מבינה - אל תדברי! אל תשתמשי במושג הזה!]

1. עם קדוש (עם) שחי חיי קודש (תורה) על אדמת הקודש (ארץ) ועוסק בכל תחומי החיים (תורת חיים).

2. בהחלט כן. הגאולה היא תהליך ההולך ומתפתח בעולם ולא הופעה פתאומית ואנו ב"ה נמצאים בו היום.

תודה על התשובות, הייתי צריך אותם. =]

זה באמת נורא מעניין . שאלה טובה.

הרב קוק ישר מקפיץ לי- "תורת ארץ ישאל"- אבל אני חושבת שיש כל כך הרבה דרכים לפרש אותו, את הדרך חיים שלו בפועל והדרך חיים שהוא שאף אליה, את איך הוא רצה לראות את החיים הדתיים... לפעמים אני שומעת כמה שיעורים על אותו קטע שהוא ממש כתב וזה 'מדהים' לראות איך כל אחד לוקח את זה לכיוונים אחרים. אז מה הוא ההתכוון באמת? את זה באמת א"א לדעת היום, אבל אפשר אולי לנסות, כל אחד וביהמ"ד שהוא יותר מתחבר אליו.

מוזמנים למשפטים יומיים של הרב קוק. מיועד למי שיש פייסבוק (שיעשה לייק ויעקוב מדי יום)

גם מי שאין לו יכול להסתכל (דף פתוח)

http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7/268244143221639

שבוע טוב!

לעשות לרב קוק את מה שעשו לר' נחמן זה לא לעניין. הנסיון הזה לשלוף משפטים מתוך פסקאות הוא נחמד כדי לרומם את הלב, אבל גורם לשטחיות נוראה.

יש אנשים שרואים בתור משפט מתנוסס משהו יחודי שנותן להם 'טיפ' לאותו יום, או להלאה.

אני לא מבינה מדוע חייב תמיד לחקור אחרי מאמריו ומצוא משהו עמוק יותר עד כדי כאב בעינים ובנפש.

למה?

לפעמים כיף לקבל משפט מתוך פיסקא זה לא רק לרומם את הלב, בשביל כמה מאיתנו זו התחברות להבנה של האדם עם עצמו.

למה להגיד שזה שטחיות נוראית?

אולי בשבילך.

לפעמים דווקא כיף לקחת משפט ולהבין אותו פשט'ס.

בלי בלבולים, בלי העמקות,

פשוט זך ונקי.

[בדבריי, לא פסלתי את אפשרות להעמיק, אני דווקא דוגלת בזה, אך בבקשה אל תפסול את הדרך השניה,

הרי ידוע ששילוב זה דעה מנצחת.]

כשהייתי בישיבה, ממש זילזלתי במשפטים ובאמרות.

מאז שיצאתי - התחלתי להבין את החשיבות שלהם. 

עבור מי שלא העמיק - זו תזכורת וטעימה, נוחה ומרעננת, של נושא עמוק.

עבור מי שכן - זה סוג של "חזרה על הראשונות".

אשרי מי שזוכה תמיד להעמיק.

לא לכולנו תמיד יש את ההזדמנות לכך...

בואו לא נשאיר את תורתם הגואלת של גדולינו רק עבור יושבי מגדל השן

שיש להם רוחב הדעת לעיין בכל עת.

(אם כי אני מודה, שלהפוך תורה הגותית לאוסף אמרות אכן נותן לה חזות

יותר רדודה... הופך ענקי מחשבה ועמקנות לקיטש חרוש.

זה אכן מחיר כואב.)

אני מתכוונת, שלפשטות יש 'עומק' משלה,

קו חשיבה ארוך, מרתק שאתה יכול בעזרתו לרקום הבנה מהותית.

[ולא משנה האם הפירוש/הכוונה נכון או לא, כל עוד היגד עוזר לך להבין עוד משהו - תפאדל.]

כעקרון אני ניסיתי לנתח את "שוק הציטוטים" דהיום, בצורה מורכבת.

[ועוד איך משנה! מי אמר שהבנת נכון? אולי נתת גושפנקא להבנה מוטעית

שהשתרשה בך - ולא עוד אלא שהכנסת את זה, שלא בצדק, במילותיו של הרב?]

תראה, הרב מביע את עמדה מסוימת/רעיון כללי.

אני מדברת כרגע לא על עמדותיו החד משמעיות בנוגע לדברים כמו ארץ ישראל וכו'.

אלא על אופי האדם, שכל, רגש, כלל ופרט. שכאן אני כן חושבת שהאדם, וראוי שכך יבין על פי חוכמתו.

[אני לא מדברת על שוטים. אלא עם מחכימים.]

קוראים לו "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" כלומר שהרב צבי יהודה הוציא את אורות הוא חשב שמי שילמד רק אורות בלי להרחיב את כל הפיסקאות שעוסקות בנושא לא יבין את דברי הרב ולכן הביא עוד מקורות להרחבה.

אז לחשוב שאפשר לקחת משפט מהתורה הכלכך מורכבת הזאת ולנסות להבין אותו בצורה עצמאית בלי להסתכל על מכלול ההתיחסיות של הרב לנושא זה במילה אחת רדידות!!

נ.ב. בישיבת ת"א יש רב שהוא מעביר שיעור צריך להביא את כל(!) הספרים של הרב כי כשהוא מסביר דבר הוא פותח את כל המקורות שלו! 

נכון לא כולנו לומדים כלכך שיטתי אבל לפחות אל תחשוב שאתה מבין את דברי הרב ולומד את דבריו..

בשביל ללמוד את הרב צריך לעבוד!!

נכון שזה כיף להוציא ממנו לפעמים משפטים שנותנים לנו קצת טעם, אבל לזכור שזה טעימות זה לא לימוד!

זה שחור משחור.

זה לקחת דברים שהם עמוקים, ואף אחד לא חולק על זה - ולרדד אותם.

זו שטחיות ורדידות בשביל כולם, זה לא שלכל אחד יש רף אחר.

שאלה - מה הבעיה? לאנשים במדרגה יותר נמוכה יהיה דברים יותר נמוכים.

תשובה - זה לא נהיה נמוך בגלל ההפיכה לסיסמאות. זה נהיה טעות!! זה מביא להבנות מוטעות וחלקיות.

יש חלקים בתורה שבהם ידיעה חלקית היא מספקת. תורת הרב היא לא כזו!

בתורת הרב אי אפשר לצטט והגיד שזו דעת הרב. רק הכרה מקפת ועמוקה יכולה להגיד - זו דעת הרב! (ולצערינו יש רק מתי מספר שיכולים להגיד את זה)

דוג' - מי שילמד את מאמר הדור בלבד ויצטט משם, יגיע לטעויות יותר גדולות מאשר מי שילמד את כתבי ר' אלחנן וסרמן.

וחוץ מזה, אני לא חושבת שההבנה שלך יותר גדולה משלי.

תורה בלי פירושים, הופכת את מחשבך לרדודה?

ולא דיברתי על דעתו של הרב, אלא על הבנתנו. שים לב. (בלי שום קשר לרב)

כן, תורה בלי פירושים זה בעיה.

משום מה, על התורה כל ילדון בן 10 (ע"ע...) יכול לומר את דעתו והגיגיו,

אבל אם אני אבוא ואחלוק מסברת כרס על איינשטיין, שפינוזה או פרויד - זה לא מדעי! זה לא קביל! אין לי זכות לעשות את זה!

את מבינה מה קורה פה? עולם הפוך ראיתי.

בעוד שהמדע (גם "מדעי" הרוח) הוא עולם שיטתי עם היררכיה, לא כל אחד יכול לבוא ולחלוק,

התורה היא מן אוסף מקורות נחמד כזה, שכל אחד יכול להוציא ממנו מה שבא לו ולפרשן על דעת עצמו.

וכך הופכים את הרב קוק לאיזה סבא זקן וטוב (שלא כמו החרדים השחורים והמפחידים),

שזורם עם החיים ויש לו אחלה משפטים על מודעות עצמית...

(אפילו הפכו אותם לקלפים טיפוליים)

זה לא תורה.

זה לא הרב קוק.

ומי שלא מוכן להתאמץ על התורה הזאת - אז שלא ינופף בה.

מצרפת מאמר של מו"רנו 20120822173303.pdf

ומצטרפת למה שאמר הרש.

אפשר לעשות סקר, מה זה בשביל אנשים "תשובה מאהבה"

ולגלות שהם תופסים את זה הפוך לגמרי! מהמשמעות העמוקה (והאמיתית) של המושג.

הבהרה:

שלא יובן שאני אוסרת חשיבה עצמאית.

אדם צריך להתעמת בתוכו עם מה שהוא שומע. ככה לומדים.

אדם שעוסק בצורה שיטתית בתורה, צריך לנסות להבין אותה בכוחות עצמו!

אבל מטבע הדברים, הוא קולט שהוא צריך להזהר. ומכיוון שהוא באמת לומד ורוצה להתעלות, הוא גם רוצה להבין קצת יותר מההבנה שיש לו עכשיו (בשונה מאדם שמחפש משפטים יפים שיעשו לו טוב על הלב, ותחושה של רוחניות).

ואחרי הכל - יש הבדל בין ללמוד, לבין להעביר הלאה.

אני באופן אישי, מעולם לא אומרת דבר מתוך כתבי הרב אם לא שמעתי שיעור על הדברים.

את יכולה להסתכל בכל כך וכך הודעותי לאורך הרבה שנים – לא הבאתי שום דבר בשם הרב. אולי פעמיים הבאתי מובאה. (וגם שום דבר מהרב טאו או מהרב צוקרמן)

לפיכך, היו צריכים להגמר לי המילים, לא? הרי אני כל כולי - ואני מצהירה על זה - תלמידה של גדולים ממני!

אבל קורה בדיוק ההפך. 

אני מנסה לומר את מה שאמרתי לך לאחרונה באישי –

להיות תלמיד של אנשים גדולים, לא סותר חשיבה עצמאית, להפך,

ויש דרך מאוד יפה להוכיח את זה – אני לא צריכה את הרב קוק כדי להצדיק את מה שאני אומרת.

אני אומרת את מה שאני חיה אותו, ואני חיה שיטת חיים מסויימת, והיא באה לידי ביטוי בדברי,

אני לא צריכה טייטל של "הרב קוק אמר". אז מה? הוא מת. תפגשו עם תורתו ותשפטו.

(את יודעת, דווקא אלה שהכי מדברים על "חשיבה עצמאית" ו "פלורליזם" הרבה פעמים הכי מחפשים אישור של הרב קוק למה שהם עושים – הרב קוק לא היה עושה ככה! או – לפי הסיפור על הרב קוק צריך לנהוג ככה...

כאילו, השיטה שלכם לא מספיק חזקה בפני עצמה, שאתם מחפשים לגייס את הרב קוק לטובתכם?

וזה מתחבר למה שהרש כתב בשרשור אחר)

(מבינה אותי?)

ם בתוכם משמעות הרבה יותר עמוקה. כמו המילה "נפלא", שבד"כ משמעותה יפה, או נפרד, אצל הרב היא משמשת לביטוי של הפכים הנוהגים בערבובייא. 

וכאשר מוציאים מילים כאלה מהפשט, אפשר להגיע למסקנות שגויות.

היא מבינה את זה יותר חזק ממני...

הולכת לשיעורים שבהם לומדים מילה-מילה, לפי מילון, ועיון מקיף. דיוק.

אני לעומתה חפיפניקית לגמרי...

זה מזכיר לי, שבכיתה ז', המדריכות באולפנית שלי עשו לוח ענק - "דורנו דור נפלא" וכמובן לא שכחו לציין שאמר את זה הרב קוק.

באחד השיעורים,הרב הביא לנו דף עם 10 מקורות על פסוק שהרב הביא,שמראה איזה עומק טמון ולמה הרב בחר דווקא בפסוק הזה..

ולגבי איך ללמוד אמונה,הרב בעצמו כותב בתחילת אדר היקר (בתחילת "מעט צרי") :

"נרחיב את מידת הלימוד,העיון והדרישה על אופי המחשבי שלנו,לכל אגפיו,נקבע גם עליו מסכת, נעשה גם בו חריפים ובקיאים, גדולים וגאונים, ננסה כוחנו יוכל היות שאור המחשבה יישר לנו את הדרך,גם על החיים והמעשה, גם על התלמוד וההוראה." 

במאמר הדור זה קשור לערבוביה וההפכים.

אבל זה לא פירוש המילה.

"פלא" במובן שאנשים לא מצליחים להבין מה קורה פה, זה מתמיה.

באקאדמי"ע קוראים לזה תקבולת:

דור            נפלא

   |                |                 

דור שכולו תמהון

לגבי מאמר הדור - אני מעיז "לכפור" ולומר שאם הרב זצ"ל כתב משהו

מתוך פניה בריש גלי לבני ציבור הישראלי דאז לקרוא אותו -

אז יש יותר ממקום לסברא שדי בפשוט להכיר את סגנון הלשון והכתיבה

של אותה תקופה - כדי להגיע להבנה סבירה וראויה.

יש פסקאות באורות שסותרות לגמרי דברים שכתובים במאמר הדור.

אז מה נכון? מי מגיע לטעות?

תשובה - רק מי שמקיף את כל כתבי הרב יכול להגיד מה דעת הרב (קריטריון בסיסי, אבל לא יחיד). מתוך הידע הרחב והעמקות הוא יבין מה הרב התכוון בכל מקום.

יש פרופסורים עם היקף נהדר בכתבי הרב שיודעים לעוות היטב בכל אותם המקומות.

הבנת הנקרא ושכל ישר פותרים את רוב הקשיים...

אני מסתפק במועט

ואם לשיטתך אי אפשר להבין פשט ברב מקריאה רגילה, במקומות (לפחות באותם

המקומות) בהם הרב פונה בצורה ציבורית ופתוחה (לאפוקי פנקסים) -

זו קושיא חמורה מאוד.

(להזכירך - כנראה שחוץ מהרב זצ"ל ועורכי כתביו - ה"ה הרצי"ה והרב הנזיר, כנראה

שאין מי שזכה להספיק לעבור אפילו על רוב כתביו...)

בה, משמעותה יכולת שילוב של 2 הפכים..

למשל,

בביאור המילים ומפליא לעשות בעולת ראיה: "

כל חיי הבשר הם מעמד של חולי, המתרפא תמיד ביסוד החיים עצמם, וזהו כל התכן של העכול וההזנה. אבל באדם בעל השכל וההכרה העליונה, בעל החכמה והצורה הרוחנית, שחוקיה הם אחרים לגמרי ועליונים הרבה מאלה התנאים המוכרחים להתקיים מצד התכונה של החיים הבהמיים, שהאדם קשור בהם ג"כ,הוא דבר פלאי, המביא אותנו להשתוממות על מפלאות תמים דעים, שהמטרות האציליות, עם כל הגובה והטוהר שלהן, הנן אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל הטפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים.."

אני לא אומר את זה על דעת עצמי,אלא ככה אברך אחד שאני לומד איתו אמר לי, והוא מספיק בר הכי לכך..(בלי להגזים-הוא בקיא בכתבי הרב בצורה מדהימה..)

 הוא אמר שגם בריש מילין הרב כותב באות אלף, שהיא אותיות פלא, וגם שהמילה אולפן שמשמעותה לימוד בארמית יש בה את אותיתות פלא, מכיון שעצם לימוד התורה שלנו זה דבר מופלא- שבשר ודם, דבר גשמי כ"כ יכול ללמוד תורה ולעסוק ברצון האלוקי..

עוד דוגמא שהוא הביא, המלאך שנגלה להורי שמשון, ענה שקוראים לו פלאי, והוא הסביר שגם שם זה אותו עיקרון, שלמלאך,שהוא דבר רוחני,מופשט,מציעים לו לאכול..

חוץ מההתייפיפות על שאת תלמידה של גדולים ממך

כוונתי היא -

כמעט בדיוק מה שאמרת.

פשוט תיארתי מצב של שיני רבדים. פשט והעמקה.

כשאני קוראת פשט, אני אוהבת א-ני- לנסות להעמיק לתוכי את מחשבותיי, תחשותיי ורעיונותיי. [וכן, מודה, לפעמים חשבתי על כפירה כשהיה מדובר בפרידריך ניטשה.], כשאני רוצה ציטטא אני בכוונה ל-א רוצה להבין מה הוא אמר, למה הוא מתכוון, אלא אני, אנסה על פי עצמי להבין לבד את רעיונותיי. וכן, בעזרת ציטטא לחדד לי את חוט החשיבה לאופק חדש בעבורי.

עכשיו - אני מודעת ויודעת שזה משחק עבורי, ולא לימוד רציני ותובעני מפני עצמו, אלא עוד דרך להכיר [וכן!] צדדים בי.

אך, כשמדובר בלימוד כמו שתיארת, צודקת בהחלט.

בפשט לדעתי יש 2 כיוונים.

1. מה שאני רואה.

2. מה שהוא רואה.

וכאן מדובר לא בהעמקה.

וכשאני מעמיקה, דעותיי כמעט ולא נכנסות [וזה קשה!] שמא אבלבל את הלימוד יותר מאשר חוסר ההבנה התמידי שקיים בנו כשאנו 'מנסים' להבין את משמעות הדברים.

לי מפריע שקוראים לזה "הרב קוק"...

וגם מפריע לי שהופכים את זה לעבודת ה' שלימה...

מעניין מה את חושבת על זה -

לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי" במובן שנראה לי שאת מתכוונת אליו.

זה לא מודעות עצמית, ולא הכרות עם כוחות הנפש שלי.

זה לא מתחיל שם.

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי.

אבל זה לא מתחיל שם...

ולכן אני כל כך קפדנית על לימוד הרב קוק, וכ"כ מפריע לי שהפכו אותו לקלפים.

תורת הרב זו שיטה שלימה, גדולה מאוד, עמוקה מאוד, שאני צריכה להתרומם אליה.

זה לא ספר פסיכולוגיה! זה לא ספר שירה!

ואומרת את זה מישהי שלא הלכה ללמוד משפטים בסוף -

שהלכה ללמוד מקצוע טיפולי במטרה להיות מטפלת, ושמגיעה לזה לגמרי מתוך העולם האמוני-רוחני שלה.

הרב קוק זה לא פסיכולוגיה. אף על פי שלאחרונה זכיתי להכיר בכך, שעומק אמירתו האמונית - מנטרלת מחלות נפש מאוד בסיסיות בתרבות שלנו.

(לגבי המשפט האחרון שלך... אני דווקא חושבת שדעותיי צריכות להכנס, מתוך הכרה שאלה דעותי.

התורה לא תהפוך להיות חלק בלתי נפרד ממני, אם אבין את הדברים, אבל לא אשלים איתם)

תודה שאת מאפשרת לי ל. כיף איתך.

לעבודת ה' שלי. וא-י אפשר להפריד בינהם. הם באים יחד, משולבים.

את צודקת שלימוד תורה זה לא התחלה 'להכרה עצמית' לדעת מסוימים, למרות שאני מאוד אוהבת לתת לזה יכולת ביטוי גם בלימוד תורה, לא תמיד זה מסתדר, אך זה נפלא.

ולכן אני חושבת שלימוד תורה, זה כן -

מפגש עם הכוחות שלי.

מפגש עם העוצמות, התחושות, הרגשות שלי.

זה פשוט מופלא ממני שזה חייב להתחבר לעצמיות שלי.

עבודת ה', לימוד התורה - החיבור הוא חזק.

אני חושבת שהמושגים שהשתמשת בהם דקים עד מאוד.

"לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי"..

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי."

אז, מתי המפגש שלך עם דבר ה', אם לא בלימוד תורה, או בעבודת ה' שלך?

אני חושבת שאני יודעת לאן את חותרת, אך רוצה ממך עוד חידוד לדברייך, אם אפשר.

או - שפשוט תסכימי איתי P:

בכל אופן, לגבי דעותייך לרב קוק, את עקשנית, ללא ספק.

שאני לא יכולה לוותר עליהם (**** שכמוני).

אני כאן כדי להפגש עם עבודת ה'.

כדי שאני אפגש עם עבודת ה',

אני צריכה קודם כל להיות "אני".

במובן הפסיכולוגי הפשוט של המילה. לא צריך את הרב קוק בשביל זה. צריך הורים אוהבים בגיל הילדות.

והאני הזה מתברר יותר כאשר נפגשים עם עבודת ה' -

שהיא האני האמיתי.

כלומר, המפגש עם דבר ה' שמופיע בתורה, וכל מה שכתבתי לעיל,

הוא הוא  א נ י. הוא הוא החיבור לעצמיות שלי.

גם אם אני לומדת הלכה, גמרא, או משהו שלא מפתח בי מודעות עצמית.

ומכיון שהלימוד שלי עניינו להופיע בחיים, ולהופיע את החיים בצורה שלימה יותר -

אז אני צריכה לפתח את כוחות החיים שלי.

מבינה את הנקודה שלי? 

קודם כל לומדים תורה כדי להפגש עם העצמיות של הנשמה שלי.

שהיא לא נשמה שלי בלבד, אלא היא חלק מנשמת כנסת ישראל וכו' וכו' בלה בלה בלה (אני מתארת לעצמי שככה זה נשמע)

כלומר, קודם אני נפגשת עם הכלל, עם הנהגת ה' את העולם, והתפקיד של עם ישראל.

אח"כ, כשמגיע הזמן להופיע את זה במציאות היום-יומית שלי, אני נדרשת להפגש עם האופי הפרטי שלי, על מנת לשכלל אותו ולהתאים את עצמי לכלל.

אבל אני לא מתחילה מהמודעות העצמית שלי הפרטית,

אלא מהשייכות לכלל. מהשייכות לגודל.

תגובה זו היא רצף מחשבות ספונטני... לקחת בערבון מוגבל.

הבעיות שאתה מציין נכונות וקיימות.

לכן אסור להיעצר בציטוטים, צריכים לשאוף להעמיק, לקבל מרבנים וכו'.

אבל בהנחה ואני בא מתוך בית המדרש - אז קיימת תועלת בלתי מבוטלת...

לא הכל שחור משחור ולבן מלבן.

חפשי אותם במקום אחר שאלי רבנים שם תקבלי תשובות יותר מספקות יש אומרים שבכלל זה לא הדרך שלה הוא התכוון את כבחורה יכולה ללכת לרבנית קוק שהיא בכלל חרדית וגם זה עוד דבר שמבלב ושם באמת תקבלי תשובות נכונות ממקור ראשון!

אבל אם ככה אתה יכול לסגור את הפורום...

כל הפואנטה של הפורום זה שאפשר לדבר על נושאים באמונה, כולם יודעים שיש רבנים ושהם יודעים יותר ממנו...

ומי אמר שאצל הרבנית קוק היא תשמע דברים ממקור ראשון?

ראשון ממי? זה שיש להם שם משפחה כזה זה לא מוכיח שהם יודעים....

מי שמתחבא מאחורי "אנונימי",

הרי שזה מלמד רק על מידת (חוסר?) בטחונו ב"נכונות" דבריו...

לפעמים רוצים לשמור קצת על פרטיות, דיסקרטיות...

מי שיש לו מכרים בפורום "מהחיים האמיתיים" לא בהכרח בא לו להתעמת איתם על זה... (סתם עלה לי לראש אבל יש עוד סיבות לאנונימיות..)

אנחנו לא בורחים מביקורת, אבל מצפים מאדם שיעמוד בצורה מינימלית מאחורי דבריו,

ואם לא - שלא יאמר.

הוא מוזמן לכתוב ככל העולה על רוחו מהניק שלו - ויקבל מענה הוגן, כל עוד הדיון נותר

ענייני ומכובד, כראוי לבני אדם.

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

ממשה.

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.

דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.

אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

"אלוקי דוד". על שאול לא.

ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, נאמר על דוד שדומה לאבות.

כל זה בגמרא.

דוד היחיד שמזמן בסעודה בעתיד לבוא, לא האבות ולא משה ואהרון ויהושע.

תפתח מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכדומה. ברור משם שדוד גדול

מה שהוא מייצג (עצם המלכות בעם ישראל) גדול יותר ממלכות בית דוד

מסכת מועד קטן טז ב 

"וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו" 

רש"י - "אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך"

ובפשטות חז"ל שם אומרים שאם דוד היה מקבל את המזל של שאול לא היה לו שום סיכוי. 

פסקה תמד קובץ א

"שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מידה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזרים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם"

בזוהר יש המון הפלאות על שאול המלך, 

ובמסכת סנהדרין איפשהו בדף ס כמדומני כתוב ששאול היה גדול הדור אחרי ששמואל הנביא נפטר, ומכשנפטר שאול דוד המלך נהפך לגדול הדור - משמע ששאול גדול ממנו גם בתורה.

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:06

שאול צדיק מדוד, הכונה ששאול הוא בחינת צדיק גמור (כמו בנימין שמת בעטיו של נחש) ודוד בעל תשובה שהרי חזר בתשובה על חטאיו.

ובעלי תשובה גדולים מצדיקים.

גם הגמרא אומרת שהסיבה שאומרים אלוקי טברהם ולא אלוקי דוד זה כי דוד נפל בחטא והאבות לא. כלומר ההבדל בין האבות (ויוסף בנימין ושאול איתם)  לדוד זה שדוד הוא בעל תשובה.

ואמנם אומרים מגן דוד ולא מגן יצחק ויעקב.

מה שהרב קוק אומר זה ששאול מושלם יותר מדוד. אבל הוא אומר במפורש ששאול לא יכול להעלות את העולם ודוד כן. ומכיוון שמטרתו של עם ישראל זה להעלות את העולם ולהשתלם לא להיות מושלם, ואילו מושלמים הקב"ה לא צריך כי הוא עצמו כבר מושלם (עיין אורות הקודש על שלימות והשתלמות) - אז יוצא שדוד חשוב יותר משאול.

המלכות חשובה יותר מהיסוד על אף מגבלתה.

מה שהרב קוק כותב מסתדר עם מה שכתבתי - שאול חי בעולם אידאי ומושלם ורואה את הטוב שבעמלק, ומפני זה מפחד לרדת לבוץ העכור של העולם הזה ולתקן אותו. בעולם מושלם באמת לא הורגים את עמלק כי הוא טוב. אבל שאול בורח מתיקון העולם החסר לעבר העולם האידאי המושלם, ובעצם מזניח את העולם הזה, ובסוף פקידיו (כמו דואג) משתלטים עליו והורגים את נוב (לא שאול הרג אלא דואג, פשוט שאול הזניח את העולם הזה עד שהוא גדל פרא והגולם קם על יוצרו).

כמובן שהחטא של שאול מגיע מגדולתו - אבל הוא איבד את המלכות בגלל זה, וגרם בעקיפין לנוב לההרג.

זה כמו צדיק שישאר מושלם ולא ילכלך את הידיים במפגש עם רשעים להעלותם, אז בסוף לחובתו תזקף העובדה שהוא הפקיר את הרשעים ולא תקן אותם והם התדרדרו. ברור שזה הגיע מצדקותו היתרה. וייתכן שזה תפקידו בעולם, אבל את המלכות הוא איבד.

מבחינת היררכית משפיע-מקבל, אז האבות משפיעים על יוסף ומשה שמשפיעים על שמואל שמשפיע על שאול שמשפיע על דוד.

דוד הוא המקבל האחרון הסיכום בחינת כל הנחלים הולכים אל הים, ולכן לו נאה לברך בזימון לעתיד לבוא, כי כוס של ברכה זה הכלי קיבול של השפע.

ולכן דוד הוא החשוב אחרי האבות כי הוא בחינת המלכות כנסת ישראל, הלבנה המקבלת שלית מגרמא כלום.

השאלה מי יותר גדול שאול או דוד, זה כמו השאלה מי יותר גדול, יוסף או דוד 

(וברור שיוסף או בנימין גדולים משאול. ויוסף גדול מיהודה. אבל דוד גדול מיהודה(וגם מיוסף)  דוד גדול מיהודה כמו שאברהם גדול משם ועבר)

לא ברור לי מאיפה הבאת בעטיו של נחש.. מדובר רק על 4 דמויות מאד ספיצפיות שאול לא אחד מהם וזה ממש לא קשור לנושא. תלך 5 תגובות שלי אחורה ותראי שהוכחתי את מה שאמרתי מההתחלה. שאול היה צדיק מדיי לעולם הזה. הסיבה שדוד מלך היא כי הוא יותר מתאים לעולם הזה.

בעלי תשובה לא גדולים מצדיקים זו מחלוקת ידןעה ואתה שוב עושה סלט במקום להודות שטעית ולסגור את זה

הוא הנציג של מלכות בנימין.

דוד מתאים יותר לעולם הגשמי, והעולם הגשמי יהיה לנצח. לכן ודןד עבדי נשיא להם לעולם.

כל עניינו של עם ישראל זה לעשות שכינה לה' בתחתונים בעולם הגשמי. אז דוד גדול יותר. כשם שישראל גדולים ממלאכים. כי מלאכים כמו שאול לא מתאימים לעולם הזה.

דוד אחד מ7 הרועים (אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד), שאול לא.

אני לא חוזר בי. דוד חשוב יותר. שאל את איתן האזרחי.

אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" ולכן דוד גדול יותר משאול במצב הנצחי

מה אתה אומר, מי יותר גדול, שאול או דוד?

שאול ללא ספק היה גדול מדוד, במשמעות יחסית לא (רק) במשמעות אובייקטיבית, זה מבואר בפירוש בגמ' מו"ק שהוא ציטט. גם ברש"י שם משמע שזה עניין של מזל - אבל מבחינת השוואה שאול גדול מדוד.

גם בפשטות כשלומדים ביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי'", משתמע שבעיקרון שאול היה יותר ראוי (ציינתי קודם שיחה מאוד יפה של ר' חיים שמואלביץ, אם תרצה אחפש אותה ואציין מקור).

לא אומרים אלקי דוד לא בגלל החטא אלא שהחטא הוכיח שדוד לא ראוי לדרגה הזו. זה פשוט בגמ'. הרי גם הגמ' עצמה אומרת שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אז לא יתכן שהחטא יהיה סיבה למשהו. (מצד שני גם כתוב שדוד נענש על אותו מעשה, גם בתנך - בהתייחס לטווח המידי, במות הבן ובמרד אבשלום וכו, וגם בחזל - שלא היה רודף אחד אלף, וש"לא תהא לך זאת לפוקה - מכלל דאיכא אחריתי", שמשתמע שהיה פגם מהותי בסיפור בת שבע.

מה שלא יהיה, לא בגלל זה אנחנו לא מזכירים את דוד בשמ"ע.

חשוב, אלא רוחני יותר.

מלאכים גדולים מישראל, ובכל זאת ישראל חשובים יותר.

בגמרא כתוב שדוד שואל את ה למה אומרים אלוקי אברהם ולא אלוקי דוד, משמע לוחא חטאו היו אמורים לומר אלוקי דוד.

אבל עדיין אומרים מגן דוד ולא מגן יעקב ומגן יצחק.

ועיין ב" ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ"

לא אומרים אלקי דוד, לא בגלל החטא, כי הניסיון והחטא הגיעו בעקבות השאלה של דוד למה לא אומרים אלקי דוד... עיין בעצמך בגמ' (סנהדרין קז.) ותראה שזה כך

גם עדיפות היא לא חד משמעית. למשל חכם עדיף מנביא הרב קוק מסביר שחכם יותר יעיל מנביא, לא גדול יותר.

לא אומרים אלוקי דןד כי כל עניינו של דוד זה בעל תשובה שגדול יותר מצדיק גמור (ולכן ה גלגל שיחטא כדי שיהיה בעל תשובה). מצד שני הוא פחות אידאלי כי הוא כבר לא צדיק גמור, אלא יותר מופיע את המלכות ולא את התפארת.

לכן לא אומרים אלוקי דוד אבל כן מגן דוד.

אולי שאול עדיף מדוד, אבל דוד חשוב יותר

אבל הרב קוק אומר שבגניזו תורה שבעל פה גדולה יותר

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.

ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.

אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.

אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".

דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  

הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

פרק זמנים - פניני הלכה

@סיעתא דשמייא1, אני חושב שזה לא עניין של מגזר, למרות שהחבדניקים אולי התחילו עם זה

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)