יש גם אחד כזה וירטואלי

http://www.meirtv.co.il/site/

אני לא חושבת שיש פה מישהו שיכול לענות על השאלות האלה מספיק בעומק,

וגם אם כן - צריך ללמוד, לא לקבל את זה לעוס.

(אם אתה מתכוון למחשבה יותר ספציפית שעלתה לך... זה משהו אחר)

ולבושתי, לא למדתי מספיק כדי לדעת מה דעתו על איך צריך לחיות,

ואני מאמינה שיש כאלה שכן, תלוי מי אתה מגדיר כאנחנו.

אני כל כך כל כך מסכימה עם הגישה שלך,

בירורים שכאלו באמת זה מרגיש לפעמים זול לעשות בכזו פשטות-

אבל לא כולם יכולים לשבת בביהמ"ד, וכן לפעמים צריך לנסות- וכמובן להדגיש שזה לא באמת... 

למה לגדל אנשים שיש להם ראש מלא בסיסמאות? (כדי שיהיו להם תשובות ביד לכל מקרה שלא יבוא? וע"ע העיסוק בביקורת המקרא)

מושגים שטחיים שחוסמים אותם מלעמול ולהבין עמוק יותר?

אדם שלא מתאים לו לשבת בבית המדרש כל חייו, אכן לא צריך לעשות זאת.

אבל עדיין חייו יכולים וצריכים להיות חיי קודש. חיים שמחוברים לקודש כל הזמן.

לא לשקוע בקטנות, בביזנס, בפרטיות, ביום יום.

להחזיק ראש מעל המים - לברר כל הזמן את השאיפות לחיים אידיאליים, ולחתור לשם.

כל אחד בקצב שלו.

את זה פותח השרשור מבקש - להבין מה השקפתו של הרב קוק לחיים אידיאליים.

זאת שאלה מדהימה. קדימה - תתחיל לברר! תתחיל ללמוד!

תשובות אינסטנט שישלפו לך פה, במקרה הטוב יתנו ידע תיאורטי (במקרה הרע סיסמאות), 

אבל אם לא תעמול בכוחות עצמך - לעולם לא תתחבר בעומק, בכל כולך, לתורה גדולה שתהפוך אותך לאדם טוב יותר.

עם מה אני כן מסכימה איתך?

שאי אפשר להתחיל ישר ב'אורות' (הספר), וב"ה שיש אנשים גדולים וחכמים שמלמדים אמונה ברמה בסיסית יותר שמתאימה לנו.

אני אישית מפחדת (שורש פ.ח.ד, לגמרי) להביא את הרעיונות הגדולים שאני לומדת, לשפה עממית. זו משימה קשה מאוד שדורשת לשמור על איזונים מאוד דקים - שהדברים לא יהיו גבוהים מדי ולכן סיסמאתיים, ומצד שני לא נמוכים מדי, מקטינים ומשטיחים...

אני לא שם.

(חוץ מזה, שככל שאני גדלה, התשובות שיש לי עמוקות יותר ויותר בצורה משמעותית. אני בהחלט מסתכלת על מה שאמרתי לפני שנה ואומרת - זה קטן. לא הייתי צריכה לומר את זה לאחרים.

אז בוודאי שיש זמן שבו אדם צריך להתחיל להשפיע, אבל לדעתי הוא צריך לקבל הסמכה לזה או דחיפה לזה מאדם גדול.

זה מאסט מבחינתי בעיסוק בנושאי אמונה, חסידות ותורת הסוד)

בס"ד

מאחורי סיסמא יכולה לעמוד דרך חיים אמיתית ומחשבה ובירור עמוק.

זה רק אנחנו שלוקחים דברים גדולים ואנשים גדולים ומסתכלים על הכל בעין ביקורתית, צינית, וחסרת אמון.

כי דיבור ב"סיסמאות" בכלל לא מחייב חוסר תוכן המתחבא מאחוריו. זה העיינים הצרות  שלנו שרואות את זה ככה.

ב"ה, זכיתי לשמוע אנשים גדולים שאמרו דברים גדולים בקצרה - ולא, לא הבנתי.

אבל ראית שהאדם מבין על מה הוא מדבר, ויש עומק אינסופי מאחורי מה שהוא אומר.

זה דורש ממך לגדול, בשונה ממה שאמרה לי המדריכה באולפנא. 

בואי נהיה דוגריות:

מי שלא למד מספיק, יכול להיות מאוד שהוא טועה ב"סיסמאות" שהוא נותן.

יכול להיות שהוא לא מציג אותם בצורה נכונה, כי אין לו מבט רחב מלמעלה, מתוך היקף של לימוד.

יתכן שהוא גורם לאדם השומע לחשוב שהדברים "שטוחים" מדי (את בוודאי יודעת שיש דתל"שים רבים שתולים בסיסמאות שהאכילו אותם את חוסר הבירור שלהם...). בשביל זה צריך ראיה חינוכית.

אני לא באה להחליש,

להפך. אני באה לחזק. תמשיכו ללמוד, תמשיכו להעמיק, תמשיכו.

תמשיכו לחזק אחרים ולהעביר מנסיון החיים שלכם.

אבל בואו נלמד גם ענווה. 

לומר בתגובה אחת מהי השקפתו של הרב קוק על החיים... נראה לי מאוד יומרני בשבילנו.

[פעם בשיעור עם רב מאוד גדול |השם שמור במערכת| מישהי אמרה משהו כמו - "יש מדרגות וצמצומים בבריאה".

וואי וואי, איך היא חטפה על הראש. מה זה "צמצום"? את מבינה בכלל אפס קצהו של המושג הקבלי הזה?

אז במה שאת לא מבינה - אל תדברי! אל תשתמשי במושג הזה!]

1. עם קדוש (עם) שחי חיי קודש (תורה) על אדמת הקודש (ארץ) ועוסק בכל תחומי החיים (תורת חיים).

2. בהחלט כן. הגאולה היא תהליך ההולך ומתפתח בעולם ולא הופעה פתאומית ואנו ב"ה נמצאים בו היום.

תודה על התשובות, הייתי צריך אותם. =]

זה באמת נורא מעניין . שאלה טובה.

הרב קוק ישר מקפיץ לי- "תורת ארץ ישאל"- אבל אני חושבת שיש כל כך הרבה דרכים לפרש אותו, את הדרך חיים שלו בפועל והדרך חיים שהוא שאף אליה, את איך הוא רצה לראות את החיים הדתיים... לפעמים אני שומעת כמה שיעורים על אותו קטע שהוא ממש כתב וזה 'מדהים' לראות איך כל אחד לוקח את זה לכיוונים אחרים. אז מה הוא ההתכוון באמת? את זה באמת א"א לדעת היום, אבל אפשר אולי לנסות, כל אחד וביהמ"ד שהוא יותר מתחבר אליו.

מוזמנים למשפטים יומיים של הרב קוק. מיועד למי שיש פייסבוק (שיעשה לייק ויעקוב מדי יום)

גם מי שאין לו יכול להסתכל (דף פתוח)

http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7/268244143221639

שבוע טוב!

לעשות לרב קוק את מה שעשו לר' נחמן זה לא לעניין. הנסיון הזה לשלוף משפטים מתוך פסקאות הוא נחמד כדי לרומם את הלב, אבל גורם לשטחיות נוראה.

יש אנשים שרואים בתור משפט מתנוסס משהו יחודי שנותן להם 'טיפ' לאותו יום, או להלאה.

אני לא מבינה מדוע חייב תמיד לחקור אחרי מאמריו ומצוא משהו עמוק יותר עד כדי כאב בעינים ובנפש.

למה?

לפעמים כיף לקבל משפט מתוך פיסקא זה לא רק לרומם את הלב, בשביל כמה מאיתנו זו התחברות להבנה של האדם עם עצמו.

למה להגיד שזה שטחיות נוראית?

אולי בשבילך.

לפעמים דווקא כיף לקחת משפט ולהבין אותו פשט'ס.

בלי בלבולים, בלי העמקות,

פשוט זך ונקי.

[בדבריי, לא פסלתי את אפשרות להעמיק, אני דווקא דוגלת בזה, אך בבקשה אל תפסול את הדרך השניה,

הרי ידוע ששילוב זה דעה מנצחת.]

כשהייתי בישיבה, ממש זילזלתי במשפטים ובאמרות.

מאז שיצאתי - התחלתי להבין את החשיבות שלהם. 

עבור מי שלא העמיק - זו תזכורת וטעימה, נוחה ומרעננת, של נושא עמוק.

עבור מי שכן - זה סוג של "חזרה על הראשונות".

אשרי מי שזוכה תמיד להעמיק.

לא לכולנו תמיד יש את ההזדמנות לכך...

בואו לא נשאיר את תורתם הגואלת של גדולינו רק עבור יושבי מגדל השן

שיש להם רוחב הדעת לעיין בכל עת.

(אם כי אני מודה, שלהפוך תורה הגותית לאוסף אמרות אכן נותן לה חזות

יותר רדודה... הופך ענקי מחשבה ועמקנות לקיטש חרוש.

זה אכן מחיר כואב.)

אני מתכוונת, שלפשטות יש 'עומק' משלה,

קו חשיבה ארוך, מרתק שאתה יכול בעזרתו לרקום הבנה מהותית.

[ולא משנה האם הפירוש/הכוונה נכון או לא, כל עוד היגד עוזר לך להבין עוד משהו - תפאדל.]

כעקרון אני ניסיתי לנתח את "שוק הציטוטים" דהיום, בצורה מורכבת.

[ועוד איך משנה! מי אמר שהבנת נכון? אולי נתת גושפנקא להבנה מוטעית

שהשתרשה בך - ולא עוד אלא שהכנסת את זה, שלא בצדק, במילותיו של הרב?]

תראה, הרב מביע את עמדה מסוימת/רעיון כללי.

אני מדברת כרגע לא על עמדותיו החד משמעיות בנוגע לדברים כמו ארץ ישראל וכו'.

אלא על אופי האדם, שכל, רגש, כלל ופרט. שכאן אני כן חושבת שהאדם, וראוי שכך יבין על פי חוכמתו.

[אני לא מדברת על שוטים. אלא עם מחכימים.]

קוראים לו "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" כלומר שהרב צבי יהודה הוציא את אורות הוא חשב שמי שילמד רק אורות בלי להרחיב את כל הפיסקאות שעוסקות בנושא לא יבין את דברי הרב ולכן הביא עוד מקורות להרחבה.

אז לחשוב שאפשר לקחת משפט מהתורה הכלכך מורכבת הזאת ולנסות להבין אותו בצורה עצמאית בלי להסתכל על מכלול ההתיחסיות של הרב לנושא זה במילה אחת רדידות!!

נ.ב. בישיבת ת"א יש רב שהוא מעביר שיעור צריך להביא את כל(!) הספרים של הרב כי כשהוא מסביר דבר הוא פותח את כל המקורות שלו! 

נכון לא כולנו לומדים כלכך שיטתי אבל לפחות אל תחשוב שאתה מבין את דברי הרב ולומד את דבריו..

בשביל ללמוד את הרב צריך לעבוד!!

נכון שזה כיף להוציא ממנו לפעמים משפטים שנותנים לנו קצת טעם, אבל לזכור שזה טעימות זה לא לימוד!

זה שחור משחור.

זה לקחת דברים שהם עמוקים, ואף אחד לא חולק על זה - ולרדד אותם.

זו שטחיות ורדידות בשביל כולם, זה לא שלכל אחד יש רף אחר.

שאלה - מה הבעיה? לאנשים במדרגה יותר נמוכה יהיה דברים יותר נמוכים.

תשובה - זה לא נהיה נמוך בגלל ההפיכה לסיסמאות. זה נהיה טעות!! זה מביא להבנות מוטעות וחלקיות.

יש חלקים בתורה שבהם ידיעה חלקית היא מספקת. תורת הרב היא לא כזו!

בתורת הרב אי אפשר לצטט והגיד שזו דעת הרב. רק הכרה מקפת ועמוקה יכולה להגיד - זו דעת הרב! (ולצערינו יש רק מתי מספר שיכולים להגיד את זה)

דוג' - מי שילמד את מאמר הדור בלבד ויצטט משם, יגיע לטעויות יותר גדולות מאשר מי שילמד את כתבי ר' אלחנן וסרמן.

וחוץ מזה, אני לא חושבת שההבנה שלך יותר גדולה משלי.

תורה בלי פירושים, הופכת את מחשבך לרדודה?

ולא דיברתי על דעתו של הרב, אלא על הבנתנו. שים לב. (בלי שום קשר לרב)

כן, תורה בלי פירושים זה בעיה.

משום מה, על התורה כל ילדון בן 10 (ע"ע...) יכול לומר את דעתו והגיגיו,

אבל אם אני אבוא ואחלוק מסברת כרס על איינשטיין, שפינוזה או פרויד - זה לא מדעי! זה לא קביל! אין לי זכות לעשות את זה!

את מבינה מה קורה פה? עולם הפוך ראיתי.

בעוד שהמדע (גם "מדעי" הרוח) הוא עולם שיטתי עם היררכיה, לא כל אחד יכול לבוא ולחלוק,

התורה היא מן אוסף מקורות נחמד כזה, שכל אחד יכול להוציא ממנו מה שבא לו ולפרשן על דעת עצמו.

וכך הופכים את הרב קוק לאיזה סבא זקן וטוב (שלא כמו החרדים השחורים והמפחידים),

שזורם עם החיים ויש לו אחלה משפטים על מודעות עצמית...

(אפילו הפכו אותם לקלפים טיפוליים)

זה לא תורה.

זה לא הרב קוק.

ומי שלא מוכן להתאמץ על התורה הזאת - אז שלא ינופף בה.

מצרפת מאמר של מו"רנו 20120822173303.pdf

ומצטרפת למה שאמר הרש.

אפשר לעשות סקר, מה זה בשביל אנשים "תשובה מאהבה"

ולגלות שהם תופסים את זה הפוך לגמרי! מהמשמעות העמוקה (והאמיתית) של המושג.

הבהרה:

שלא יובן שאני אוסרת חשיבה עצמאית.

אדם צריך להתעמת בתוכו עם מה שהוא שומע. ככה לומדים.

אדם שעוסק בצורה שיטתית בתורה, צריך לנסות להבין אותה בכוחות עצמו!

אבל מטבע הדברים, הוא קולט שהוא צריך להזהר. ומכיוון שהוא באמת לומד ורוצה להתעלות, הוא גם רוצה להבין קצת יותר מההבנה שיש לו עכשיו (בשונה מאדם שמחפש משפטים יפים שיעשו לו טוב על הלב, ותחושה של רוחניות).

ואחרי הכל - יש הבדל בין ללמוד, לבין להעביר הלאה.

אני באופן אישי, מעולם לא אומרת דבר מתוך כתבי הרב אם לא שמעתי שיעור על הדברים.

את יכולה להסתכל בכל כך וכך הודעותי לאורך הרבה שנים – לא הבאתי שום דבר בשם הרב. אולי פעמיים הבאתי מובאה. (וגם שום דבר מהרב טאו או מהרב צוקרמן)

לפיכך, היו צריכים להגמר לי המילים, לא? הרי אני כל כולי - ואני מצהירה על זה - תלמידה של גדולים ממני!

אבל קורה בדיוק ההפך. 

אני מנסה לומר את מה שאמרתי לך לאחרונה באישי –

להיות תלמיד של אנשים גדולים, לא סותר חשיבה עצמאית, להפך,

ויש דרך מאוד יפה להוכיח את זה – אני לא צריכה את הרב קוק כדי להצדיק את מה שאני אומרת.

אני אומרת את מה שאני חיה אותו, ואני חיה שיטת חיים מסויימת, והיא באה לידי ביטוי בדברי,

אני לא צריכה טייטל של "הרב קוק אמר". אז מה? הוא מת. תפגשו עם תורתו ותשפטו.

(את יודעת, דווקא אלה שהכי מדברים על "חשיבה עצמאית" ו "פלורליזם" הרבה פעמים הכי מחפשים אישור של הרב קוק למה שהם עושים – הרב קוק לא היה עושה ככה! או – לפי הסיפור על הרב קוק צריך לנהוג ככה...

כאילו, השיטה שלכם לא מספיק חזקה בפני עצמה, שאתם מחפשים לגייס את הרב קוק לטובתכם?

וזה מתחבר למה שהרש כתב בשרשור אחר)

(מבינה אותי?)

ם בתוכם משמעות הרבה יותר עמוקה. כמו המילה "נפלא", שבד"כ משמעותה יפה, או נפרד, אצל הרב היא משמשת לביטוי של הפכים הנוהגים בערבובייא. 

וכאשר מוציאים מילים כאלה מהפשט, אפשר להגיע למסקנות שגויות.

היא מבינה את זה יותר חזק ממני...

הולכת לשיעורים שבהם לומדים מילה-מילה, לפי מילון, ועיון מקיף. דיוק.

אני לעומתה חפיפניקית לגמרי...

זה מזכיר לי, שבכיתה ז', המדריכות באולפנית שלי עשו לוח ענק - "דורנו דור נפלא" וכמובן לא שכחו לציין שאמר את זה הרב קוק.

באחד השיעורים,הרב הביא לנו דף עם 10 מקורות על פסוק שהרב הביא,שמראה איזה עומק טמון ולמה הרב בחר דווקא בפסוק הזה..

ולגבי איך ללמוד אמונה,הרב בעצמו כותב בתחילת אדר היקר (בתחילת "מעט צרי") :

"נרחיב את מידת הלימוד,העיון והדרישה על אופי המחשבי שלנו,לכל אגפיו,נקבע גם עליו מסכת, נעשה גם בו חריפים ובקיאים, גדולים וגאונים, ננסה כוחנו יוכל היות שאור המחשבה יישר לנו את הדרך,גם על החיים והמעשה, גם על התלמוד וההוראה." 

במאמר הדור זה קשור לערבוביה וההפכים.

אבל זה לא פירוש המילה.

"פלא" במובן שאנשים לא מצליחים להבין מה קורה פה, זה מתמיה.

באקאדמי"ע קוראים לזה תקבולת:

דור            נפלא

   |                |                 

דור שכולו תמהון

לגבי מאמר הדור - אני מעיז "לכפור" ולומר שאם הרב זצ"ל כתב משהו

מתוך פניה בריש גלי לבני ציבור הישראלי דאז לקרוא אותו -

אז יש יותר ממקום לסברא שדי בפשוט להכיר את סגנון הלשון והכתיבה

של אותה תקופה - כדי להגיע להבנה סבירה וראויה.

יש פסקאות באורות שסותרות לגמרי דברים שכתובים במאמר הדור.

אז מה נכון? מי מגיע לטעות?

תשובה - רק מי שמקיף את כל כתבי הרב יכול להגיד מה דעת הרב (קריטריון בסיסי, אבל לא יחיד). מתוך הידע הרחב והעמקות הוא יבין מה הרב התכוון בכל מקום.

יש פרופסורים עם היקף נהדר בכתבי הרב שיודעים לעוות היטב בכל אותם המקומות.

הבנת הנקרא ושכל ישר פותרים את רוב הקשיים...

אני מסתפק במועט

ואם לשיטתך אי אפשר להבין פשט ברב מקריאה רגילה, במקומות (לפחות באותם

המקומות) בהם הרב פונה בצורה ציבורית ופתוחה (לאפוקי פנקסים) -

זו קושיא חמורה מאוד.

(להזכירך - כנראה שחוץ מהרב זצ"ל ועורכי כתביו - ה"ה הרצי"ה והרב הנזיר, כנראה

שאין מי שזכה להספיק לעבור אפילו על רוב כתביו...)

בה, משמעותה יכולת שילוב של 2 הפכים..

למשל,

בביאור המילים ומפליא לעשות בעולת ראיה: "

כל חיי הבשר הם מעמד של חולי, המתרפא תמיד ביסוד החיים עצמם, וזהו כל התכן של העכול וההזנה. אבל באדם בעל השכל וההכרה העליונה, בעל החכמה והצורה הרוחנית, שחוקיה הם אחרים לגמרי ועליונים הרבה מאלה התנאים המוכרחים להתקיים מצד התכונה של החיים הבהמיים, שהאדם קשור בהם ג"כ,הוא דבר פלאי, המביא אותנו להשתוממות על מפלאות תמים דעים, שהמטרות האציליות, עם כל הגובה והטוהר שלהן, הנן אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל הטפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים.."

אני לא אומר את זה על דעת עצמי,אלא ככה אברך אחד שאני לומד איתו אמר לי, והוא מספיק בר הכי לכך..(בלי להגזים-הוא בקיא בכתבי הרב בצורה מדהימה..)

 הוא אמר שגם בריש מילין הרב כותב באות אלף, שהיא אותיות פלא, וגם שהמילה אולפן שמשמעותה לימוד בארמית יש בה את אותיתות פלא, מכיון שעצם לימוד התורה שלנו זה דבר מופלא- שבשר ודם, דבר גשמי כ"כ יכול ללמוד תורה ולעסוק ברצון האלוקי..

עוד דוגמא שהוא הביא, המלאך שנגלה להורי שמשון, ענה שקוראים לו פלאי, והוא הסביר שגם שם זה אותו עיקרון, שלמלאך,שהוא דבר רוחני,מופשט,מציעים לו לאכול..

חוץ מההתייפיפות על שאת תלמידה של גדולים ממך

כוונתי היא -

כמעט בדיוק מה שאמרת.

פשוט תיארתי מצב של שיני רבדים. פשט והעמקה.

כשאני קוראת פשט, אני אוהבת א-ני- לנסות להעמיק לתוכי את מחשבותיי, תחשותיי ורעיונותיי. [וכן, מודה, לפעמים חשבתי על כפירה כשהיה מדובר בפרידריך ניטשה.], כשאני רוצה ציטטא אני בכוונה ל-א רוצה להבין מה הוא אמר, למה הוא מתכוון, אלא אני, אנסה על פי עצמי להבין לבד את רעיונותיי. וכן, בעזרת ציטטא לחדד לי את חוט החשיבה לאופק חדש בעבורי.

עכשיו - אני מודעת ויודעת שזה משחק עבורי, ולא לימוד רציני ותובעני מפני עצמו, אלא עוד דרך להכיר [וכן!] צדדים בי.

אך, כשמדובר בלימוד כמו שתיארת, צודקת בהחלט.

בפשט לדעתי יש 2 כיוונים.

1. מה שאני רואה.

2. מה שהוא רואה.

וכאן מדובר לא בהעמקה.

וכשאני מעמיקה, דעותיי כמעט ולא נכנסות [וזה קשה!] שמא אבלבל את הלימוד יותר מאשר חוסר ההבנה התמידי שקיים בנו כשאנו 'מנסים' להבין את משמעות הדברים.

לי מפריע שקוראים לזה "הרב קוק"...

וגם מפריע לי שהופכים את זה לעבודת ה' שלימה...

מעניין מה את חושבת על זה -

לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי" במובן שנראה לי שאת מתכוונת אליו.

זה לא מודעות עצמית, ולא הכרות עם כוחות הנפש שלי.

זה לא מתחיל שם.

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי.

אבל זה לא מתחיל שם...

ולכן אני כל כך קפדנית על לימוד הרב קוק, וכ"כ מפריע לי שהפכו אותו לקלפים.

תורת הרב זו שיטה שלימה, גדולה מאוד, עמוקה מאוד, שאני צריכה להתרומם אליה.

זה לא ספר פסיכולוגיה! זה לא ספר שירה!

ואומרת את זה מישהי שלא הלכה ללמוד משפטים בסוף -

שהלכה ללמוד מקצוע טיפולי במטרה להיות מטפלת, ושמגיעה לזה לגמרי מתוך העולם האמוני-רוחני שלה.

הרב קוק זה לא פסיכולוגיה. אף על פי שלאחרונה זכיתי להכיר בכך, שעומק אמירתו האמונית - מנטרלת מחלות נפש מאוד בסיסיות בתרבות שלנו.

(לגבי המשפט האחרון שלך... אני דווקא חושבת שדעותיי צריכות להכנס, מתוך הכרה שאלה דעותי.

התורה לא תהפוך להיות חלק בלתי נפרד ממני, אם אבין את הדברים, אבל לא אשלים איתם)

תודה שאת מאפשרת לי ל. כיף איתך.

לעבודת ה' שלי. וא-י אפשר להפריד בינהם. הם באים יחד, משולבים.

את צודקת שלימוד תורה זה לא התחלה 'להכרה עצמית' לדעת מסוימים, למרות שאני מאוד אוהבת לתת לזה יכולת ביטוי גם בלימוד תורה, לא תמיד זה מסתדר, אך זה נפלא.

ולכן אני חושבת שלימוד תורה, זה כן -

מפגש עם הכוחות שלי.

מפגש עם העוצמות, התחושות, הרגשות שלי.

זה פשוט מופלא ממני שזה חייב להתחבר לעצמיות שלי.

עבודת ה', לימוד התורה - החיבור הוא חזק.

אני חושבת שהמושגים שהשתמשת בהם דקים עד מאוד.

"לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי"..

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי."

אז, מתי המפגש שלך עם דבר ה', אם לא בלימוד תורה, או בעבודת ה' שלך?

אני חושבת שאני יודעת לאן את חותרת, אך רוצה ממך עוד חידוד לדברייך, אם אפשר.

או - שפשוט תסכימי איתי P:

בכל אופן, לגבי דעותייך לרב קוק, את עקשנית, ללא ספק.

שאני לא יכולה לוותר עליהם (**** שכמוני).

אני כאן כדי להפגש עם עבודת ה'.

כדי שאני אפגש עם עבודת ה',

אני צריכה קודם כל להיות "אני".

במובן הפסיכולוגי הפשוט של המילה. לא צריך את הרב קוק בשביל זה. צריך הורים אוהבים בגיל הילדות.

והאני הזה מתברר יותר כאשר נפגשים עם עבודת ה' -

שהיא האני האמיתי.

כלומר, המפגש עם דבר ה' שמופיע בתורה, וכל מה שכתבתי לעיל,

הוא הוא  א נ י. הוא הוא החיבור לעצמיות שלי.

גם אם אני לומדת הלכה, גמרא, או משהו שלא מפתח בי מודעות עצמית.

ומכיון שהלימוד שלי עניינו להופיע בחיים, ולהופיע את החיים בצורה שלימה יותר -

אז אני צריכה לפתח את כוחות החיים שלי.

מבינה את הנקודה שלי? 

קודם כל לומדים תורה כדי להפגש עם העצמיות של הנשמה שלי.

שהיא לא נשמה שלי בלבד, אלא היא חלק מנשמת כנסת ישראל וכו' וכו' בלה בלה בלה (אני מתארת לעצמי שככה זה נשמע)

כלומר, קודם אני נפגשת עם הכלל, עם הנהגת ה' את העולם, והתפקיד של עם ישראל.

אח"כ, כשמגיע הזמן להופיע את זה במציאות היום-יומית שלי, אני נדרשת להפגש עם האופי הפרטי שלי, על מנת לשכלל אותו ולהתאים את עצמי לכלל.

אבל אני לא מתחילה מהמודעות העצמית שלי הפרטית,

אלא מהשייכות לכלל. מהשייכות לגודל.

תגובה זו היא רצף מחשבות ספונטני... לקחת בערבון מוגבל.

הבעיות שאתה מציין נכונות וקיימות.

לכן אסור להיעצר בציטוטים, צריכים לשאוף להעמיק, לקבל מרבנים וכו'.

אבל בהנחה ואני בא מתוך בית המדרש - אז קיימת תועלת בלתי מבוטלת...

לא הכל שחור משחור ולבן מלבן.

חפשי אותם במקום אחר שאלי רבנים שם תקבלי תשובות יותר מספקות יש אומרים שבכלל זה לא הדרך שלה הוא התכוון את כבחורה יכולה ללכת לרבנית קוק שהיא בכלל חרדית וגם זה עוד דבר שמבלב ושם באמת תקבלי תשובות נכונות ממקור ראשון!

אבל אם ככה אתה יכול לסגור את הפורום...

כל הפואנטה של הפורום זה שאפשר לדבר על נושאים באמונה, כולם יודעים שיש רבנים ושהם יודעים יותר ממנו...

ומי אמר שאצל הרבנית קוק היא תשמע דברים ממקור ראשון?

ראשון ממי? זה שיש להם שם משפחה כזה זה לא מוכיח שהם יודעים....

מי שמתחבא מאחורי "אנונימי",

הרי שזה מלמד רק על מידת (חוסר?) בטחונו ב"נכונות" דבריו...

לפעמים רוצים לשמור קצת על פרטיות, דיסקרטיות...

מי שיש לו מכרים בפורום "מהחיים האמיתיים" לא בהכרח בא לו להתעמת איתם על זה... (סתם עלה לי לראש אבל יש עוד סיבות לאנונימיות..)

אנחנו לא בורחים מביקורת, אבל מצפים מאדם שיעמוד בצורה מינימלית מאחורי דבריו,

ואם לא - שלא יאמר.

הוא מוזמן לכתוב ככל העולה על רוחו מהניק שלו - ויקבל מענה הוגן, כל עוד הדיון נותר

ענייני ומכובד, כראוי לבני אדם.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.