יש גם אחד כזה וירטואלי

http://www.meirtv.co.il/site/

אני לא חושבת שיש פה מישהו שיכול לענות על השאלות האלה מספיק בעומק,

וגם אם כן - צריך ללמוד, לא לקבל את זה לעוס.

(אם אתה מתכוון למחשבה יותר ספציפית שעלתה לך... זה משהו אחר)

ולבושתי, לא למדתי מספיק כדי לדעת מה דעתו על איך צריך לחיות,

ואני מאמינה שיש כאלה שכן, תלוי מי אתה מגדיר כאנחנו.

אני כל כך כל כך מסכימה עם הגישה שלך,

בירורים שכאלו באמת זה מרגיש לפעמים זול לעשות בכזו פשטות-

אבל לא כולם יכולים לשבת בביהמ"ד, וכן לפעמים צריך לנסות- וכמובן להדגיש שזה לא באמת... 

למה לגדל אנשים שיש להם ראש מלא בסיסמאות? (כדי שיהיו להם תשובות ביד לכל מקרה שלא יבוא? וע"ע העיסוק בביקורת המקרא)

מושגים שטחיים שחוסמים אותם מלעמול ולהבין עמוק יותר?

אדם שלא מתאים לו לשבת בבית המדרש כל חייו, אכן לא צריך לעשות זאת.

אבל עדיין חייו יכולים וצריכים להיות חיי קודש. חיים שמחוברים לקודש כל הזמן.

לא לשקוע בקטנות, בביזנס, בפרטיות, ביום יום.

להחזיק ראש מעל המים - לברר כל הזמן את השאיפות לחיים אידיאליים, ולחתור לשם.

כל אחד בקצב שלו.

את זה פותח השרשור מבקש - להבין מה השקפתו של הרב קוק לחיים אידיאליים.

זאת שאלה מדהימה. קדימה - תתחיל לברר! תתחיל ללמוד!

תשובות אינסטנט שישלפו לך פה, במקרה הטוב יתנו ידע תיאורטי (במקרה הרע סיסמאות), 

אבל אם לא תעמול בכוחות עצמך - לעולם לא תתחבר בעומק, בכל כולך, לתורה גדולה שתהפוך אותך לאדם טוב יותר.

עם מה אני כן מסכימה איתך?

שאי אפשר להתחיל ישר ב'אורות' (הספר), וב"ה שיש אנשים גדולים וחכמים שמלמדים אמונה ברמה בסיסית יותר שמתאימה לנו.

אני אישית מפחדת (שורש פ.ח.ד, לגמרי) להביא את הרעיונות הגדולים שאני לומדת, לשפה עממית. זו משימה קשה מאוד שדורשת לשמור על איזונים מאוד דקים - שהדברים לא יהיו גבוהים מדי ולכן סיסמאתיים, ומצד שני לא נמוכים מדי, מקטינים ומשטיחים...

אני לא שם.

(חוץ מזה, שככל שאני גדלה, התשובות שיש לי עמוקות יותר ויותר בצורה משמעותית. אני בהחלט מסתכלת על מה שאמרתי לפני שנה ואומרת - זה קטן. לא הייתי צריכה לומר את זה לאחרים.

אז בוודאי שיש זמן שבו אדם צריך להתחיל להשפיע, אבל לדעתי הוא צריך לקבל הסמכה לזה או דחיפה לזה מאדם גדול.

זה מאסט מבחינתי בעיסוק בנושאי אמונה, חסידות ותורת הסוד)

בס"ד

מאחורי סיסמא יכולה לעמוד דרך חיים אמיתית ומחשבה ובירור עמוק.

זה רק אנחנו שלוקחים דברים גדולים ואנשים גדולים ומסתכלים על הכל בעין ביקורתית, צינית, וחסרת אמון.

כי דיבור ב"סיסמאות" בכלל לא מחייב חוסר תוכן המתחבא מאחוריו. זה העיינים הצרות  שלנו שרואות את זה ככה.

ב"ה, זכיתי לשמוע אנשים גדולים שאמרו דברים גדולים בקצרה - ולא, לא הבנתי.

אבל ראית שהאדם מבין על מה הוא מדבר, ויש עומק אינסופי מאחורי מה שהוא אומר.

זה דורש ממך לגדול, בשונה ממה שאמרה לי המדריכה באולפנא. 

בואי נהיה דוגריות:

מי שלא למד מספיק, יכול להיות מאוד שהוא טועה ב"סיסמאות" שהוא נותן.

יכול להיות שהוא לא מציג אותם בצורה נכונה, כי אין לו מבט רחב מלמעלה, מתוך היקף של לימוד.

יתכן שהוא גורם לאדם השומע לחשוב שהדברים "שטוחים" מדי (את בוודאי יודעת שיש דתל"שים רבים שתולים בסיסמאות שהאכילו אותם את חוסר הבירור שלהם...). בשביל זה צריך ראיה חינוכית.

אני לא באה להחליש,

להפך. אני באה לחזק. תמשיכו ללמוד, תמשיכו להעמיק, תמשיכו.

תמשיכו לחזק אחרים ולהעביר מנסיון החיים שלכם.

אבל בואו נלמד גם ענווה. 

לומר בתגובה אחת מהי השקפתו של הרב קוק על החיים... נראה לי מאוד יומרני בשבילנו.

[פעם בשיעור עם רב מאוד גדול |השם שמור במערכת| מישהי אמרה משהו כמו - "יש מדרגות וצמצומים בבריאה".

וואי וואי, איך היא חטפה על הראש. מה זה "צמצום"? את מבינה בכלל אפס קצהו של המושג הקבלי הזה?

אז במה שאת לא מבינה - אל תדברי! אל תשתמשי במושג הזה!]

1. עם קדוש (עם) שחי חיי קודש (תורה) על אדמת הקודש (ארץ) ועוסק בכל תחומי החיים (תורת חיים).

2. בהחלט כן. הגאולה היא תהליך ההולך ומתפתח בעולם ולא הופעה פתאומית ואנו ב"ה נמצאים בו היום.

תודה על התשובות, הייתי צריך אותם. =]

זה באמת נורא מעניין . שאלה טובה.

הרב קוק ישר מקפיץ לי- "תורת ארץ ישאל"- אבל אני חושבת שיש כל כך הרבה דרכים לפרש אותו, את הדרך חיים שלו בפועל והדרך חיים שהוא שאף אליה, את איך הוא רצה לראות את החיים הדתיים... לפעמים אני שומעת כמה שיעורים על אותו קטע שהוא ממש כתב וזה 'מדהים' לראות איך כל אחד לוקח את זה לכיוונים אחרים. אז מה הוא ההתכוון באמת? את זה באמת א"א לדעת היום, אבל אפשר אולי לנסות, כל אחד וביהמ"ד שהוא יותר מתחבר אליו.

מוזמנים למשפטים יומיים של הרב קוק. מיועד למי שיש פייסבוק (שיעשה לייק ויעקוב מדי יום)

גם מי שאין לו יכול להסתכל (דף פתוח)

http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A7/268244143221639

שבוע טוב!

לעשות לרב קוק את מה שעשו לר' נחמן זה לא לעניין. הנסיון הזה לשלוף משפטים מתוך פסקאות הוא נחמד כדי לרומם את הלב, אבל גורם לשטחיות נוראה.

יש אנשים שרואים בתור משפט מתנוסס משהו יחודי שנותן להם 'טיפ' לאותו יום, או להלאה.

אני לא מבינה מדוע חייב תמיד לחקור אחרי מאמריו ומצוא משהו עמוק יותר עד כדי כאב בעינים ובנפש.

למה?

לפעמים כיף לקבל משפט מתוך פיסקא זה לא רק לרומם את הלב, בשביל כמה מאיתנו זו התחברות להבנה של האדם עם עצמו.

למה להגיד שזה שטחיות נוראית?

אולי בשבילך.

לפעמים דווקא כיף לקחת משפט ולהבין אותו פשט'ס.

בלי בלבולים, בלי העמקות,

פשוט זך ונקי.

[בדבריי, לא פסלתי את אפשרות להעמיק, אני דווקא דוגלת בזה, אך בבקשה אל תפסול את הדרך השניה,

הרי ידוע ששילוב זה דעה מנצחת.]

כשהייתי בישיבה, ממש זילזלתי במשפטים ובאמרות.

מאז שיצאתי - התחלתי להבין את החשיבות שלהם. 

עבור מי שלא העמיק - זו תזכורת וטעימה, נוחה ומרעננת, של נושא עמוק.

עבור מי שכן - זה סוג של "חזרה על הראשונות".

אשרי מי שזוכה תמיד להעמיק.

לא לכולנו תמיד יש את ההזדמנות לכך...

בואו לא נשאיר את תורתם הגואלת של גדולינו רק עבור יושבי מגדל השן

שיש להם רוחב הדעת לעיין בכל עת.

(אם כי אני מודה, שלהפוך תורה הגותית לאוסף אמרות אכן נותן לה חזות

יותר רדודה... הופך ענקי מחשבה ועמקנות לקיטש חרוש.

זה אכן מחיר כואב.)

אני מתכוונת, שלפשטות יש 'עומק' משלה,

קו חשיבה ארוך, מרתק שאתה יכול בעזרתו לרקום הבנה מהותית.

[ולא משנה האם הפירוש/הכוונה נכון או לא, כל עוד היגד עוזר לך להבין עוד משהו - תפאדל.]

כעקרון אני ניסיתי לנתח את "שוק הציטוטים" דהיום, בצורה מורכבת.

[ועוד איך משנה! מי אמר שהבנת נכון? אולי נתת גושפנקא להבנה מוטעית

שהשתרשה בך - ולא עוד אלא שהכנסת את זה, שלא בצדק, במילותיו של הרב?]

תראה, הרב מביע את עמדה מסוימת/רעיון כללי.

אני מדברת כרגע לא על עמדותיו החד משמעיות בנוגע לדברים כמו ארץ ישראל וכו'.

אלא על אופי האדם, שכל, רגש, כלל ופרט. שכאן אני כן חושבת שהאדם, וראוי שכך יבין על פי חוכמתו.

[אני לא מדברת על שוטים. אלא עם מחכימים.]

קוראים לו "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" כלומר שהרב צבי יהודה הוציא את אורות הוא חשב שמי שילמד רק אורות בלי להרחיב את כל הפיסקאות שעוסקות בנושא לא יבין את דברי הרב ולכן הביא עוד מקורות להרחבה.

אז לחשוב שאפשר לקחת משפט מהתורה הכלכך מורכבת הזאת ולנסות להבין אותו בצורה עצמאית בלי להסתכל על מכלול ההתיחסיות של הרב לנושא זה במילה אחת רדידות!!

נ.ב. בישיבת ת"א יש רב שהוא מעביר שיעור צריך להביא את כל(!) הספרים של הרב כי כשהוא מסביר דבר הוא פותח את כל המקורות שלו! 

נכון לא כולנו לומדים כלכך שיטתי אבל לפחות אל תחשוב שאתה מבין את דברי הרב ולומד את דבריו..

בשביל ללמוד את הרב צריך לעבוד!!

נכון שזה כיף להוציא ממנו לפעמים משפטים שנותנים לנו קצת טעם, אבל לזכור שזה טעימות זה לא לימוד!

זה שחור משחור.

זה לקחת דברים שהם עמוקים, ואף אחד לא חולק על זה - ולרדד אותם.

זו שטחיות ורדידות בשביל כולם, זה לא שלכל אחד יש רף אחר.

שאלה - מה הבעיה? לאנשים במדרגה יותר נמוכה יהיה דברים יותר נמוכים.

תשובה - זה לא נהיה נמוך בגלל ההפיכה לסיסמאות. זה נהיה טעות!! זה מביא להבנות מוטעות וחלקיות.

יש חלקים בתורה שבהם ידיעה חלקית היא מספקת. תורת הרב היא לא כזו!

בתורת הרב אי אפשר לצטט והגיד שזו דעת הרב. רק הכרה מקפת ועמוקה יכולה להגיד - זו דעת הרב! (ולצערינו יש רק מתי מספר שיכולים להגיד את זה)

דוג' - מי שילמד את מאמר הדור בלבד ויצטט משם, יגיע לטעויות יותר גדולות מאשר מי שילמד את כתבי ר' אלחנן וסרמן.

וחוץ מזה, אני לא חושבת שההבנה שלך יותר גדולה משלי.

תורה בלי פירושים, הופכת את מחשבך לרדודה?

ולא דיברתי על דעתו של הרב, אלא על הבנתנו. שים לב. (בלי שום קשר לרב)

כן, תורה בלי פירושים זה בעיה.

משום מה, על התורה כל ילדון בן 10 (ע"ע...) יכול לומר את דעתו והגיגיו,

אבל אם אני אבוא ואחלוק מסברת כרס על איינשטיין, שפינוזה או פרויד - זה לא מדעי! זה לא קביל! אין לי זכות לעשות את זה!

את מבינה מה קורה פה? עולם הפוך ראיתי.

בעוד שהמדע (גם "מדעי" הרוח) הוא עולם שיטתי עם היררכיה, לא כל אחד יכול לבוא ולחלוק,

התורה היא מן אוסף מקורות נחמד כזה, שכל אחד יכול להוציא ממנו מה שבא לו ולפרשן על דעת עצמו.

וכך הופכים את הרב קוק לאיזה סבא זקן וטוב (שלא כמו החרדים השחורים והמפחידים),

שזורם עם החיים ויש לו אחלה משפטים על מודעות עצמית...

(אפילו הפכו אותם לקלפים טיפוליים)

זה לא תורה.

זה לא הרב קוק.

ומי שלא מוכן להתאמץ על התורה הזאת - אז שלא ינופף בה.

מצרפת מאמר של מו"רנו 20120822173303.pdf

ומצטרפת למה שאמר הרש.

אפשר לעשות סקר, מה זה בשביל אנשים "תשובה מאהבה"

ולגלות שהם תופסים את זה הפוך לגמרי! מהמשמעות העמוקה (והאמיתית) של המושג.

הבהרה:

שלא יובן שאני אוסרת חשיבה עצמאית.

אדם צריך להתעמת בתוכו עם מה שהוא שומע. ככה לומדים.

אדם שעוסק בצורה שיטתית בתורה, צריך לנסות להבין אותה בכוחות עצמו!

אבל מטבע הדברים, הוא קולט שהוא צריך להזהר. ומכיוון שהוא באמת לומד ורוצה להתעלות, הוא גם רוצה להבין קצת יותר מההבנה שיש לו עכשיו (בשונה מאדם שמחפש משפטים יפים שיעשו לו טוב על הלב, ותחושה של רוחניות).

ואחרי הכל - יש הבדל בין ללמוד, לבין להעביר הלאה.

אני באופן אישי, מעולם לא אומרת דבר מתוך כתבי הרב אם לא שמעתי שיעור על הדברים.

את יכולה להסתכל בכל כך וכך הודעותי לאורך הרבה שנים – לא הבאתי שום דבר בשם הרב. אולי פעמיים הבאתי מובאה. (וגם שום דבר מהרב טאו או מהרב צוקרמן)

לפיכך, היו צריכים להגמר לי המילים, לא? הרי אני כל כולי - ואני מצהירה על זה - תלמידה של גדולים ממני!

אבל קורה בדיוק ההפך. 

אני מנסה לומר את מה שאמרתי לך לאחרונה באישי –

להיות תלמיד של אנשים גדולים, לא סותר חשיבה עצמאית, להפך,

ויש דרך מאוד יפה להוכיח את זה – אני לא צריכה את הרב קוק כדי להצדיק את מה שאני אומרת.

אני אומרת את מה שאני חיה אותו, ואני חיה שיטת חיים מסויימת, והיא באה לידי ביטוי בדברי,

אני לא צריכה טייטל של "הרב קוק אמר". אז מה? הוא מת. תפגשו עם תורתו ותשפטו.

(את יודעת, דווקא אלה שהכי מדברים על "חשיבה עצמאית" ו "פלורליזם" הרבה פעמים הכי מחפשים אישור של הרב קוק למה שהם עושים – הרב קוק לא היה עושה ככה! או – לפי הסיפור על הרב קוק צריך לנהוג ככה...

כאילו, השיטה שלכם לא מספיק חזקה בפני עצמה, שאתם מחפשים לגייס את הרב קוק לטובתכם?

וזה מתחבר למה שהרש כתב בשרשור אחר)

(מבינה אותי?)

ם בתוכם משמעות הרבה יותר עמוקה. כמו המילה "נפלא", שבד"כ משמעותה יפה, או נפרד, אצל הרב היא משמשת לביטוי של הפכים הנוהגים בערבובייא. 

וכאשר מוציאים מילים כאלה מהפשט, אפשר להגיע למסקנות שגויות.

היא מבינה את זה יותר חזק ממני...

הולכת לשיעורים שבהם לומדים מילה-מילה, לפי מילון, ועיון מקיף. דיוק.

אני לעומתה חפיפניקית לגמרי...

זה מזכיר לי, שבכיתה ז', המדריכות באולפנית שלי עשו לוח ענק - "דורנו דור נפלא" וכמובן לא שכחו לציין שאמר את זה הרב קוק.

באחד השיעורים,הרב הביא לנו דף עם 10 מקורות על פסוק שהרב הביא,שמראה איזה עומק טמון ולמה הרב בחר דווקא בפסוק הזה..

ולגבי איך ללמוד אמונה,הרב בעצמו כותב בתחילת אדר היקר (בתחילת "מעט צרי") :

"נרחיב את מידת הלימוד,העיון והדרישה על אופי המחשבי שלנו,לכל אגפיו,נקבע גם עליו מסכת, נעשה גם בו חריפים ובקיאים, גדולים וגאונים, ננסה כוחנו יוכל היות שאור המחשבה יישר לנו את הדרך,גם על החיים והמעשה, גם על התלמוד וההוראה." 

במאמר הדור זה קשור לערבוביה וההפכים.

אבל זה לא פירוש המילה.

"פלא" במובן שאנשים לא מצליחים להבין מה קורה פה, זה מתמיה.

באקאדמי"ע קוראים לזה תקבולת:

דור            נפלא

   |                |                 

דור שכולו תמהון

לגבי מאמר הדור - אני מעיז "לכפור" ולומר שאם הרב זצ"ל כתב משהו

מתוך פניה בריש גלי לבני ציבור הישראלי דאז לקרוא אותו -

אז יש יותר ממקום לסברא שדי בפשוט להכיר את סגנון הלשון והכתיבה

של אותה תקופה - כדי להגיע להבנה סבירה וראויה.

יש פסקאות באורות שסותרות לגמרי דברים שכתובים במאמר הדור.

אז מה נכון? מי מגיע לטעות?

תשובה - רק מי שמקיף את כל כתבי הרב יכול להגיד מה דעת הרב (קריטריון בסיסי, אבל לא יחיד). מתוך הידע הרחב והעמקות הוא יבין מה הרב התכוון בכל מקום.

יש פרופסורים עם היקף נהדר בכתבי הרב שיודעים לעוות היטב בכל אותם המקומות.

הבנת הנקרא ושכל ישר פותרים את רוב הקשיים...

אני מסתפק במועט

ואם לשיטתך אי אפשר להבין פשט ברב מקריאה רגילה, במקומות (לפחות באותם

המקומות) בהם הרב פונה בצורה ציבורית ופתוחה (לאפוקי פנקסים) -

זו קושיא חמורה מאוד.

(להזכירך - כנראה שחוץ מהרב זצ"ל ועורכי כתביו - ה"ה הרצי"ה והרב הנזיר, כנראה

שאין מי שזכה להספיק לעבור אפילו על רוב כתביו...)

בה, משמעותה יכולת שילוב של 2 הפכים..

למשל,

בביאור המילים ומפליא לעשות בעולת ראיה: "

כל חיי הבשר הם מעמד של חולי, המתרפא תמיד ביסוד החיים עצמם, וזהו כל התכן של העכול וההזנה. אבל באדם בעל השכל וההכרה העליונה, בעל החכמה והצורה הרוחנית, שחוקיה הם אחרים לגמרי ועליונים הרבה מאלה התנאים המוכרחים להתקיים מצד התכונה של החיים הבהמיים, שהאדם קשור בהם ג"כ,הוא דבר פלאי, המביא אותנו להשתוממות על מפלאות תמים דעים, שהמטרות האציליות, עם כל הגובה והטוהר שלהן, הנן אחוזות בדיוק עם כל המטרות החמריות, עם כל הטפלות והכיעור שלהן, שההתאמה של חיי המחשך של החמריות עם חיי האור של הרוח, של האצילות ושל עדינות הרוח, היא הארה מפליאותיה של החכמה שביצירה העליונה, מפלאות תמים דעים.."

אני לא אומר את זה על דעת עצמי,אלא ככה אברך אחד שאני לומד איתו אמר לי, והוא מספיק בר הכי לכך..(בלי להגזים-הוא בקיא בכתבי הרב בצורה מדהימה..)

 הוא אמר שגם בריש מילין הרב כותב באות אלף, שהיא אותיות פלא, וגם שהמילה אולפן שמשמעותה לימוד בארמית יש בה את אותיתות פלא, מכיון שעצם לימוד התורה שלנו זה דבר מופלא- שבשר ודם, דבר גשמי כ"כ יכול ללמוד תורה ולעסוק ברצון האלוקי..

עוד דוגמא שהוא הביא, המלאך שנגלה להורי שמשון, ענה שקוראים לו פלאי, והוא הסביר שגם שם זה אותו עיקרון, שלמלאך,שהוא דבר רוחני,מופשט,מציעים לו לאכול..

חוץ מההתייפיפות על שאת תלמידה של גדולים ממך

כוונתי היא -

כמעט בדיוק מה שאמרת.

פשוט תיארתי מצב של שיני רבדים. פשט והעמקה.

כשאני קוראת פשט, אני אוהבת א-ני- לנסות להעמיק לתוכי את מחשבותיי, תחשותיי ורעיונותיי. [וכן, מודה, לפעמים חשבתי על כפירה כשהיה מדובר בפרידריך ניטשה.], כשאני רוצה ציטטא אני בכוונה ל-א רוצה להבין מה הוא אמר, למה הוא מתכוון, אלא אני, אנסה על פי עצמי להבין לבד את רעיונותיי. וכן, בעזרת ציטטא לחדד לי את חוט החשיבה לאופק חדש בעבורי.

עכשיו - אני מודעת ויודעת שזה משחק עבורי, ולא לימוד רציני ותובעני מפני עצמו, אלא עוד דרך להכיר [וכן!] צדדים בי.

אך, כשמדובר בלימוד כמו שתיארת, צודקת בהחלט.

בפשט לדעתי יש 2 כיוונים.

1. מה שאני רואה.

2. מה שהוא רואה.

וכאן מדובר לא בהעמקה.

וכשאני מעמיקה, דעותיי כמעט ולא נכנסות [וזה קשה!] שמא אבלבל את הלימוד יותר מאשר חוסר ההבנה התמידי שקיים בנו כשאנו 'מנסים' להבין את משמעות הדברים.

לי מפריע שקוראים לזה "הרב קוק"...

וגם מפריע לי שהופכים את זה לעבודת ה' שלימה...

מעניין מה את חושבת על זה -

לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי" במובן שנראה לי שאת מתכוונת אליו.

זה לא מודעות עצמית, ולא הכרות עם כוחות הנפש שלי.

זה לא מתחיל שם.

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי.

אבל זה לא מתחיל שם...

ולכן אני כל כך קפדנית על לימוד הרב קוק, וכ"כ מפריע לי שהפכו אותו לקלפים.

תורת הרב זו שיטה שלימה, גדולה מאוד, עמוקה מאוד, שאני צריכה להתרומם אליה.

זה לא ספר פסיכולוגיה! זה לא ספר שירה!

ואומרת את זה מישהי שלא הלכה ללמוד משפטים בסוף -

שהלכה ללמוד מקצוע טיפולי במטרה להיות מטפלת, ושמגיעה לזה לגמרי מתוך העולם האמוני-רוחני שלה.

הרב קוק זה לא פסיכולוגיה. אף על פי שלאחרונה זכיתי להכיר בכך, שעומק אמירתו האמונית - מנטרלת מחלות נפש מאוד בסיסיות בתרבות שלנו.

(לגבי המשפט האחרון שלך... אני דווקא חושבת שדעותיי צריכות להכנס, מתוך הכרה שאלה דעותי.

התורה לא תהפוך להיות חלק בלתי נפרד ממני, אם אבין את הדברים, אבל לא אשלים איתם)

תודה שאת מאפשרת לי ל. כיף איתך.

לעבודת ה' שלי. וא-י אפשר להפריד בינהם. הם באים יחד, משולבים.

את צודקת שלימוד תורה זה לא התחלה 'להכרה עצמית' לדעת מסוימים, למרות שאני מאוד אוהבת לתת לזה יכולת ביטוי גם בלימוד תורה, לא תמיד זה מסתדר, אך זה נפלא.

ולכן אני חושבת שלימוד תורה, זה כן -

מפגש עם הכוחות שלי.

מפגש עם העוצמות, התחושות, הרגשות שלי.

זה פשוט מופלא ממני שזה חייב להתחבר לעצמיות שלי.

עבודת ה', לימוד התורה - החיבור הוא חזק.

אני חושבת שהמושגים שהשתמשת בהם דקים עד מאוד.

"לימוד תורה, עבודת ה', זה לא "להכיר את עצמי"..

מאיפה זה כן מתחיל?

מהמפגש שלי עם דבר ה'. שהוא גבוה (! ), שהוא מוחלט, שדורש ממני להגיע אליו, ולא שהוא יגיע אלי.

המפגש הזה דורש ממני לעבוד על כוחות נפשי ולהכיר את עצמי."

אז, מתי המפגש שלך עם דבר ה', אם לא בלימוד תורה, או בעבודת ה' שלך?

אני חושבת שאני יודעת לאן את חותרת, אך רוצה ממך עוד חידוד לדברייך, אם אפשר.

או - שפשוט תסכימי איתי P:

בכל אופן, לגבי דעותייך לרב קוק, את עקשנית, ללא ספק.

שאני לא יכולה לוותר עליהם (**** שכמוני).

אני כאן כדי להפגש עם עבודת ה'.

כדי שאני אפגש עם עבודת ה',

אני צריכה קודם כל להיות "אני".

במובן הפסיכולוגי הפשוט של המילה. לא צריך את הרב קוק בשביל זה. צריך הורים אוהבים בגיל הילדות.

והאני הזה מתברר יותר כאשר נפגשים עם עבודת ה' -

שהיא האני האמיתי.

כלומר, המפגש עם דבר ה' שמופיע בתורה, וכל מה שכתבתי לעיל,

הוא הוא  א נ י. הוא הוא החיבור לעצמיות שלי.

גם אם אני לומדת הלכה, גמרא, או משהו שלא מפתח בי מודעות עצמית.

ומכיון שהלימוד שלי עניינו להופיע בחיים, ולהופיע את החיים בצורה שלימה יותר -

אז אני צריכה לפתח את כוחות החיים שלי.

מבינה את הנקודה שלי? 

קודם כל לומדים תורה כדי להפגש עם העצמיות של הנשמה שלי.

שהיא לא נשמה שלי בלבד, אלא היא חלק מנשמת כנסת ישראל וכו' וכו' בלה בלה בלה (אני מתארת לעצמי שככה זה נשמע)

כלומר, קודם אני נפגשת עם הכלל, עם הנהגת ה' את העולם, והתפקיד של עם ישראל.

אח"כ, כשמגיע הזמן להופיע את זה במציאות היום-יומית שלי, אני נדרשת להפגש עם האופי הפרטי שלי, על מנת לשכלל אותו ולהתאים את עצמי לכלל.

אבל אני לא מתחילה מהמודעות העצמית שלי הפרטית,

אלא מהשייכות לכלל. מהשייכות לגודל.

תגובה זו היא רצף מחשבות ספונטני... לקחת בערבון מוגבל.

הבעיות שאתה מציין נכונות וקיימות.

לכן אסור להיעצר בציטוטים, צריכים לשאוף להעמיק, לקבל מרבנים וכו'.

אבל בהנחה ואני בא מתוך בית המדרש - אז קיימת תועלת בלתי מבוטלת...

לא הכל שחור משחור ולבן מלבן.

חפשי אותם במקום אחר שאלי רבנים שם תקבלי תשובות יותר מספקות יש אומרים שבכלל זה לא הדרך שלה הוא התכוון את כבחורה יכולה ללכת לרבנית קוק שהיא בכלל חרדית וגם זה עוד דבר שמבלב ושם באמת תקבלי תשובות נכונות ממקור ראשון!

אבל אם ככה אתה יכול לסגור את הפורום...

כל הפואנטה של הפורום זה שאפשר לדבר על נושאים באמונה, כולם יודעים שיש רבנים ושהם יודעים יותר ממנו...

ומי אמר שאצל הרבנית קוק היא תשמע דברים ממקור ראשון?

ראשון ממי? זה שיש להם שם משפחה כזה זה לא מוכיח שהם יודעים....

מי שמתחבא מאחורי "אנונימי",

הרי שזה מלמד רק על מידת (חוסר?) בטחונו ב"נכונות" דבריו...

לפעמים רוצים לשמור קצת על פרטיות, דיסקרטיות...

מי שיש לו מכרים בפורום "מהחיים האמיתיים" לא בהכרח בא לו להתעמת איתם על זה... (סתם עלה לי לראש אבל יש עוד סיבות לאנונימיות..)

אנחנו לא בורחים מביקורת, אבל מצפים מאדם שיעמוד בצורה מינימלית מאחורי דבריו,

ואם לא - שלא יאמר.

הוא מוזמן לכתוב ככל העולה על רוחו מהניק שלו - ויקבל מענה הוגן, כל עוד הדיון נותר

ענייני ומכובד, כראוי לבני אדם.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.